הפארק הלאומי גליישר ביי – הבדלי גרסאות

**קלואן, וראנגל-סנט אליאס, גליישר ביי, טאטשנשיני-אלסק**
**Glacier Bay National Park and Preserve**
**אתר מורשת עולמית**
מדינה	ארצות הברית
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית טבעי בשנת 1979, לפי קריטריונים 7, 8, 9, 10
שטח האתר	13,287 קמ"ר
חלק מתוך	קלואן, וראנגל-סנט אליאס, גליישר ביי, טאטשנשיני-אלסק
הערות	שטח האתר הורחב על ידי אונסק"ו ב-1992 וב-1994
קואורדינטות	58°42′N 137°00′W / 58.7°N 137°W
	www.nps.gov/glba/index.htm
	(למפת אלסקה רגילה) ג'ונו אנקורג' פיירבנקס סיטקה קטצ'יקן אנאלסקה בארו נום קוצביו קנדה רוסיה האוקיינוס השקט ים ברינג ים צ'וקצ'י ים בופור גליישר ביי

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־20:46, 16 בפברואר 2011

שגיאות פרמטריות בתבנית:אתר מורשת עולמית
פרמטרים [ כתובית ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

הפארק והשמורה הלאומיים גליישר ביי (אנגלית: Glacier Bay National Park and Preserve), השוכנים מערבית לג'ונו, הוקמו ב-1980 מתוקף חוק שהתקבל באלסקה. קודם לכן, ב-25 בפברואר 1925, האזור שמסביב למפרץ גליישר הוכרז כמונומנט לאומי אמריקני. הפארק הוכרז על ידי אונסק"ו כשמורה ביוספרית בינלאומית ב-1986, וכאתר מורשת עולמית ב-1992, כחלק מהאתר הכולל גם את שמורת הפארק הלאומית קלואן ופארק טאטשנשיני-אלסק שבקנדה, והפארק והשמורה הלאומיים וראנגל-סנט אליאס השוכנים גם כן באלסקה. הפארק משתרע על פני שטח של 13,287 קמ"ר. רוב אדמות הפארק (10,784 קמ"ר) הוכרזו כאזור טבע בראשיתי.

אין דרכים המובילות אל גליישר ביי, והשיטה הקלה ביותר להגיע אליו היא באמצעות טיסה. בתקופות מסוימות בקיץ ניתן להשתמש במעבורת המגיעה אל היישוב הקטן גוסטאבוס או אל המזח בברטלט קוב.

הקרחונים היורדים מהרים מכוסי השלגים נכנסים לתוך המפרץ, ויוצרים נופי קרח מרשימים. אחד מהקרחונים המפורסמים ביותר במאה השנים האחרונות הוא קרחון מיור, שבשיאו הגיע לרוחב של שלושה קילומטרים וגובה של 80 מטרים, אך גודלו הולך ומצטמצם. הקרחונים הידועים מלבד קרחון מיור הם קרחון מרג'רי וקרחון למפלו, ובסך הכל יש תשעה קרחונים הקשורים למי הגאות והשפל, כאשר ארבעה מתוכם מאבדים חלקים שהופכים לקרחונים ימיים המגיעים אל המפרץ.

הפאונה של האזור כוללת מינים אחדים של עופות ושל יונקים. הפלורה כוללת בעיקר יערות אשוחית וסוככיים, יערות נשירים, וכן צמחייה אופיינית לטונדרה אלפינית.

גאולוגיה וגאוגרפיה

הטופוגרפיה המוקצנת של אזור גליישר ביי עוצבה על ידי כוחות חזקים, הנובעים בעיקר ממיקומו של האזור משני צדדיו של קו הגבול בין הלוח הצפון-אמריקאי ללוח הפסיפי. במשך 100 מיליון שנים יבשת צפון אמריקה נדדה באלכסון לתוך הלוח הפאסיפי, בקצב של מספר סנטימטרים בכל שנה. במהלך ההתנגשות הלוח הפאסיפי נדחק אל מתחת ללוח הצפון-אמריקאי ברוב המקרים, אך מדי פעם נשברו ממנו חתיכות שהצטברו בשולי הלוח הצפון-אמריקאי. החתיכות הגאולוגיות הללו נקראות טראנות (Terrane), וארבע מהן הצטברו בעיקר בתבנית צפון מערב-דרום מזרח ויצרו את אזור גליישר ביי.

כיוון שתנועת הלוחות נמשכת מתרחשות רעידות אדמה תכופות. כאשר שני הלוחות נדחקו זה כנגד זה הלחץ העצום גרם לחלק מהסלעים להתרומם וליצור את רכסי ההרים, ואילו סלעים אחרים נדחקים כלפי מטה ומותכים, ולאחר מכם הם זרמו דרך הקרקע המחוררת ויצרו את גליישר ביי.

אחד מהרכסים שנוצרו בתהליך זה הוא רכס פיירוות'ר, המהווה את חלקו המערבי של הפארק. גובהן של חלק מפסגות הרכס הוא מעל 10,000 רגל, והנקודה הגבוהה ביותר היא פסגת הר פיירוות'ר שגובהה 15,300 רגל. לכן, רכס זה הוא רכס החוף הגבוה ביותר בכדור הארץ.

האוויר הלח המגיע ממפרץ אלסקה התנגש בפסגות הללו, וכאשר הוא התרומם מעל להרים הוא התקרר. כיוון שהאוויר הקר הוא פחות לח בהשוואה לאוויר החם הלחות ירדה בצורה של שלג וגשם. השלגים הללו הצטברו על פסגות ההרים במשך כשבע מיליון שנים ובסופו של דבר הפכו לקרח קרחוני. כאשר האקלים היה מתקרר הקרחונים היו מחליקים מההרים ו"פולשים" אל אזורי השפלה. בשיאו של עידן הקרח האחרון, לפני כ-20,000 שנים, אזור גליישר ביי כולו היה מכוסה בקרח, למעט האזורים הגבוהים ביותר.

הקרחונים הנמצאים כיום בגליישר ביי הם השרידים של מגמת גידול קרחונים כללית המכונה "עידן הקרח הקטן", שהחלה לפני כ-4,000 שנים. מגמה זו הייתה קטנה בהרבה בהשוואה לגדילת הקרחונים בפליסטוקן, שכונתה "עידן הקרח ויסקונסין". עידן הקרח הקטן הגיע לשיאו בערך ב-1750, כאשר החל תהליך ההמסה. התקדמות או נסיגת שולי הקרחון משקפת מספר גורמים: קצב ירידת השלג, טופוגרפיה, ומגמות אקלים. נסיגת הקרחונים נמשכת בצד המזרחי ובצד הדרום-מערבי של המפרץ, אך בצד המערבי חלק מהקרחונים ממשיכים לגדול.

אקלים

האקלים בגליישר ביי הוא אקלים ימי, המושפע במידה רבה מזרמי האוקיינוס. בגובה פני הים עונת החורף היא מתונה וקרירה, ועונת הקיץ לחה. הטמפרטורה בקיץ היא בין 10 ל-5°C, ואילו בחורף הטמפרטורה הממוצעת בשעות הלילה היא בין 2- ל-5°C. כמות המשקעים הממוצעת לשנה היורדת בברטלט קוב היא כ-180 ס"מ. החודשים היבשים ביותר בשנה הם אפריל עד יוני, ואילו ספטמבר עד אוקטובר הם בדרך כלל הגשומים ביותר. לעומת זאת, תנאי מזג האוויר במעלה ההרים הם יותק קשים, ומאופיינים על ידי טמפרטורה נמוכה יותר ומשקעים בצורת שלג. לאורך כל השנה יש סכנת היפותרמיה (תת-חום של גוף האדם) באזורים הללו.

