מוניקה לווינסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מוניקה לווינסקי
Monica Lewinsky
לווינסקי, 2014
לווינסקי, 2014
לידה 23 ביולי 1973 (בת 50)
סן פרנסיסקו, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
השכלה
תקופת הפעילות מ-1995 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מוניקה לווינסקי בתעודה הממשלתית שלה, בה הוצגה לראשונה בתקשורת, מאי 1997

מוניקה סמיל לווינסקי (באנגלית: Monica Samille Lewinsky; נולדה ב-23 ביולי 1973) היא אקטיביסטית, אישיות טלוויזיונית ומעצבת אופנה אמריקאית-יהודייה. התפרסמה בעקבות פרשת יחסי מין עם נשיא ארצות הברית ביל קלינטון. הפרשה החלה כשלווינסקי עבדה כמתמחה בבית הלבן באמצע שנות ה-90. הפרשה והשלכותיה על הנשיא קלינטון ידועה בתור "פרשת מוניקה לווינסקי".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לווינסקי נולדה בסן פרנסיסקו, קליפורניה, שבארצות הברית להורים יהודים. היא גדלה בדרום קליפורניה בצידה המערבי של לוס אנג'לס ובבוורלי הילס. היא סיימה את לימודיה ב-1995 עם תואר בפסיכולוגיה ממכללת לואיס וקלארק בפורטלנד שבאורגון. לאחר מכן עברה לווינסקי לוושינגטון די. סי., שם עבדה בבית הלבן בזמן הקדנציה הראשונה של קלינטון.

פרשת מוניקה לווינסקי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – פרשת מוניקה לווינסקי

בתקופת עבודתה בפנטגון, קיימה לווינסקי מערכת יחסים קצרה עם הנשיא. קלינטון ולווינסקי הכחישו שיחסיהם ערבו מגע מיני.

אשת סודה של מוניקה לווינסקי, לינדה טריפ (אנ'), הקליטה בחשאי את שיחות הטלפון שניהלה עם לווינסקי בזמן הרומן עם קלינטון. מאוחר יותר, טריפ נתנה את ההקלטות לקנת' סטאר, שהיה עסוק באותה עת בחקירת "פרשת Whitewater"[1].

לווינסקי הודתה שבמערכת יחסיה עם קלינטון התקיים מין אוראלי בחדר הסגלגל. הודאה זו תועדה בדיווחו של סטאר, שבסופו של דבר הובילה לניסיון הדחתו של קלינטון באשמת עדות שקר ושיבוש הליכי משפט בנוגע לפרשה. קלינטון הכחיש כל מגע מיני עם לווינסקי תחת שבועה במשפט אחר. בשידור טלוויזיה רשמי מהבית הלבן טען קלינטון "לא קיימתי יחסי מין עם האישה הזו, גברת לווינסקי" (I did not have sexual relations with that woman, Miss Lewinsky)[2]. תחת לחץ של סטאר, קלינטון, שידע שלסטאר יש שמלה כחולה עם כתם מנוזל הזרע שלו ושלווינסקי נתנה עדות שהנשיא השתמש בסיגר בזמן פגישתם, הודה שהטעה את העם האמריקני ושיחסיו עם לווינסקי היו "בלתי הולמים", בנאום שנתן ב-18 באוגוסט 1998[3]. קלינטון הכחיש שנתן עדות שקר מפני שלפי דעתו, מין אוראלי אינו מגע מיני[4]. קלינטון הורשע על ידי בית הנבחרים של ארצות הברית אך זוכה על ידי הסנאט של ארצות הברית כך שלא הודח מתפקידו[5].

המשך חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרומן הביא לכך שלווינסקי הפכה ידוענית, שכן היא הייתה במוקד הסערה הפוליטית. הסכם החסינות שלה הגביל את מה שהיא יכולה לדבר עליו בפומבי, אך היא הצליחה לשתף פעולה עם מחבר הביוגרפיות אנדרו מורטון בכתיבתו של הספר "סיפורה של מוניקה', הביוגרפיה שלה, שכללה את הצד שלה בפרשת קלינטון[6]. הספר ראה אור במרץ 1999. הוא גם יצאה כסיפור שער במגזין "טיים". ב-3 במרץ 1999 ראיינה ברברה וולטרס את לוינסקי בתוכנית מיוחדת של "20/20" ברשת ABC[7]. התוכנית נצפתה על ידי 70 מיליון אמריקאים, שלדברי ABC הייתה שיא לתוכנית חדשות[8]. לוינסקי הרוויחה כ-500,000 דולר מהביוגרפיה שלה ועוד מיליון דולר מהזכויות הבינלאומיות לראיון עם וולטרס, אך עדיין נאלצה להתמודד עם חשבונות משפטיים גבוהים ועלויות מחיה עם שמירה.

לווינסקי סיפרה כי שרדה את תשומת הלב התקשורתית העזה, בתקופת השערורייה, על ידי סריגה. בספטמבר 1999 היא החלה למכור שורה של תיקים הנושאים את שמה, תחת שם החברה The Real Monica, Inc. הם נמכרו באינטרנט וגם במספר חנויות יוקרה בניו יורק, בקליפורניה, ובלונדון. לוינסקי עיצבה את התיקים ונסעה לעיתים קרובות לפקח על ייצורם בלואיזיאנה.

