לואיג'י רולנדו
 | |
| לידה |
16 ביוני 1773 טורינו, ממלכת סרדיניה  |
|---|---|
| פטירה |
20 באפריל 1831 (בגיל 57) טורינו, ממלכת סרדיניה |
| מוסדות |
אוניברסיטת טורינו |
  | |
לואיג'י רולנדו (באיטלקית: Luigi Rolando; 16 ביוני 1773 - 20 באפריל 1831) היה רופא, אנטומיסט ופיזיולוג איטלקי, שנודע בעיקר במחקריו החלוציים בתחום גילוי מיקומם של התפקודים השונים של המוח.
ילדותו וצעירותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
לואיג'י רולנדו, יליד טורינו, התייתם מאביו בילדותו ויחד עם אחיו ואחותו חונך על ידי דוד מצד אמו, הכומר אנטוניו מאפאי. רולנדו למד תחילה פילוסופיה אחר כך עבר ללימודי רפואה באוניברסיטת טורינו, בה הוקסם על ידי לימודי האנטומיה ושיעוריו של ג'אנפרנצ'סקו צ'יניה (1790-1734). מורה נערץ אחר שלו היה ג'אן תומאזו אנפורמי שלימד אותו את מלאכת הרפואה הקלינית. בשנת 1793 סיים את התואר דוקטור ברפואה עם עבודה על האנטומיה והפיזיולוגיה ההשוואתית של הראות.
פעילותו המדעית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1802 נבחר לקולגיום הרופאים של טורינו. בשנת 1804 ג'וזפה אודיברטי, הרופא האישי של מלך פיימונטה וסרדיניה, ויטוריו אמנואלה הראשון, הזמין אותו לבוא לחצר המלך באי. זו הייתה תקופת הכיבוש של נפוליאון ובדרך לסרדיניה התעכב רולנדו שלוש שנים בפירנצה, שם השתלם אצל פליצ'ה פונטנה ולפאולו מסקאני, בתחום נתיחות גופות, מחקרים מיקרוסקופיים על רקמה העצבית, ובציור מבנים אנטומיים. בליבורנו עוכב בגלל מגפת קדחת צהובה. בשנים 1814-1807 כיהן כפרופסור לרפואה שימושית באוניברסיטת סאסארי בסרדיניה. בתום הכיבוש הנפוליאוני ועם התחלת הרסטורציה, ב-1814 חזר רולנדו כפרופסור לאנטומיה לאוניברסיטת טורינו והתמנה לרופא החצר. רולנדו הקים בטורינו מוזיאון לאנטומיית האדם. באותה תקופה הקדיש את רוב זמנו לחקר האנטומיה של המוח. נודע גם במחקרים אמבריולוגיים, זואולוגיים ופאתולוגיים. בין המבנים הנוירו-אנטומיים שתיאר ניתן למנות את החריץ המרכזי של המוח (sulcus centralis) הידוע כ"חריץ רולנדו", את טובר צ'ינראום, האופרקולום ע"ש רולנדו, העורק הרולנדי (עורק החריץ המרכזי), הווריד הרולנדי, האזור ע"ש רולנדו (קליפת המוח המוטורית הראשונית). קיימת גם אפילפסיה ע"ש רולנדו הנקראת כך מפני שהמוקד שלה הוא באזור החריץ המרכזי של המוח.
רולנדו נמנה עם הראשונים שסבר כי ניתן להבחין בין תפקודים שונים של המוח ולמקם אותם באזורים אנטומיים ספציפיים. הוא גילה את הדפוס הקבוע של בליטות המוח, והבחין בליטות בעלי תפקיד בתנועה (מוטוריות) ובתחושה (סנסוריות). הבחין גם במורכבות החומר המרכזי של חוט השדרה, לרבות את "החומר הג'לטיני" שבקרן האחורי של חוט השדרה, הידוע גם כחומר הג'לטיני על שם רולנדו. הסיק את המסקנה כי המבנים העצביים קשורים ברשת של סיבים עצביים המתחברים באמצעות פעימות חשמליות. . פתח דרך לחקר מיקום התפקודים של המוח, לפני עבודותיו של גאל ושפורצהיים (על מיקום תפקודים במוח) וגוסטב פלוראנס בנוגע לתפקודי המוחון.
תאר לראשונה גם את התולעת הימית בונליה הירוקה (Bonellia virida), לה קרא לפי שם ידידו, הזואולוג פרנקו אנדראה בונלי. רולנדו לימד גם באקדמיה לאמנויות יפות ונבחר לחבר באקדמיה למדעים של טורינו.
לואיג'י רולנדו נפטר בשנת 1831 בטורינו, עקב סיבוכים של מחלת הסרטן.
מונחים רפואיים הכוללים את שמו של רולנדו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- החריץ על שם רולנדו - החריץ המרכזי של המוח
- האזור הרולנדי - קליפת המוח המוטורית הראשונית
- החומר הג'לטיני רולנדו - בקרן האחורית של חוט השדרה
- טובר צ'נראום ע"ש רולנדו
- אופרקולום ע"ש רולנדו
- העורק הרולנדי - עורק החריץ המרכזי
- הווריד הרולנדי - וריד החריץ המרכזי
- הכפיון (אפילפסיה) ע"ש רולנדו
כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Sulle cause da cui dipende la vita negli esseri organizzati (1801). (על הגורמים בהם תלויים החיים אצל היצורים המאורגנים)
- Saggio sopra la vera struttura del cervello dell'uomo e degli animali e sopra le funzioni del sistema nervoso, (1809 – מסה על מבנה המוח של האדם ושל בעלי החיים ועל תפקודי מערכת העצבים
- 1809 * Manuale di anatomia fisiologica (ספר לימוד לאנטומיה פיזיולוגית).
- Cenni fisico-patologici sulle differenti specie d'eccitabilità e d'eccitamento, sull'irritazione e sulle potenze eccitanti, debilitanti ed irritanti coll'aggiunta di riflessioni e di sperienze sulla respirazione e produzione del calore animale (1821.',
- Description d'un animal nouveau qui appartienent à la classe des Echinodermes (1822 (תיאור בעל חיים חדש ממחלקת האכינודרמים
- Ricerche anatomiche sulla struttura del midollo spinale, (1824) – מחקרים אנטומיים על מבנה מוח השדרה.
- Osservazioni sul cervelletto (1825). (תצפיות על המוחון)
- Saggio sopra la vera struttura del cervello e sopra le funzioni del sistema nervoso; Volumes 1–2, 1828
- Della struttura degli emisferi cerebrali (1830) – על מבנה ההמיספרים המוחיים.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- M Lambiase Luigi Rolando and anatomy of the nervous system at the dawn of the 19th century. Acta Neurol (Napoli). 1992 Aug-Dec;14(4-6):265-9.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך באנציקלופדיה טרקאני, 1936
- ביוגרפיה קצרה במיזם "אלף שנות מדע באיטליה" ברשת
- Luigi Rolando and his pioneering efforts to relate structure to function in the nervous system
Caputi F1, Spaziante R, de Divitiis E, Nashold BS Jr, J Neurosurg. 1995 Nov;83(5):933-7.