היסטוריה

אוניית הוד מלכותה דיסקברי, בפיקודו של הקפטן ג'ורג' ונקובר, עגנה בפורט אלת'ורפ וממנה יצאה משלחת הסקר של לוטננט ג'וזף וידבי. במפות המדויקות למדי שהוכנו על ידי המשלחת ניתן לראות את קו החוף הכמעט רציף הסמוך לאזור שבו נמצא גליישר ביי. הקרחון הגדול שבאותה תקופה מילא את המפרץ היה גם בתהליך נסיגה מהירה, והיה המקור לקשיי הניידות של משלחת וידבי. לאחר עשרות שנים הפעילות הקרחונית הגיעה לשיא, ולשון הקרחון בלטה אל מחוץ למפרץ הקרח לכיוון האי למסורייר.

וידבי לא היה האדם הראשון שהגיע לאזור גליישר ביי. בתיעודים שהוא הותיר אחריו יש אזכור לאינדיאנים ששטו בסירות קאנו מהאזור שבו נמצאת כיום פורט קארולוס, ופגשו את הסירות שלו למטרות מסחר. המשלחת גילתה עדויות לכך שהאזור היה מיושב עד לתקופה של 300 שנים לפני הגעתם, וכאשר הפעילות הקרחונית הגיעה לשיא התושבים נאלצו לנדוד למקום אחר.

בני אדם התגוררו באזור מפרץ גראונדהוג הסמוך לגליישר ביי במשך כ-9,000 שנים עד להגעת המשלחת, אך לא ברור כמה זמן גליישר ביי עצמו היה מיושב. על סמך אתר ארכאולוגי שהתגלה באי ברנוף נטען כי התגוררה בו אוכלוסיית בני אדם עם תרבות חוף צפון-מערבי במשך 3,000 שנים לכל הפחות.

תושבי האזור המשיכו את פעילויותיהם גם כאשר גליישר ביי עצמו היה מכוסה בקרח. האתר העתיק ביותר בפארק הלאומי נמצא במפרץ דאנדאס, וגילו מוערך בכ-800 שנים. האינדיאנים היו באזור מפרץ ליטויה, השוכן בחוף החיצוני של הפארק, על מנת לקבל את ז'אן-פרנסואה לה פרוז בשנת 1786. רצף של רעידות אדמה, שהאחרונה שבהן התרחשה ב-1959, גרם להרס רב בקו החוף של מפרץ ליטויה, אך למרות זאת נותר יער קטן שבו משתמרות עדויות ארכאולוגיות לדרך חייהם של התושבים המקומיים.

ב-1879 ג'ון מיור ביקר לראשונה בגליישר ביי במסגרת מסעות המחקר שלו. מיור היה הראשון בשורה של מדענים ואנשי רוח שביקרו בפארק והפכו אותו למקום מוכר ולאתר תיירות ידוע בעשרים השנים האחרונות של המאה ה-19. מיור התעניין במיוחד בתחום חקר הקרחונים, והאמין שעמק יוסמיטי נחצב על ידי קרח לפני זמן רב. אחת מהסיבות שהניעו אותו להגיע לאלסקה הייתה לצפות בקרחונים בפעולה, כדי שיוכל לבסס את התאוריה שלו. ב-1899 מיור ביקר בגליישר ביי בפעם האחרונה, וזאת כחלק מהמשלחת של איש הרכבות אדוארד הרימן.

בספטמבר 1899 התרחשה בגליישר ביי רעידת אדמה חזקה שגרמה לסדקים בקרחון מיור, והביאה לקיצה של תקופת התיירות והמחקר באזור. גושי קרח גדולים שצפו במים מנעו במשך עשר שנים את התקרבות הספינות לקרחון, וחברות אניות הקיטור הסירו את גליישר ביי מתוכניות המסע שלהם. במהלך העשורים הבאים גליישר ביי היה בבעלותם של מספר מדענים, יזמים הרפתקנים, ציידים של כלבי ים, דייגים וכדומה.

בנוסף ליחידים שפעלו באזור היה גם תאגיד אחד שעסק בהכנת שימורי סלמון, שהיה מבוסס על כוח עבודה מקומי וזר, ושגשג בין 1900 ל-1931. התאגיד נסגר בעקבות ירידת המחירים והצריכה שנגרמו כתוצאה מהשפל הגדול. בתחילת שנות ה-40 פורקו רוב המבנים הקשורים לתאגיד, כיוון שהקרקע שעליה הם נבנו נכללה בשטחו של המונומנט הלאומי שהוקם.

ויליאם קופר, אחד מהמדענים שפעלו באזור, הצליח לשכנע את החברה האקולוגית של אמריקה לפעול למען שימורו של האזור. המאמצים הצליחו ב-1925 כאשר הנשיא קלווין קולידג' חתם על החוק להקמת המונומנט הלאומי גליישר ביי, שגודלו היה כמחצית משטח הפארק והשמורה הנוכחיים. נימוקי ההכרזה כללו את הערכים הטבעיים של האזור: הקרחונים, היערות המתפתחים, אפשרויות המחקר המדעי, חשיבות היסטורית ונגישות.

המשמעות העיקרית של הקמת המונומנט הייתה האיסור על צורה כלשהי של פעילות מסחרית, שהוביל לעימותים שונים. לאחר ההכרזה הוטל איסור על כרייה, אך הוא בוטל ב-1936 על ידי הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט. מבצעי כרייה ספורים נערכו עד לכניסתו לתוקף של חוק הכרייה בפארקים ב-1976.

העימותים סביב הפעילויות השונות בגליישר ביי התעצמו לאחר הרחבת גבולותיו ב-1939. הגדלת השטח בוצעה בעיקר בשל הצורך שהתעורר להגן ולשמר בתי גידול נוספים, ובכך גליישר ביי הפך ליחידה המנהלית הגדולה ביותר במערכת הפארקים הלאומיים - מעמד שהוא איבד לטובת וראנגל-סנט אליאס. אולם, שטחו של הפארק גדול יותר מכל אחד מהפארקים הנמצאים מחוץ לגבולות אלסקה.

הדיג היה מותר לאחר הרחבת שטחו של המונומנט, אך לא היה לכך בסיס חוקי. בשנת 1974 נאסר באופן סופי ציד כלבי הים באזור. בשטח שהתווסף נכללו גם מספר חוות שועלים שהוקמו בעשרים השנים הראשונות של המאה ה-20. הנסיונות לפתור את הבעיות השונות שהתעוררו הושהו כיוון שאלסקה הפכה למעורבת במלחמת העולם השנייה, לאחר שב-1941 נבנו באזור שדה תעופה ומתקנים צבאיים נוספים.

שדה התעופה הצבאי הפך לאזרחי לאחר המלחמה, והיה אחד מהגורמים העיקריים בתוכניות הפיתוח של שירות הפארקים. לאור בקשות רבות מצד התושבים המקומיים, והתמיכה שהתקבלה מארגוני השימור הלאומיים, הוחלט שלא לכלול בשטחו של המונומנט למעלה מ-14,000 אקרים של אדמה הכוללים גם את נמל התעופה.

