לדניצה-ואלטיצה
 | |||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||
| מידע כללי | |||||||
| סוג |
נוף תרבותי, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה  | ||||||
| מיקום |
לדניצה | ||||||
| מדינה |
צ'כיה | ||||||
| מידות | |||||||
| שטח |
14,320 הקטאר | ||||||
| קואורדינטות | 48°46′33″N 16°46′30″E / 48.7758°N 16.775°E | ||||||
  | |||||||
הנוף התרבותי לדניצה-ואלטיצה (בצ'כית: Lednicko-valtický areál) הוא אזור גאוגרפי המשתרע על-פני שטח של 283.09 קמ"ר בדרום מוראביה שבצ'כיה, בקרבת הערים ברז'צלב ומיקולוב. האזור הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית בשנת 1996, והוא שוכן בקרבת השמורה הביוספרית פאלאווה, שהוכרזה גם היא כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בני האדם החלו להתיישב באזור לדניצה-ואלטיצה בתקופה הפלאוליתית, ובמאות השנים שלאחר מכן הניחו את היסודות לנתיב הסחר שחיבר בין הים הבלטי לבין הים התיכון.
במאה ה-8 לספירה הוקמה באזור מדינת מוראביה הגדולה, שלימים הפכה לחלק מבוהמיה. באמצע המאה ה-13 עברה לדניצה לשליטתו של בית ליכטנשטיין (על שמו קרויה נסיכות ליכטנשטיין המודרנית), ובמאה הבאה עברה גם ואלטיצה לשליטת משפחת המלוכה. היה זה תחילת התהליך שבמסגרתו צברה השושלת את הונה הרב וזכתה למעמד בכיר. בתחילת המאה ה-17 הוכרז קרל הראשון כדוכס ליכטנשטיין. הוא הקים את בית מגוריו הראשי בעיר ואלטיצה, ואת בית הנופש שלו לעונת הקיץ הקים בלדניצה. שתי האחוזות של קרל אוחדו עם אחוזת ברז'צלב, והפכו לאחוזת מגורים אחת ששירתה את שושלת ליכטנשטיין והדגישה את עוצמתה ואת עושרה.
תחילת החיבור בין האחוזות החלה במאה ה-17 כאשר שדרות רחבות ידיים חיברו את אחוזת ואלטיצה עם חלקים מהאחוזה, ובמאה ה-18 נמשך פיתוח רשת הרחובות והשדרות. בתחילת המאה ה-19 יישם הנסיך יוהאן יוזף הראשון את סגנון הגן האנגלי באחוזותיו, והושפע בעיקר מעבודותיו של האדריכל לנסלוט בראון. האלמנטים העיקריים שהוספו לנוף בתקופה זו היו הגבהתו של פארק לדניצה, הקמת גנים אנגליים נוספים, וכן חפירת תעלה.
תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]
הנוף התרבותי של לדניצה-ואלטיצה מבוסס על שתי האחוזות המרכזיות השוכנות בו והיישובים הצמודים אליהן - לדניצה וואלטיצה. בשנת 1725 חוברו שני היישובים באמצעות שדרת בזרוץ'. על הנתיב המחבר את היישובים שוכנות ברכות לדניצה, ועל חלקים ניכרים מהשטח גדלים עצי אורן כשבאזור הסמוך לגדות הנהר דאיה גדל יער. מבנים נוספים שהוקמו באזור, ולעיתים שימשו כבקתות ציד, הם:
- ראיסטנה: קולונדה בסגנון נאו-קלאסי השוכנת בראש גבעה המתנשאת מעל ואלטיצה.
- מקדש דיאנה: בקתת ציד בצורה של קשת נאו-קלאסית.
- קפלת סנט הוברט: מבנה עמודים נאו-גותי שהוקם בשנות ה-50 של המאה ה-19 ביער האורנים לכבוד הוברטוס - הקדוש המגן של הציידים.
- בית הגבול: שאטו נאו-קלסי שהוקם בשנות ה-20 של המאה ה-19 על מה שהיה באותה עת קו הגבול בין אוסטריה תחתית לבין מוראביה.
- מקדש שלושת החסדים: גלריה בצורת חצי עיגול עם פסלים אלגוריים של המדעים והמוזות, ופסל של שלוש החאריטות משנות ה-20 של המאה ה-19.
- נובי דבר (Nový dvůr): חווה חקלאית בסגנון נאו-קלאסי שבנייתה הסתיימה ב-1809. בעבר שימשה לגידול כבשים וכיום היא משמשת להרבעת סוסים.
- מינרט: מבנה בסגנון התחייה המורית המתנשא לגובה 62 מטרים. המבנה הוקם בגן של טירת לדניצה, בנייתו הסתיימה ב-1804, והוא משמש מאז כמגדל תצפית.
- פוהאנסקו: בקתת ציד שבנייתה הסתיימה ב-1812 וכיום יש בה תערוכה של המוזיאון העירוני של בז'צלב. בקרבת הבקתה נמצא אתר ארכאולוגי ובו שרידים מתקופת מוראביה הגדולה, וכן חלקים משוחזרים מביצורי הגבול הצ'כוסלובקי.
טירת ואלטיצה נבנתה לראשונה בסגנון ימי הביניים, ובמשך השנים היא שופצה וחודשה בסגנון הרנסאנס, המנייריזם והבארוק. אחד מאדריכלי הבארוק הבולטים ביותר שעבדו על הטירה הוא יוהאן ברנהרד פישר פון ארלך. בטירת לדניצה כמעט ולא ניתן להבחין מרחוק בשל המינרט הגבוה המסתיר אותה. בנייתה של טירת לדניצה החלה ב-1570, ובמשך השנים הוספו לה תוספות בסגנון הבארוק, בסגנון הקלאסי ובסגנון הנאו-גותי. באמצע המאה ה-19 חודשה הטירה בסגנון התחייה הגותית.
הנוף של לדניצה-ואלטיצה כיום הוא תערובת בין סגנון הבארוק לסגנון הרומנטי. המבנים השונים ממוקמים במקומות גבוהים ומשתלבים בנוף הטבעי וזה עם זה. החלק הטבעי של האזור מאופיין במגוון גדול של מיני עצים מקומיים ולא-מקומיים. מרבית העצים נשתלו מסביב לאחוזות ובסמוך לגדות בריכות המים שבין לדניצה וואלטיצה. ההבדלים בממדי העצים וצבעם נוצלו אף הם לצורך עיצוב הנוף.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
