יעקב אריאל (מדע הדתות)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרופ' יעקב אריאל

יעקב (קובי) אריאל (נולד ב-1954) הוא חוקר בתחום מדע הדתות. מכהן כפרופסור מן המניין באוניברסיטת קרוליינה הצפונית בצ'אפל היל בארצות הברית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אריאל נולד בירושלים לבתיה (שהייתה מורה לאנגלית ועמדה בראש היחידה לאנגלית כשפה זרה באוניברסיטה העברית) ולאהרן (שהיה עורך של לקסיקונים ואנציקלופדיות). לאריאל שני אחים (אחד הוא משפטן, והאחר - רב רפורמי). גדל בשכונת אבו תור, ולמד ביסודי בבית ספר "בית הילד", ובתיכון בגימנסיה רחביה (סיים בשנת 1971). בתקופת התיכון היה חבר בתנועת המחנות העולים, ושימש שם כמדריך וכעורך של בטאון התנועה.

עם סיום לימודיו, הצטרף לגרעין נח"ל שנשלח לקיבוץ גדות. בקיבוץ עבד לפני חיולו, כמורה באולפן. הוא התגייס לצה"ל ובשנת 1973 נטל חלק במלחמת יום כיפור. הוא נלחם בתל סאקי ברמת הגולן, הטנק שלו נפגע, הוא נפצע פעמיים, ונשאר ללא נוע על הקרקע. בהמשך, נפל בשבי הסורי, והיה שבוי במשך כ-8 חודשים. על תקופת השבי, כתב כ-25 שנה מאוחר יותר את ספרו האוטוביוגרפי "הדרך לדמשק: זיכרונות השבי".[1]

עם חזרתו מן השבי ושחרורו מהצבא, החל ללמוד באוניברסיטה העברית: בשנת 1977 סיים תואר ראשון, ובשנת 1981 סיים בהצטיינות תואר שני בהיסטוריה. את עבודת המ.א. שלו, שעסקה באפיפיורות ובמסעי הצלב הפוליטיים, כתב בהנחייתו של פרופ' יהושע פראוור.[2] במקביל ללימודיו עבד באוניברסיטה כעוזר הוראה ועוזר מחקר.

ב-1982 נסע לארצות הברית ללימודי תואר שלישי באוניברסיטת שיקגו, וסיים בשנת 1986.

כשחזר לישראל, היה פוסט-דוקטורנט במחלקה למדע הדתות באוניברסיטה העברית (ב-1986–1987, ושוב ב-1988–1989). בשנת 1987–1988 היה פוסט דוקטורנט בספרית וינר ובמכון להיסטוריה גרמנית באוניברסיטת תל אביב. בשנים 1989–1994 היה עמית מחקר בדרגת מרצה במכון ליהדות זמננו באוניברסיטה העברית. במקביל, לימד כמה שנים כמורה מן החוץ במספר מוסדות אקדמיים ישראליים: בשנים 1990–1991 לימד במכללת ספיר, בשנים 1991–1992 לימד באוניברסיטת חיפה, בשנים 1992–1994 לימד בהיברו יוניון קולג' בירושלים, וכן בבית הספר לתלמידי חו"ל של האוניברסיטה העברית.

ב-1994 עבר לאוניברסיטת צפון קרוליינה בצ'אפל היל, שם קיבל מינוי כמרצה. מאז 2005 הוא פרופסור מן המניין במחלקה למדע הדתות באוניברסיטה זו.

במהלך השנים הנחה אריאל סטודנטים בעבודות הדוקטור שלהם גם באוניברסיטה העברית וגם באוניברסיטת צפון קרוליינה. בנוסף, היה מנחה של סטודנטים בעבודות לתואר שני בהיברו יוניון קולג'.

מחקרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אריאל מתמקד במחקרו בפרוטסטנטיות ובמיוחד בנצרות האוונגליסטית, ועמדותיה כלפי העם היהודי וארץ הקודש; ביחסי נוצרים-יהודים בשלהי העידן המודרני; ובתגובה היהודית למודרניות ולפוסטמודרניות. הוא פרסם מאמרים רבים ושלושה ספרים בנושאים אלו.

