כוסית

כּוּסִית (במלעיל) היא מילת סלנג עברית המשמשת להתייחסות לאישה מושכת מינית. המילה נגזרת ממילת הסלנג "כוס" (שמקורה בערבית - كس), המשמשת לתיאור איבר המין הנשי. לצד התקבלותה ההדרגתית של המילה "כוסית" כסלנג נורמטיבי אצל רבים, ובפרט צעירים, יש המסתייגים ממנה ומתנגדים לשימוש בה גם כאשר הוא נעשה בקונוטציה חיובית זאת בשל המיניות הבוטה והמופרזת, לשיטתם, שמייצגת המילה. נוסף לכך יש המתנגדים לכינוי משום שהוא מתייחס לאישה כחפץ מיני בלבד. בניגוד למילים כמו פרחה ושרלילה המילה כוסית אינה נושאת התייחסות לאופייה של הבחורה או להרגליה המיניים.

תולדות המילה

מקורות אטימולוגיים והקבלות

כאמור, מקורה של המילה הוא "כוס" (שמקורה בערבית - كس), המשמשת לתיאור איבר המין הנשי. זוהי סינקדוכה, המתייחסת לאישה כולה על פי איבר המין שלה, הדומה למילה התקנית והלא בוטה "נקבה", הנגזרת אף היא מאותו איבר, המכונה גם "נקב".

התייחסויות לנשים על פי איברי הרבייה שלהן ניתן למצוא גם בתנ"ך. בשירת דבורה מופיע ”הֲלֹא יִמְצְאוּ יְחַלְּקוּ שָׁלָל רַחַם רַחֲמָתַיִם לְרֹאשׁ גֶּבֶר” (ספר שופטים, ה, ל) שבו משתמשים במילה "רחם" במקום המילה "אישה", ומפרש פרשן הפשט "מצודת ציון": "רחם רחמתים - רוצה לומר, עלמה ושתי עלמות, וקראן בלשון בזיון, על שם הרחם". שאול התבטא בחריפות כלפי בנו יהונתן על תמיכתו בדוד: ”הֲלוֹא יָדַעְתִּי, כִּי-בֹחֵר אַתָּה לְבֶן-יִשַׁי, לְבָשְׁתְּךָ, וּלְבֹשֶׁת עֶרְוַת אִמֶּךָ” (שמואל א, כ, ל), תוך שימוש בצירוף "ערוות אמך" לציון אמו של יונתן.

המילה עברה מספר גלגולים לפני ה"כוסית" של ימינו. המילים הישנות "כוסה", "כוסייה" ו"כוסינה" נבעו ממקור דומה, אך ציינו כינוי גנאי לאישה. יש המשערים שהמילה כוסית נבעה מגזירה לאחור לצורת יחיד של צורת הרבים של "כוסייה"- כוסיות.

מילות הסלנג המקבילות, בקירוב, באנגלית הן "cunt" או "cut", אך להן רק קונוטציה שלילית מאוד. cunt משמשת באנגלית בריבוי משמעויות, הן כמקבילה ל"כוס" העברית, והן כמקבילה ל"כוסית" (ככינוי משפיל לאישה ולגבר). הלשונאי רוביק רוזנטל מציע את מילת הסלנג האמריקאית babe כמקבילה לכוסית. למילה זו אין קונוטציה שלילית.

בהשאלה מ"כוסית" נטבע הביטוי "כוסון" לגבר צעיר וסקסי, ו"כוסונית" הוא ביטוי חיבה והקטנה לכוסית. שני ביטויים אלה נושאים עמם נימה חיובית והערכה לתכונותיו הגופניות של נשואן. "סופיסטיכוסית" מהווה עוד גרסה של המילה, שבאה לציין אישה מושכת לא רק מבחינה מינית אלא גם שכלית.

השימוש במילה

המילה החלה להופיע בפיהם של דוברי עברית בסוף שנות ה-70 של המאה ה-20, ובשנותיה הראשונות נחשבה לניבול פה המהווה דרך וולגרית ופוגענית להתייחסות לאישה, דרך הרואה באישה חפץ מיני ותו לא. המחשה לצורת שימוש זו ניתנת בפסק דינו של שופט בית המשפט העליון, מאיר שמגר, העוסק בפרשה של אונס קבוצתי, שבתחילתו נאמר:

ביום 28.5.79 בשעה 14:30 לערך נזדמנו שני המערערים עם שניים אחרים מחבריהם, ואחד מהם אמר לחבריו, כי יבואו עמו כדי להוציא איזה "כוסית" מבית החולים לחולי נפש כפר שאול.

