ליאוניד קרבצ'וק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לאוניד מקרוביץ' קראבצ'וק
Леонід Макарович Кравчук
לאוניד קראבצ'וק, 2013
לאוניד קראבצ'וק, 2013
לידה 10 בינואר 1934
ז'יטין עילית, רפובליקת פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 10 במאי 2022 (בגיל 88)
מינכן, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ברית המועצות, אוקראינה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות בייקובה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
  • אוניברסיטת קייב (1958)
  • האקדמיה למדעי החברה שעל יד הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות (1970) עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הסוציאל-דמוקרטית (המאוחדת) של אוקראינה
המפלגה הקומוניסטית (הבולשביקית) של אוקראינה
בת זוג אנטונינה מיכאילובנה
leonid-kravchuk.com.ua
יושב ראש הראדה העליונה ה־1
22 ביולי 19901991
נשיא אוקראינה ה־1
24 באוגוסט 199119 ביולי 1994
(שנתיים ו־47 שבועות)
פרסים והוקרה
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

לאוניד מקרוביץ' קראבצ'וקאוקראינית: Леонід Макарович Кравчук;‏ 10 בינואר 193410 במאי 2022) היה מדינאי אוקראיני, נשיא אוקראינה הראשון. כיהן מ-5 בדצמבר 1991 עד לפיטוריו ב-19 ביולי 1994, והוחלף בלאוניד קוצ'מה. היה יושב ראש הראדה העליונה, בית המחוקקים האוקראיני. בשנים 2002 ו-2006 התמודד בבחירות הפרלמנטריות כשהוא בראש המפלגה הסוציאל-דמוקרטית (המאוחדת) של אוקראינה.

קרבצ'וק היה ממובילי המהלך לפירוק ברית המועצות, יחד עם בוריס ילצין ואלכסנדר לוקשנקו. הוא הביא להקמת חבר המדינות העצמאיות. עם זאת, שנות שלטונו לא היו מזהירות, אוקראינה סבלה מהמשבר הכלכלי שסבלה שכנתה הגדולה רוסיה, והחל משנות שלטונו והלאה סבלה המדינה משחיתות הולכת וגואה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרבצ'וק נולד בכפר במחוז רובני, שאז היה בתחומי פולין. אביו נהרג במהלך מלחמת העולם השנייה. בשנת 1958 הוא סיים את לימודיו באוניברסיטת קייב. לאחר הלימודים החל לעבוד כמרצה במוסד ללימודי כלכלה בצ'רנוביץ. בשנת 1960 החל לעבוד במנגנון המפלגתי ובשנת 1970 עבר לקייב. בשנת 1990 התקדם עד לתפקיד של המזכיר השני של המפלגה הקומוניסטית באוקראינה הסובייטית. בשנת 1990 בבחירות החופשיות הראשונות הוא נבחר לפרלמנט המקומי ובהמשך היה ליו"ר שלו.

בעקבות הפוטש של אוגוסט הוא התפטר מהמפלגה הקומוניסטית וב-24 באוגוסט 1991 הוביל מהלך בו הכריז הפרלמנט על אוקראינה כמדינה עצמאית[1].

ב-1 בדצמבר 1991 נבחר לנשיא אוקראינה בבחירות חופשיות ישירות. באותה יום גם אושררה במשאל עם הכרזת עצמאות אוקראינה, ברוב של 90%[2]. בסוף אותו חודש השתתף ב"כינוס מינסק" של מנהיגי 11 מדינות ברית המועצות לשעבר, שם הגיעו להסכמה חלקית על מחלוקות בנושאים צבאיים וכלכליים, כולל הקמת חבר המדינות[3].

תקופת שלטונו של קרבצ'וק התאפיינה באינפלציה גבוהה מאוד, הפרטה תוך מעשי שחיתות שלטונית ויצירת מעמד אוליגרכים[4]. אחד מסממני תקופת שלטונו היה מכירת הצי הסוחר הענק שבסיסו העיקרי היה נמל אודסה למשקיעים זרים תמורת תשלום חובות הצי[דרוש מקור]. בנו של קרבצ'וק הואשם במעורבות בפרשה וקבלת שוחד. הוא נקט העמדה פרו-אירופית, פיתח יחסים עם המערב וחתם על הסכם שיתוף פעולה עם האיחוד האירופי[4].

