ישראל אלירז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ישראל אלירז
ישראל אלירז (2007)
ישראל אלירז (2007)
לידה 23 במרץ 1936
ירושלים, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 22 במרץ 2016 (בגיל 79)
ירושלים, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Israel Rotstein = ישראל רוטשטיין עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה קריית ענבים עריכת הנתון בוויקינתונים
שם עט George Ibrahim, ג'ורג' איברהים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האוניברסיטה העברית בירושלים, סורבון, אוניברסיטת תל אביב, כל ישראל חברים עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית, צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
להיות

מוּל הַכֵּן וְהַלֹּא שֶׁל הָעוֹלָם
דִּבַּרְנוּ עַל אֶצְבַּע קְטַנָּה

בְּרַגְלֵךְ, עַל לוּלָאָה שֶׁל
עֹנֶג בֵּין בְּרְכַּיךְ

עַל סַל תְאֵנִים שֶׁשָּׁכַחְנוּ בָּעֵשֶׂב
עַל הָאַנְקוֹרִים שֶׁנִּקְּרוּ
הַנְּמָלִים שֶׁבִּקְּרוּ

אַחַרְכָּךְ עָלוּ הָאִיּוּם
הֶחָרוֹן הַבּוּשָׁה

הַיֹּוֹם אֵינִי עוֹשֶׂה דָּבָר
מִלְּבַד לִהְיוֹת

ישראל אלירז (23 במרץ 193622 במרץ 2016) היה משורר עברי, סופר, מחזאי, מורה ומתרגם. חתן פרס ביאליק לספרות יפה (2008), פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים (2009) ופרס ברנר לשירה (2013).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשם ישראל רוטשטיין למשפחה דתית, בשכונת כנסת ישראל בירושלים, דור חמישי בארץ ישראל, בנם של יעקב ושפרה רוטשטיין. למד בבית הספר היסודי של אליאנס בירושלים, ובתיכון הדתי "מעלה". השלים את לימודיו באוניברסיטה העברית, וקיבל תואר בוגר בשנת 1962[1]. היה מורה בגימנסיה העברית רחביה, מחנך ומנהל בית ספר.

החל מפרסם מיצירתו בהיותו צעיר[2], לימים מחזותיו הראשונים, סיפוריו ושיריו ראו אור במרבית הבמות וההוצאות הספרותיות בארץ. כתב את המחזה הראשון שלו, "עדרים אבודים", בשנת 1959. המחזה היה אמור לעלות בתיאטרון "סדן" של יגאל מוסינזון בבימוי של פיטר פריי, אך התיאטרון נסגר והמחזה לא הופק[3]. בשנת 1962 זכה במלגה להשלמת מחזה שכתב "שלוש נשים בצהוב"[4], ותיאטרון "הבימה" אף ביקש להעלות את המחזה[5]. אך ההפקה התעכבה ולבסוף בוטלה, לאחר שהרב הראשי איסר יהודה אונטרמן התלונן שהמחזה "פוגע בקודשי ישראל", מאחר שהוא מציג את משה רבנו באופן היתולי. עם זאת הוא תורגם לאנגלית בידי ראובן מורגן, והוצג על ידי בית הספר לדרמה של ישיבה יוניברסיטי בלוס אנג'לס[6]. המחזה עלה בתיאטרון החאן באנגלית בשנת 1972[7].

בשנת 1964 מחזה נוסף שכתב, "סוף העונה" היה אומר לעלות ב"תיאטרון זווית"[8]. את המערכה הראשונה שלו העלה תיאטרון הסטודנטים של האוניברסיטה העברית בבימוי של אריה מארק[9].

בשנת 1965 זכה במלגה להשלמת המחזה "מורד ומלך" (שנקרא תחילה "הדוב")[10]. המחזה עלה בתיאטרון חיפה, בתחילת שנת 1968, בבימוי של ראובן מורגן[11].

