לואי ג'ייקובס

הרב לואי ג'ייקובס
Louis Jacobs

תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	17 ביולי 1920 מנצ'סטר, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד
פטירה	1 ביולי 2006 (בגיל 85) ה' בתמוז ה'תשמ"ו לונדון, הממלכה המאוחדת
כינוי	יהודה לייב בן צבי (שמו העברי)
מקום קבורה	בית העלמין וסטרן בצ'שנט
מדינה	הממלכה המאוחדת
השכלה	ישיבת מנצ'סטר ישיבת גייטסהד יוניברסיטי קולג' לונדון
מקום פעילות	בית כנסת ניו אסט אנד בלונדון המכללה היהודית של לונדון בית הכנסת החדש בלונדון מכללת לאו בק בלונדון
תקופת הפעילות	1944–2006 (כ־62 שנים)
השתייכות	יהדות אורתודוקסית החל מ-1961 - יהדות קונסרבטיבית של בריטניה
תחומי עיסוק	רב, תאולוג, מרצה, מסאי
רבותיו	אליהו דסלר
תלמידיו	ג'ונתן ויטנברג
בני דורו	אברהם יהושע השל ישראל ברודי עמנואל יעקבוביץ'
חיבוריו	The Book of Jewish Belief We Have Reason To Believe Theology in the Responsa A tree of life : diversity, flexibility, and creativity in Jewish law
בת זוג	סופי (שולמית) לבית ליסגורסקי
צאצאים	אייבור, דייוויד, נעמי
פרסים והוקרה	מסדר האימפריה הבריטית בדרגת מפקד

לואי ג'ייקובס (באנגלית: Louis Jacobs,‏ 17 ביולי 1920 מנצ'סטר - 1 ביולי 2006 לונדון) היה רב, תאולוג ומסאי יהודי-אנגלי. ג'ייקובס ניסה לפשר בין ביקורת המקרא לשמירה על ההלכה, ובמחצית הראשונה של שנות ה-60 הוא סולק מק"ק כנסת ישראל, הארגון האורתודוקסי המרכזי בארצו, והוקע על ידו בגלל דבריו שפורשו ככפירה. הוא הקים ארגון משלו, היהדות המסורתית (קונסרבטיבית) של בריטניה. מבחינת השקפתו התאולוגית השתייך לאגף הרדיקלי ביותר בתנועה הקונסרבטיבית, שאינו מקבל כלל את האמונה ברצון אלוהי מוכתב בתורה.

רקע משפחתי ושנות הלימודים

סבו מצד האב היגר לאנגליה בשנות ה-60 של המאה ה-19 מהעיירה טלז בליטא. הוא התיישב בהתחלה בעיר קנטרברי. ג'ייקובס נולד בשנת 1920 וגדל במשפחה יהודית לא דתית במיוחד, בשכונה ענייה של העיר מנצ'סטר. אחרי לימודים בבית ספר תיכון ובישיבת מנצ'סטר, שבה הצטיין כ"עילוי", נשלח להשתלם בכולל בגייטסהד. אחד ממוריו שם היה הרב אליהו דסלר. ג'ייקובס קיבל את סמיכתו כרב אורתודוקסי מישיבת מנצ'סטר. בהתחלה פעל בשנים 1944–1947 לצידו של הרב ד"ר אליהו מונק בקהילת בית המדרש גולדרס גרין בלונדון, הידוע גם כבית הכנסת "מונק'ס" (Golders Green Beth Hamidrash, Munk's Synagogue). מאוחר יותר למד בחוג ללימודי יהדות של הקולג' האוניברסיטאי של לונדון, בו סיים עבודת דוקטורט PhD בנושא "חיי העסקים של יהודי בבל בשנים 200–500 לפני הספירה". הלימודים האקדמיים והחשפותו לשיטות המחקר המדעיות ולביקורת המקרא השפיעו עמוקות על השקפתו האינטלקטואלית, בלי לערער את הזדהותו העמוקה עם הדת היהודית.

