כלכלת תוניסיה
 | |
| מבנה משרד הכלכלה התוניסאי | |
| דירוג עולמי | תמ"ג: 90; תמ"ג לנפש: 143 |
|---|---|
| מטבע |
דינר תוניסאי  |
| סטטיסטיקה | |
| תמ"ג | 46,665 |
| תמ"ג לנפש | 3,722 |
| צמיחה כלכלית | 0.80% (דירוג: 183; הערכה לשנת 2015) |
| מדד ג'יני | 40.0 (דירוג: 63; הערכה לשנת 2005) |
| כוח עבודה | 4,044,000 (הערכה לשנת 2015) |
| אבטלה |
13 אחוז (נכון ל־2014) |
|
הנתונים מבוססים בעיקר על: ספר העובדות העולמי של ה-CIA הסכומים הנקובים בדולרים בערך זה, הכוונה לדולר אמריקאי, אלא אם כן צוין אחרת | |
  | |
כלכלת תוניסיה הוא שם כולל למגוון תחומים כלכליים שמלווים את הרפובליקה של תוניסיה לאורך ההיסטוריה. כיום הכלכלה התוניסאית נמצאת בתהליך של ליברליזציה לאחר עשרות שנים של מעורבות גדולה של הממשלה בכלכלת השוק. תכנון כלכלי זהיר הביא לצמיחה מתונה אך מתמשכת של הכלכלה במשך למעלה מעשור. הצמיחה הכלכלית הייתה תלויה מבחינה היסטורית רבות בנפט, פוספט, חקלאות, תעשייה ותיירות. במדד התחרותיות העולמי של הפורום הכלכלי העולמי לשנים 2015–2016 מדורגת תוניסיה במקום ה-92[1]. בדומה לכך, בדו"ח מדד הפיתוח האנושי משנת 2014 מדורגת תוניסיה במקום ה-96 בעולם ובמקום החמישי באפריקה.
שנת 2015 התאפיינה בפיגועי טרור אשר השפיעו על הצמיחה הכלכלית, במיוחד בתיירות, שמהווה את אחד מהמגזרים העיקריים[2].
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך העשורים הראשונים לקיומה של תוניסיה הייתה הממשלה מעורבת עד מאוד בכלכלה התוניסאית כאילוץ שנוצר מכלכלה צרה, אחוז אבטלה גבוה, מכשור שהיה בחיתוליו וחוב לאומי גדול. ממשלתו של חביב בורגיבה, הנשיא הראשון של תוניסיה ואבי האומה, אמנם הצליחה לייצב את הכלכלה בזכות פעולות של הלאמה והתערבות ממשלתית, אך היא העמידה את תוניסיה במצב ממנו לא היה ניתן לצמוח עוד.
בשנת 1986, אחרי עשורים של עמידה במקום מבחינה כלכלית, החל תהליך של מעבר מכלכלה המכוונת על ידי הממשלה לכלכלת שוק, שלוותה בהפרטה נרחבת של נכסי מדינה. הרפורמות שהתבצעו במסגרת תהליך זה תרמו להמרצת הפעילות הכלכלית, הורדת האינפלציה והקטנת החוב הלאומי (שהגיע בשנת 1993 ל-9.2 מיליארד דולר).
כיום כלכלתה של תוניסיה מתבססת בעיקר על נפט, פוספט, חקלאות ותיירות. אחוז המובטלים הוא 15.5% (2017)[3], עלייה של 2.5% מאז פרוץ המהפכה בתוניסיה. כמות התושבים הנמצאים מתחת לקו העוני נאמדה בשנת 2005 בכ-7.4%. אחוז האינפלציה עומד נכון ל-2020 על 5.4%[4]. כמות העובדים בשנת 2006 נאמדה ב-3.502 מיליון איש, והתפלגות כוח העבודה אינו תואם את הייצור לפי תחומי העיסוק (התפלגות הייצור – ההכנסה המדינית מכל תחום עיסוק):
- בענף החקלאות, הגידולים העיקריים הם חיטה, שעורה, סלק, סוכר, זיתים, פירות הדר וירקות. משק החי כולל בעיקר כבשים ועזים, וכן דגה.
- בענף התעשייה, המוצרים העיקריים הם מוצרי מזון, פלדה, כימיקלים, טקסטיל ומוצרי עור. בנוסף, אחוז ניכר מהכלכלה מסתמך על גז טבעי, נפט ופוספט.
רכבות וכבישים[עריכת קוד מקור | עריכה]
תוניסיה ירשה את מרבית תשתית הרכבות שלה מהשלטון הצרפתי עוד מימי שליטתו בשטחה, אולם השלטון התוניסאי שיפץ ופיתח אותה. רשת הרכבות בתוניסיה פועלת עד היום כגוף ממשלתי (SNCFT) ומספקת שירות תעבורה לאזרחי המדינה[5]. למרות זאת, מערכת הרכבות בתוניסיה עדיין אינה מפותחת דיו, כתוצאה מהזנחה של השלטון הצרפתי בעבר[6]. אורכה הכולל של מסילת הברזל הוא 2,152 ק"מ בלבד, והיא מקושרת גם למדינה השכנה אלג'יריה בשני מעברי גבול, אולם אחד מהם אינו פעיל[7]. מסילת רכבת למדינה השכנה השנייה, לוב, עדיין אינה קיימת, אך מאז שנת 2008 קיים פרויקט ליצירת קו רכבת משותף[8].
