לארי הולמס
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות | |
 | |
| לידה |
3 בנובמבר 1949 (בן 74) פנסילבניה, ארצות הברית |
|---|---|
| מידע כללי | |
| מדינה |
 ארצות הברית |
| משקל |
115 ק"ג  |
| גובה | 1.91 מטר |
|
www | |
| ספורט | |
| ענף ספורט | איגרוף |
| משקל | כבד |
| תקופת הפעילות | 1973–2002 (כ־29 שנים) |
| הישגים | |
| דירוג שיא | אלוף העולם הבלתי מעורער |
  | |
לארי הולמס (באנגלית: Larry Holmes, שכינויו The Easton Asassin ("המתנקש מאיסטון"); נולד ב-3 בנובמבר 1949 בפנסילבניה) הוא מתאגרף מקצועי אמריקני אשר היה אלוף העולם במשקל כבד (בתארים שונים) בין השנים 1978–1985. הולמס הגן על תאריו בהצלחה 20 פעמים; זהו מספר הגנות התואר הגבוה ביותר שהשיג אלוף עולם במשקל כבד לאחר ג'ו לואיס (25 הגנות) וולדימיר קליצ'קו (22). הולמס הוא אחד מחמישה מתאגרפים בלבד שגברו על מוחמד עלי, והיחיד שניצחו בנוקאאוט.
חייו המוקדמים וימיו כחובבן[עריכת קוד מקור | עריכה]
לארי היה הרביעי בשנים-עשר ילדיהם של ג'ון ופלוסי הולמס. בגיל שלוש-עשרה נשר הולמס מבית הספר והחל לעבוד בשטיפת מכוניות, בשכר של דולר אחד לשעה, כדי לעזור בפרנסת משפחתו. מאוחר יותר עבד במחצבה, וכן כנהג משאית אשפה. בגיל תשע-עשרה החל הולמס להתאגרף. בקרב האחרון שלו כחובבן, ה-22 במספר, שנערך במסגרת המיונים לאולימפיאדת 1972, לחם הולמס בדווין בוביק. בוביק שלט בקרב, ואף הפיל את הולמס לקרשים בסיבוב הראשון; הולמס שרד באמצעות אחיזה והישענות על יריבו. שופט הזירה הזהיר אותו מספר פעמים, ולבסוף פסל אותו על אחיזותיו החוזרות ונשנות.
ימיו כמתאגרף מקצועי[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1973, כשמאזנו כחובבן עומד על 19-3-0, עבר הולמס להתאגרף כמקצוען. בשלביה המוקדמים של הקריירה המקצועית שלו שימש הולמס כיריב אימונים למוחמד עלי, ג'ו פרייז'ר, ארני שייוורס וג'ימי יאנג. הוא השתכר היטב ולמד רבות. "הייתי צעיר, ולא ידעתי הרבה. אבל החזקתי מעמד מול החבר'ה האלה," אמר הולמס לימים. "חשבתי, היי, החבר'ה האלה הם הכי טובים שיש. אם אני מחזיק מעמד מולם עכשיו, למה אהיה מסוגל בהמשך?" הולמס זכה להכרה כטוען לכתר לאחר ניצחון מפתיע על ארני שייוורס במרס 1978. הולמס זכה בהחלטה פה-אחד של השופטים לאחר קרב בן 12 סיבובים; שני שופטים העניקו להולמס את הניצחון בכל סיבוב וסיבוב, והשלישי - בכולם פרט לאחד. הניצחון העניק להולמס הזדמנות להתמודד מול אלוף העולם מטעם מועצת האיגרוף העולמית (WBC), קן נורטון.
הזכייה באליפות העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקרב מול נורטון היה קרב קשה וצמוד, בן חמישה-עשר סיבובים. בסוף הסיבוב הארבעה-עשר שרר בין השניים שוויון מוחלט בכרטיסיות כל השופטים, שהעניקו לכל אחד מהם שבעה סיבובים. את הסיבוב האחרון העניק שופט אחד לנורטון ושני שופטים להולמס, שזכה בקרב על חודה של נקודה אחת (שני שופטים ניקדו 143-142 לטובת הולמס, והשלישי 143-142 לטובת נורטון). הולמס הגן על תואר ה-WBC שבע פעמים, כשהוא גובר, בין השאר, על ארני שייוורס, מייק וויורס וסקוט לדוקס. בקרב השמיני להגנת התואר מתייצב מולו מוחמד עלי, ששב מפרישתו במטרה לזכות באליפות העולם בפעם הרביעית. השניים נפגשים בשני לאוקטובר 1980. הולמס שולט בקרב באופן מוחלט, וזוכה בכל סיבוב וסיבוב בכרטיסי כל השופטים; בסוף הסיבוב העשירי עוצר אנג'לו דאנדי, מאמנו של עלי, את הקרב. לאחר קרב זה זוכה הולמס להכרה כאלוף עולם, בין השאר על ידי מגזין האיגרוף הזירה. לאחר הקרב הביע הולמס צער על המכות שנאלץ להנחית על עלי. הוא הופיע בראיונות שלאחר הקרב כשדמעות בעיניו; כשנשאל לסיבת בכיו, השיב הולמס כי הוא מכבד מאוד את עלי; "לחמתי היום באחד המתאגרפים הטובים בעולם, ואת זה אי אפשר לקחת ממנו," אמר הולמס. הולמס המשיך להגן על תאריו כנגד אלוף העולם לעתיד טרוור ברביק והאלוף לשעבר לאון ספינקס. בקרב הבא, מול רנאלדו סנייפס, הופל הולמס לקרשים בסיבוב השביעי, אך עלה בידו לקום ולסיים את הקרב בנוק-אאוט בסיבוב האחד-עשר.