הקריירה כרב וכמורה

בשנת 1948 התמנה ד"ר ג'ייקובס לרב של בית הכנסת המרכזי של מנצ'סטר ברחוב הייווד. בשנת 1954 עבר להיות הרב של בית הכנסת ניו וסט אנד בלונדון. בשנת 1959 הוצעה לו משרה אקדמית בכירה בבית המדרש לרבנים של אמריקה JTS, המזוהה עם התנועה הקונסרבטיבית בניו יורק, אך הוא העדיף לבסוף להצטרף לסגל של המכללה היהודית ללימודים רבניים (Jews' College) של לונדון. הוא לימד בה תלמוד ודרשנות וכיהן כמורה רוחני של המוסד, שבראשו עמד אז עדיין הרב ד"ר יחזקאל (איזידור) אפשטיין.

בהתחלה, כפי שהתבטא ויליאם פרנקל, העורך לשעבר של העיתון ג'ואיש כרוניקל, ג'ייקובס נחשב לבן הטיפוחים של האורתודוקסיה היהודית באנגליה בזכות בקיאותו בתורה, רוחב הידע בתחומים רבים, יכולת הזיכרון וכושר הביטוי. רבים סברו שעתיד להיות הרב הראשי של אנגליה. בהמשך סטה ג'ייקובס מהגישה הקפדנית המקובלת במסורת של התאולוגיה היהודית שבה חונך בנעוריו. הוא השתדל למצוא סינתזה שתתאים את התאולוגיה האורתודוקסית היהודית לביקורת ההיסטורית המודרנית של המקרא, ובמיוחד לפשר בין האמונה היהודית האורתודוקסית ובין השערת התעודות של ולהאוזן ואחרים. את רעיונותיו בנושא פרסם בשנת 1957 בספר "We Have Reason to Believe" (יש יסוד להאמין") המרכז את דיוניו בהרצאות השבועיות שהעביר בבית הכנסת ניו וסט אנד. עד אז השקפותיו עוררו רק בקורת מתונה ולא נדרשו לצנזורה.

We Have Reason to Believe

רוב ספרו של ד"ר ג'ייקובס דן בנושאים כמו טיעונים לקיום אלוהים, הסבל, הנסים, החיים שלאחר המוות ורעיון העם הנבחר מבלי לעורר בכך מחלוקת. לעומת זאת מחלוקות הופיעו סביב הפרקים 6, 7, ו-8: "התורה והביקורת המודרנית, סינתזה של השקפות מסורתיות וביקורתיות" ו"קשיים בנוגע לתנ"ך". בפרקים הנ"ל דן ג'יקובס ב"ביקורת המודרנית של המקרא, ובמיוחד בניתוח של התורה הידוע כ"השערת התעודות", לפיה הטקסטים שבה נגזרים ממקורות מרובים, והיא לא ניתנה למשה בשלמותה על ידי אלהים, כפי שמאמינה המסורת הרבנית האורתודוקסית, בין מעמד הר סיני ובין מותו של משה.

כפי שג'ייקובס העיר, אף שסוגיית האמונה בהתגלות האלהית היא יסוד הדת היהודית, לא קיים פירוש "רשמי" לדרך שבה אלהים דיבר אל האדם. הוא ציין שלפי רבנים מסוימים התורה ניתנה למשה לפרקים במשך הישיבה במדבר. בנוסף, הוא ציין כי שום עבודה של אפולוגטים יהודים, מוגבלת ככל שתהיה בהיקפה, אינה יכולה להתחמק מהבעיות שמציבה ביקורת נוסח המקרא לעמדה האורתודוקסית. ג'ייקובס טען כי אין שום סיבה העשויה למנוע מיהודי מאמין מלהסכים עם עקרון הביקורת הטקסטואלית של המקרא. הוא היה ער לעובדה שלדבר על פשרה בין השקפתו של הרמב"ם ובין השערת התעודות הוא מעשה לא רציני, משום שלא ניתן לפשר בין שתי תאוריות מנוגדות. אבל אין זה מונע את האפשרות למצוא "סינתזה" בין הידע הישן ובין הידע החדש.