פרויקט המחקר הנוכחי שלו בוחן את ההיבטים הדתיים בקריירה ובחיים של המשורר אלן גינסברג שהיה, במובנים משמעותיים, חלוץ ונביא לרבים מבני דורו.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשוי לרחל, ספרנית וארכיבאית. אב לשלושה.

מתגורר בסמוך לאוניברסיטה שבה הוא מכהן.

פרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוטוביוגרפיה על השבי בסוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יעקב אריאל, הדרך לדמשק: זיכרונות השבי, תל אביב, ספריית פועלים, 1998.

ספריו המדעיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • On Behalf of Israel: American Fundamentalist Attitudes Towards Jews, Judaism, and Zionism, 1865 - 1945. New York: Carlson Publishing Inc., 1991.
  • Evangelizing the Chosen People: Missions to the Jews in America, 1880-2000. Chapel Hill: University of North Carolina Press, 2000 (ספר זה זכה בשנת 2000 בפרס של האגודה האמריקנית להיסטוריה של הכנסייה).
  • An Unusual Relationship: Evangelical Christians and Jews. New York: New York University Press, 2013 (ספר זה מסכם את מחקרו של אריאל בנושא היחסים בין נוצרים אבנגליסטים לבין יהודים).

מבחר ממאמריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אריאל פרסם יותר מ-150 מאמרים מדעיים, פרקים בספרים וערכים אנציקלופדיים.

להלן מבחר מהם:

בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יעקב אריאל, יוזמה אמריקנית להקמת מדינה יהודית: ויליאם בלקסטון והעצומה של 1891, קתדרה, 49, 1988, עמ' 87–102. https://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/Article_49.10.pdf
  • יעקב אריאל, צמיחת הפונדמנטליזם האמריקני: 1925-1865, זמנים, 38, 1991, עמ' 93–103.
  • יעקב אריאל, הפונדמנטליזם הפרוטסטנטי ויחסו ליהדות ולמדינת ישראל, ירושלים, המכון ליהדות זמננו ע"ש אברהם הרמן, האוניברסיטה העברית, 1993.
  • יעקב אריאל, ציונות נוצרית פונדמנטליסטית: דיוקן של ארגון נוצרי לתמיכה בישראל, ירושלים, המכון ליחסים בינלאומיים ע"ש לאונרד דייוויס, האוניברסיטה העברית, 1994.

באנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Good Germans, Confused Jews and the Tragedy of Modernity: S.Y. Agnon Remembers Leipzig, Leipziger Beträge Band III (2005), 275-292.
  • The One and the Many: Unity and Diversity in Protestant Attitudes toward the Jews. Studies in Contemporary Jewry 24 (2010): 15-45.
  • :Jewish Liberalism through Comparative Lenses: Reform Judaism and its Liberal Christian Counterparts, in American Religious Liberalism, edited by Leigh E. Schmidt and Sally M. Promey. Bloomington: Indiana University Press, 2012, 270-292.
  • Jewish Christian Dialogue, in The Wiley - Blackwell Companion to Interfaith Dialogue, edited by Catherine Cornille. Chichester: John Wiley and Sons, 2013, 205-224.
  • Contemporary Christianity and Israel, Essential Israel, edited by Ilan Troen and Rachel Fish. Bloomington: Indiana University Press, 2017, 280 – 310.
  • From a Jewish Communist to a Jewish Buddhist: Allen Ginsberg as a Forerunner of a New American Jews, Religions 10 (2019).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרופ' יעקב אריאל (הרצאה במכללת גליל מערבי) - העתיד של עדויות מהשואה (באנגלית), סרטון באתר יוטיוב, 25.06.2019

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יעקב אריאל, הדרך לדמשק: זיכרונות השבי, תל אביב: ספריית פועלים, 1998
  2. ^ יעקב אריאל, האפיפיורות ומסעי-הצלב הפוליטיים מאינוצנטיוס ה-3 עד לקלמנס ה-4, 1199-1268 (עבודת מ.א. בהדרכתו של יהושע פראוור), ירושלים: האוניברסיטה העברית בירושלים, החוג להיסטוריה כללית, 1981