יעקב בנאי

יעקב בנאי
לידה	1919; ירושלים, פלשתינה (א"י)
פטירה	28 בדצמבר 1993 (בגיל 74 בערך); גבעתיים, ישראל
מדינה	ישראל
תקופת הפעילות	1941–1993 (כ־52 שנים)
	פרופיל ב-IMDb

ערך זה עוסק בשחקן קולנוע ותיאטרון. אם התכוונתם ללוחם הלח"י, ראו יעקב בנאי ("מזל").

יעקב בנאי (1919 – 28 בדצמבר 1993) היה שחקן קולנוע ותיאטרון ישראלי, יליד ירושלים, והשני משמונת האחים במשפחת בנאי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנאי נולד למאיר אליהו ומלכה לבית שבתאי וגדל בשכונת מחנה יהודה בירושלים, בסביבות השוק. החל להופיע במסגרת בית הספר הדרמטי של האוניברסיטה העברית. היה ראשון האחים שהלך ללמוד משחק. בשנת 1942 הצטרף לתיאטרון "המטאטא". במלחמת העצמאות היה חבר בצוות בידור עם שמואל עצמון בזמן המצור על העיר. בשנת 1950 נשא את מרים לאישה, והופיע בהצגות בתיאטרון, בעיקר ב"זירה" ואצל גיורא גודיק. בסביבות שנת 1957 עבר עם משפחתו לגבעתיים, שבה התגורר עד לפטירתו.

בתחילת שנות ה-60 הופיע יחד עם אלברט כהן, זוהר אוריין וליה דוליצקיה במסגרת "להקת זרקור". הלהקה העלתה מופעי בידור שכללו גם קטעי זימרה, המפורסם שבהם "סבא ליאון".

כמו כן שיחק בסרטים רבים, בהם: "סאלח שבתי" ו"שמונה בעקבות אחד" (1964), "אסירי החופש" (1968), "מרגו שלי" (1969), "השוטר אזולאי" (1971), "חסמבה ונערי ההפקר" (1971), "מתנה משמיים" (1973), "חגיגה בסנוקר" (1975), "רק היום" (1976), "אדון לאון" (1982), "מכת שמש" (1984), "הדודה מארגנטינה" (1984) "מקום ליד הים" (1988), "אבא גנוב 2" (1989) ו"שלג באוגוסט" (1993) .

היה בין הקריינים והמגישים של תוכניות הילדים בתוכנית לאם ולילד, ובין השאר הגיש את סדרת "סיפורי ניסן ורחמים משיכון ב'" מאת רעיה בלטמן.

ב-1991 השתתף בסרט "לא בלי בתי" עם סאלי פילד ובו גילם תפקיד קצר של איש דת שיעי.

ב-1989 הוציא עם בנו אהוד אלבום בשם "תחת שיח היסמין", ובו סיפר אגדות עם פרסיות על רקע נגינתו ושירתו של הבן. בשנת 1983 התאלמן מאשתו מרים, אימם של בניו, אלי ואהוד. לאחר מכן ניהל במשך ארבע שנים מערכת יחסים עם אישה הצעירה ממנו בכארבעים שנה, ושמר עימה על קשר עד ליום מותו.

יעקב בנאי נפטר מהתקף לב בביתו שבגבעתיים, והותיר אחריו שני בנים (ביניהם את הזמר והיוצר אהוד בנאי) ושלוש נכדות.