ליל הארדין ארמסטרונג
 | |
| לידה |
3 בפברואר 1898 ממפיס, טנסי, ארצות הברית |
|---|---|
| פטירה |
27 באוגוסט 1971 (בגיל 73) שיקגו, אילינוי, ארצות הברית |
| שם לידה | ליליאן הארדין |
| מקום קבורה |
Lincoln Cemetery  |
| מוקד פעילות |
ארצות הברית |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת פיסק, New York College of Music |
| עיסוק | מוזיקאית, מלחינה, מובילת להקה |
| סוגה | ג'אז |
| שפה מועדפת |
אנגלית |
| כלי נגינה | פסנתר, שירה |
| שיתופי פעולה בולטים | לואי ארמסטרונג, קינג אוליבר |
| בן או בת זוג |
לואי ארמסטרונג (4 בפברואר 1924–1938) |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
.jpg)
ליל הארדין ארמסטרונג (באנגלית: Lil Hardin Armstrong; 3 בפברואר 1898 – 27 באוגוסט 1971) הייתה פסנתרנית ג'אז, מלחינה, זמרת ומובילת להקה אמריקאית. היא הייתה אשתו השנייה של לואי ארמסטרונג, שאיתו שיתפה פעולה בהרבה הקלטות בשנות ה-1920.[1]
היא הלחינה מספר להיטים הכוללים את "Just for a Thrill" (שנהייה להיט כשריי צ'ארלס ביצע אותו מחדש בשנת 1959) ו"Bad Boy" (שהפך ללהיט של רינגו סטאר בשנת 1978). ארמסטרונג הוכנסה אל היכל התהילה של המוזיקה של ממפיס בשנת 2014.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
היא נולדה בממפיס, טנסי, בשם לילאן הארדינג. שם גדלה בביתה עם סבתה, פריסיליה מרטין, אמה לשעבר מהעיר השכנה אוקספורד מיסיסיפי.[2] למרטין היה בן אחד ושלוש בנות, כשאחת מהן היא דמפסי, אמא של ליליאן. פריסיליה מרטין אז העבירה את משפחתה אל ממפיס כדי לברוח מבעלה, דרך שכלל חברי המשפחה עשו בכרכרה רכובת חמור. אמה של ליליאן נישאה לוויל הארדן, וליליאן נולדה ב-3 בפברואר 1898. אביה של ליליאן, וויל, נפטר כשהיא הייתה בת שבע ואימה נישאה לאחר מכן בשנית.[3]
בצעירותה ליליאן למדה למדה לנגן בפסנתר בעיקר המנונים, מזמורים נוצריים ומוזיקה קלאסית. לאחר מכן נמשכה למוזיקה הפופולרית ולבלוז.
השכלה מוקדמת ומנטורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הארדין קיבלה לראשונה שיעור פסנתר מהמורה שלה בכיתה ג', ויולט וויט. לאחר מכן, אמה רשמה אותה לאוניברסיטת פיסק, מכללה בנאשוויל הנועדה עבור אפרו-אמריקאים, שם למדה גישה שונה ונעימה יותר עבור נגינתה בפסנתר. היא קיבלה את התעודה שלה מפיסק וחזרה לממפיס ב-1917.[4] באוגוסט 1918 היא עברה עם אמה ואביה החורג לשיקגו. בזמן זה, הארדינג התמקצעה בקריאת תווים והשיגה עבודה כמדגימת פרטיטורה בחנות מוזיקה.[5]
כשהחלה לעבוד בחנות, לורנס דאו(אנ'), מוביל להקה בזמנו, פנה אל הארדין והציע לה להצטרף ללהקתו תמורת סכום כסף רב יותר מששילמו לה בחנות. מהידיעה שאמה לא תאשר את החלטתה לעבוד בלהקה, היא שיקרה לאמה ואמרה לה שמשרתה החדשה היא נגנית פסנתר בבית ספר לריקוד. שלושה שבועות לאחר מכן הלהקה התקדמה ועברה בין בתי קפה ומועדונים עד שנשכרה לנגן בבר "דרימלנד" (Dreamland) בשיקגו. שם הופיעו אמנים רבים כגון אלברטה האנטר(אנ') וקינג אוליבר. כשקינג אוליבר ולהקתו החליפו את הלהקה של דאו, אוליבר ביקש מהארדין להישאר לנגן איתו. היא ניגנה עם אוליבר ב"דרימלנד" בשנת 1921 כאשר הציעו ללהקה לנגן במשך שישה חודשים בסן פרנסיסקו, ולאחר מכן הארדין חזרה לשיקגו ושאר חברי הלהקה המשיך ללוס אנג'לס. לאחר מכן היא למדה במכללת ניו יורק למוזיקה, והשלימה לימודים מתקדמים בשנת 1929.[6]
נישואין וגירושין[עריכת קוד מקור | עריכה]
חזרה בשיקגו, הארדין חזרה לעבוד ב"דרימלנד" כפסנתרנית כחלק מאורכסטרה עבור כנר ואמן וודוויל. בזמן זה התאהבה בג'ימי ג'ונסון, זמר צעיר מוושינגטון הבירה ושניהם נישאו ב-22 באוגוסט 1922. קשר זה הסתיים בגירושין לאחר זמן קצר. להקתו של אוליבר חזרה מקליפורניה ובמהרה חזרה לעבוד ב"דרימלנד" כשהארדין הפסנתרנית.