תפריט מנות היום במסעדה תל אביבית יוצר הנגדה בין שתי מנות מרק באמצעות דימויים מגדריים

החל מסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 הפכה המילה מקובלת בקרב צעירים וצעירות, כשחלקם רואה בה ביטוי סלנג שגרתי, ללא קונוטציה מעליבה, ולעיתים אף רואים בה מחמאה. ההתייחסות למילה כמחמאה ניכרת בביטויים כמו "כוסית שחבל על הזמן", הבאים לתאר אישה מושכת במיוחד, ובצורת הזכר "כוסון" (במלרע), המשמשת לתיאור גבר יפה תואר, במנותק מהמקור האטימולוגי שלה (דוגמה למילה אחרת שבה יש התייחסות דומה, במנותק מהמקור האטימולוגי: "כֵּלה" - צורת נקבה בסלנג של "כלי", שהוא כינוי לאיבר המין הזכרי). המילה "כוסית" והטיות שונות שלה משמשות גם כשם תואר לחפצים (לדוגמה, "שמלה כוסית", "עיצוב כוסי") במשמעות "יפה מאוד" או "מושך מאוד".

שימושים אחרים במילה הם ככינוי גנאי לגבר העסוק בטיפוח חזותו החיצונית ומראהו, לרוב כאשר עיסוק יתר זה בא על חשבון תפקודו בתחום מסוים, או כלפי גבר שאינו מפגין את "גבריותו". כך, לדוגמה, מתואר לעיתים שחקן כדורגל העסוק בטיפוח חזותו אך אינו מפגין קשיחות במגרש הכדורגל כ"כוסית". כאשר הביטוי מופנה כלפי גבר, לעיתים קרובות הוא יבוא כמילה נרדפת ל"פחדן", "נמושה", "לפלף" ועוד.

התייחסות למילה כאל מילה לגיטימית לחלוטין הופיעה במאמרה של מאיה גור, "הולדת הסופיסטיכוסית", שהתפרסם בשבועון "Time Out תל אביב". המאמר, העוסק בשינוי באופנה בתל אביב, מספר לקוראיו "2006 הייתה השנה שבה צצו המון כוסיות ברחבי העיר שמשדרות לוק מסוג אחר - אלטרנטיבי, אינטליגנטי, מתוחכם ומרענן" תיאור זה והמשכו אינו מתייחס אל הכוסיות כנשים המשדרות מיניות בוטה, אלא "כאלו שמוותרות על הצמודים והמחשופים לטובת גזרות סגורות ורחבות יותר". גם המרואיינים במאמר משתמשים במילה בטבעיות. "הכוסית הנוכחית היא משהו מאוד עירוני ... הלוק הנוכחי מתרחק מהמודל הקלאסי של הכוסית המעודדת", אמרה נילי לנדסמן. נמרוד פלד, מאפר ומביים תצוגות אופנה, אמר: "אצל הכוסיות החדשות האופי והאמירה חשובים יותר מהשאלה אם היא נכנסת למידה 32 או 34. יש מקום לגיטימי לשמוע מה יש להן להגיד, ובגלל שיש יותר נשים בעמדות מפתח באופנה, המוטו החדש הוא תהיי כוסית ואל תשתקי. לא מספיק שהכוסית החדשה תהיה נורא יפה, היא חייבת גם איזשהו תוכן מאחוריה". במאמר העוסק במנהגן של בנות 12 להכין בּוּק לעצמן, מסופר: "'את כוסית מדהימה', היא הברכה הרווחת ברוב האלבומים, ואין משמחת לב יותר ממנה".

ביולי 2013 התחוללה סערה זוטא, כאשר נודע שבחגיגת יום ההולדת 90 של הנשיא שמעון פרס לחש הרמטכ"ל לשעבר, גבי אשכנזי, על אוזנה של שדרנית הטלוויזיה אורלי וילנאי, "את אחלה כוסית". בעקבות הפרסום שניתן לדברים אלה התנצל אשכנזי על דבריו אלה.

