מגילת אנטיוכוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מגילת אנטיוכוס
מגילת מתתיהו
מגילת אנטיוכוס בסידור "אוצר התפלות" (דפוס ראם, ה'תרפ"ח)
מגילת אנטיוכוס בסידור "אוצר התפלות" (דפוס ראם, ה'תרפ"ח)
מידע כללי
מאת חיבור אנונימי
שפת המקור יהודית ארמית
סוגה מדרש אגדה

מגילת אנטיוכוס או אנטיוכס (נקראת גם מגילת בני חשמונאי, מגילת חנוכה ומגילה יוונית) היא מדרש אגדה קצר המתאר את נס החנוכה ואת מרד החשמונאים. המגילה היא החיבור היחיד המוקדש למאורעות אלה שהשתמר בספרות חז"ל. אף שאיננה חלק מהתנ"ך, בקהילות רבות נהוג היה לקוראה בחנוכה[1], בדומה לקריאת מגילת אסתר בפורים.

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המגילה נשמרה במקור ארמי, רבי סעדיה גאון תרגמה לערבית והוסיף לה מבוא.[2] המגילה נכללת במספר כתבי יד של התנ"ך ובסידורי תפילה[3].
במספר קהילות בתימן, באיטליה ובקוצ'ין נהגו לקרוא בה בחנוכה. ייתכן שהיו קהילות שקראו בה עם ברכה בשם ומלכות, משום שהרי"ד נצרך לכתוב שאין לברך על קריאתה.[4]

תיארוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

רב סעדיה גאון קבע את זמן חיבור המגילה לימי החשמונאים[5]. אולם יש מי שטען שכוונת רב סעדיה היא, שהוא בעצמו העלה אותה על הכתב ופיסק אותה לפסוקים, על סמך מסורת שהועברה בעל פה מדור לדור[6].

בדפוסים של ספר הלכות גדולות[7] לרב שמעון קיירא נכתב: ”זקני בית שמאי ובית הלל כתבו מגילת בית חשמונאי, ועד עכשיו לא עלתה לדורות, ולא נקבעה בין כתבי הקודש.” אולם בכתבי היד, מופיע שחיברו "מגילת תענית" ולא את מגילת חשמונאי[8].

במחקר ישנן השערות נוספות החל מהמאה ה-1 לפנה"ס, עד למאה ה-11.[9]

תוכן[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכה ראשונה נגד ניקנור[עריכת קוד מקור | עריכה]

המגילה מתארת את עוצמתו המדינית של אנטיוכוס (ובגרס משנהו) ושנאתו ליהודים, אנטיוכוס שולח את ניקנור לירושלים, מציב פסל וזובח חזיר בבית המקדש. עקב חילול בית המקדש, פורץ המרד הראשון שיזם יוחנן בן מתתיה הכהן הגדול, יוחנן הצליח על ידי תחבולה להרוג את ניקנור בעזרת בית המקדש, על ידי דקירתו בחרב קטנה שהחביא. לאחר מכן יצא יוחנן למלחמה, הניס את הפולשים תוך כדי הריגת 77,200 חיילי אויב, לאחר שחזר מהמרדף בנה מנורה[10] בשם "מקבי".

מערכה שנייה נגד בגרס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגרס נשלח על ידי אנטיוכוס, לדכא את המרד, כבש שוב את ירושלים והנהיג גזירות שמד (שבת חודש ומילה) על היהודים, מות בתליה הוטל על הורים שמלו את ילדיהם. המגילה מתארת שני מעשים שכנראה גרמו לתסיסה וחידוש המרד.

  • מעשה גבורה של אשה שמלה את בנה עלתה על חומת ירושלים והכריזה לך נאמר בגרס הרשע, ברית אבותינו לא תחדל ממנו לאחר מכן השליכה את בנה מהחומה, וקפצה אחריו אל מותה.
  • מעשה הרג אכזרי שביצע בגרס בקבוצה של אלף יהודים שהסתתרו במערה כדי לשמור שבת, לאחר שמיאנו לצאת מהמערה עישן את פתח המערה וכולם נהרגו מחוסר חמצן.
  • בחלק מהנוסחאות מובא מעשה שלישי, המספר על אחותם של החשמונאים שחששה מגזרת זכות הלילה הראשון שהנהיג בגרס, ועודדה אותם לצאת למלחמה.

חמשת בני מתתיה יצאו למרד נרחב, והצליחו להביס את צבא יון.