הולמס-קוני[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-11 ביוני 1982 נקבע קרב בין הולמס לבין ג'רי קוני, הטוען הראשון לכתר האליפות, שהיה אז בלתי מנוצח עם מאזן של 25-0. קוני, שהיה אמריקני לבן ממוצא אירי, היה המתמודד הלבן הראשון על התואר מזה זמן רב (מאז ג'רי קווארי, אירי אף הוא, בעשור הקודם); הוא כונה "התקווה הלבנה הגדולה", ולתכונה לקראת הקרב נלוו אלמנטים גזעניים רבים. הולמס אמר כי אלמלא קוני היה לבן, הוא לא היה מקבל את אותו תשלום כמו האלוף (שני המתמודדים קיבלו עשרה מיליון דולר עבור הקרב). קוני עצמו סירב לענות על שאלות שעסקו בגזע, אולם כמה מאנשי צוותו לבשו חולצות עם הכיתוב "לא האיש הלבן, אלא האיש הנכון". במגזינים טיים וספורט באיורים הופיע קוני, ולא הולמס, על שער הגיליונות שיצאו לקראת הקרב. הנשיא רונלד ריגן דאג להתקנת טלפון מיוחד בחדר ההלבשה של קוני, כדי שיוכל לברך אותו אם יזכה; להולמס לא היה סידור דומה. על פי הנהוג באיגרוף, בעת הצגת המתמודדים בקרבות תואר מוצג הטוען לכתר ולאחריו האלוף המכהן, מתוך כבוד לאלוף; בקרב זה הוצג הולמס לפני קוני. הקרב נערך מול 32,000 צופים, כשמיליונים נוספים צופים בו ברחבי העולם. לאחר סיבוב ראשון סוער, הפיל הולמס את קוני בסיבוב השני; בשני הסיבובים הבאים הוביל קוני, כשהוא עושה שימוש במכת הדגל שלו, מכה חיצונית שמאלית (קוני היה מתאגרף שמאלי שלחם מעמידת מוצא ימנית). אולם ככל שנמשך הקרב התעייף קוני, ובסיבוב התשיעי הוא נקנס בשתי נקודות בעקבות מכות מתחת לחגורה. בסיבוב העשירי החליפו השניים מהלומות בעוצמה, ובסופו הנהנו בהערכה זה אל זה. בסיבוב השלושה-עשר הפיל הולמס את קוני בשנית. קוני הצליח לקום, אולם מאמנו, ויקטור ואלה, עצר את הקרב. לאחר הקרב היו קוני והולמס לחברים קרובים.
אלוף העולם מטעם ה-IBF[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר מספר הגנות נוספות על התואר, נקבע להולמס קרב מול מרוויס פרייזר, בנו של אלוף העולם לשעבר ג'ו פרייז'ר. מועצת האיגרוף העולמית לא ראתה בעין יפה את הקרב מול פרייזר, שהיה מתאגרף לא מדורג ברמה נמוכה יחסית, ותבעה מהולמס שיתמודד במקום זאת עם הטוען הראשון לכתר, גרג פייג', או שהתואר יילקח ממנו. להולמס הוצעו 3.1 מיליון דולר עבור הקרב עם פרייזר, ו-2.5 מיליון בלבד עבור הקרב הקשה יותר נגד פייג'; הולמס לא היה מוכן להילחם בפייג' עבור פחות מחמישה מיליון דולר. הוא גבר על מרוויס פרייזר בקלות, בנוק-אאוט בסיבוב הראשון, ובחודש הבא נלקח ממנו תואר ה-WBC. מנגד, זכה הולמס בהכרה מטעם פדרציית האיגרוף הבינלאומית, ה-IBF, שנוסדה זה-מקרוב, והיה לאלוף העולם מטעמה. הולמס הגן על תואר ה-IBF שלוש פעמים; הקרב השלישי, מול קארל "האמת" ויליאמס, היה קשה וצמוד במיוחד. הטוען הצעיר לכתר הצליח להלום באלוף המזדקן, והולמס ניצח, בתום חמישה-עשר סיבובים, בהחלטה פה אחד, אולם בהפרש נקודות קטן. ב-21 בספטמבר 1985, בקרב הגנת התואר ה-20 שלו, התעתד הולמס להשוות את מאזנו המקצועי לזה של רוקי מרסיאנו, שעמד על 49 ניצחונות בלא הפסד; יריבו של הולמס בקרב זה, מייקל ספינקס, התעתד גם הוא להיכנס לספרי ההיסטוריה כמתאגרף המחזיק בחגורות אליפות בשתי קבוצות משקל במקביל (ספינקס