לואיס מקסוול

לואיס מקסוול
Lois Maxwell
לידה	14 בפברואר 1927; קיצ'נר, קנדה
פטירה	29 בספטמבר 2007 (בגיל 80); פרימנטל, אוסטרליה
שם לידה	Lois Ruth Hooker
מדינה	קנדה
תקופת הפעילות	1946–2001 (כ־55 שנים)
מקום לימודים	האקדמיה המלכותית לאמנות הדרמה (1945)
	פרופיל ב-IMDb

לואיס מקסוול (באנגלית: Lois Maxwell; ‏ 14 בפברואר 1927 – 29 בספטמבר 2007‏^[1]) הייתה שחקנית קנדית.

מקסוול החלה את הקריירה הקולנועית שלה בשלהי שנות הארבעים, וזכתה בפרס גלובוס הזהב כשחקנית החדשה הטובה ביותר של השנה עבור הופעתה בסרט That Hagen Girl ‏(1947). אחרי כן הופיעה בתפקידי משנה במספר סרטים והיא הייתה בלתי מרוצה ונסעה לאיטליה ועבדה שם בתעשיית הסרטים בשנים 1951–1955, ובעקבות נישואיה היא עברה לאנגליה שם שיחקה במספר הפקות טלוויזיה.

היא יצרה את תפקיד מיס מניפני בסדרת סרטי ג'יימס בונד, וגילמה את הדמות בארבעה עשר סרטים, החל מד"ר נו (1962) ועד להופעתה האחרונה ברצח בעיניים (1985).

אחרי שהקריירה של מקסוול דעכה, היא חיה באנגליה, שווייץ ואנגליה, עד שהיא אובחנה כחולה בסרטן המעי הגס ב-2001. היא עברה לפרת', אוסטרליה המערבית, שם גרה עם בנה עד למותה ב-2007, בגיל שמונים.

שנותיה הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בשם לואיס רות' הוקר (באנגלית: Lois Ruth Hooker) בקיצ'נר, אונטריו, אמה הייתה אחות ואביה היה מורה. היא גדלה בטורונטו ולמדה ב-Lawrence Park Collegiate Institute. היא הייתה שבעת רצון מפרנסתה כבייבי סיטר וחיפשה אחרי הכנסה רווחית יותר והתחילה לעבוד כמלצרית בעיר הקיט הגדולה והיוקרתית ביותר בקנדה, Bigwin Inn. ב-Bigwin Inn באגם ביי, אונטריו, קנדה. היא ברחה מהבית בגיל 15 כדי להצטרף לחיל הנשים הקנדי במהלך מלחמת העולם השנייה, יחידה שנועדה לשחרר את הגברים לחובות הקרב. סגל החיל הורכב ממזכירות, נהגות כלי רכב, מכונאיות וביצוע כל התפקידים שאינם כרוכים בלחימה. מקסוול נהייתה במהרה חלק מצוות הווי ובידור של צבא קנדה. היא הוצבה באנגליה, הופיעה במופעים מוזיקליים ורקדה על מנת לבדר את החיילים, לעיתים הופיעה עם הקומיקאים הקנדים ויין ושוסטר. האמת על גילה נחשפה כשהקבוצה הגיעה ללונדון, ועל מנת להימנע מהחזרתה לקנדה, היא השתחררה, ואז נרשמה לאקדמיה המלכותית לאמנות הדרמה שם היא התיידדה עם עמיתה הסטודנט רוג'ר מור.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקסוול נסעה להוליווד בהיותה בת עשרים, וזכתה בפרס גלובוס הזהב כשחקנית החדשה הטובה ביותר של השנה עבור תפקידה בקומדיה של שירלי טמפל That Hagen Girl, ^[2] היא גם השתתפה בתצלום של מגזין לייף בשנת 1949 שבו דגמנה לצידן של השחקנית המבטיחה דאז מרילין מונרו. בזמן הזה היא שינתה את שמה למקסוול, שם אותו שאלה מרקדנית בלט חברתה. יתר בני משפחתה גם הם אימצו את השם מקסוול. ^[3] רוב עבודתה הייתה בתפקידים משניים בסרטים סוג ב' (B movies).^[2]

