ישי שור

ישי שור
Issai Schur
לידה	10 בינואר 1875; מוהילב, פלך מוהילב, האימפריה הרוסית
פטירה	10 בינואר 1941 (בגיל 66); יפו, פלשתינה (א"י)
ענף מדעי	מתמטיקה
מקום מגורים	רוסיה, גרמניה, ארץ ישראל
מקום קבורה	בית הקברות טרומפלדור
מקום לימודים	אוניברסיטת הומבולדט של ברלין; Liepāja Gymnasium ;
מנחה לדוקטורט	פרדיננד גאורג פרובניוס
מוסדות	אוניברסיטת בון; אוניברסיטת הומבולדט של ברלין ;
תלמידי דוקטורט	Ernst Jacobsthal, Helmut Grunsky, Wolfgang Hahn, Arthur Cohn, אלפרד בראואר, Udo Wegner, Guido Hoheisel, Rudolf Kochendörffer, Feodor Theilheimer, Hildegard Rothe-Ille, Hans Rohrbach, פליקס פולצ'ק, Helmut Wielandt, Kurt Hirsch, Wilhelm Specht, Maximilian Herzberger, Bernhard Neumann, Robert Frucht, Karl Dörge, ריכרד בראוור, רוזה פלטסון, Eberhard Hopf, Arnold Scholz, Isaac Jacob Schoenberg, ריצ'ארד ראדו, Heinz Prüfer, Olaf Helmer-Hirschberg, Teh-Hsien Chang, Feodor Theilheimer, Fritz Dueball, Werner Schulz, Karl Molsen, Rudolf Kochendörffer, Maria Verbeek, Karl-Friedrich Kirstein, Dora Prölß, Guido Hoheisel, Hildegard Rothe-Ille, Heinz Westphal
תרומות עיקריות
	תרומתו לתורת ההצגות של חבורות סופיות

ישי שוּר (ישעיהו, בגרמנית: Issai Schur;‏ ד' בשבט ה'תרל"ה, 10 בינואר 1875 במוגילב – י"ב בטבת ה'תש"א, 10 בינואר 1941 תל אביב), היה מתמטיקאי יהודי שפעל מרבית חייו בגרמניה. שור למד בברלין, קיבל תואר דוקטור בשנת 1901, והיה שם פרופסור מן המניין מ-1919 עד שהודח על ידי הנאצים, ב-1935. ב-1939 עלה לארץ ישראל, ובה חי בשנותיו האחרונות.

בין התוצאות המתמטיות הרבות שבגללן הוא זכור, בולטת בעיקר תרומתו לתורת ההצגות של חבורות סופיות, שהיה ממייסדיה.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שור נולד במוהילב, אז חלק מן אימפריה הרוסית (כיום בבלארוס) למשה, סוחר סיטונאי, ולגולדה לבית לנדאו, ועבר בגיל 13 ללמוד בגימנסיה הגרמנית בלייפאיה שבלטביה, שם התגוררו אחותו וגיסו. את לימודיו בלייפאיה סיים בציונים טובים מאוד ואף זכה במדליית זהב על הישגיו. ב-1894 הוא החל ללמוד מתמטיקה ופיזיקה בברלין, וכתב את עבודת הדוקטורט שלו בהנחייתם של פרדיננד גאורג פרובניוס ולזרוס פוקס (אנ'), ב-1901. הוא נשאר בברלין עוד מספר שנים. שור נישא לרגינה לבית פרומקין ב-1906. לבני הזוג נולדו בן ובת.

בין השנים 1911 ו-1916 החזיק שור במשרת פרופסור למתמטיקה באוניברסיטת בון, ואז חזר לברלין. ב-1919 מונה שם לפרופסור מן המניין, ובמשך השנים הנחה למעלה משני תריסרי תלמידים לדוקטורט. כבר ב-1922 נבחר כחבר האקדמיה הפרוסית(אנ'). שור היה מרצה מבוקש, והסמינרים שהנחה ריכזו סביבו את אחת מקבוצות המחקר החשובות ביותר במתמטיקה בגרמניה, ובעולם כולו, עד שהוכרח לעזוב את משרתו.

