יוסטיניאנוס השני, קיסר האימפריה הביזנטית
.png) | |||||||||
| לידה |
669 קונסטנטינופול, האימפריה הביזנטית  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| נרצח |
11 בדצמבר 711 (בגיל 42 בערך) סינופ, טורקיה | ||||||||
| מדינה |
האימפריה הביזנטית | ||||||||
| בן או בת זוג |
Eudokia Theodora of Khazaria | ||||||||
| השושלת ההרקליינית | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
  | |||||||||
יוסטיניאנוס השני, המוכר גם בשם רינוטמטוס ("חצוי-האף") (669-711) היה קיסר ביזנטי בין השנים 685 עד 695, ואז שוב מ-704 עד 711. הוא ירש את אביו, קונסטנטינוס הרביעי כשהיה בן שש-עשרה.
תקופת שלטונו הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תקופת שלטונו לא הייתה סוגה בשושנים, הן מבית והן מחוץ. לאחר פלישה מוצלחת הוא כרת שביתת נשק עם הערבים, והעניק להם זכות שלטון משותף על ארמניה, איבריה וקפריסין. הוא גירש 12,000 מרונים נוצרים ממולדתם לבנון כדי לאפשר לערבים לשלוט באסיה הקטנה, מה שהוביל לכך שהערבים כבשו את ארמניה בשנת 692.
בשנת 688 ניצח יוסטיניאנוס את הבולגרים ניצחון מוחץ. בינתיים, המחלוקות המרות שעלו בכנסייה בשל רדיפתו צמאת-הדם של יוסטיניאנוס את המניכאיזם, והעושק (בעזרת אנשיו סטפנוס ותאודטוס) שבעזרתו השביע את תשוקתו לפאר ואת תאוותו להקמת בניינים יקרים גרמו לנתיניו למרוד נגדו. בתקופתו נהגו לתלות את פושטי הרגל החייבים מס, כשראשם מטה, מעל מדורה קטנה הבוערת לאט ומעלה עשן.
גלות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 695 פרץ המרד תחת הנהגתו של לאונטיוס, ולאחר שכרת את אפו של יוסטיניאנוס (ומכאן קיבל את כינויו) הוא הוגלה לחרסון שבקרים. לאחר חלוף שלוש שנים הודח לאוניטוס, גם אפו נכרת והוא נכלא על ידי טיבריוס, שהיה לקיסר. יוסטיניאנוס השני היה שם אף דמה מזהב במקום אפו הכרות.
יוסטיניאנוס נמלט מחרסון לאחר כמעט תשע שנים ונשא את תאודורה, אחותו של איבוסירוס גליאבנוס (בוסיר גלבן), הכגן של הכוזרים. הם קיבלו בית בעיר פאנאגוריה שבחצי האי טאמאן. בוסיר קיבל הצעת שוחד מטיבריוס כדי שיהרוג את גיסו, ושלח שני בכירים כוזרים - פפטזייס ובלגיטזין - כדי שיבצעו את המעשה. אולם תאודורה הזהירה את יוסטיניאנוס. יוסטיניאנוס הזמין את מבקשי נפשו, אחד, אחד, למעונו וחנק אותם בעזרת חבל וברח מהעיר.
יוסטיניאנוס ברח לטרבל, שליט הבולגרים בחבל הבלקן. הלה הציע את תמיכתו בתמורה לתמיכה כספית וכתר קיסר. יוסטיניאנוס הסתער על קונסטנטינופול עם צבא של 15,000 פרשים בולגרים, אך לא הצליח לכבוש את העיר בכוח. לכן חדרו הוא וכמה מרעיו לעיר דרך אמת מים שלא הייתה בשימוש, ארגנו את תומכיהם, ותפשו את העיר בהפיכה צבאית לילית. יוסטיניאנוס הוציא להורג את יריביו לאונטיוס וטיבריוס, כמו גם אלפים מתומכיהם, ושב לכס הקיסרות בשנת 705.
תקופת שלטונו השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תקופת קיסרותו השנייה התאפיינה במלחמה כושלת נגד הבולגרים, שהיו תחת הנהגתו של טרבליס, ניצחונות ערביים באסיה הקטנה, והתקפות של אנשיו על עריו שלו - רוונה וחרסון, שם העניש ביד קשה את האצילים והפליטים. יוסטיניאנוס נפגש עם האפיפיור קונסטנטינוס והשניים נשאו ונתנו על פשרה.
שלטונו העריץ של יוסטיניאנוס גרם לפרוץ מרד נוסף נגדו. העיר חרסון מרדה בהנהגתו של פיליפוס ורדאניס, שנעזר בכוזרים. הכוחות שנשלחו לדכא את המרידה הצטרפו עד מהרה למורדים, ופנו כנגד עיר הבירה. זו נכבשה ופיליפיקוס הוכרז כקיסר. יוסטיניאנוס נמלט אל הבולגרים ונרצח באסיה הקטנה בדצמבר 711. הוא היה הקיסר האחרון לבית הרקליוס.
תיאור בדיוני של חייו של יוסטיניאנוס מופיע בספרו של הארי טרטלדאב משנת 1998: Justinian.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יוסטיניאנוס השני, קיסר האימפריה הביזנטית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- יוסטיניאנוס השני, קיסר האימפריה הביזנטית, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- יוסטיניאנוס השני, קיסר האימפריה הביזנטית, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