אורך הכבישים הכולל בתוניסיה הוא 19,232 ק"מ, כאשר 12,655 ק"מ מתוכם הם כבישים סלולים והשאר אינם סלולים. מערכת הכבישים התוניסאית מקשרת אותה למדינות צפון אפריקה ביניהן אלג'יריה, מרוקו, לוב ומצרים. הכבישים הפנימיים מקשרים בין כל הערים הגדולות. בשנת 2002 לוותה תוניסיה כ-300 מיליון אירו מבנק ההשקעות האירופי, לצורך שיפוץ ושיפור מערכת הכבישים במדינה, על בסיס היציבות הכלכלית בה[9]. הכביש הראשי בתוניסיה הוא A1 (אנ').
שדות נפט וגז[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתוניסיה מערכת צינורות נרחבת, הכוללת 3,059 ק"מ של קו גז, 1,023 ק"מ של קו נפט, ו-345 ק"מ של צינורות המעבירים תוצרים מזוקקים. מוצרי נפט תעשייתיים הם ענף הייצוא השלישי בחשיבותו בתוניסיה, למרות גודלם הקטן של שדות הנפט והגז בשטחה בהשוואה ללוב או לאלג'יריה. תוניסיה מייצאת כ-308 מיליון חביות נפט בשנה. בתוניסיה עובר צינור הנפט הכלל-ים תיכוני (אנ')[10], המקשר למעשה את העיר לאגוס, ניגריה, לסיציליה, איטליה, דרך העיר תוניס. בנוסף לכך, קיימים צינורות נוספים המגיעים לתוניסיה מאלג'יריה: העיר א-סח'ירה (אנ'), מחוברת לצינור נפט שמוצאו בשדה הנפט מסדה שבאלג'יריה. כמו כן, העיר גאבס מחוברת לצינור שמקורו בשדה גז במזרח אלג'יריה, סמוך לגבול התוניסאי.
הטכנולוגיה התוניסאית אינה מפותחת דיה כדי שיהיו לה היכולות המקסימליות לזיקוק נפט, ולכן רוב ייצוא הנפט שלה הוא ייצוא של נפט גולמי, ורוב ייבוא הנפט שלה הוא ייבוא של נפט מזוקק. שדה הנפט הגדול ביותר, "אל בורמה", התגלה בשנת 1964 ליד הגבול עם אלג'יריה, והוא, בשיתוף עם שדה נפט גדול נוסף, "אשטרט", מספק את רוב הנפט התוניסאי - כ-75%. הרוב המוחלט של תוצרת הגז התוניסאית מקורו בשדה הגז "מיסקאר" (אנ') שהתגלה בשנת 1975, על ידי תוניסאים, אולם כעת הוא בבעלות החברה הבריטית British Gas. נוסף למיסקאר, ישנם בתוניסיה עוד ארבעה שדות נפט קטנים: "אל פראנינג", "אל בורמה", "בגואל" ו"זיניאה".
נמלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הנמל החשוב ביותר בתוניסיה הוא בעיר הבירה – תוניס, היושב לחופי מפרץ תוניס ונעזר באגם תוניס[11]. נוסף על כך, קיימים נמלים גם בערים נוספות: ביזרטה, גאבס, סוסה וז'רז'יס. כמו כן, נמל התעופה החשוב ביותר, גם הוא בעיר הבירה, הוא נמל התעופה הבינלאומי תוניס-קרתגו, אך נוסף אליו ישנם עוד 4 נמלי תעופה בינלאומיים בתוניסיה. בסה"כ ישנם בתוניסיה 30 שדות תעופה אך רובם הגדול מהווים בסיס לטיסות פנים בלבד.
תשתיות תקשורת[עריכת קוד מקור | עריכה]
| עיינו גם בפורטלים: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל המזרח התיכון | ||
|
הכלכלה | ||
בתוניסיה נספרו בשנת 2011 כ-1.2 מיליון קווי טלפון[12], ירידה של כ-100,000 קווי טלפון פעילים משנת 2009[13]. לעומת זאת, מספר הקווים הסלולריים בשנת 2011 היה גבוה מ-12 מיליון[13], עלייה של 3 מיליון משנת 2009. מספר זה של משתמשים בטלפונים ניידים הוא הגבוה ביותר באפריקה ולמעשה בממוצע לכל תושב תוניסיה יש יותר מטלפון סלולרי אחד. נקודות התקשורות המרכזיות נמצאות בספקס, סוסה, ביזרטה ותוניס, ומאפשרות גישה לאינטרנט. מספר רשתות האינטרנט ברוחב פס בתוניסיה נאמד בכ-544,392 בשנת 2011.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Competitiveness Rankings, Global Competitiveness Report 2015-2016 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Tunisia Economy, Politics and GDP Growth Summary - The Economist Intelligence Unit, country.eiu.com
- ^ Tunisia - The World Factbook, www.cia.gov
- ^ Report for Selected Countries and Subjects, www.imf.org
- ^ Tunisia Online News - Noticias 24 horas online, Tunisia Online News (בספרדית)
- ^ André Wilmots, De Bourguiba à Ben Ali: L'étonnant parcours économique de la Tunisie (1960-2000). Essai, Editions L'Harmattan, 2003-09-01, עמ' 94, ISBN 978-2-296-32991-1. (בצרפתית)
- ^ IN NORTHERN AFRICA, mikes.railhistory.railfan.net
- ^ Railways in Libya, www.sinfin.net
- ^ Building on its reputation for stability, Tunisia is in the midst of upgrading its infrastructure, Oxford Business Group, 2016-04-20 (באנגלית)
- ^ Algerian Gas to Europe: The Transmed Pipeline and Early Spanish Gas Import Projects, bakerinstitute.org, 2004-05-26 (באנגלית אמריקאית)
- ^ אגם תוניס מתחבר לנמל ולעיתים משמש כמקום עגינה נוסף לספינות
- ^ Tunisia - The World Factbook, www.cia.gov
- ^ 1 2 Tunisia - The World Factbook, www.cia.gov