שימוש מובהק במילה כניבול פה נעשה בספר "סאות' פארק ופילוסופיה". ברוח ניבול הפה הבולט כל כך בסדרת הטלוויזיה סאות' פארק, שבה עוסק הספר, קרוי אחד הפרקים בספר: "אפיסטמולוגיה של כוסיות היא לא פונקציה בשביל שמוקים".

המחלוקת סביב השימוש במילה

לצד התקבלותה של המילה כסלנג נורמטיבי, רבים סולדים מן המיניות המופרזת, בעיניהם, שמייצג הביטוי, ומסתייגים מן המילה ומן השימוש בה. יש הרואים בה דוגמה לחיפצון של מושא הכינוי בפרט ושל בני האדם, במיוחד נשים, בכלל. שכן, לטענתם, מילה זו מעודדת אותנו לחשוב על אדם זה כעל אבר מין מהלך, ומפשיטה אותו מכל תכונה אנושית שיש לו.

במשאל שערך "הארץ" בשנת 2002 בקרב עשרים אנשי רוח, על התופעות הלשוניות המעצבנות אותם ועל התופעות הלשוניות החביבות עליהם, ציין המשורר נתן זך:

המלה השנואה עלי ביותר היא "כוסית". זוהי מלה מבזה ומשפילה. יופיה של האשה אינו תלוי בכוס שלה. מכעיס אותי השימוש במלה הערבית הזאת.

הסופר אהרן מגד התייחס אף הוא למילה זו:

ביטוי נפוץ הצורם מאוד את אוזני הוא "כוסית". מלבד היותו ביטוי גס, המעיד על ניוולה והתפקרותה-ללא-מעצור של הלשון בשנים האחרונות (וחלוץ ההזניה הפומבית הזאת של הלשון היה דן בן אמוץ בשמות שנתן לספריו), זה תואר מעליב, מבזה ומשפיל לאשה, שכביכול כל מעלתה הוא בכישוריה המיניים הממוקדים בערוותה. (שמעתי גם צעיר אומר על סבתו בת ה-85: "היא הייתה מה-זה כוסית עד לפני כמה שנים").

בעקבות דברים אלה, וסלידתם של דוברים אחרים מהביטוי "חבל על הזמן", בחר העורך להכתיר את המשאל כולו בכותרת "כוסית חבל על הזמן".

שאלת מעמדה של מילה זו עלתה לדיון בבית המשפט המחוזי בחיפה, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, כאשר דן בעתירתו של אסיר שנענש על ידי שירות בתי הסוהר, לאחר שזה התבטא ביחס לעובדת סוציאלית של השירות, שלא בפניה אלא בשיחה עם חבר לכלא, כי היא "כוסית". השופט עודד גרשון, שפסל את החלטתו של שירות בתי הסוהר, ציין בדבריו:

אכן מי שמצוי מעט בסלנג השגור בפי הצעירים דהיום, יאמר לך כי לעתים נעשה שימוש בביטוי האמור דווקא כמחמאה למי שיש לה מראה מצודד, וזאת, למרות הסלידה מהשימוש במילה המאזכרת אבר מאברי גופה של האישה. למותר לציין שבסופו של דבר כל איש וסגנון דיבורו, ולמרות הסלידה מן המילה האמורה, איני סבור כי היה ראוי שהרשות תגיב כפי שהגיבה.

המחשה לחדירתה של המילה כמחמאה ולא כעלבון ניתנת בציטוט מפי אסתי זקהיים, שבו היא מבהירה: "אני לא שמנה. אני כוסית אקסטרה-לארג'", כמו גם בדבריה ההומוריסטיים של שירי צוק, המתארת שלאחר הלידה היא "רצה לעלות על המשקל, לראות אם אני כבר שוב כוסית", ובדבריה של הדוגמנית רותם סלע: "אני שלמה עם הגוף שלי, אבל לא חושבת שאני כוסית-אש. ... יש 20 אלף בנות שהן כוסיות יותר ממני". שימוש מיוחד במילה נעשה בפיהם של לוחמים במחלקות הסיור בפלוגות המסייעות של חטיבות החי"ר בצה"ל המכנים עצמם "הכוסיות של מחלקה 5".