היה אלוף העולם במשקל חצי-כבד). רוב הצופים, ובהם המתאגרף הוותיק ארצ'י מור, שבעבר ניסה בעצמו להגיע להישג אותו ניסה כעת ספינקס להשיג, צפו ניצחון קל להולמס; ארצ'י מור אמר, "אני חושש שלארי יטחן אותו. מייקל עשוי להיות מהיר יותר, אבל יש גבול לכמה מהיר אפשר להיות." למרות התחזיות, גבר ספינקס על הולמס בהחלטה פה-אחד של השופטים. הולמס הממורמר אמר, "רוקי מרסיאנו לא היה מסוגל אפילו לסחוב את מגן הביצים שלי." בקרב הגומלין שמר ספינקס על תוארו כשגבר על הולמס שוב, בהחלטת רוב השופטים (השופט ג'ו קורטז העניק את הניצחון להולמס, ושני השופטים הנותרים – לספינקס).
פרישות וחזרות לזירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשמיני לנובמבר 1986, שלושה ימים לאחר יום הולדתו ה-37, הודיע הולמס לראשונה על פרישה. ב-22 בינואר 1988, הוצעו להולמס 2.8 מיליון דולר על מנת לחזור לזירה ולהתמודד מול אלוף העולם הבלתי מעורער דאז, מייק טייסון. הולמס נענה, אולם נחל תבוסה משפילה מידי טייסון, שהפיל אותו לקרשים שלוש פעמים במהלך הסיבוב הרביעי בטרם עצר שופט הזירה את הקרב. זו הפעם היחידה בקריירה שלו בה הובס הולמס בנוק-אאוט. לאחר הקרב פרש הולמס בשנית. ב-1991 חזר הולמס לזירה, והיה שוב למתאגרף פעיל, כשהוא לוחם בעיקר במתאגרפים מדרגים נמוכים יחסית. אולם בשביעי לפברואר 1992 עלה בידו לגבור, כנגד כל התחזיות, על ריי מרסר, מתאגרף מהשורה הראשונה שזכה במדליית זהב אולימפית במשקל כבד ב-1988. ניצחון זה זיכה את הולמס בהזדמנות להתמודד שוב על אליפות העולם, הפעם מול איוונדר הוליפילד. הוליפילד ניצח את הולמס בהחלטה פה-אחד של השופטים. בשמיני לאפריל 1995 פגש הולמס באוליבר מק'קול, שהחזיק בתואר אלוף העולם מטעם מועצת האיגרוף העולמית (WBC). הקרב היה צמוד, אולם בסופם של שנים עשר סיבובים העניקו שלושת השופטים את הניצחון למק'קול. קרב האליפות האחרון של הולמס התרחש ב-24 בינואר 1997, והסתיים בהפסד בהחלטת רוב השופטים לבריאן נילסן הדני, שהחזיק בתואר אלוף העולם מטעם ה-IBF. לאחר מספר קרבות נוספים, בהם גבר בין השאר על יריביו הוותיקים מייק וויורס וג'יימס "מרסק העצמות" סמית'. ב-2002 ניצח הולמס את באטרבין, ותלה את הכפפות באופן סופי.
חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
את הכסף שהרוויח בשנותיו כמתאגרף השקיע הולמס בעסקים באיסטון, עיר הולדתו, בה השתקע. ב-2008 כללו העסקים שבבעלותו שתי מסעדות, מכון כושר, מועדון לילה, בניין משרדים ומזנון מהיר. הוא היה אחד המגישים של תוכנית האירוח "מה הם חשבו לעזאזל?". ב-2014 מכר הולמס את העסקים שבבעלותו לעורך הדין ג'רלד גורמן. הולמס נשוי לדיאנה מאז 1979, ואב לקנדי הולמס וללארי הולמס ג'וניור.
מאזנו המקצועי[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאזנו של הולמס כמתאגרף מקצועי עומד על 69 ניצחונות (מהם 44 בנוקאאוט ו-25 בהחלטת שופטים) ושישה הפסדים, מהם אחד בנוק-אאוט וחמישה בהחלטת שופטים.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של לארי הולמס- לארי הולמס, באתר BoxRec
- ynet, איגרוף: לארי הולמס ניצח ופרש, באתר ynet, 28 ביולי 2002
- לארי הולמס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
