כותח
| מאכלים | |
|---|---|
| מוצא | מסופוטמיה |
| אופן הגשה | מטבל |
| מרכיבים עיקריים | פירורי לחם, חלב |
  | |
כותח הבבלי הוא שמו העברי של מאכל שהיה נפוץ בעיקר בבבל וסביבתה. בארמית בבלית היה נקרא כמכא. מרכיביו היו בעיקר חלב או מי חלב,[1] פירורי לחם יבש או קמח שעורים מגובל במים ומיובש על גבי רמץ,[2] מלח, ולפעמים גם מעט מים. טעמו היה חמוץ מאוד ולא היה אפשר לאוכלו כשלעצמו על פי רוב היה עשוי רך ונוזלי ושימש כמטבל.[3]
הכותח מוזכר רבות בספרות חז"ל ונראה שחכמים הסתייגו מאכילתו ויחסו לו השפעות שליליות. במסכת פסחים כתוב שכותח הבבלי סותם את הלב ומחליש את הראיה ומכחיש את הגוף. במסכת כריתות המליץ רב משרשיא לבניו שעדיף לאכול דג כמעט מקולקל ולא כותח ששובר את האבן מרוב חריפותו. במקום אחר מובא שבני ארץ ישראל היו סולדים מהכותח הבבלי.
בהלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אף שהיו בו רק מי חלב, הכותח נחשב לחלבי ואסור לאוכלו עם בשר.[4] כמו כן יש בו דין תערובת חמץ ואסור בפסח.[5] לגבי ברכתו לא מופיעה התייחסות בחז"ל אולי כיוון שהיה נאכל כטפל עם דברים אחרים לא בירכו עליו כלל. לגבי איסור פת עכו"ם ההלכה מתירה את הלחם שבכותח אף שנקנה מגוי.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כותחא, באתר פורטל הדף היומי
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף מ"ד
- ^ תשובות הגאונים הרכבי סי' שנב
- ^ רבי עובדיה מברטנורא
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף קי"א, עמוד ב'
- ^ משנה, מסכת פסחים, פרק ד'