בשנת 1956 הכריז קונרד וירת' (מנהל שירות הפארקים) על משימה 66, שהייתה תוכנית לתכנון ופיתוח הפארקים הלאומיים שתסתיים בשנת היובל להקמת שירות הפארקים. גליישר ביי זכה לתוספות תקציב במסגרת התוכנית, ובתקציב זה נבנו אכסניה שנפתחה כמתוכנן ב-1966, מזח, מגורי עובדים, בניין להנהלת הפארק ומתקנים נוספים בעיירה ברטלט קוב.

סוגיית הפיכתו של גליישר ביי לפארק לאומי נדונה במשך שנים רבות. בעקבות חקיקתו של חוק שימור הקרקעות הלאומיות באלסקה בשנת 1980 גליישר ביי הפך לפארק לאומי באופן רשמי, וגבולותיו הורחבו לאזור נהר אלסק ודריי ביי (המפרץ היבש) שבכיוון צפון-מערב. ארגון האומות המאוחדות הכריז על הקמתה של השמורה הביוספרית גליישר ביי-אי האדמירליות ב-1986. גליישר ביי הפך ב-1992 לאתר מורשת עולמית, ביחד עם וראנגל-סנט אליאס הסמוך אליו והפארק והשמורה הלאומיים קלואן שבקנדה.

הסביבה האקולוגית

פלורה

עצי Aegiros (תת סוג של צפצפה), הנקראים גם Cottonwood

גליישר ביי הוא אתר שממנו ניתן ללמוד כיצד צמחייה משגשגת מחדש לאחר נסיגת קרחונים. בקרבת פתח המפרץ גדלים יערות אשוחית וסוככיים עשירים. תחילת תהליך הנסיגה של הקרח מהאדמות הללו הייתה לפני כ-300 שנים. ככל שנעים לכיוון פנים הפארק מגיעים לאזורים שבהם הקרח הפשיר לפני פחות מ-300 שנים. יערות האשוחית והסוככיים מתחלפים ביערות נשירים של אלמון והצפצפה Aegiros, המתחלפים בשיחים באזור הטונדרה, כאשר בקרבת הקרחונים עצמם כבר אין צמחייה. הצמחייה הבוגרת של אזור גליישר ביי מתחלקת לשמונה קבוצות:

ביצה מלוחה: בקרבת החוף יוצרים מספר מינים עמידים בפני מליחות את הביצה המלוחה, והם נחשבים לאחת מקהילות הצמחים הימיים העשירות ביותר. באזור זה משגשגים צמחים כגון דגניים, גמאיים ופרחי בר. רצועת החוף באזור זה מוצפת לעתים כתוצאה מהגאות ושפל.

ערבת החוף נמצאת מעל ובגובה הגאות ושפל. הערבה מאופיינת בדגניים, פרחי בר וסוככיים. ערבה זו ייחודית לאזור גליישר ביי, היכן שהאדמה מתרוממת מתוך הים לאחר נסיגת הקרחונים, ולאחר מכן נשלטת על ידי הצמחים הללו. מאחורי הערבות הללו יש רצועה צרה של עצי אלמון, ולאחר מכן מתחיל היער.

יער שפלה: יערות השפלה מאופיינים באשוחית Picea sitchensis וב-Tsuga heterophylla ממשפחת האורניים, בנוסף לעצי ארז הגדלים באזור החוף הדרומי-חיצוני. האדמה מכוסה בשכבה של צמחים כגון טחבים, שרכים, עשבים ירוקי-עד ושיחים. האור החודר דרך העצים מאפשר את שפע הצמחים באזור זה. עם זאת, באזורים שבהם העצים הם באותו הגיל הם יוצרים אזורים שבהם חודר מעט מדי אור ולפיכך צמחיית הקרקע לא משגשגת.

יער רמה: היערות הגדלים באזורים הגבוהים יותר מאופיינים בעצי אשוחית מהמין Tsuga mertensiana, הידוע כבעל עמידות בתנאי שלג ורוח לא נוחים. קרקעות היערות הללו מכוסות בדרך כלל בצמחיית קרקע, אלא אם ישנה הפרעה כלשהי כגון שטפונות או מפולות שלגים. המגוון הביולוגי באזורים אלה מוגדל באמצעות עצים בגילאים שונים, דבר המאפשר לכמות אור גדולה יותר להגיע לפני הקרקע.

שיחים: כאשר גורם כלשהו מפריע לצמיחת העצים לוקח להם זמן רב עד שהם משתקמים באופן מלא, כך שבמקרה וההפרעה חזקה מדי או רצופה הם "יוחלפו" בשיחים, שהם עמידים יותר בפני ההפרעות השונות. שיחים אחדים, כגון האלמון והפטל Rubus spectabilis , עמידים בפני השלג התת-אלפיני, ובמדרונות שבהם יש מפולות שלגים הם גדלים בעיקר באזורים הנמוכים. בעמקי הנהרות גדלים שבהם יש הצפות גדלים בעיקר ערבות ואלמון.

ביצה: לאורך השנים הלחות המתגברת באזורים אחדים מנעה את התבססותן של אוכלוסיות עצים יציבות. צמחיית הביצות התפתחה בעיקר באזורים בעלי טופוגרפיה מישורית, היכן שיש מעט נגר מים, או באזורים השוכנים מעל משקעים בלתי חדירים כגון שחופת של משקעי קרחונים או מרבצים ימיים שנדחפו כלפי מעלה. הקרקע אטומה וחומצית, והכבול והטחבים מונעים את ניקוז המים התקין. ככל שהכבול עבה יותר כך הוא מונע מהצמחים את היכולת לנצל את המינרלים בסלעים התת-קרקעיים. באזורים אחדים הנמצאים בשולי אדמת הכבול (אך גם באזורי קרקע לחה) מתפתחות ביצות של גמאיים, כיוון שהמים התת-קרקעיים נמצאים במגע עם מצע הגידול של הצמחים.

ערבה תת-אלפינית: באזורים הגבוהים יותר יש עיכוב חזק של גדילת עצים, בעיקר כתוצאה מטמפרטורות קיץ נמוכות, רוח, ונזק ממפולות שלגים. אזור של שממה מסמן בדרך כלל את המעבר בין היער ובין הערבה התת-אלפינית, בדומה לאזורים הנמצאים מעל גובה הגאות ושפל.

טונדרה אלפינית: באזורים הגבוהים של גליישר ביי, היכן שהקיץ קצר מאוד ורוחות החורף מפזרות את שכבות השלג, התפתחה טונדרה המאופיינת בשיחים קטנים, עשבים זעירים, טחבים וחזזיות. באזורים הגבוהים ביותר אין כלל צמחייה, והמראה הדומיננטי בהם הוא של סלעים חשופים ושל קרח.

פאונה

אזורי האוקיינוס והקרקע בגליישר ביי נמצאים בסמיכות רבה, וחמישית משטחו של הפארק היא המים שבאוקיינוס, והמרחק המרבי מהחוף הוא כ-50 קילומטרים. בעלי החיים בפארק תלויים במים הימיים או בסביבת החוף העשירה מבחינה ביולוגית. בעלי החיים בגליישר ביי מתחלקים לארבע קבוצות.

