מאסימו טרואיזי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מאסימו טרואיזי
Massimo Troisi
מאסימו טרואיזי
מאסימו טרואיזי
לידה 19 בפברואר 1953
סן ג'ורג'ו א-קרמנו, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 4 ביוני 1994 (בגיל 41)
רומא/אוסטיה, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1968 עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג
  • נטלי קלדונאצו
  • אנה פאביניאנו עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס דוד די דונטלו לשחקן הטוב ביותר
  • פרס רצועת הכסף לנושא הטוב ביותר
  • פרס רצועת הכסף לתסריט הטוב ביותר
  • פרס רצועת הכסף לבמאי החדש הטוב ביותר
  • צ'ק ד'אורו
  • פרס רצועת הכסף המיוחד
  • גביע וולפי לשחקן הטוב ביותר עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מאסימו טרואיזיאנגלית: Massimo Troisi; ‏19 בפברואר 19534 ביוני 1994) היה שחקן, במאי קולנוע ומשורר איטלקי.

טרואיזי היה מועמד לשני פרסי אוסקר בקטגוריית פרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר ובקטגוריית התסריט המעובד הטוב ביותר לשנת 1995 על עבודתו בסרט "הדוור".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרואיזי נולד בעיירה סן ג'ורג'ו א-קרמנו שליד נאפולי, למשפחה מרובת ילדים. חוויותיו המשפחתיות באו לידי ביטוי בעלילות סרטיו הראשונים כבמאי. לאחר שסיים את לימודיו, החל לכתוב שירים והושפע מהיוצר הנערץ עליו ביותר, פייר פאולו פאזוליני.

ב-1969 החל טרואיזי ללמוד משחק בתיאטרון מקומי. מותה המוקדם של אמו עורר אצל טרואיזי בעיות לב שהיו ידועות אצלו בעבר, לרבות התקף קדחת שגרונית שעבר בילדותו. עוד בנעוריו נסע לארצות הברית למטרת ניתוח מסתמי הלב, שמומן בחלקו בסיועם של חבריו.

את הקריירה האמנותית שלו החל ב-1972 כשהחל להופיע במופעי קברט. לאחר מספר הופעות קומיות בסדרות מקומיות וברדיו, קיבל מעמד של כוכב ברחבי איטליה. טרואיזי התפרסם גם בזכות היותו חקיין מוכשר.

בימוי ומשחק בסרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

את קריירת הקולנוע שלו החל בשנת 1981 כשביים ושיחק בסרטו הראשון "Ricomincio da tre". על עבודתו בסרט הבכורה קיבל שבחים רבים וביקורות נלהבות[דרוש מקור] והוא הפך לאחד הבמאים האיטלקיים המבטיחים ב-שנות ה-80[דרוש מקור]. ב-1984 שיחק לצידו של רוברטו בניני, בקומדיה "לא נותר אלא לבכות" (Non ci resta che piangere) אותה ביימו השניים במשותף.

בשנת 1987 שיחק בסרט האמריקאי "Hotel Colonial" לצד שחקנים כמו ג'ון סאבאג' ודמיאן ביצ'יר.

ב-1989 זכה בפרס "פסטיבל הסרטים של ונציה" בקטגוריית השחקן הטוב ביותר על משחקו בדרמה של אטורה סקולה "Splendor". עלילת הסרט עסקה בניסיונות בעל אולם קולנוע ועובדיו למנוע את מכירת אולם הקולנוע הכושל ליזמים. בהמשך אותה שנה, השתתף בסרט "Che ora è?" בבימויו של סקולה בו גילם דמות בן הפוגש את אביו מרצ'לו מסטרויאני לאחר פרידה של שנים. סקולה כבמאי וטרואיזי כשחקן המשיכו לשתף פעולה ב-1990 בסרט "קפיטן פראקסה" (Il viaggio di Capitan Fracassa) שעסק במסעה של חבורת שחקני תיאטרון נודד. סרטו האחרון כבמאי, בו גם שיחק בתפקיד ראשי והשתתף בכתיבת התסריט, היה "Pensavo fosse amore, invece era un calesse". גם סרט זה, שיצא ב-1991, התמקד בקשיים היומיומיים המתעוררים באהבה בין גבר לאישה, שגולמה על ידי השחקנית פרנצ'סקה נרי.

"הדוור"[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1994 זכה טרואיזי לראשונה לפרסום בינלאומי על משחקו בדרמה הקומית, זוכת פרס האוסקר לפסקול המקורי הטוב, "הדוור". בסרט, שבוים על ידי מייקל רדפורד, גילם טרואיזי את דמותו של מריו רופולו, בנו של דייג כפרי באזור בו אין מים זורמים. מריו אינו יוצא לדוג עקב בחילות מהן הוא סובל. משפחתו מקבלת גלויה מקרובי משפחה באמריקה שבעקבותיה מציע לו אביו לנסוע, אפילו ליפן, במטרה שיביא תועלת למשפחה קשת היום. במהלך הסרט מקבל מריו משרה זמנית של דוור, ומתחבר עם המשורר הצ'יליאני פבלו נרודה (המגולם על ידי פיליפ נוארה) המתגורר באי כגולה מארצו. מנרודה לומד מריו לאהוב שירה ולהעריך את יופים של החיים.

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-4 ביוני 1994, 12 שעות בלבד לאחר סיום צילומי הסרט, נפטר טרואיזי מדום לב בבית אחותו שבאוסטיה, בן 41 היה במותו. על משחקו בסרט, היה טרואיזי מועמד לפרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר והפך לאחד משמונת השחקנים שהיו מועמדים לפרס לאחר מותם. על השתתפותו בצוות התסריטאים של הסרט היה שותף טרואיזי למועמדות נוספת לפרס אוסקר בקטגוריית התסריט המעובד הטוב ביותר. בנוסף, קיבל טרואיזי שתי מועמדויות לפרס באפט"א באותן הקטגוריות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מאסימו טרואיזי בוויקישיתוף