מוריס כהן (מדען)

מוריס כהן
Morris Cohen
	אין תמונה חופשית
לידה	27 בנובמבר 1911; צ'לסי, ארצות הברית
פטירה	27 במאי 2005 (בגיל 93); Swampscott, ארצות הברית
מקום לימודים	המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (1936)
מנחה לדוקטורט	John T. Norton
מוסדות	המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס
תלמידי דוקטורט	Benjamin L. Averbach
פרסים והוקרה	פרס ויליאם פרוקטר להישג מדעי (1976); פרס קיוטו לטכנולוגיה מתקדמת (1987); המדליה הלאומית למדעים (1976); חבר האקדמיה הלאומית למדעים (1971) ;

מוריס כהן (באנגלית: Morris Cohen;‏ 27 בנובמבר 1911 – 27 במאי 2005) היה מטלורג אמריקאי יהודי, מומחה למטלורגיה של פלדה ופרופסור במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כהן נולד ב-1911 בעיר צ'לסי (אנ') שבמדינת מסצ'וסטס, ארצות הברית, בנם של אליס לבית אוֹבְסון וג'וליוס כהן.

בשנת 1933 קיבל תואר בוגר במדעים ב-MIT, ובשנת 1936 קיבל תואר דוקטור למדעים מהמכון. ב-1937 הצטרף לסגל המכון כמרצה למטלורגיה במחלקה להנדסת חומרים, וב-1946 התמנה לפרופסור מן המניין למטלורגיה פיזית.

ב-1962 זכה ב-Ford professorship, וב-1974 הפך לפרופסור של המכון (Institute Professor – הדרגה הגבוהה ביותר הניתנת לחברי סגל המכון; מקביל לפרופסור מחקר). בשנת 1982 פרש לגמלאות כפרופסור אמריטוס.

במהלך מלחמת העולם השנייה היה כהן חבר הנהלת פרויקט מנהטן. הוא ועמיתיו פיתחו את מוטות דלק עבור הכור הגרעיני הראשון של אנריקו פרמי, פרופסור במכון ללימודי הגרעין באוניברסיטת שיקגו.

בשנת 1968 זכה במדליית זהב מחברת ASM International (לשעבר האגודה האמריקנית למתכות). ב-1970 זכה במדליית זהב מהמכון למתכות של יפן. בשנת 1976 זכה במדליה הלאומית למדעים "על מחקר מקורי וקידום הידע על אודות המטלורגיה הפיזית והמכנית של ברזל ופלדה, ובמיוחד על עבודתו בתחום הטרנספורמציה המרטנזיטית בהקשחת פלדה"^[1].

ב-1987 זכה בפרס קיוטו לטכנולוגיה מתקדמת, על תרומתו היסודית לפיתוח חומרים חדשים.

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוריס כהן נפטר ב-2005, בביתו שבסוומפסקוט, בגיל 93. במותו הניח את בנו ג'ואל וכלתו, נכדים ונינים.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-24 בינואר 1937, נישא כהן לרות קרֶנצמן, והיה אב לשניים: ברברה נורווינד וג'ואל כהן.

בראשית שנות ה-50, היה ממייסדי בית הכנסת "סיני" (Temple Sinai) שבמַרבּלהֶד (אנ'), מסצ'וסטס (המשרת את מרבלהד וסווֹמפּסקוט (אנ')), ובין השנים 1955–1957 כיהן כנשיאו^[2].