יונקים ימיים ויבשתיים

בעונת הקיץ הלווייתנאים חוזרים למפרץ ממקומות השהייה החורפיים שלהם באזור הוואי, על מנת לאכול את הדגים הקטנים הרבים השורצים באזור. לווייתן מינקי וקטלן, ביחד עם פוקנת המפרץ ופוקנת דאל, ניזונים גם כן מהמים שבקרבת החוף. אריות ים שטלר מתאספים על האיים הסלעיים על מנת להזדווג או לנוח. אלפי פרטים של פוקת המפרץ מתרבים ומטפלים בצאצאיהם על הקרח הצף שבמפרץ ג'ונס הופקינס, וכן על השוניות הסלעיות שבאיי בירדסלי. לוטרת הים מאכלסת במהירות את אזור גליישר ביי, כמו גם בקרוס סאונד שבארכיפלג אלכסנדר ובמיצר הקרח.

יונקים יבשתיים רבים מנצלים את הסביבה הימית לצרכיהם השונים. אייל קורא ודובים (שהיו הראשונים להגיע לאחר נסיגת הקרחונים) נצפים במקרים רבים בזמן שהם חוצים את המפרץ, ובזמן השפל הם שוהים בחופים על מנת לחפש מזון. הדוב השחור האמריקני שוכן בעיקר באזורים המיוערים הנמוכים בקרבת המפרץ, ומדי פעם ניתן לצפות בדוב הקרחון, שהוא זן נדיר של הדוב השחור האמריקני. זאבים מצויים וזאבי ערבות (שהגיעו לאחר האייל הקורא והדובים) נעים בעיקר באזור דשא החוף הגבוה, וזאת במקום לנסות ולנוע דרך עצי האלמון הצפופים. בתקופות מסוימות מגיעים אל קרבת החוף מהאזורים הגבוהים בעלי חיים כגון המרמיטה וצפיר הקורדילרים (סוג ומין יחיד בתת-משפחת היעלים), על מנת ללחך את האצות או ללקק רסיסי מלח מסלעי החוף.

בעלי חיים נפוצים נוספים הם הלוטרה הקנדית, דלק, חורפן וחמוס, ואילו הגרגרן נדיר יותר ונצפה לעתים רחוקות בלבד. הדלתה של הנהר אלסק היא בית גידול עבור השונר, הארנבת Lepus americanus והבונה, שהגיעו אל אזור החוף לאחר שנעו לאורך נתיב הנהר.

עופות

העופות הימיים מנצלים את עיקר שהותם בגליישר ביי לחיפוש אחר מזון במים של האוקיינוס, והם מתקרבים לחוף כדי לנוח או להתרבות. אלפי פרטים מקננים על הצוקים והחופים הסלעיים שבתוך המפרץ, או בחוף החיצוני של הפארק. אווזים וברווזיים מנצלים את זרועות המפרת כמקלט. אוכלוסיית העיטם לבן ראש מקננת על עצי צפצפה גבוהים או על הצוקים שלאורך החוף.

מורדות הגבעות הם בית גידול לציפורי שיר רבות. המים הרדודים והחופים המשופעים של איי בירדסלי הם אתר חשוב לשיחור מזון ורבייה עבור עופות חוף ועופות ימיים. שחפית הקוטב והחמסניים נוטים לקנן באזורים הקרובים לקרחונים, אזור שהולך ונעלם כיוון שהצמחייה משגשגת מחדש באזור הגבוה של המפרץ.

דגים

לפי שירות הפארקים הלאומיים מאגרי המים השונים בגליישר ביי הם בית גידול עבור כ-200 מינים של דגים. מינים רבים תועדו, כולל חמישה מינים של Oncorhynchus (סוג במשפחת הסלמוניים), אך מינים אחרים טרם תועדו. דגים רבים קשורים למים העמוקים, וחלקם מזוהים עם תעשיית הדיג.

נחילי הדגים הקטנים במים הפתוחים כוללים בעיקר את הסלמון Mallotus villosus, דגים ממשפחת ה-Ammodytidae (מחלקת מקריני הסנפיר), מליחים וזהבונים צעירים. לווייתן גדול סנפיר אחד מסוגל לאכול עד כדי טון אחד של הדגים הללו בכל אחד מימות הקיץ. עופות ויונקים ימיים אחרים מתרכזים בעיקר במקומות שבהם נמצאים פרטים רבים של הדגים הללו, המהווים חוליה חשובה במארג המזון הימי כיוון שהם מעבירים את האנרגיה בין יצרנים ראשוניים ושניוניים, כגון פלנקטון, אל הטורפים העיליים כגון תוכיי ים ולווייתנאים.

השוליים של אזור גליישר ביי הם בית גידול עבור שני מינים בלבד של דגים שאינם קשורים למים מלוחים - Prosopium cylindraceum ליד היינס והדג הטורף Esox lucius. מרבית הדגים במים המתוקים הם סלמון וטרוטה, השוהים במים מלוחים לאורך חלק ממחזור החיים שלהם, כך שתפוצתם לא מוגבלת כמו דגים שיכולים להתקיים אך ורק במים מתוקים. רוב הנחלים והנהרות באזור, כולל אלו הנתונים להשפעה ישירה של הקרחונים, הם בית גידול לדגי סלמון משריצים ומתפתחים. במים הימיים של האזור עוברים יותר דגי סלמון מאשר בנחלים ובנהרות, אך למרות זאת לחלק מהנהרות, כגון סיטוק ואלסק, יש חשיבות רבה בהתפתחות דגי הסלמון.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גליישר ביי בוויקישיתוף
האתר הרשמי, עליו מבוסס ערך זה
מידע על הפארק באתר Wikitravel