ג'ייקובס הביא דוגמאות רבות מן התלמוד ומכתבי חכמים המצביעים על הסכמה לרעיון התערבות האל בענייני בני אדם, כאשר הוא מגלה את רצונו לא רק "בפני" בני האדם, אלא גם "דרכם". לדבריו, "אפילו הייתה השערת התעודות נכונה חלקית או אף בשלמותה, אין בשיתוף הפעולה של אלהים עם בריאותיו ביצירת ספר הספרים משום פיחות בכוחו: "אנחנו שומעים את קולו האותנטי של אלהים מדבר אלינו מתוך דפי המקרא והמסר שלו אינו ניזוק מכך שאנחנו שומעים את הקול באמצעות מדיום אנושי".

"פרשת ג'ייקובס"

כשאפשטיין פרש לגמלאות מהתפקיד של מנהל המכללה היהודית של לונדון, ג'ייקובס עמד לרשת את מקומו. כשוועד הנאמנים של המכללה פנה אליו עם הצעה כזאת בשנת 1961, הרב הראשי של בריטניה, ישראל ברודי, בהשפעת חברי בית הדין הרבני של לונדון, ובעיקר הרב משה סוויפט, הטיל וטו על המינוי "בגלל ההשקפות הפומביות של ג'ייקובס", כפי שבאו לידי ביטוי בספר "יש יסוד להאמין". העיתון "ג'ואיש כרוניקל" העלה בדפיו את הפרשה שהתפרסמה גם בעיתונות הלאומית, כולל ב"טיימס". ג'ייקובס התפטר בעקבותיה וכשביקש לשוב לתפקידו הרבני בבית הכנסת ניו וסט אנד , הוא נתקל שוב בהתנגדותו של הרב ברודי. כמה מחברי הקהילה עזבו את בית הכנסת ניו וסט אנד, כדי להקים את בית הכנסת "ניו לונדון".

בית הכנסת ניו לונדון

בשנת 1962 רכשה קהילת הפורשים את הבניין הישן של בית הכנסת ב-Abbey Road בסנט ג'ון'ס ווד (St. John's Wood) ובחרה בג'ייקובס לרב שלה. הוא החזיק בתפקיד עד שנת 2000 ושב אליו ב-2005. קהילה זאת היוותה במהלך השנים הבסיס לתנועה הקונסרבטיבית או ה"מסורתית" הקטנה בקרב יהדות בריטניה, הכוללת בימינו כמה קהילות. בעת שכיהן כרב של בית כנסת ניו לונדון, לימד ד"ר ג'ייקובס תלמוד וזוהר במכללת לאו בק, מוסד חינוכי המכין את תלמידיו להסמכה כרבנים מסורתיים, רפורמים, וליברלים בבריטניה ואירופה.

הרב ג'ייקובס שימש יושב ראש הוועד האקדמי שלו במשך שנים אחדות.

מאז הקמת בית הכנסת ניו לונדון, ג'ייקובס והתנועה ליהדות "מסורתית" הבריטית היו יעד ליחס עוין מצד המוסדות היהודים-אורתודוקסים במדינה. כאשר בשנת 2003 נישאה נכדתו בבית הכנסת בורנמות' המשתייך לק"ק כנסת ישראל האורתודוקסי, לא נקרא ג'ייקובס לעלות לתורה, כפי שהיה מקובל בנסיבות כאלה. הדבר גרר ביקורת, וכתגובה, השיבו הרב הראשי סר יונתן זקס ואב בית הדין הרבני של לונדון, הדיין חנוך ארנטרוי, שנוכח השקפותיו הכופרות של ג'ייקובס, הם האמינו כי לו היה מברך "ברוך אתה ה' אלוהינו... שנתן לנו תורת אמת" - ברכתו הייתה שקרית.

