לידריץ

**לידריץ**
**Lüderitz**
	סמל לידריץ סמל לידריץ
	רחוב בלידריץ
	רחוב בלידריץ
מדינה	נמיביה
מחוז	!קאראס
תאריך ייסוד	1883
על שם	אדולף לידריץ
שטח	15.3 קמ"ר
גובה	6.0 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	12,537 (2011)
קואורדינטות	26°38′S 15°10′E / 26.64°S 15.16°E
אזור זמן	UTC+1
	http://www.luderitz-tc.com/
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת נמיביה רגילה) וינדהוק ואלוויס ביי סווקופמונד צואמב קיטמנסהופ אנגולה זמביה בוטסואנה דרום אפריקה האוקיינוס; האטלנטי; לידריץ

ערך זה עוסק בעיר בדרום-מערב נמיביה. אם התכוונתם למייסד המושבה דרום-מערב אפריקה הגרמנית, ראו אדולף לידריץ.

לידריץ (בגרמנית: Lüderitz) היא עיר נמל בדרום-מערב נמיביה. היא שוכנת לחוף האוקיינוס האטלנטי, בחלקו הצפוני של אזור השפרגביט. בשנת 2011 התגוררו בה כ-12,500 תושבים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגלה הארצות הפורטוגלי בארתולומיאו דיאש עגן במפרץ שלחופו שוכנת כיום לידריץ ב-1487, במהלך מסעו לחיפוש נתיב ימי להודו. הוא כינה את המפרץ אנגרה פקנה (בפורטוגזית Angra Pequena; מילולית: "מפרץ קטן"), וב-25 ביולי 1488, יום חגו של יעקב בן זבדי, הציב פדראו בחצי האי שמדרום לו. במהלך המאה ה-18 הגיעו לאזור מספר משלחות הולנדיות בחיפוש אחר מחצבים, אך הן לא מצאו דבר. במאה ה-19 החלו לפקוד את האזור ציידי לווייתנים וכלבי ים, וסוחרי גואנו.

ב-1883 הגיע לאזור אדולף לידריץ, סוחר גרמני מברמן, ששאף להקים מושבה גרמנית. הוא רכש את אנגרה פקנה מקחורבב ת'נאיקסאב (ǃKhorebeb-ǁNaixab), ראש שבט מקומי מעם הנאמה, תמורת זהב בשווי 100 ליש"ט ו-200 רובים. ב-7 באוגוסט 1884 הונף דגל הקיסרות הגרמנית בחוף בסמוך לאנגרה פקנה, והמושבה דרום-מערב אפריקה הגרמנית כוננה באופן רשמי. לידריץ עצמו נעלם ב-1886, ולאחר מכן החליטו שלטונות המושבה לשנות את שם המפרץ ולקרוא אותו על שמו, מפרץ לידריץ (Lüderitzbucht).

בין 1904 ל-1907 הפעילו הגרמנים באי הכרישים שבמפרץ מחנה ריכוז לאנשים משבטי נאמה והררו, כחלק מרצח העם שביצעו בהם באותן שנים. באי הכרישים נרצחו בין 1,000 ל-3,000 בני אדם נרצחו או מתו בתנאים הקשים בהם הוחזקו במחנה. האסירים אף הועסקו בעבודות כפייה, ובנו את העיר לידריץ, את הנמל שלה, מסילת ברזל וחוות בסביבתה.

גילוי יהלומים בקרבת העיר ב-1909 הפך אותה לאטרקטיבית יותר, וב-1912 כבר התגוררו בה כ-1,100 תושבים לבנים. במקביל, הוקמה בסמוך לה עיירת הכורים קולמנסקופ.

באוגוסט 1914, זמן קצר לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה, נענתה דרום אפריקה לבקשת בריטניה, ופלשה לדרום-מערב אפריקה הגרמנית. לידריץ נפלה כבר ב-15 באוקטובר, והמערכה כולה נמשכה קרוב לשנה, עד שב-9 ביולי 1915 נכנעו הגרמנים. תושבים גרמנים רבים גורשו מהעיר עם סיום הלחימה, ואוכלוסייתה הצטמצמה. בשנים הבאות, התגלו מרבצי יהלומים באזור דרומי יותר, ולידריץ איבדה את מעמדה לטובת עיירות אחרות כפומונה ואליזבת ביי. בעיר נותרו בעיקר דייגים וכן פעלו בה מפעלים לאריגת שטיחים.

לאחר עצמאות נמיביה ב-1990, הביעו שלטונותיה שאיפה לשנות שמות מקומות שנתפסו כקולוניאליים. בין היתר, עלתה הצעה לשנות את שמה של לידריץ, אך בשלב זה שמה נותר על כנה, עם זאת, ב-2013 שונה שם מחוז הבחירה שלה לשם בשפת קויקוי - ǃNamiǂNûs^[1].

