שיחה:הרמן כהן – הבדלי גרסאות

תוכן הדף אינו נתמך בשפות אחרות.
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
== יחסו של הרמן כהן ליהדות ==
== יחסו של הרמן כהן ליהדות ==

גבירותי ורבותי, נא להוציא שגיאה גסה מהערך. בין הקשרים, ישנה הפניה לרמב"י. יפה, יפה מאוד! אך היא מפנה לשופט חיים כהן, ששמו הגרמני היה הרמן. אנא מחקו
פרופ' שלום רוזנברג





אף שאינם תחת ידי, במקורות ספורים מופיע כי באחרית ימיו חזר בתשובה. אנא לבדוק.
אף שאינם תחת ידי, במקורות ספורים מופיע כי באחרית ימיו חזר בתשובה. אנא לבדוק.

גרסה מ־13:26, 14 בפברואר 2011

יחסו של הרמן כהן ליהדות

גבירותי ורבותי, נא להוציא שגיאה גסה מהערך. בין הקשרים, ישנה הפניה לרמב"י. יפה, יפה מאוד! אך היא מפנה לשופט חיים כהן, ששמו הגרמני היה הרמן. אנא מחקו פרופ' שלום רוזנברג



אף שאינם תחת ידי, במקורות ספורים מופיע כי באחרית ימיו חזר בתשובה. אנא לבדוק.

תגובה:

הביטוי "חזר בתשובה" הוא מטעה כאן. כאשר כהן יצא להגנה פומבית על הקהילה היהודית נגד התקפות אנטישמיות כנגד התלמוד והתכנים האנטי גויים שיש בו לכאורה, הקהילה מצידה ראתה בו "חוזר בתשובה" במובן שמי שחזר לחיק עמו. אבל כהן עצמו כעס מאוד על האמירה הזו שכן כבר שנים רבות קודם לכן הוא עשה כן כשיצא להתווכח נגד טריטשקה.

מבחינה דתית כהן היה ונשאר מה שנקרא יהודי ליברלי. הוא היה בעל הערכה רבה ומחוייבות לחוק היהודי תוך הכרה בדינמיות שלו, והערכה עמוקה מאוד למקורות היהדות כמבטאים את הרעיון המונותאיסטי. כהן הדגיש, אולי יותר מכל יהודי ליברלי אחר, את החשיבות שבלימוד חי של מקורות היהדות. לדידו הרעיונות המרכזיים שמקורות היהדות מבטאים, היא בראש ובראשונה רעיון האנושות האוניברסלית המעוגן בתפיסת האל היחיד והמיוחד והרעיון המשיחי. בזה כהן המשיך את הקו הרעיוני שעוד אפיין אותו בכתביו הפילוסופיים השיטתיים (בעיקר "האתיקה של הרצון הטהור").

אמנם, כאשר פרש מכהונתו כראש הקתדרה לפילוסופיה במארבורג, הלך לבית המדרש לרבנים בברלין והחל לעסוק ביתר אינטסיביות ביהדות וביהודים (בה עסק גם לפני כן) והכין את ספרו "דת התבונה ממקורות היהדות" שיצא רק אחרי מותו. בסוף מלחמת העולם ה-I יצא למסע בקהילות מזרח אירופה שם זכה לקבלת פנים חמה (אחרי הכל היה אולי הפילוסוף היהודי המרכזי ביותר באותה העת בעולם הפילוסופיה הכללית) ואת רשמי המסע כתב במאמרו "היהודי הפולני" אשר תורגם לאחר עשור בכתב העת הציוני "השלח" (כהן היה ונשאר אנטי ציוני חריף). במסע זה אף פגש, שנים לפני פרסומו העולמי, את יאנוש קורצ'ק (גולדשמידט) והביע את הערכתו לשיטת החינוך שלו בבית היתומים. כהן, גם זה בניגוד להלך רוח של כמה מיהודי גרמניה, חלם על אסימילציה בין יהודי מזרח אירופה ובין יהודי גרמניה (איחוד שנראה אז כאפשרי בשל השינויים הגאו-פוליטיים לאחר המלחמה). הוא אהב את זיקתם של יהודי פולין למקורות אך הסתייג מהלאומיות היהודית שלהם.

פרנץ רוזנצווייג שחבר לכהן בסוף ימיו של האחרון (אף שלא היה ממש תלמידו מבחינה פילוסופית), טען כי ספרו האחרון של כהן היווה "חזרה" מסויימת לתפיסה דתית עמוקה. בניגוד לשיטתו הפילוסופית הקודמת בה האלוהים הוא רק "אידיאה" בלבד - הרי שבספר הזקונים שלו יש כביכול יחס בלתי-אמצעי (קורלטיבי) בין אדם ואלוהים, יחס שתואר על ידי רוזנצווייג כ"ברית". רבים חברו לדעה זו של רוזנצווייג (למשל שמואל הוגו ברגמן) והצביעו גם הם על מהפך בעמדותיו הפילוסופיות של כהן - מתפיסה רציונליסטית אידיאליסטית קיצונית מאוד לתפיסה דתית עמוקה. דעה זו אינה מקובלת כיום במחקר, ומופיעה הטענה כי רוזנצווייג נטה לפרש את כהן בעיני שיטתו הפילוסופית שלו.