בתחילת שנת 2000, לוינסקי החלה להופיע בפרסומות בטלוויזיה עבור חברת הדיאטה "ג'ני קרייג", תמורת מיליון דולר. ההסכם עם החברה חייב את לוינסקי להוריד כ-18 קילוגרם או יותר תוך שישה חודשים. לוינסקי אמרה כי למרות רצונה לחזור לחיים פרטיים יותר, היא זקוקה לכסף כדי לשלם שכר טרחה משפטי, והיא האמינה במוצר. דוברת חברת "ג'ני קרייג" אמרה על לוינסקי, "היא מייצגת אישה פעילה של ימינו עם אורח חיים קדחתני. ויש לה בעיות משקל ומאבקי משקל במשך זמן רב. זה מייצג הרבה נשים באמריקה". החברה הפסיקה לפרסם מודעות עם לוינסקי בפברואר 2000, סיימה את הקמפיין שלה לחלוטין באפריל 2000, ושילמה לה רק 300,000 דולר מתוך מיליון הדולרים שהובטחו לה[9].

במרץ 2002 הופיעה לוינסקי, שכבר לא מחויבת לתנאי הסכם החסינות שלה, בתוכנית ספיישל ברשת HBO, "מוניקה בשחור לבן". בה היא ענתה לשאלות הקהל באולפן על חייה ועל פרשת קלינטון[10].

בשנת 2003, לוינסקי אירחה תוכנית הכרויות בטלוויזיה, ברשת פוקס, שם ייעצה למתחרות צעירות שבחרו גברים שהוסתרו במסכות[11]. כמה אמריקאים ניסו לארגן חרם על מפרסמים בתוכנית, כדי למחות על ניצולה של לווינסקי. אף על פי כן, התוכנית שודרה וזכתה תחילה לרייטינג גבוה מאוד. אך הרייטינג של התוכנית ירד במהירות, ולאחר עונה אחת בוטלה התוכנית.

בשנת 2005, לווינסקי מצאה שהיא לא יכולה להימלט מאור הזרקורים בארצות הברית, מה שהקשה על חייה המקצועיים והאישיים. היא הפסיקה למכור את קו התיקים שלה ועברה ללונדון, ללמוד פסיכולוגיה חברתית בבית הספר לכלכלה של לונדון. בדצמבר 2006 סיימה תואר שני. כותרתה של התזה שלה הייתה "בחיפוש אחר המושך הבלתי-חלקי: חקר השפעת צד שלישי ופרסום לפני משפט".

חזרה לפעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 2014, לוינסקי כתבה מאמר למגזין "ואניטי פייר" שכותרתו "בושה והישרדות", ובו דנה בחייה ובשערוריה. היא המשיכה לטעון כי היחסים היו הדדיים וכתבה שבעוד שקלינטון ניצל אותה, מדובר היה בקשר בהסכמה. היא הוסיפה וכתבה: "אני בעצמי מתחרטת מאוד על מה שקרה ביני לבין הנשיא קלינטון...הגיע הזמן לשרוף את כובע הבארט ולקבור את השמלה הכחולה...כדי שאוכל להחזיר את הנרטיב שלי"[12]. זמן קצר אחר כך הכריז המגזין "ואניטי פייר", שהיא תהיה בעלת טור, ותכתוב על נושאים רלוונטיים שמעניינים אותה. היא גם החלה להיות פעילה נגד בריונות רשת, ופתחה חשבון טוויטר בו כתבה על עצמה כי היא: "פעילה חברתית, מרצה, כותבת ל'ואניטי פייר' וסורגת דברים בלי שרוולים"[13].

באוקטובר 2017 צייצה לוינסקי את ההאשטג "Me Too", כדי לציין שהיא קורבן להטרדות מיניות ו/או תקיפה מינית, אך לא מסרה פרטים. היא כתבה מאמר ארוך ואישי בגיליון של "ואניטי פייר" במרץ 2018, ובו היא לא הסבירה ישירות מדוע השתמשה בהאשטג #MeToo באוקטובר. אך כתבה כי במבט לאחור על מערכת היחסים שלה עם ביל קלינטון, אף על פי שהיה בהסכמה, מכיוון שהוא היה מבוגר ממנה ב-27 שנים ובתפקיד עם הרבה יותר כוח משלה, לדעתה היחסים היוו "ניצול לרעה" מצד קלינטון. היא הוסיפה כי היא אובחנה כחולה בהפרעת דחק פוסט-טראומטית עקב החוויות שעברה לאחר גילוי היחסים[14].