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לידריץ שוכנת באזור אקלים מדברי, וכמות המשקעים הממוצעת בה היא 23 מ"מ בשנה בלבד. בצד זאת, גם לזרם הדרום אטלנטי השפעה על מזג האוויר בעיר, והטמפרטורות בעיר יכולות לצנוח בהשפעת הרוחות הנושבות מהאוקיינוס האטלנטי.

אקלים בתלידריץ
חודש	ינואר	פברואר	מרץ	אפריל	מאי	יוני	יולי	אוגוסט	ספטמבר	אוקטובר	נובמבר	דצמבר	שנה
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°)	23	22	22	21	20	19	19	18	18	19	20	22	20.3
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°)	14	14	14	13	11	11	10	10	10	11	12	13	11.9
משקעים ממוצעים (מ"מ)	2	2	4	3	2	3	2	2	1	1	0	1	23
מקור: World Climate Guide

סביבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לידריץ וכביש B4 המוביל אליה הם מובלעת בשפרגביט - אזור לאורך רצועת החוף הדרומית של נמיביה המיועד לכריית יהלומים ואסור בכניסה. מאז 2005 השפרגביט הוא גם גן לאומי.

החופים הסמוכים ללידריץ והאיים הקטנים שמול חופיה, ובפרט האי מרקיורי, עשירים בעופות, ובהם כ-80% מהאוכלוסייה העולמית של קורמורן החוף כרבע מהאוכלוסייה העולמית של קורמורן הכתר, וכן סולות הכף, פינגווינים שחורי-רגל, פלמינגואים, ועוד. בקרבת העיר ניתן להבחין גם במספר מיני לווייתנאים, הבולט שבהם הוא הדולפין הדרום-אפריקאי.

אתרים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמה מהמבנים שהקימו הגרמנים בעיר עם הקמתה הוכרזו לאורך השנים כאתרים לאומיים. בין המבנים:

בניין דויטשה אפריקה בנק, שהוקם ב-1907.
בניין קראבנהפט אנד לאמפה (Krabbenhöft & Lampe) הוקם עבור אנשי העסקים פרידריך וילהלם קרבנהפט ואוסקר לאמפה, הוקם ב-1909 והוכרז כאתר לאומי ב-1979.
גליק אאוף (Glück Auf), הוקם ב-1907 עבור עורך דין שייצג את אחת מחברות היהלומים, והוכרז ב-2014 כאתר לאומי.
גרקהאוס (Goerkehaus), הוקם בין 1909 ל-1911 עבור האנס גרקה, בעליה של אחת מחברות היהלומים שפעלה באזור.
פלזנקירכה (Felsenkirche; מילולית: כנסיית הסלע). הכנסייה ניצבת בראש גבעת היהלומים. היא הוקמה ב-1912, בסגנון התחייה הגותית, וב-1978 הוכרזה כאתר לאומי.
קרפלינהאוס (Kreplinhaus), ביתו של ראש העיר הראשון של לידריץ, אמיל קרפלין, נבנה ב-1909.
תחנת הרכבת של לידריץ, שהוקמה ב-1904 והחלה לפעול ב-1906.

דרומית לעיר, אתר לאומי נוסף, כף דיאס (Dias Point), שהיא המקום בו הציב בארתולומיאו דיאש את הפדראו ב-1488. ב-1973 הוכרז האתר הלאומי, וב-1988, במלאת 500 שנה להצבת הפדראו, הוצב במקום פדראו משוחזר.

16 ק"מ מזרחית ללידריץ מצויה עיר הרפאים קולמנסקופ, שהוקמה עבור כורי היהלומים, אך ננטשה בהדרגה, ובאופן סופי ב-1954. מקצת ממבני העיר שוקמו, ומרביתם עומדים בשיממונם, ומכוסים בהדרגה בידי הדיונות.

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המפרץ שלחופו שוכנת לידריץ רדוד יחסית. בשל כך, אניות גדולות אינן יכולות לעגון בו, ובמשך השנים ואלוויס ביי התבססה כעיר הנמל העיקרית של נמיביה. כיום, משמש הנמל בעיקר ספינות דיג וסירות המשמשות תיירים. יש תוכניות להקמת נמל חדש 30 ק"מ דרומית לעיר, ולחברו במסילת ברזל שאורכה 1,600 ק"מ, לשם ייצוא פחם מבוצוואנה.

הכביש המוביל ללידריץ הוא כביש B4, המחבר אותה עם בירת המחוז, קיטמנסהופ. מסילת הברזל שנבנתה בידי עובדי הכפייה בראשית המאה ה-20 מחברת את לידריץ עם אאוס (מאז 1906), זהיים (מאז 1908) וקיטמנסהופ (מאז 1912), שתחנת הרכבת שלה מצויה גם על הקו שבין הבירה וינדהוק לאפינגטון. ממזרח לעיר שדה תעופה קטן, ובו מסלול אספלט ומסלול עפר.