ב"יום החרם", ב-1 באפריל 1933, נאסר על מרצים יהודים להיכנס לאוניברסיטה. לודוויג ביברבך, שהיה אחר-כך הנאצי הנלהב ביותר בקהילה המתמטית הגרמנית והמתמטיקאי הבכיר במפלגה הנאצית, נשא דברים בזכות החרם, וציין כי הוא חש מעט חרטה בשל צערו של ידידו, ישי שור. מעט אחר-כך עבר בפרלמנט הגרמני חוק לפיטורי כל עובדי המדינה שאינם ממוצא ארי, למעט אלו שהחזיקו במשרתם לפני מלחמת העולם הראשונה. אף על פי ששור עמד בתנאי זה, ולמרות מחאתם של סטודנטים ועמיתים, ותמיכתו של ביברבך עצמו, הרצאותיו בוטלו והוא אולץ "לצאת לפנסיה". מאוחר יותר איפשרו לו לחזור לכמה מתפקידיו הקודמים, ובנובמבר 1933 הוא ישב כבוחן באוניברסיטה, לצדו של ביברבך, שהיה לבוש מדי קצין נאצי.

שור, שדיבר גרמנית שוטפת, ראה עצמו כגרמני יותר מאשר כיהודי. זוהי כנראה הסיבה לכך שדחה את ההצעות שהונחו בפניו, ב-1934, לעקור לארצות הברית או לבריטניה. זמן מה אחרי יום הולדתו השישים של שור, ב-1935, הוא סיפר למנחם שיפר, שעבד אתו, שהיחיד מכל המרצים שנשארו חברותיים כלפיו הוא צעיר בשם הלמוט גרונסקי, שהיה אז בשנות העשרים לחייו. על כך כתב שיפר: "שנים מספר אחרי המלחמה, כשסיפרתי לגרונסקי על הערתו של שור, הוא פרץ בבכי. 'אתה יודע מה עשיתי? שלחתי לו גלוית ברכה ליום הולדתו. הערצתי אותו כל-כך, והבעתי את הכבוד שחשתי לו באותו כרטיס. כמה בודד הוא היה, אם הוא זוכר דבר פעוט כל-כך'". באותה שנה סולק שור באופן סופי ממשרתו.

ב-29 במרץ 1938 הוסיף ביברבך בשולי מסמך של האקדמיה הפרוסית, שעליו חתם שור - "אני מופתע לגלות שיהודים עדיין חברים בוועדות האקדמיה". שבוע אחר-כך התפטר שור מכל חברויותיו בוועדות, ובסוף אותה שנה סולק מן האקדמיה. בתחילת 1939 עזב את גרמניה בליווי מטפלת, מפאת בריאותו הרופפת, לברן שבשוויץ, שם התגוררה בתו. רעייתו הצטרפה אליו לאחר מספר ימים. לאחר מספר שבועות עלו בני הזוג לארץ ישראל. ^[1]

שנותיו האחרונות עברו עליו בתל אביב, בעוני משפיל, אחרי שמכר את ספרי המתמטיקה האהובים עבור דמי מחיה. כמה חודשים לפני מותו מונה לחבר כבוד של המכון למתמטיקה של האוניברסיטה העברית בירושלים^[2].

ישי שור נפטר מהתקף לב ביום הולדתו ה-66 ונטמן בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב. הותיר אחריו את רעייתו ושני ילדים. רעייתו, רגינה, נפטרה ב-1965 ונטמנה לצידו.^[3]

עבודתו המדעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעבודת הדוקטורט שלו, ב-1901, בנה שור אלגברה מדורגת שאבריה מתאימים להצגות הפולינומיות של $\ \operatorname {GL} _{n}(\mathbb {C} )$ . המרכיבים ההומוגניים של האלגברה הזו, $\ S_{n,r}$ , מתאימים להצגות ההומוגניות, ויש אידמפוטנט e כך ש- $\ eS_{n,r}e$ היא אלגברת החבורה של החבורה הסימטרית. זהו קשר יסודי ומפתיע בין ההצגות של החבורה הסימטרית לבין ההצגות של החבורה הליניארית. לאחר סיום הדוקטורט שלו, בברלין, עסק שור בהצגות פרויקטיביות, והוכיח תוצאה קלה אך רבת חשיבות שנודעה בשם "הלמה של שור". הוא גם פיתח את כופל שור, שהוכר מאוחר יותר כהופעה הראשונה של חבורת הקוהומולוגיה השנייה במתמטיקה.