פסטיבל הסרטים סאנדנס

הפסטיבל ב-2002

פסטיבל הסרטים סאנדנס הוא פסטיבל הסרטים העצמאיים הגדול ביותר בארצות הברית. הוא מתקיים פעם בשנה בערים פארק סיטי, סולט לייק סיטי ואוג'ן שבמדינת יוטה. הפסטיבל מציג הקרנות בכורה לסרטים חדשים של יוצרים אמריקנים ובינלאומיים של הקולנוע העצמאי. הפסטיבל מכיל חלק תחרותי, לסרטי דרמה וסרטים תיעודיים עצמאיים, וכמו כן מחולקים פרסים שלא כחלק מן התחרות עצמה.

היסטוריה

הפסטיבל החל לפעול משנת 1978. אז הוא נקרא 'פסטיבל הסרטים האמריקאי ביוטה' במטרה למשוך יותר יוצרי קולנוע ליוטה. באותם ימים, עיקר תשומת הלב באירוע הופנה כלפי הצגת יצירות רטרוספקטיביות, בעוד שיוצרי הקולנוע עורכים דיונים בנושאי הקולנוע. חלק קטן מן האירוע הוקדש לסרטים הנעשים מחוץ להוליווד, אלו הם הסרטים העצמאיים. במשך השנים הבאות גורמים מסוימים דחפו לכך שהאירוע יגדל ויתפתח. קודם זאת הייתה מעורבותו של השחקן רוברט רדפורד. רדפורד, תושב יוטה לשעבר, נשא את נאום הפתיחה, כיושב ראש הפסטיבל. העובדה ששמו נקשר לסאנדנס, הביא לחשיפה רבה של הפסטיבל. שנית, הפסטיבל עבר מספטמבר לינואר. המעבר מסוף הקיץ ואמצע החורף נעשתה, כפי שנמסר, בשל הצעתו של הבמאי ההוליוודי סידני פולאק, שהציע כי לקיים את פסטיבל הסרטים באתר סקי בזמן החורף, תמשוך יותר תשומת לב מצד הוליווד.

מכון סאנדנס, ארגון שהוקם על ידי רוברט רדפורד ב-1981 ללא מטרות רווח, השתלט על הנהלת הפסטיבל משנת 1985, ומ-1991 שינה את שמו רשמית לפסטיבל הסרטים סאנדנס. הרבה יוצרים עצמאיים ידועים, כדוגמת קווין סמית', קוונטין טרנטינו, סטיבן סודרברג וג'ים ג'ארמוש עשו את פריצתם בפסטיבל סאנדנס. הפסטיבל גם אחראי לחשיפה רחבה של סרטים כמו "המסור", "פרויקט המכשפה מבלייר", "מוכרים בלבד", "סקס, שקרים ווידאוטייפ" ו"נפוליאון דינמיט".

בעשור האחרון נשמעו טענות שהפסטיבל הולך ונהייה מסחרי מדיי, בשל חברות אמריקניות מובילות המעוניינות לפרסם בפסטיבל, כמו גם עודף הסלבריטאים הפוקד את הפסטיבל הנקרא לעתים כאירוע תקשורתי למפורסמים.

מבין הסרטים שזכו בפרסים בפסטיבל סאנדנס נמנים "פי" (1998), "רציחות פשוטות", "ראן לולה ראן", "הדרך הביתה" (סין 1999), "להציל את גרייס" (בריטניה 2000), "מישהו לסמוך עליו" (2000), "אמריקן ספלנדור" (2003) ו"לאכול בגדול". מבין האנשים הזוכים נמנים כריסטופר נולאן, סיסי ספייסיק וטום וילקינסון.

ראו גם

• מכון סאנדנס