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
+{{coord|58|30|0|N|137|0|0|W|display=title|type:state}}
-#הפניה [[שיחת משתמש:חכם חנוכה]]
+{{אתר מורשת עולמית|
+|שם=קלואן, וראנגל-סנט אליאס, גליישר ביי, טאטשנשיני-אלסק
+|תמונה=[[תמונה:Margerie Glacier July 2008.JPG|מרכז|250px]]
+|כתובית=קרחון מרג'רי
+|מדינה={{דגל|ארצות הברית}} [[ארצות הברית]]
+|סוג=טבעי
+|קריטריונים=[[אתר מורשת עולמית#קריטריון 7|7]], [[אתר מורשת עולמית#קריטריון 8|8]], [[אתר מורשת עולמית#קריטריון 9|9]], [[אתר מורשת עולמית#קריטריון 10|10]]
+|מספר מזהה=72
+|שנת הכללה=1979
+|הערות=שטח האתר הורחב על ידי אונסק"ו ב-1992 וב-1994
+|מפה={{מפת מיקום|מדינה=אלסקה|שם=גליישר ביי|רוחב=58.5|אורך=-137|סוג=אתר טבע}}
+[[תמונה:Map of Glacier Bay National Park.png|250px]]
+}}
+'''הפארק והשמורה הלאומיים גליישר ביי''' ([[אנגלית]]: '''Glacier Bay National Park and Preserve'''), השוכנים מערבית ל[[ג'ונו]], הוקמו ב-[[1980]] מתוקף חוק שהתקבל ב[[אלסקה]]. קודם לכן, ב-[[25 בפברואר]] [[1925]], האזור שמסביב ל[[מפרץ גליישר]] הוכרז כ[[מונומנט]] לאומי [[ארצות הברית|אמריקני]]. הפארק הוכרז על ידי [[אונסק"ו]] כ[[שמורה ביוספרית]] בינלאומית ב-[[1986]], וכ[[אתר מורשת עולמית]] ב-[[1992]], כחלק מהאתר הכולל גם את [[קלואן|שמורת הפארק הלאומית קלואן]] ו[[פארק טאטשנשיני-אלסק]] שב[[קנדה]], ו[[וראנגל-סנט אליאס|הפארק והשמורה הלאומיים וראנגל-סנט אליאס]] השוכנים גם כן באלסקה. הפארק משתרע על פני שטח של 13,287 קמ"ר. רוב [[אדמה|אדמות]] הפארק (10,784 קמ"ר) הוכרזו כ[[אזור טבע בראשיתי]].
+אין [[דרך|דרכים]] המובילות אל גליישר ביי, והשיטה הקלה ביותר להגיע אליו היא באמצעות [[טיסה]]. בתקופות מסוימות ב[[קיץ]] ניתן להשתמש ב[[מעבורת]] המגיעה אל היישוב הקטן גוסטאבוס או אל ה[[מזח]] בברטלט קוב.
+ה[[קרחון|קרחונים]] היורדים מ[[הר]]ים מכוסי ה[[שלג]]ים נכנסים לתוך ה[[מפרץ]], ויוצרים נופי [[קרח]] מרשימים. אחד מהקרחונים המפורסמים ביותר במאה השנים האחרונות הוא קרחון מיור, שבשיאו הגיע לרוחב של שלושה קילומטרים וגובה של 80 מטרים, אך גודלו הולך ומצטמצם. הקרחונים הידועים מלבד קרחון מיור הם קרחון מרג'רי וקרחון למפלו, ובסך הכל יש תשעה קרחונים הקשורים למי [[גאות ושפל|הגאות והשפל]], כאשר ארבעה מתוכם מאבדים חלקים שהופכים ל[[קרחון ימי|קרחונים ימיים]] המגיעים אל המפרץ.
+ה[[פאונה]] של האזור כוללת מינים אחדים של [[עופות]] ושל [[יונקים]]. ה[[פלורה]] כוללת בעיקר [[יער]]ות [[אשוחית]] ו[[סוככיים]], יערות נשירים, וכן [[צמחייה]] אופיינית ל[[טונדרה אלפינית]].
+==גאולוגיה וגאוגרפיה==
+[[תמונה:Glacier Bay National Park SPOT 1237.jpg|ימין|ממוזער|250px|תמונה של גליישר ביי שצולמה על ידי אחד מ[[לוויין|לווייני]] [[ספוט]]]]
+ה[[טופוגרפיה]] המוקצנת של אזור גליישר ביי עוצבה על ידי כוחות חזקים, הנובעים בעיקר ממיקומו של האזור משני צדדיו של קו הגבול בין [[הלוח הצפון-אמריקאי]] ל[[הלוח הפסיפי|לוח הפסיפי]]. במשך 100 מיליון שנים [[יבשת]] [[צפון אמריקה]] נדדה באלכסון לתוך הלוח הפאסיפי, בקצב של מספר סנטימטרים בכל שנה. במהלך ההתנגשות הלוח הפאסיפי נדחק אל מתחת ללוח הצפון-אמריקאי ברוב המקרים, אך מדי פעם נשברו ממנו חתיכות שהצטברו בשולי הלוח הצפון-אמריקאי. החתיכות ה[[גאולוגיה|גאולוגיות]] הללו נקראות טראנות (Terrane), וארבע מהן הצטברו בעיקר בתבנית צפון מערב-דרום מזרח ויצרו את אזור גליישר ביי.
+כיוון שתנועת הלוחות נמשכת מתרחשות [[רעידת אדמה|רעידות אדמה]] תכופות. כאשר שני הלוחות נדחקו זה כנגד זה הלחץ העצום גרם לחלק מה[[סלע]]ים להתרומם וליצור את [[רכס]]י ה[[הר]]ים, ואילו סלעים אחרים נדחקים כלפי מטה ו[[התכה|מותכים]], ולאחר מכם הם זרמו דרך ה[[קרקע]] המחוררת ויצרו את גליישר ביי.
+אחד מהרכסים שנוצרו בתהליך זה הוא רכס פיירוות'ר, המהווה את חלקו המערבי של הפארק. גובהן של חלק מפסגות הרכס הוא מעל 10,000 [[רגל (יחידת מידה)|רגל]], והנקודה הגבוהה ביותר היא פסגת הר פיירוות'ר שגובהה 15,300 רגל. לכן, רכס זה הוא רכס ה[[חוף]] הגבוה ביותר ב[[כדור הארץ]].
+ה[[אוויר]] הלח המגיע ממפרץ אלסקה התנגש בפסגות הללו, וכאשר הוא התרומם מעל להרים הוא התקרר. כיוון שהאוויר הקר הוא פחות לח בהשוואה לאוויר החם הלחות ירדה בצורה של [[שלג]] ו[[גשם]]. השלגים הללו הצטברו על פסגות ההרים במשך כשבע מיליון שנים ובסופו של דבר הפכו ל[[קרח]] קרחוני. כאשר האקלים היה מתקרר הקרחונים היו מחליקים מההרים ו"פולשים" אל אזורי השפלה. בשיאו של [[עידן הקרח]] האחרון, לפני כ-20,000 שנים, אזור גליישר ביי כולו היה מכוסה בקרח, למעט האזורים הגבוהים ביותר.
+[[תמונה:Landsat GlacierBay 01aug99.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הדמייה בשלושה ממדים של גליישר ביי]]
+הקרחונים הנמצאים כיום בגליישר ביי הם השרידים של מגמת גידול קרחונים כללית המכונה "עידן הקרח הקטן", שהחלה לפני כ-4,000 שנים. מגמה זו הייתה קטנה בהרבה בהשוואה לגדילת הקרחונים ב[[פליסטוקן]], שכונתה "עידן הקרח ויסקונסין". עידן הקרח הקטן הגיע לשיאו בערך ב-[[1750]], כאשר החל תהליך ה[[המסה]]. התקדמות או נסיגת שולי הקרחון משקפת מספר גורמים: קצב ירידת השלג, טופוגרפיה, ומגמות אקלים. נסיגת הקרחונים נמשכת בצד המזרחי ובצד הדרום-מערבי של המפרץ, אך בצד המערבי חלק מהקרחונים ממשיכים לגדול.