הוא עמד בלחץ השלטון הרוסי החדש ולא הסכים לצבא משותף ולהקמת מטבע משותף. הוא הסכים להעביר את כל הנשק הגרעיני שהיה מוצב בשטח אוקראינה לידי רוסיה, בעקבות חתימת מזכר בודפשט. בתקופתו אוקראינה ורוסיה היו במחלוקת על נושאים רבים, כולל כיצד יש לחלק את צי הים השחור של הצי הסובייטי, שבבסיסי בחצי האי קרים[5]. במאי 1992 הצביע הסובייט העליון של רוסיה בעד הכרזת מתן קרים לאוקראינה, בידי ממשלת ברית המועצות ב-1954, כמעשה בלתי חוקי. אוקראינה התנגדה להחלטה זו אולם אחר כך קרבצ'וק החל לנהל משא ומתן על עתיד הצי עם נשיא רוסיה בוריס ילצין[6]. מעמדה של נוכחות צי הים השחור הרוסי בסבסטופול ובחצי האי קרים נפתר לבסוף ב-1997, בהסכם חכירה ל-20 שנה, שלוש שנים לאחר שקרבצ'וק עזב את תפקידו[7].

קרבצ'וק כינן יחסים דיפלומטיים מלאים עם ישראל, בדצמבר 1991[8], ויזם קשרי מסחר בין המדינות[9].

בבחירות לנשיאות שנערכו בשנת 1994 הוא הפסיד לליאוניד קוצ'מה. בספטמבר 1994 נבחר לפרלמנט המקומי וכיהן בו עד לשנת 2006. בבחירות שנערכו בשנת 2006, המפלגה שעמד בראשה לא עברה את אחוז החסימה. בעקבות כך הוא הודיע על פרישה מהחיים הפוליטיים. בבחירות לנשיאות שנערכו בשנת 2010 הוא תמך במתנגדי הנשיא הנבחר ויקטור יושצ'נקו.

בתקופה הסובייטית קיבל מספר עיטורים. בשנת 2001 הוענק לו תואר "גיבור אוקראינה".

נפטר ב-10 במאי 2022[10].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ליאוניד קרבצ'וק בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סוכנויות הידיעות, אוקראינה הכריזה עצמאות, חדשות, 25 באוגוסט 1991
  2. ^ סוכנויות הידיעות (קייב), אוקראינה החליטה לפרוש; "אלוהים אוהב עצמאות", חדשות, 2 בדצמבר 1991
    סוכנויות הידיעות (קייב, לונדון, בריסל, ורשה), תוצאות רשמיות: 90% הצביעו בעד עצמאות מלאה לאוקראינה, חדשות, 3 בדצמבר 1991
  3. ^ דמיטרי פרוקופייב, קרבצ'וק איים: נקים קונפדרציה מהים הבלטי לשחור בלי רוסיה, חדשות, 31 בדצמבר 1991
  4. ^ 1 2 Jonathan Steele, Leonid Kravchuk obituary, The Guardian, ‏3 באפריל 2022
  5. ^ דמיטרי פרוקופייב, אוקראינה ורוסיה הכריזו בנפרד: צי הים השחור שלי, חדשות, 8 באפריל 1992
  6. ^ ההסכם הסופי בן אוקראינה לרוסיה נדחה בשלוש שנים, חדשות, 4 באוגוסט 1992
  7. ^ דייוויד סטרן, אוקראינה חוששת שהיא הקורבן הבא, באתר הארץ, 27 באוגוסט 2008
  8. ^ צבי גילת, לוי הוזמן לאוקראינה, חדשות, 30 בדצמבר 1991
  9. ^ נווית זומר, השר לענייני סחר חוץ של אוקראינה לשיחות בישראל, חדשות, 26 באוגוסט 1991
    יגאל לביב, שרון שדה, נמרודי יקים חברת תעופה יחד עם ממשלת אוקראינה, חדשות, 20 בפברואר 1992
  10. ^ חיים איסרוביץ, ‏לאוניד קרבצ'וק, הנשיא הראשון של אוקראינה העצמאית, מת היום בגיל 88, באתר מעריב אונליין, 10 במאי 2022