הלהקה של קינג אוליבר נהנתה מהצלחה רבה ב"דרימלנד" כשאוליבר שלח הזמנה ללואי ארמסטרונג להצטרף ללהקתו כקורנן שני. בזמן זה ארמסטרונג החל להיות ידוע בניו אורלינס והחשיב את אוליבר כמנטור עבורו. תחילה, הארדין לא התרשמה מלואי, שהגיע לשיקגו לבוש בבגדים ותסרוקת שהיא קראה לה "כפרית מדי" עבור שיקגו, אבל היא התאמצה כדי "להוציא ממנו את הכפר", וזוגיות רומנטית התפתחה ביניהם. בהיותה בעלת ניסיון בגירושין, הארדין עזרה לארמסטרונג בגירושיו מאשתו הראשונה, דייזי, שממנה נפרד עוד בשהותו בניו אורלינס. הארדין וארמסטרונג נישאו ב-4 בפברואר 1924.
הארדין לקחה את ארמסטרונג לקניות ולימדה אותו איך להתלבש באופנתיות, שינתה לו את תסרוקת השיער וחתרה כדי לטפח לו את הקריירה. היא הרגישה שהוא מבזבז את כישרונו כנגן בתפקיד שני. ארמסטרונג נהנה מאוד מלנגן לצד האליל שלו, אבל הארדין שכנעה אותו לפרוש מהלהקה והשותפות עם אוליבר ובספטמבר 1924 הוא קיבל משרה בלהקתו של מוביל הלהקה פלצ'ר הנדרסון בעיר ניו יורק מה שהביא לו הצלחה רבה,[7] בעוד שהארדין נשארה בשיקגו והמשיכה לנגן אצל אוליבר ולאחר מכן הובילה להקה משלה. כשהלהקה של הארדין התקבלה לנגן ב"דרימלנד" בשיקגו היא הכינה שלט ענק עבור חזרתו של ארמסטרונג הנושא את הכיתוב "נגן החצוצרה הטוב ביותר בעולם".[5]
הארדין לאחר מגן ניגנה בלהקה של ארמסטרונג הLouis Armstrong and his Hot Five[8] ואת החזרות וההקלטות החלו ב-15 בנובמבר 1925 בביתם של הארדין וארמסטרונג בשיקגו. לקראת סוף שנות 1920 הארדין וארמסטרונג התרחקו. הוא הקים להקה חדשה שנשאה את אותו השם והארדין הרכיבה מחדש את הלהקה הקודמת שלה עם פרדי קפארד (אנ') ולהקתה נחשבה נחותה רק אל מול להקתו של ארמסטרונג. הארדין וארמסטרונג נפרדו ב-1931 כשהוא ניהל רומן עם אישה אחרת.
שנים מאוחרות ויצירה אישית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנות 1930, נהגה לקרוא לעצמה "גברת לואי ארמסטרונג" בזמן שהובילה אורכסטרה המורכבת מנשים בלבד ששודרה ברשת הרדיו NBC בכל ארצות הברית. באותו עשור היא הקליטה שירת סווינג עבור חברת התקליטים דקה והופיעה במלווה בפסנתר עם אמנים אחרים.[8]
בשנות ה-40 המאוחרות ושנות ה-50 המוקדמות הארדין עבדה כאמנית סולו כשהיא שרה ומנגנת בפסנתר. בשוף שנות ה-40 היא החליטה לעזוב את עסקי המוזיקה ולהפוך לחייטת ונרשמה לקורס תפירה. מטלת הסיום שלה בקורס הייתה לתפור ללואי ארמסטרונג טוקסידו, שהוצג לאחר מכן במסיבת קוקטייל בניו יורק שהיא ערכה לחגיגת תחום העיסוק החדש שלה. הארדין המשיכה לתפור עבור חברים בלבד ונהגה לחלק לחבריה חולצות שהיא תפרה בימי הולדתם עם חתימת שמה בתחתית החולצה.