בריאיון שערכה עמליה רוזנבלום עם אריק איינשטיין ועלי מוהר הוזכרה המילה מספר פעמים. איינשטיין ביקר את המילה בחריפות: "זו טרחה לדבר שוב על אובדן התמימות, אבל זה זה, זה זה. אובדן התמימות. יש עדיין איים, יש כוחות שלא מוותרים, שממשיכים כל הזמן להיאבק, אבל זה מדהים איך הכל השתנה. קחי את צורות הביטוי, למשל. את איך שאנחנו מתבטאים. אני לא יודע אם אני גולש קצת, אבל היום אומרים 'כוסית' ואני שומע את זה ואני מזועזע. ואני עוד אחד שאוהב לנבל את הפה...". מוהר הסכים איתו ואמר ש"המלה כוסית באמת חושפת גסות לב שלא תתואר. זה לא סתם ניבול פה, שיכול גם להיות תמים. מי שיכול לקרוא ככה לבחורה...". איינשטיין הביע את תסכולו במילים "למה 'כוסית', כוסאוחתו...", אמירה שמאוחר יותר תיכנס לספרם של רוזנבלום וצבי טריגר "ללא מילים - התרבות הישראלית בראי השפה", שבו טענה רוזנבלום כי "'כוס' היא לא בהכרח פוגענית. 'כוסית', כן, והתקינות הפוליטית לא תמיד יכולה להבדיל בין המקרים, דווקא במקום שבו בני אדם יכולים".

במילון

כניסתה של מילת סלנג למילוני השפה התקנית מצריכה התגברות על מחסומים אחדים. בין מילוני השפה התקנית יש המסתייגים מהכללתן של מילות סלנג, ומציינים רק את הבולטות שבהן. מילת סלנג הנחשבת ל"מילה גסה" צריכה לעבור מחסום נוסף, מחסום המהוגנות, קודם שהיא נכללת במילון. שני מחסומים אלה אינם קיימים במילוני סלנג, שהרי מטרתם היא לכלול מילים כאלה.

בכרך השני של "מילון עולמי לעברית מדוברת", יצירתם של דן בן אמוץ ונתיבה בן-יהודה עדיין לא מופיעה המילה "כוסית", אף שכבר הייתה בשימוש (לא נרחב, כנראה) בשנים שקדמו לשנת 1982, שבה המילון יצא לאור. המילון מכיל שתי מילים שמקורן דומה ואינן בשימוש בימינו, "כוסה" ו"כוסייה", ואת שתיהן הוא מתאר כמילות גנאי.

אברהם אבן-שושן מיעט לכלול מילות סלנג במילונו, "המילון החדש", ורק במהדורת המילון שיצאה לאור בשנת 2003 (כעשרים שנה לאחר פטירתו של אבן שושן) ניתן ייצוג נרחב למילות סלנג. בהתאם לכך, במהדורת 2000 של המילון לא נכללו המילים "כוסית" ו"כוסון", אך גם לא "זין" הוותיקה ונפוצה יותר. במהדורת 2003 מופיעה המילה "כוסית", והגדרתה: "כינוי לבחורה מושכת (בלשון הדיבור)".

ב"מילון ההווה" של שושנה בהט ומרדכי מישור, שיצא לאור בשנת 1987, מופיעה המילה "כוס", אך לא מופיעות נגזרותיה.

במילון "רב מילים" של פרופ' יעקב שויקה, שיצא לאור בשנת 1997, נכללת המילה "כוסית", אך נעדרת המילה "כוסון". המצב דומה ב"מילון ספיר" של איתן אבניאון, שיצא לאור בשנת 1998. הגדרתה של "כוסית" במילון זה, "כינוי לבחורה אטרקטיבית, חטובה, 'חתיכה' (המוני)". בדומה למילונים אחרים, ההגדרה מתעלמת מהמשמעות המשפילה המיוחסת לעיתים למילה זו.