+===אקלים===
+ה[[אקלים]] בגליישר ביי הוא אקלים ימי, המושפע במידה רבה מזרמי ה[[אוקיינוס]]. ב[[גובה פני הים]] עונת ה[[חורף]] היא מתונה וקרירה, ועונת ה[[קיץ]] [[לחות|לחה]]. ה[[טמפרטורה]] בקיץ היא בין 10 ל-5°C, ואילו בחורף הטמפרטורה הממוצעת בשעות הלילה היא בין 2- ל-5°C. כמות ה[[משקעים]] הממוצעת לשנה היורדת בברטלט קוב היא כ-180 ס"מ. החודשים היבשים ביותר בשנה הם אפריל עד יוני, ואילו ספטמבר עד אוקטובר הם בדרך כלל הגשומים ביותר. לעומת זאת, תנאי [[מזג האוויר]] במעלה ההרים הם יותק קשים, ומאופיינים על ידי טמפרטורה נמוכה יותר ומשקעים בצורת שלג. לאורך כל השנה יש סכנת [[היפותרמיה]] (תת-חום של [[גוף האדם]]) באזורים הללו.
+==היסטוריה==
+[[תמונה:Muir Glacier.jpg|שמאל|ממוזער|250px|קרחון מיור בשנת [[1893]], כאשר הוא כיסה את הזרוע המזרחית של המפרץ]]
+[[תמונה:2TreeCarving.jpg|שמאל|ממוזער|250px|תחריט אינדיאני בעץ]]
+[[תמונה:HarbesonCabin2003.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הבקתה של הנזיר באק הרבסון ([[2003]])]]
+[[אוניית הוד מלכותה]] דיסקברי, בפיקודו של הקפטן ג'ורג' ונקובר, עגנה בפורט אלת'ורפ וממנה יצאה משלחת הסקר של לוטננט ג'וזף וידבי. ב[[מפה|מפות]] המדויקות למדי שהוכנו על ידי המשלחת ניתן לראות את קו ה[[חוף]] הכמעט רציף הסמוך לאזור שבו נמצא גליישר ביי. ה[[קרחון]] הגדול שבאותה תקופה מילא את ה[[מפרץ]] היה גם בתהליך נסיגה מהירה, והיה המקור לקשיי הניידות של משלחת וידבי. לאחר עשרות שנים הפעילות הקרחונית הגיעה לשיא, ולשון הקרחון בלטה אל מחוץ ל[[מפרץ הקרח]] לכיוון האי למסורייר.
+וידבי לא היה ה[[אדם]] הראשון שהגיע לאזור גליישר ביי. בתיעודים שהוא הותיר אחריו יש אזכור ל[[אינדיאנים]] ששטו בסירות [[קאנו]] מהאזור שבו נמצאת כיום פורט קארולוס, ופגשו את הסירות שלו למטרות [[מסחר]]. המשלחת גילתה עדויות לכך שהאזור היה מיושב עד לתקופה של 300 שנים לפני הגעתם, וכאשר הפעילות הקרחונית הגיעה לשיא התושבים נאלצו לנדוד למקום אחר.
+בני אדם התגוררו באזור מפרץ גראונדהוג הסמוך לגליישר ביי במשך כ-9,000 שנים עד להגעת המשלחת, אך לא ברור כמה זמן גליישר ביי עצמו היה מיושב. על סמך [[אתר ארכאולוגי]] שהתגלה ב[[אי]] ברנוף נטען כי התגוררה בו אוכלוסיית בני אדם עם תרבות חוף צפון-מערבי במשך 3,000 שנים לכל הפחות.
+תושבי האזור המשיכו את פעילויותיהם גם כאשר גליישר ביי עצמו היה מכוסה ב[[קרח]]. האתר העתיק ביותר בפארק הלאומי נמצא במפרץ דאנדאס, וגילו מוערך בכ-800 שנים. האינדיאנים היו באזור מפרץ ליטויה, השוכן בחוף החיצוני של הפארק, על מנת לקבל את [[ז'אן-פרנסואה לה פרוז]] בשנת [[1786]]. רצף של [[רעידת אדמה|רעידות אדמה]], שהאחרונה שבהן התרחשה ב-[[1959]], גרם להרס רב בקו החוף של מפרץ ליטויה, אך למרות זאת נותר [[יער]] קטן שבו משתמרות עדויות ארכאולוגיות לדרך חייהם של התושבים המקומיים.
+ב-[[1879]] [[ג'ון מיור]] ביקר לראשונה בגליישר ביי במסגרת מסעות ה[[מחקר]] שלו. מיור היה הראשון בשורה של מדענים ואנשי רוח שביקרו בפארק והפכו אותו למקום מוכר ולאתר [[תיירות]] ידוע בעשרים השנים האחרונות של [[המאה ה-19]]. מיור התעניין במיוחד בתחום [[חקר הקרחונים]], והאמין ש[[עמק יוסמיטי]] נחצב על ידי [[קרח]] לפני זמן רב. אחת מהסיבות שהניעו אותו להגיע לאלסקה הייתה לצפות בקרחונים בפעולה, כדי שיוכל לבסס את ה[[תאוריה]] שלו. ב-[[1899]] מיור ביקר בגליישר ביי בפעם האחרונה, וזאת כחלק מהמשלחת של איש ה[[רכבת|רכבות]] [[אדוארד הרימן]].
+בספטמבר [[1899]] התרחשה בגליישר ביי [[רעידת אדמה]] חזקה שגרמה לסדקים בקרחון מיור, והביאה לקיצה של תקופת התיירות והמחקר באזור. גושי קרח גדולים שצפו במים מנעו במשך עשר שנים את התקרבות הספינות לקרחון, וחברות [[אניית קיטור|אניות הקיטור]] הסירו את גליישר ביי מתוכניות המסע שלהם. במהלך העשורים הבאים גליישר ביי היה בבעלותם של מספר מדענים, יזמים הרפתקנים, ציידים של [[כלבי ים]], דייגים וכדומה.
+בנוסף ליחידים שפעלו באזור היה גם [[תאגיד]] אחד שעסק בהכנת [[שימורים|שימורי]] [[סלמון]], שהיה מבוסס על כוח עבודה מקומי וזר, ושגשג בין [[1900]] ל-[[1931]]. התאגיד נסגר בעקבות ירידת המחירים והצריכה שנגרמו כתוצאה מ[[השפל הגדול]]. בתחילת [[שנות ה-40]] פורקו רוב המבנים הקשורים לתאגיד, כיוון שהקרקע שעליה הם נבנו נכללה בשטחו של המונומנט הלאומי שהוקם.
+ויליאם קופר, אחד מהמדענים שפעלו באזור, הצליח לשכנע את החברה ה[[אקולוגיה|אקולוגית]] של אמריקה לפעול למען שימורו של האזור. המאמצים הצליחו ב-[[1925]] כאשר ה[[נשיא ארצות הברית|נשיא]] [[קלווין קולידג']] חתם על החוק להקמת המונומנט הלאומי גליישר ביי, שגודלו היה כמחצית משטח הפארק והשמורה הנוכחיים. נימוקי ההכרזה כללו את הערכים ה[[טבע]]יים של האזור: הקרחונים, ה[[יער]]ות המתפתחים, אפשרויות המחקר המדעי, חשיבות היסטורית ונגישות.
+המשמעות העיקרית של הקמת המונומנט הייתה האיסור על צורה כלשהי של פעילות מסחרית, שהוביל לעימותים שונים. לאחר ההכרזה הוטל איסור על כרייה, אך הוא בוטל ב-[[1936]] על ידי הנשיא [[פרנקלין דלאנו רוזוולט]]. מבצעי כרייה ספורים נערכו עד לכניסתו לתוקף של חוק הכרייה בפארקים ב-[[1976]].
