יעקב מישורי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יעקב מישורי
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1952 (בן 72 בערך)
מדינת ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום ישראלי
תחום יצירה ציור, פיסול עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יעקב מישורי (נולד ב-1952) הוא צייר ומורה לאמנות ישראלי. כותב מאמרים על אמנות והוראת אמנות.

חייו ויצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מישורי נולד בישראל. בגיל 15 עזב את בית הספר והחל לעבוד כסבל, עבודה אשר הייתה מקור פרנסתו עד גיל 40. במקביל עסק בציור. את ידיעותיו המקצועיות, את שליטתו הטכנית, את ידיעותיו התאורטיות ואת גישתו השיפוטית, כמו גם את השקפותיו החריגות והייחודיות[דרוש מקור] רכש באמצעות התנסות ולימוד עצמי בלבד. תערוכת היחיד הראשונה שלו הוצגה בשנת 1978 בגיל 26, בגלריה ג'ולי מ. שבתל אביב. מאז הציג תערוכות יחיד רבות והשתתף בתערוכות קבוצתיות נבחרות בישראל ובעולם. הוא זכה בפרסים מטעם משרד החינוך וקרן שרת ויצירותיו מצויות באוספים פרטיים נבחרים ובאוספי המוזיאונים. בשנת 2019 פרסם ספר פרוזה ראשון, "סוף" בהוצאת "תכלת".

מישורי הוא אמן נונקונפורמיסט מהבולטים שבציירי ישראל[דרוש מקור]. ציוריו השתנו תדיר לאורך השנים והם נתפשו על ידי קהילת האמנות כפרובוקטיביים ביותר. בשנות ה-80 הוא כונה על ידי המבקר אדם ברוך כ"פרא אציל" וכ"גיבור שלא הלך בשדות", כפרפרזה על ספרו הידוע[דרוש מקור] של משה שמיר. מישורי הוא אמן פוסטמודרני מובהק: הוא מצייר מתוך אהבת מלאכת הציור[דרוש מקור] אך גם מתוך מבט מרוחק וביקורתי ומערער על העשייה הזו. יצירתו מושפעת מתרבות גבוהה ומתרבות פופולרית גם יחד: מאמנות הרנסאנס ומאמנות האוונגרד של המאה ה-20. הוא נוטל מכל הבא ליד לרבות; פרסומות, גרפיטי, עטיפות של תקליטים, מגזיני אופנה, צילומים פורנוגרפיים וכיוצא בזאת. מישורי מקפיד לחדש ולהפתיע בתערוכותיו, למשל, בסגנון חדש בנושא אחר בזהות אמנותית שונה, ביחסים אחרים בין הגבוה לנמוך. הוא נע, על פי הצורך, ממופשט לפיגורטיבי, מגאומטרי לאופטי, מדקורטיבי לפופ ארט מקומפוזיציה ניגודית ונשכנית לפטרן (pattern) ולניגודים קומפלמנטריים. הוא החל את דרכו מדיוקנאות עצמיים מאופרים שעניינם בירור ויזואלי בשאלות של זהות מינית ועבר לציורים מתעתעים המערערים על זהויות נוספות.

מישורי לימד ב"מדרשה" - בית ברל, בבצלאל והיה ראש המחלקה לאמנות במכון אבני. בסוף שנות ה-90 הקים את קבוצת "פלורסצנט" וכיום הוא מורה לציור בבית-הספר "בסיס" לאמנות שבהרצליה. בעבודתו מוצא מישורי כר נרחב ליישום השקפותיו המקצועיות, כפי שהובעו במאמריו בהזדמנויות רבות. מישורי תומך ללא סייג בניתוק בין האקדמיה לבין האמנות. לדעתו, כפי שהיא משתקפת ממאמריו, התאוריה והפרשנות הפכו מדייר משנה לבעל הבית ולכן יש להיפרד. הצמידות המעיקה הזו היא בעיניו מקור לשרלטנות בתחומי העשייה. מישורי יוצא בהתקפות חריפות על עולם האמנות, אמנים ומגמות, לעיתים עד כדי בוז מוחלט, בפרודיה, פארסה ובציניות. בזמן אמת הוא תקף, בין היתר, את אסכולת "דלות החומר" וקרא לחזרה לעושר ציורי הבעתי ואסתטי.

בשנת 1989 נישא למשוררת אפרת מישורי ולהם בן. בשנת 2011 התגרש, וב-2014 נישא לאשת התקשורת ליסה פרץ.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]