הארדין המשיכה לנגן בפסנתר ולהופיע באזור שיקגו ושיתפה פעולה עם נגנים רבים. בשנות ה-50 הוזמנה להקליט את קולה ונגינתה עבור פרויקטים שונים בנושא תרבות הג'אז בשיקגו. ב-1962 היא החלה לכתוב אוטוביוגרפיה אבל התחרטה כאשר הבינה שהספר עומד לספר על מקרים שיכולים לגרום ללואי אי נוחות, אז היא דחתה את הפרויקט עד לאחר מותו של לואי. היא נפטרה לפני שסיימה לכתוב את הספר.[2]
מותה ומורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]
כשארמסטרונג מת בשנת 1971, נסעה הארדין להלוויה שהתקיימה בניו יורק במכונית המשפחתית. כשחזרה לשיקגו, היא הרגישה שהעבודה על האוטוביוגרפיה שלה יכולה להמשיך, אך באותו החודש, בזמן שהופיעה בקונצרט זיכרון המשודר בטלוויזיה לזכרו של ארמסטרונג, היא התמוטטה על הפסנתר ובמהלך פינוייה לבית החולים נפטרה מהתקף לב. לאחר הלווייתה נעלמו כתב היד של האוטוביוגרפיה שלה ומכתביה מביתה.[2]
בשנת 2004 מחוז הפארק בשיקגו שינה את שמו של פארק קהילתי לזכרה.[9]
יצירתה המקורית "Oriental Swing" נדגמה על ידי מוזיקאי האלקטרו-סווינג פרוב דטלר כדי ליצור את השיר מ-2012 "Booty Swing". השיר קיבל הכרה בינלאומית כששברולט השתמשו בו לפרסומת בשנת 2013.[10][11]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ליל הארדין ארמסטרונג, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ליל הארדין ארמסטרונג, באתר AllMusic (באנגלית)
ליל הארדין ארמסטרונג, באתר MusicBrainz (באנגלית)
ליל הארדין ארמסטרונג, באתר Discogs (באנגלית)- ליל הארדין ארמסטרונג, באתר DNCI
- חייו של לואי ארמסטרונג ותרומתו לג'אז באתר המוזיקה של אלון מרקוס
- ריאיון עם ליליאן הארדין ארמסטרונג באתר Music Rising של אוניברסיטת Tulane (אנגלית).
- מצבתה של ליליאן הארדין ארמסטרונג באתר Find a Grave.
- ליל הארדין ארמסטרונג, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
.svg){kind=logo}
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Cook, Richard, 1957-2007., Richard Cook's jazz encyclopedia, London: Penguin, 2005
- ^ 1 2 3 Dickerson, James L., Just for a thrill: Lil Harden Armstrong, first lady of jazz, Choice Reviews Online 41, 2002, עמ' 4 doi: 10.5860/choice.41-0210
- ^ Thomas Brothers, Laurence Bergreen, Louis Armstrong: An Extravagant Life, American Music 16, 1998, עמ' 234 doi: 10.2307/3052572
- ^ Dickerson, James L., Go, Girl, Go! The Women's Revolution in Music., Schrimir Trade Books, 2005, עמ' 3
- ^ 1 2 Terkel, Studs (2005). "Lil Armstrong" (interview). In And They All Sang.
- ^ Stanton, Scott., The tombstone tourist : musicians, 2nd ed., 1st Pocket Books trade pbk. ed, New York: Pocket Books, 2003
- ^ Lil Hardin Armstrong | Encyclopedia.com, www.encyclopedia.com
- ^ 1 2 Lil Hardin-Armstrong, www.redhotjazz.com (ארכיון)
- ^ Armstrong (Lillian Hardin) Park | Chicago Park District, www.chicagoparkdistrict.com
- ^ 'Ching-chong, chop-suey': GM pulls racist ad, NY Daily News (באנגלית)
- ^ Alexander Abad-Santos, GM Is Editing a 'Chop Suey' Car Ad Based on How Much It's Offending You, The Atlantic, 2013-05-01 (באנגלית)