+העימותים סביב הפעילויות השונות בגליישר ביי התעצמו לאחר הרחבת גבולותיו ב-[[1939]]. הגדלת השטח בוצעה בעיקר בשל הצורך שהתעורר להגן ולשמר [[בית גידול|בתי גידול]] נוספים, ובכך גליישר ביי הפך ליחידה המנהלית הגדולה ביותר במערכת הפארקים הלאומיים - מעמד שהוא איבד לטובת וראנגל-סנט אליאס. אולם, שטחו של הפארק גדול יותר מכל אחד מהפארקים הנמצאים מחוץ לגבולות אלסקה.
+הדיג היה מותר לאחר הרחבת שטחו של המונומנט, אך לא היה לכך בסיס [[חוק]]י. בשנת [[1974]] נאסר באופן סופי ציד כלבי הים באזור. בשטח שהתווסף נכללו גם מספר חוות [[שועל]]ים שהוקמו בעשרים השנים הראשונות של [[המאה ה-20]]. הנסיונות לפתור את הבעיות השונות שהתעוררו הושהו כיוון שאלסקה הפכה למעורבת ב[[מלחמת העולם השנייה]], לאחר שב-[[1941]] נבנו באזור [[שדה תעופה]] ומתקנים [[צבא]]יים נוספים.
+שדה התעופה הצבאי הפך לאזרחי לאחר המלחמה, והיה אחד מהגורמים העיקריים בתוכניות הפיתוח של שירות הפארקים. לאור בקשות רבות מצד התושבים המקומיים, והתמיכה שהתקבלה מארגוני השימור הלאומיים, הוחלט שלא לכלול בשטחו של המונומנט למעלה מ-14,000 [[אקר]]ים של [[אדמה]] הכוללים גם את נמל התעופה.
+בשנת [[1956]] הכריז קונרד וירת' (מנהל שירות הפארקים) על משימה 66, שהייתה תוכנית לתכנון ופיתוח הפארקים הלאומיים שתסתיים בשנת היובל להקמת שירות הפארקים. גליישר ביי זכה לתוספות תקציב במסגרת התוכנית, ובתקציב זה נבנו אכסניה שנפתחה כמתוכנן ב-[[1966]], [[מזח]], מגורי עובדים, בניין להנהלת הפארק ומתקנים נוספים בעיירה ברטלט קוב.
+סוגיית הפיכתו של גליישר ביי לפארק לאומי נדונה במשך שנים רבות. בעקבות [[חקיקה|חקיקתו]] של חוק שימור הקרקעות הלאומיות באלסקה בשנת [[1980]] גליישר ביי הפך לפארק לאומי באופן רשמי, וגבולותיו הורחבו לאזור [[נהר]] אלסק ודריי ביי (המפרץ היבש) שבכיוון צפון-מערב. ארגון [[האומות המאוחדות]] הכריז על הקמתה של ה[[שמורה ביוספרית|שמורה הביוספרית]] גליישר ביי-[[אי האדמירליות]] ב-[[1986]]. גליישר ביי הפך ב-[[1992]] ל[[אתר מורשת עולמית]], ביחד עם [[וראנגל-סנט אליאס]] הסמוך אליו ו[[הפארק והשמורה הלאומיים קלואן]] שב[[קנדה]].
+==הסביבה האקולוגית==
+===פלורה===
+[[תמונה:DryasMat.jpg|שמאל|ממוזער|250px|עצי Aegiros (תת סוג של צפצפה), הנקראים גם Cottonwood]]
+גליישר ביי הוא אתר שממנו ניתן ללמוד כיצד [[צמחייה]] משגשגת מחדש לאחר נסיגת קרחונים. בקרבת פתח המפרץ גדלים [[יער]]ות [[אשוחית]] ו[[סוככיים]] עשירים. תחילת תהליך הנסיגה של הקרח מהאדמות הללו הייתה לפני כ-300 שנים. ככל שנעים לכיוון פנים הפארק מגיעים לאזורים שבהם הקרח הפשיר לפני פחות מ-300 שנים. יערות האשוחית והסוככיים מתחלפים ביערות נשירים של [[אלמון]] וה[[צפצפה (עץ)|צפצפה]] Aegiros, המתחלפים ב[[שיח]]ים באזור ה[[טונדרה]], כאשר בקרבת הקרחונים עצמם כבר אין [[צמחייה]]. הצמחייה הבוגרת של אזור גליישר ביי מתחלקת לשמונה קבוצות:
+* '''ביצה מלוחה''': בקרבת החוף יוצרים מספר [[מין (טקסונומיה)|מינים]] עמידים בפני מליחות את ה[[ביצה (סביבה טבעית)|ביצה]] המלוחה, והם נחשבים לאחת מקהילות הצמחים הימיים העשירות ביותר. באזור זה משגשגים צמחים כגון [[דגניים]], [[גמאיים]] ו[[פרח בר|פרחי בר]]. רצועת ה[[חוף]] באזור זה מוצפת לעתים כתוצאה מה[[גאות ושפל]].
+* '''ערבת החוף''' נמצאת מעל ובגובה הגאות ושפל. הערבה מאופיינת בדגניים, פרחי בר וסוככיים. ערבה זו ייחודית לאזור גליישר ביי, היכן שה[[אדמה]] מתרוממת מתוך הים לאחר נסיגת הקרחונים, ולאחר מכן נשלטת על ידי הצמחים הללו. מאחורי הערבות הללו יש רצועה צרה של [[עץ|עצי]] אלמון, ולאחר מכן מתחיל היער.
+* '''יער שפלה''': יערות השפלה מאופיינים באשוחית Picea sitchensis וב-Tsuga heterophylla מ[[משפחה (טקסונומיה)|משפחת]] ה[[אורניים]], בנוסף לעצי [[ארז]] הגדלים באזור החוף הדרומי-חיצוני. האדמה מכוסה בשכבה של צמחים כגון [[טחבים]], [[שרכים]], [[עשב]]ים ירוקי-עד ושיחים. ה[[אור]] החודר דרך העצים מאפשר את שפע הצמחים באזור זה. עם זאת, באזורים שבהם העצים הם באותו הגיל הם יוצרים אזורים שבהם חודר מעט מדי אור ולפיכך צמחיית הקרקע לא משגשגת.
+* '''יער רמה''': היערות הגדלים באזורים הגבוהים יותר מאופיינים בעצי אשוחית מהמין Tsuga mertensiana, הידוע כבעל עמידות בתנאי שלג ו[[רוח]] לא נוחים. קרקעות היערות הללו מכוסות בדרך כלל בצמחיית קרקע, אלא אם ישנה הפרעה כלשהי כגון [[שיטפון|שטפונות]] או [[מפולת שלגים|מפולות שלגים]]. ה[[מגוון ביולוגי|מגוון הביולוגי]] באזורים אלה מוגדל באמצעות עצים בגילאים שונים, דבר המאפשר לכמות אור גדולה יותר להגיע לפני הקרקע.
+* '''שיחים''': כאשר גורם כלשהו מפריע לצמיחת העצים לוקח להם זמן רב עד שהם משתקמים באופן מלא, כך שבמקרה וההפרעה חזקה מדי או רצופה הם "יוחלפו" בשיחים, שהם עמידים יותר בפני ההפרעות השונות. שיחים אחדים, כגון האלמון וה[[פטל]] Rubus spectabilis , עמידים בפני השלג התת-אלפיני, ובמדרונות שבהם יש מפולות שלגים הם גדלים בעיקר באזורים הנמוכים. ב[[עמק]]י ה[[נהר]]ות גדלים שבהם יש הצפות גדלים בעיקר [[ערבה (עץ)|ערבות]] ואלמון.