בספטמבר 2018, נאמה לוינסקי בכנס בירושלים. לאחר נאומה היא ישבה עם המארחת, העיתונאית יונית לוי לסדרה של שאלות ותשובות. השאלה הראשונה ששאלה לוי הייתה האם לוינסקי חושבת שקלינטון חייבת לה התנצלות פרטית. לוינסקי סירבה לענות על השאלה וירדה מהבמה. בהמשך צייצה כי השאלה הועלתה בפגישה שקדמה לאירוע עם לוי, ולווינסקי אמרה לה ששאלה כזו אינה מקובלת ושלוי "הפרה את ההסכם בינינו"[15]. דובר חברת החדשות, שאירחה את הכנס ומעסיקה של לוי, הגיב כי לוי קיימה את כל ההסכמים שערכה עם לוינסקי ונענתה לבקשותיה[16].

בנובמבר 2018 לוינסקי חשפה בסדרת דוקמנטרית, "The Clinton Affair", בערוץ A&E, פרטים שטרם סופרו אודות הרומן שניהלה עם קלינטון. הסדרה מעמידה במרכזה את גרסת לוינסקי לפרשייה[17].

בשנת 2019 היא התראיינה בתוכניתו של ג'ון אוליבר בערוץ HBO, שם הם דנו בחשיבות של פתרון בעיית השיימינג הציבורי, וכיצד מצבה היה שונה אם המדיה החברתית הייתה קיימת בתקופה בה השערורייה פרצה בסוף שנות התשעים[18].

לוינסקי הייתה שותפה בהפקתה של מיני סדרה על הפרשה, 'סיפור פשע אמריקאי: מוניקה לוינסקי", ששודרה בספטמבר 2021.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מוניקה לווינסקי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רן דגוני, ‏בחזית הגילויים: מין אוראלי ללא מישגל, 4 נשים נוספות בו זמנית, באתר גלובס, 26 בינואר 1998
  2. ^ סי"ג, וושינגטון, ‏מרבית האמריקנים סבורים: אם קלינטון שיקר תחת שבועה עליו ללכת, באתר גלובס, 27 בינואר 1998
  3. ^ נאום קלינטון: "קיימתי קשר בלתי הולם עם לווינסקי, הטעיתי את הציבור ואני חש צער עמוק", באתר גלובס, 19 באוגוסט 1998
  4. ^ רן דגוני, וושינגטון, ‏פרשת לווינסקי עלולה להביא להדחת קלינטון בקונגרס - ואף להעמדתו לדין, באתר גלובס, 25 בינואר 1998
  5. ^ רן דגוני, וושינגטון, ‏משפט קלינטון בסנאט נפתח במחלוקת על זימון עדים, באתר גלובס, 10 בינואר 1999
    רן דגוני, וושינגטון, ‏קלינטון ינסה להגיע לעיסקה עם הסנאט; הרפובליקנים יגבירו הקריאות להתפטרותו, באתר גלובס, 21 בדצמבר 1998
  6. ^ מחבר הביוגרפיה של הנסיכה דיאנה כותב ספר על מדונה, באתר הארץ, 4 ביולי 2001
  7. ^ סוכנויות הידיעות, וושינגטון, ‏"חלמתי על ימי זיקנה לצידו של קלינטון; לעיתים אני גאה בו ולעיתים שונאת אותו", באתר גלובס, 7 במרץ 1999
  8. ^ 800 אלף דולר לחצי דקה של פרסומת, באתר גלובס, 4 במרץ 1999
  9. ^ התפנית האחרונה בקריירה של מוניקה לוינסקי, באתר וואלה!‏, 28 בדצמבר 1999
  10. ^ רותה קופפר, רכבת ההרים של מוניקה לווינסקי, באתר הארץ, 12 במאי 2003
  11. ^ רויטרס, ‏מוניקה לוינסקי תנחה תוכנית הכרויות, באתר גלובס, 23 במרץ 2003
  12. ^ אתר למנויים בלבד מוניקה לוינסקי: "הגיע הזמן לשרוף את כובע הבארט ולקבור את השמלה הכחולה", באתר הארץ, 7 במאי 2014
  13. ^ יצחק בן-חורין, וושינגטון, "מרצה וסורגת". מוניקה לוינסקי עושה קאמבק, באתר ynet, 20 באוקטובר 2014
  14. ^ מוניקה לוינסקי: "כל הדרך ל'הסכמה' שלי היתה רצופה בהתנהגות לא נאותה", באתר הארץ, 26 בפברואר 2018
  15. ^ הארץ, מוניקה לוינסקי נטשה ראיון עם יונית לוי לאחר שנשאלה על ביל קלינטון, באתר הארץ, 3 בספטמבר 2018
  16. ^ ירון טן-ברינק, ‏הראיון עם מוניקה לווינסקי: רמות שוביניזם שלא נצפו כאן כבר עשורים, באתר "Time Out ישראל", 4 בספטמבר 2018
  17. ^ איתי שטרן, מוניקה לוינסקי חושפת בסדרת דוקו פרטים חדשים על הרומן עם קלינטון, באתר הארץ, 18 בנובמבר 2018
  18. ^ אתר למנויים בלבד צפו: ג'ון אוליבר סוגר חשבון עם ג'יי לנו, באתר הארץ, 18 במרץ 2019
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מוניקה_לווינסקי&oldid=37711354"