החל משנות ה-70 של המאה ה-20 אלירז שיתף פעולה בקביעות עם המלחין יוסף טל כליברתן של אופרות ויצירות קוליות אחרות, מרביתן הועלו בגרמניה.

ספריו הראשונים שיצאו לאור היו קובצי סיפורים ומחזות. אך משהחל לפרסם את שירתו בשנת 1980, חדל כמעט מלפרסם סיפורת ומחזות. שירתו של אלירז היא שירה פילוסופית, חקרנית, שירה אינטלקטואלית, לא קלה ולא פשוטה להבנה. בשנים האחרונות התעורר עניין רב בשירתו בצרפת, בלגיה ואף גרמניה. אחדים מספריו האחרונים נדפסו לראשונה בצרפתית ורק לאחר מכן בלשון המקור העברית.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היה נשוי לנעמי לבית ברונר, ואב לשלושה. התגורר בירושלים.

ארכיונו האישי נמצא בארכיון גנזים - אגודת הסופרים בבית אריאלה תל אביב.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחזות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליבריות למוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אשמדאי, למוזיקה של המלחין יוסף טל, 1971 המבורג. (מאזנים, חוברת א' כרך ל', עמ' 56–67)
  • הניסיון, למוזיקה של יוסף טל, מינכן 1973.
  • מצדה, שנת 967, למוזיקה של יוסף טל, מצדה, 1973.
  • הומאז' לאלזה (לאסקר-שילר), המלחין יוסף טל, ירושלים, 1974.
  • הספר הקטן, 1983.
  • היד, למוזיקה של יוסף טל, ירושלים, 1989.
  • הגן, למוזיקה של יוסף טל, המבורג, 1989.
  • קו מר, למוזיקה של יוסף טל, ברלין, 1991.
  • המלחמות עברו כאן, למוזיקה של יוסף טל, קאסל, 1992.
  • יוסף, למוזיקה של טל, האופרה הישראלית החדשה, 1996.
  • הלילה האחרון (ספור יונה הנביא) למוזיקה מאת מנחם צור 2014, בהוצאת המכון למוזיקה ישראלית.

ספרי שירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דרך בית לחם, ספרית פועלים, 1980.
  • חמישה פרקים, דביר, 1981.
  • דבר מתוך דבר, ספרית פועלים, 1982.
  • ממקום למקום, הקיבוץ המאוחד, 1984. דו"ח
  • הר פתוח, ספרית פועלים, 1984.
  • בתוך הגן, ספרית פועלים, 1985.
  • טיול, ספרית פועלים, 1987.
  • קצה קשה, הקיבוץ המאוחד, 1989.
  • אמצע 1990-1980, ספרית פועלים, 1991.
  • עניינים מקומיים, ספרית פועלים, 1991.
  • פה קרוע, הקיבוץ המאוחד, 1992.
  • לבנות את החדר הנוסע, הקיבוץ המאוחד, 1995.
  • אש אטית, הליקון, 1997.
  • תבור, הקיבוץ המאוחד, 1999.
  • מיניאטורות קלמנטה ושירים אחרים, הקיבוץ המאוחד, 2001[12].
  • הלדרלין, הקיבוץ המאוחד, 2002[13].
  • דו"ח מודד הקרקעות, הקיבוץ המאוחד, 2005.
  • איך להיכנס אל חדר ממנו לא יצאת מעולם, אבן חושן, 2005[14].
  • ארוחת ערב עם שפינוזה וחברים, אבן חושן, 2006.
  • לפני הדלת, מעבר לקיץ, הקיבוץ המאוחד, 2006[15].
  • הלא יאמן פשוט ישנו, הקיבוץ המאוחד, 2007[16].
  • מחברות חורף, הוצאת כרמל (סדרת "כבר" לשירה), 2008[17].
  • דלת אדומה, הוצאת קשב לשירה, 2009[18].
  • בשבח הדברים החולפים, הקיבוץ המאוחד, 2010[19].
  • דברים דחופים: מבחר שירים 1980-2010, בחר: דרור בורשטיין, הקיבוץ המאוחד, 2010[20]
  • האם צפויה התבהרות, מוסד ביאליק (סדרת "כבר" לשירה),, 2011[21].
  • הילולות, שירים, "קשב לשירה", 2012[22].
  • פינצ'יק, שירים, הקיבוץ המאוחד, 2013[23].
  • כמה זמן עוד נשאר איננה שאלה אלא דלת, שירים, מודן-הליקון, 2013[24].
  • אלזה, שירים, הוצאת אפיק - ספרות ישראלית, 2014.
  • אגסים ועוד דברים, שירים, הוצאת כרמל, 2014.
  • מה היה אחר כך?, שירים, הוצאת אפיק - ספרות ישראלית, 2016.
  • איש יושב ומביט באגסים הבוערים באמצע הלילה, הקיבוץ המאוחד, 2016[25].
  • פנקס קטן על ישראל פנקס, הוצאת כרמל (סדרת "טנדו"), 2016[26].
  • יושב ושותק ורואה - מבחר, הקיבוץ המאוחד, 2021.

מאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בין משורר למלחין-אופרה, על גלגולי הליברית כז'אנר דראמטי, מאזניים, דצמבר 1981, עמ' 39–43

על יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מחווה למשורר ישראל אלירז במלאת לו 70, דימוי 29, אביב תשס"ז-2007.
  • המלה היא מוזיקה, המקום הוא תנועה, על שירי ישראל אלירז בקבצים "פה קרוע" ו"לבנות את החדר הנוסע", מאת יערה בן-דוד, נדפס ב"אהבה ממבט שני", תשנ"ז 1997.
  • מלך זקן בא בימים : עיון בשלושה מחזות עבריים שגיבורם הוא המלך דוד, כתב אלירז עצמו, נדפס ב"מאזנים", נא, 5, תשמ"א 1981.
  • "למי שאינו רואה דבר איני יכול לתת דבר לראות" (פרידריך הלדרלין), מאת לאה טנצמן, על ספרו של אלירז "הלדרלין", נדפס ב"שבו", כתב עת לשירה, רעננה, 14, 2005.
  • המסע על הספר "המסע" של אלירז, מאת יעקב בסר, נדפס ב"מאזנים", צד, תשל"ז 1977.
  • דרור בורשטיין, "איך אלירז יכול לשנות את חייך", אחרית דבר למבחר השירים "דברים דחופים" [1]
  • גלעד מאירי, "הפרגמנט האינסופי: על 'דלת אדומה' לישראל אלירז", פופואטיקה 1, הוצאת מקום לשירה, 2020.
  • חוה פנחס-כהן, אסכולה של איש אחד, דיאלוג עם ישראל אלירז, הוצאת הקיבוץ המאוחד, סדרת קו אדום אמנות בעריכת גיורא רוזן, 2011
  • תמר מור סלע, שיחה עם ישראל אלירז, הוצאת לוקוס, 2018