היות שהתעייפה מהוליווד, היא עברה לאירופה, חיה ברומא במשך חמש שנים מ-1950 ל-1955. שם היא שיחקה בסדרת סרטים, ולזמן מה הייתה נהגת מרוצית חובבת. אחד מסרטיה האיטלקיים היה עיבוד משנת 1953 של האופרה אאידה שבו מקסוול הופיעה בתפקיד הראשי. קולה דובב בידי שחקנית אחרת והיא הופיעה במספר סצינות עם הכוכבת לעתיד סופיה לורן, שאף היא שיחקה בעוד שמישהי אחרת דיבבה את קולה. בעת טיול לפריז, היא פגשה את בעלה לעתיד, מפיק הטלוויזיה פיטר מריוט, הם נישאו ב-1957. ועברו לגור בלונדון. בתם מלינדה (נולדה ב-1958) ובנם כריסטיאן (נולד ב-1959) נולדו שניהם בלונדון. מריוט, מפקדם לשעבר של Viceroy of India's household troops עבר מבחן בד אצל אלברט ברוקולי לתפקיד ג'יימס בונד.

במהלך שנות השישים, היא הופיעה בסדרות טלוויזיה וסרטים רבים בבריטניה ובקנדה גם יחד, וכיכבה ב-Adventures in Rainbow Country, בשלהי העשור. היא שיחקה בפרקים בסדרות המלאך ו-The Persuaders!, שבשניהם כיכב רוג'ר מור. מקסוול גם הופיעה בתפקיד משנה בסרטו של סטנלי קובריק, לוליטה. היא דיבבה את אטלנטה בסדרת המדע הבדיוני לילדים Stingray ב-1963. ב-1965 הופיעה מקסוול בתפקיד אורח בפרק "Something for a Rainy Day" של סדרת The Baron ברשת ITC, שם גילמה את דמותה של חוקרת ביטוח. היא גם נכנסה לנעליה של מיס מניפני בספיישל Welcome to Japan, Mr. Bond שנעשה ב-1967 לטלוויזיה (בהפקת חברת EON Productions.

מיס מניפני[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקסוול השתדלה לקבל את התפקיד בסרט ג'יימס בונד, היות שבעלה חטף התקף לב והם היו זקוקים לכסף. הבמאי טרנס יאנג שפעם דחה אותה בטענה שהיא נראית כאילו שהיא "מריחה מסבון", הציע לה את תפקיד מניפני או את תפקיד חברתו הקבועה של בונד, סילביה טרנץ', אבל היא חשה שלא בנוח עם הסצינות החושפניות שיהיו לטרנץ' על המרקע. תפקיד מזכירתו של M סיפק לה רק שני ימי עבודה בשכר של ₤100 ליום, מקסוול השתמשה בבגדיה שלה לתפקיד. ^[4] דמותה של טרנץ' בוטלה אחרי הסרט מרוסיה באהבה.

מקסוול כעסה למשך זמן מה על שון קונרי על שב-1967 הופיע בפרודיית המרגלים האיטלקית Operation Kid Brother ביחד עם אחיו ניל קונרי וברנארד לי. ב-1971 מקסוול כמעט שהוחלפה בסרט יהלומים לנצח משום שדרשה העלאת שכר. ב-1975 היא גילמה את מניפני שמבכה את מותו של ג'יימס בונד בסצנה קצרה ביחד עם ברנארד לי ששיחק את M בקומדיה הצרפתית Bons baisers de Hong Kong.. עבור צילום רצח בעיניים, הופעתה האחרונה, אמר לה מפיק בונד אלברט ברוקולי, שהוא והיא הם השניים היחידים שעדיין עובדים בסדרה מאז הסרט ד"ר נו. מקסוול ביקשה שיהרגו את דמותה, אבל ברוקולי ליהק מישהי אחרת במקומה.^[4] ירשה אותה בתפקיד קרולין בליס ואחריה סמנתה בונד.