"מילון הסלנג המקיף" של רוביק רוזנטל, שיצא לאור בשנת 2006, כולל את המילים "כוסית" ו"כוסון", ומוסיף עליהן "כוסית על" ("סמל מין נשי"), "כוסון על" ("סמל מין גברי"), "כוסי" ("גבר מושך") ו"כוסייה" ("צעירה מינית, בסלנג מיושן").

בגרסה 5 של המילון המקוון בבילון, משנת 2004, מופיעות מילות סלנג רבות, ובהן זין והטיותיה, אך המילים "כוסית" ו"כוסון" נעדרות מהמילון.

במילון המקוון מורפיקס מופיעות מילים אלה. "כוסית" מתורגמת לאנגלית "sexy girl" (בחורה סקסית) תוך ציון שמדובר בסלנג גס ("coarse slang"). "כוסון" זוכה ליחס דומה, ומתורגם ל-"sexy man, attractive well-built man, hunk" (בחור סקסי, בחור מושך וחטוב, חתיך).

בתרבות הפופולרית

גם בספרות העברית נעשה שימוש במילה זו, בטקסט המשקף את דיבורן וחשיבתן של צעירות. כך במשפט הפתיחה של ספרה של שירי צוק, "15 דקות" (הוצאת ידיעות אחרונות, 2002): "אני לא ממש יודעת מה גרם לי לבוא לבוס השחצן שלי, חמישה שבועות לפני שהקוּסית שבי יוצאת לפנסיה (גיל שלושים) ולומר לו: ...".

המילה מופיעה במספר לא מבוטל של שירי פופ ישראליים, בחלקם הגדול נעשה שימוש בביטויים וולגריים ובתוך הקשר מיני. "איזה כוסית" הוא שירו של שיקו חייק, בביצועו של יובל פרי, ובו מופיעה השורה "איזה כוסית משגעת, את הגוף מנענעת". בשירם הבוטה והמיני של הלהקה "הישראלים" "תזיזי ת'ישבן". מופיעה השורה "תגידי מה איתך, איפה את איך גדלת? / נעשית כוסית, רוצה בטוסיק?". בשיר "אף אחד" של הדג נחש ומזי כהן, מתוך האלבום המכונה של הגרוב נאמר על "מנשה המגניב" כי "אז הוא יוצא עם חברים לעיר / יש ים של כוסיות המגוון נדיר".

ב-2007 הוציא הזמר עירד עתיר ("השרוט") סינגל בשם "כוסית" שהושמע גם בפריים טיים של ערוץ 2, בתוכנית "כישרון או כישלון" בהנחיית טל ברמן ושלום אסייג. מה שגרר תגובות נזעמות, בין היתר של חברת הכנסת זהבה גלאון.

בעקבות המשפט שהתנהל על לגיטימיות השימוש במילה (כמתואר לעיל), מתחה אסתר הרצוג ביקורת על השימוש בביטוי בתרבות הפופולרית: "השימוש במילה כוסית הרבה יותר נפוץ בטלוויזיה ובעיתונות, ואני הייתי מצפה שחינוך הציבור יתחיל במקומות היותר 'נאורים' הללו ולא ביחסים בין סוהר ואסיר".

לקריאה נוספת

• רוביק רוזנטל, "שמעו בנים, אני כוסית חבל"ז", בתוך חדוות הלשון - שיחות על העברית הישראלית, הוצאת עם עובד, 2004.

קישורים חיצוניים

• מיה סלע, איזה כוסית את היום, באתר Bananot.Com
• רוביק רוזנטל, הזירה הלשונית: כוסיות רוח, באתר nrg‏, 25 במרץ 2010
• זאב גלילי, הכשר משפטי למילה "כוסית", באתר "היגיון בשיגעון"
• ענת סרגוסטי, ‏אשכנזי, למי בדיוק קראת כוסית?, באתר onlife,‏ 11 ביולי 2013
• רחל נאמן, האלימות נגד בר רפאלי "והכוסיות", באתר הארץ, 29 באוקטובר 2013
• יונתן שם טוב‏, הכוסית שקורעת את עם ישראל לשניים, באתר וואלה!‏, 15 במרץ 2016
• נרי ליבנה, לא אכפת לי שיקראו לי כוסית, באתר הארץ, 6 בפברואר 2018