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מותו

מכּתביו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מקבלי תארים באוניברסיטה העברית ימחזור ל״ב, תשכ"ב, הארץ, 28 ביוני 1962
  2. ^ כנראה השיר הראשון שפרסם - ישראל אלירז, הבחורים, למרחב, 23 באפריל 1958
    סיפור קצר שפרסם ב"הארץ" - לאכול פטריות אדומות סיפור מאת ישראל אלירז, הארץ, 21 בספטמבר 1962
  3. ^ פיטר פריי מביים מחזה חדש בתיאטרון "סדר', למרחב, 31 ביולי 1959
  4. ^ מילגות בסך 8000 ל"י לארבעה מחברי מחזות, דבר, 9 באוגוסט 1962
  5. ^ "הבימה" תציג "שלוש נשים בצהוב", על המשמר, 10 באוגוסט 1962
  6. ^ צבי לוי, "שלש נשים בצהוב"- יוצרת בעיה, מעריב, 15 במאי 1964
  7. ^ יחיאל לימור, מ"שלוש נשים בצהוב" ל"שלוש" - ובאנגלית, מעריב, 13 בנובמבר 1972
  8. ^ "סוף העונה" - מחזה מקורי חדש ב"זוית", למרחב, 21 בינואר 1964
  9. ^ טלילה בן זכאי, תוצג המערכה הראשונה, מעריב, 21 בינואר 1964
  10. ^ מלגה למחזאי ישראל אלירז, הַבֹּקֶר, 26 בפברואר 1965
  11. ^ מאיר הראובני, "מורד ומלך" בתיאטרון העירוני, למרחב, 4 בפברואר 1968
    יורם קניוק, אחרי בכורה -"מורד ומלך" מאת ישראל אלירז, דבר, 5 במרץ 1968
  12. ^ ערן בר-גיל, "אין הר/ שאין הר/ אחר אחריו", באתר הארץ, 4 ביוני 2002
  13. ^ גבריאל מוקד‏, שירת הנעליים המרופטות, באתר וואלה!‏, 14 במאי 2003
    אתר למנויים בלבד רבקה איילון, שנים בתוך קיטור הטירוף, באתר הארץ, 28 באפריל 2017
  14. ^ עמרי הרצוג, אמן התשוקה / שיר כותב את עצמו / שני קווים תאומים / ארוטיקה מדכאת תשוקה, באתר הארץ, 28 ביוני 2005
    סבינה מסג, שירה הבונה למשורר ולקורא חדר לשכון בתוכו, באתר הארץ, 5 ביוני 2006
  15. ^ דרור בורשטיין, כמו מעל ומעבר לשירה העברית של השנים האחרונות, באתר הארץ, 13 בספטמבר 2006
  16. ^ דרור בורשטיין, הדבר שכל אמנות אומרת, באתר הארץ, 17 בדצמבר 2007
    דרור בורשטיין, מישהו כיבה את האור - והדליק שוב, באתר הארץ, 26 בדצמבר 2007
    ארז שוייצר, דברים שבשירה, פלא התפוח, באתר הארץ, 28 באפריל 2010
  17. ^ אריאל הירשפלד, מקום על מקום, באתר הארץ, 15 בינואר 2008
  18. ^ סבינה מסג, מול הכן והלא של העולם, "דלת אדומה", באתר הארץ, 30 בספטמבר 2009
  19. ^ אלי הירש, על "בשבח הדברים החולפים", ידיעות אחרונות, 9 באפריל 2010
  20. ^ מירון ח. איזקסון, "דברים דחופים: מבחר שירים 1980-2010" מאת ישראל אלירז, דרך אל מקום שהוא דרך, באתר הארץ, 24 בנובמבר 2010
  21. ^ ארז שוייצר, אובך דבש הערב, באתר הארץ, 5 באוקטובר 2011
  22. ^ אלי הירש, על "הילולות", ידיעות אחרונות, 29 ביוני 2012
  23. ^ אתר למנויים בלבד אמיר בקר, הגעגועים של ישראל אלירז, באתר הארץ, 1 באפריל 2014
  24. ^ יובל גלעד, על "כמה זמן עוד נשאר איננה שאלה אלא דלת", יקום תרבות, 26 במאי 2013
  25. ^ אתר למנויים בלבד חוה פנחס כהן, "בסוף, כשהאהבה עוזבת": המבט של ישראל אלירז, באתר הארץ, 23 במרץ 2016
  26. ^ אתר למנויים בלבד נורית זרחי, נורית זרחי ממליצה על "פנקס קטן על ישראל פנקס", באתר הארץ, 26 במאי 2016
  27. ^ אלכס ליבק, ורד לי וצילום:, ישראל אלירז זוכה פרס ביאליק לשירה 2008, ירושלים, באתר הארץ, 7 ביולי 2008
הקודם:
אורי אורלב, רות אלמוג, רחל חלפי
פרס ביאליק לספרות יפה
במשותף עם ישעיהו קורן, עודד בורלא

2008
הבא:
לאה איני, שלומית כהן-אסיף, מרדכי גלדמן