המשך פעילותו האקדמית

קברו של הרב לואי ג'ייקובס

בעשורים שעברו אחרי הרחקתו מארגון המיינסטרים של היהדות האורתודוקסית האנגלית "יונייטד סינאגוג", הייתה לרב ג'ייקובס עדנה בתחום כתיבת ספרי עיון וספרים פופולריים בנושאי יהדות. כתיבתו כוללת נגיעות בתחומי ידע רחבים כמו פילוסופיה של ימי הביניים, תאולוגיה, חקר התלמוד, השו"ת, הקבלה, המיסטיקה היהודית, והחסידות.

בשנת 1985 נקרא הרב ג'ייקובס על ידי חסידי חב"ד כעד מומחה בתורות החסידות במשפט הספרים, בסוגיה אם מתנות שמקבל אדמו"ר הן רכושו הפרטי או שייכות לכל החסידות. (ג'ייקובס אכן התמחה בתורת חב"ד, ופרסם בשנת 1966 ספר על חייו ותורתו של ר' אהרן מסטרשלה, תלמידו הגדול של בעל התניא).

לימד כמרצה אורח באוניברסיטת לסטר ובבית הספר ללימודי דת של אוניברסיטת הרווארד.

בדצמבר 2005, בסקר של העיתון "ג'ואיש כרוניקל" בקרב מנוייו, שבו השתתפו אלפיים קוראים, ד"ר גיי'קובס נבחר על ידיהם כ"יהודי הבריטי הגדול ביותר" ב-350 שנות ההיסטוריה של יהדות אנגליה. תגובתו של ג'ייקובס הייתה כי "זהו כבוד גדול בשבילו, אבל הוא מרגיש די מטופש".

זמן קצר לפני מותו בשנת 2006, הוא תרם את אוסף הספרים הגדול שלו לספריית לאופולד מולר שבמרכז אוקספורד ללימודים עבריים ויהודים.

נפטר בלונדון שבועיים לפני שמלאו לו 86 שנה.

מבחר מספריו

• Jewish Prayer
• We Have Reason to Believe (1957, מהדורות מעודכנות - 1961, 1965)
• Principles of the Jewish faith : an analytical study 1964 בחיבור זה, שנים ספורות לאחר שערוריית סילוקו מהנהגת הJews College ומהתמודדות על משרת הרב הראשי של בריטניה, ביקש ג'ייקובס להסביר, בין השאר, מדוע כבר לא יוכל לראות עצמו כאורתודוקס, בשל אי הסכמתו עם כמה מניסוחיו הדוגמטיים של הרמב"ם ב-י"ג עיקרי אמונה.
• Jewish Values
• Jewish Thought Today (Chain of Tradition Series, Vol. 3)
• Studies in Talmudic Logic (and Methodology) (1961)
• A Jewish Theology
• Jewish Ethics, Philosophy and Mysticism
• The Book of Jewish Belief
• God Torah Israel
• Beyond Reasonable Doubt
• Ask the Rabbi
• What does Judaism say about ...? (The New York Times Library of Jewish knowledge)
• The Jewish Religion: A Companion, (1995), Oxford University Press, ISBN 0-19-826463-1
• Helping with Inquiries - ספר אוטוביוגרפי
• תודעה לאומית יהודית בחברה האנגלית-יהודית: ניתוח, ירושלים תשמ"ג.

לקריאה נוספת

• לוי יצחק רבינוביץ, ג'יקובז, לואי, בתוך האנציקלופדיה העברית, כרך מילואים - ב, עמ' 351 - 352, תשמ"ג
• קטע מספרו Beyond Reasonable Doubt (אנגלית), בעניין מחויבותו לתורה שאינה מן השמים

קישורים חיצוניים

• רשימת הפרסומים של לואי ג'ייקובס, בקטלוג הספרייה הלאומית
• רשימת המאמרים של לואי ג'ייקובס באתר רמב"י
• ביוגרפיה באתר המוקדש למורשתו (באנגלית)
• פרטים אוטוביוגרפיים
• Sarna,6 ביולי 2006 on site H Net of the Department of History of Brandeis University