לפי הסופר תום ליסנטי, תפקידה כמניפני היה "עוגן" בסדרה. פלירטוטיה עם בונד שלוו בתשובות שנונות הביאו לסרט ריאליזם והומניזם. עבור מניפני בונד היה "בלתי מושג", דבר ששחרר את הדמויות מלקיים יחסי מין מבישים double entendres.. באותו הזמן דמותה הוסיפה רק מעט טון פמיניסטי לסדרה.^[2]

למרות שהיא זכתה לפרסום בינלאומי על תפקידה, זמן המסך הכולל שלה כמניפני ב-14 סרטים היה פחות מעשרים דקות, והיא אמרה פחות ממאתיים מילים. ^[5]

זקנותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1973 בעלה של מקסוול, שהיה חולה מזה זמן רב בעקבות התקף לב קשה בראשית שנות השישים, הלך לעולמו. מקסוול שבה לקנדה, התיישבה בטורונטו, שם היא כתבה טור עבור העיתון טורונטו סאן double entendres. תחת שם העט מיס מניפני והיא הפכה לאשת עסקים בתעשיית הטקסטיל. ב-1994 היא שבה לאנגליה פעם נוספת כדי להיות קרובה לבתה, ופרשה לקוטג' ב-Frome, Somerset.

ימיה האחרונים ומותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היא לקתה בסרטן המעי הגס ועברה ניתוח ב-2001, שלאחריו עברה לפרת', אוסטרליה, כדי לחיות עם משפחתו של בנה. היא נשארה שם, עבדה על האוטוביוגרפיה שלה, עד למותה בבית החולים בפרימנטל ב-29 בספטמבר 2007.

"זה ממש מזעזע" אמר חברה משכבר הימים רוג'ר מור ל-Fremantle Hospital, "היא הייתה תמיד משעשעת, היה נפלא להיות בחברתה והיא הייתה ליהוק פשוט מושלם", הוא אמר על תפקידה כמיס מניפני, והמשיך בהערה המיוחסת למקסוול שהיא רצתה שמיס מניפני תמונה ל-M החדשה אחרי פרישתו של מור מתפקיד בונד. "זה ממש חבל שאחרי שעזבתי את סדרת בונד, הם לא לקחו אותה כדי להמשיך עם סרטיו של טימותי דלטון. אני חושב שהדבר ציער אותה מאוד שהיא לא קודמה לתפקיד M. היא הייתה יכולה להיות M נפלאה."^[1]

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

A Matter of Life and Death (הופעת הבכורה שלה בקולנוע, עליה לא קיבלה קרדיט) (1946)
That Hagen Girl ‏(1947)
Corridor of Mirrors ‏(1948)
Satellite in the Sky ‏(1956)
Kill Me Tomorrow ‏(1957)
The Unstoppable Man‏ (1960)
ד"ר נו (1962)
לוליטה (1962)
מרוסיה באהבה (1963)
בוא לטוס איתי (1963)
גולדפינגר (1964)
כדור הרעם (1965)
אתה חי רק פעמיים (1967)
Operation Kid Brother ‏(1967)
בשירות הוד מלכותה (1969)
יהלומים לנצח (1971)
Endless Night ‏(1972)
חיה ותן למות (1973)
האיש בעל אקדח הזהב (1974)
Bons baisers de Hong Kong ‏(From Hong Kong with Love) ‏(1975)
המרגלת שאהבה אותי (1977)
מונרייקר (1979)
לעינייך בלבד (1981)
אוקטופוסי (1983)
רצח בעיניים (1985)
המלאך הרביעי (2001)