מערכה שלישית נגד בגרס[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר התבוסה, המליץ בגרס לאנטיוכוס שיש לכנס צבא גדול כנגד היהודים, הכולל פרשים ופילים "מלובשי שריון", כמה מדינות חברו כדי לדכא את המרד ביהודה, כבשו שוב את ירושלים פרצו 13 פרצות בבית המקדש, הפסיקו את אספקת המים והעלו אותה באש. מתתיה ובניו התכנסו במצפה גלעד, קריאה לצום ותפילה להצלחת המשך המערכה, מתתיה מברך את בניו לקראת המערכה, בתחילת המערכה מת יהודה, ומתתיה הזקן יצא להילחם עם בניו במקומו, תפקידו של אלעזר היה להרוג את הפילים, ושם מצא את מותו. הקרב הוכרע בני חשמונאי הרגו רבים מהיוונים, ואת בגרס שרפו באש. לאחר המלחמה, אנטיכוס ברח מבושה, והתאבד. לבסוף מתארת המגילה את שיקום וטיהור בית המקדש, נס פך השמן וקביעת חג החנוכה לדורות.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נתן פריד, בתוך: מנהגי ישראל לדניאל שפרבר, חלק ה, עמודים 102-113.
  • הרב יוסף קאפח מגילת בני חשמונאי עם תרגום וביאור רס"ג.[11]
  • הרב עזרא קורח והרב יהודה זייבלד, מגילת בני חשמונאי, עם תרגומו של רס"ג לערבית ותרגום חוזר שלו לעברית, ועם ההקדמות.[12]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קריה נאמנה בהקדמת הרב מתתיהו שטרשון בעמוד החמישי
  2. ^ המבוא פורסם לראשונה על ידי שמואל אטלס ומשה פרלמן בערבית ותרגום לאנגלית (S.Atlas and M.Perlmann, Saadiaon the Scroll of the Hasmonaeans,Proceedings of the American Academy for Jewish Research, 1 January 1944). הרב יוסף קאפח צירפה למגילה בהוצאתו (סוף ספר דניאל עם פירוש רס"ג), ותרגמה לעברית. למעשה התברר שרס"ג כתב שתי הקדמות כדרכו בשאר הספרים, ארוכה וקצרה. בתשע"ז ההדיר הרב יהודה זייבלד את שתי ההקדמות ותרגמן לעברית (ראו: יהוזה זייבלד, ‏חלקו של רס"ג בעריכת מגילת אנטיוכוס וההדרה של הקדמתו, חיצי גבורים כרך י, ניסן תשע"ז, באתר Academia.edu)
  3. ^ למשל במחזור ישן דפוס סלוניקי, סידור ספרדי דפוס וויען תק"פ וסידור "עבודת ישראל" הוצאת רעדעלהיים תרכ"ח
  4. ^ תוספות רי"ד סוכה מב
  5. ^ כך לפי מה שכתב רב סעדיה ב"ספר הגלוי":”וכמו שכתבו בני חשמנאי יהודה ושמעון ויוחנן ויונתן ואלעזר בני מתתיה ספר במה שעבר עליהם, הדומה לספר דניאל בלשון הכשדים.” פורסם ותורגם מהגניזה על ידי אברהם אליהו הרכבי, ב"זיכרון לראשונים", מחברת חמישית, חוברת ראשונה: "השריד והפליט מספר האגרון וספר הגלוי", פטרבורג תרנ"ב
  6. ^ הרב יהודה זיבלד, חיצי גיבורים י' (עמוד תשנ"ה) באתר היברובוקס על פי תרגום המילה "אתבת" שכתב רב סעדיה שהכוונה ל"יסדו" ולא כפי שתרגם הרכבי "כתבו", כלומר החשמונאים לא העלו אותה על הכתב אלא העבירו את הסיפור מאב לבן, ובמשך הדורות הועלתה על הכתב.
  7. ^ ונציא וורשא
  8. ^ ורד נעם, מגילת תענית, עמוד 383 הערה 8
  9. ^ פרופ' מנחם צבי קדרי אסף את ההשערות השונות, במאמרו "באיזו ארמית נכתבה מגילת אנטיוכס", לשוננו כג חוברת ג' (תשי"ט), עמ' 130 באתר JSTOR
  10. ^ לדעת רס"ג בתרגומו, הייתה זו מצבת זיכרון
  11. ^ מובא בסוף ספר דניאל עם פירוש רס"ג, בהוצאתו שנת תשמ"א
  12. ^ פורסם בסוף ספר "הליווי בגלות" - פירוש רס"ג למגילת אסתר, מכון האוצר, תשע"ט. ההקדמות כוללות גם קטעים שנשמטו במהדורת הרב קאפח.