+* '''ביצה''': לאורך השנים הלחות המתגברת באזורים אחדים מנעה את התבססותן של אוכלוסיות עצים יציבות. צמחיית הביצות התפתחה בעיקר באזורים בעלי [[טופוגרפיה]] [[מישור (גאוגרפיה)|מישורית]], היכן שיש מעט נגר מים, או באזורים השוכנים מעל משקעים בלתי חדירים כגון שחופת של משקעי קרחונים או מרבצים ימיים שנדחפו כלפי מעלה. הקרקע אטומה ו[[חומצה|חומצית]], וה[[כבול]] והטחבים מונעים את ניקוז המים התקין. ככל שהכבול עבה יותר כך הוא מונע מהצמחים את היכולת לנצל את ה[[מינרל]]ים בסלעים התת-קרקעיים. באזורים אחדים הנמצאים בשולי אדמת הכבול (אך גם באזורי קרקע לחה) מתפתחות ביצות של גמאיים, כיוון שה[[מים]] התת-קרקעיים נמצאים במגע עם מצע הגידול של הצמחים.
+* '''ערבה תת-אלפינית''': באזורים הגבוהים יותר יש עיכוב חזק של גדילת עצים, בעיקר כתוצאה מטמפרטורות קיץ נמוכות, רוח, ונזק ממפולות שלגים. אזור של [[שממה]] מסמן בדרך כלל את המעבר בין היער ובין הערבה התת-אלפינית, בדומה לאזורים הנמצאים מעל גובה הגאות ושפל.
+* '''טונדרה אלפינית''': באזורים הגבוהים של גליישר ביי, היכן שהקיץ קצר מאוד ורוחות החורף מפזרות את שכבות השלג, התפתחה [[טונדרה]] המאופיינת בשיחים קטנים, עשבים זעירים, טחבים ו[[חזזית|חזזיות]]. באזורים הגבוהים ביותר אין כלל צמחייה, והמראה הדומיננטי בהם הוא של [[סלע]]ים חשופים ושל קרח.
+===פאונה===
+[[תמונה:Sea Lion 1 1.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אריה ים שטלר בודק מצלמה תת-ימית]]
+[[תמונה:Glaucous-winged gull colony in Glacier Bay.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מושבה של ה[[שחף]] Larus glaucescens]]
+[[תמונה:Humpback.jpg|שמאל|ממוזער|250px|לווייתן גדול סנפיר מחפש מזון בקרבת החוף]]
+אזורי האוקיינוס והקרקע בגליישר ביי נמצאים בסמיכות רבה, וחמישית משטחו של הפארק היא המים שבאוקיינוס, והמרחק המרבי מהחוף הוא כ-50 קילומטרים. [[בעלי חיים|בעלי החיים]] בפארק תלויים במים הימיים או בסביבת החוף העשירה מבחינה [[ביולוגיה|ביולוגית]]. בעלי החיים בגליישר ביי מתחלקים לארבע קבוצות.
+====יונקים ימיים ויבשתיים====
+בעונת הקיץ ה[[לווייתנאים]] חוזרים למפרץ ממקומות השהייה החורפיים שלהם באזור [[הוואי]], על מנת לאכול את ה[[דגים]] הקטנים הרבים השורצים באזור. [[לווייתן מינקי]] ו[[קטלן]], ביחד עם [[פוקנת המפרץ]] ו[[פוקנת דאל]], ניזונים גם כן מהמים שבקרבת החוף. [[אריה ים שטלר|אריות ים שטלר]] מתאספים על ה[[אי]]ים הסלעיים על מנת ל[[הזדווגות|הזדווג]] או לנוח. אלפי פרטים של [[פוקת המפרץ]] מתרבים ומטפלים בצאצאיהם על הקרח הצף שבמפרץ ג'ונס הופקינס, וכן על ה[[שונית|שוניות]] הסלעיות שבאיי בירדסלי. [[לוטרת ים|לוטרת הים]] מאכלסת במהירות את אזור גליישר ביי, כמו גם בקרוס סאונד שב[[ארכיפלג אלכסנדר]] וב[[מיצר הקרח]].
+יונקים יבשתיים רבים מנצלים את הסביבה הימית לצרכיהם השונים. [[אייל קורא]] ו[[דוב]]ים (שהיו הראשונים להגיע לאחר נסיגת הקרחונים) נצפים במקרים רבים בזמן שהם חוצים את המפרץ, ובזמן השפל הם שוהים בחופים על מנת לחפש [[מזון]]. [[דוב שחור אמריקני|הדוב השחור האמריקני]] שוכן בעיקר באזורים המיוערים הנמוכים בקרבת המפרץ, ומדי פעם ניתן לצפות בדוב הקרחון, שהוא [[תת-מין|זן]] נדיר של הדוב השחור האמריקני. [[זאב מצוי|זאבים מצויים]] ו[[זאב ערבות|זאבי ערבות]] (שהגיעו לאחר האייל הקורא והדובים) נעים בעיקר באזור [[דשא]] החוף הגבוה, וזאת במקום לנסות ולנוע דרך עצי האלמון הצפופים. בתקופות מסוימות מגיעים אל קרבת החוף מהאזורים הגבוהים בעלי חיים כגון ה[[מרמיטה]] ו[[צפיר הקורדילרים]] (סוג ומין יחיד בתת-משפחת ה[[יעלים]]), על מנת ללחך את ה[[אצות]] או ללקק רסיסי [[מלח (כימיה)|מלח]] מסלעי החוף.
+בעלי חיים נפוצים נוספים הם ה[[לוטרה קנדית|לוטרה הקנדית]], [[דלק (חיה)|דלק]], [[חורפן]] ו[[חמוס]], ואילו ה[[גרגרן]] נדיר יותר ונצפה לעתים רחוקות בלבד. ה[[דלתה]] של הנהר אלסק היא [[בית גידול]] עבור ה[[שונר]], ה[[ארנבת]] ''Lepus americanus'' וה[[בונה (בעל חיים)|בונה]], שהגיעו אל אזור החוף לאחר שנעו לאורך נתיב הנהר.
+====עופות====
+ה[[עופות ימיים|עופות הימיים]] מנצלים את עיקר שהותם בגליישר ביי לחיפוש אחר מזון במים של האוקיינוס, והם מתקרבים לחוף כדי לנוח או ל[[רבייה|התרבות]]. אלפי פרטים [[קינון|מקננים]] על ה[[צוק]]ים והחופים הסלעיים שבתוך המפרץ, או בחוף החיצוני של הפארק. [[אווז]]ים ו[[ברווזיים]] מנצלים את זרועות המפרת כמקלט. אוכלוסיית ה[[עיטם לבן ראש]] מקננת על עצי צפצפה גבוהים או על הצוקים שלאורך החוף.
+מורדות ה[[גבעה|גבעות]] הם בית גידול ל[[ציפורי שיר]] רבות. המים הרדודים והחופים המשופעים של איי בירדסלי הם אתר חשוב ל[[שיחור מזון]] ורבייה עבור עופות חוף ועופות ימיים. [[שחפית הקוטב]] וה[[חמסניים]] נוטים לקנן באזורים הקרובים לקרחונים, אזור שהולך ונעלם כיוון שהצמחייה משגשגת מחדש באזור הגבוה של המפרץ.
+====דגים====
+לפי [[שירות הפארקים הלאומיים]] מאגרי המים השונים בגליישר ביי הם בית גידול עבור כ-200 מינים של [[דגים]]. מינים רבים תועדו, כולל חמישה מינים של Oncorhynchus (סוג במשפחת ה[[סלמוניים]]), אך מינים אחרים טרם תועדו. דגים רבים קשורים למים העמוקים, וחלקם מזוהים עם תעשיית ה[[דיג]].
+נחילי הדגים הקטנים במים הפתוחים כוללים בעיקר את ה[[סלמון]] Mallotus villosus, דגים ממשפחת ה-Ammodytidae ([[מחלקה (טקסונומיה)|מחלקת]] [[מקריני סנפיר|מקריני הסנפיר]]), [[מליח]]ים ו[[זהבון|זהבונים]] צעירים. [[לווייתן גדול סנפיר]] אחד מסוגל לאכול עד כדי טון אחד של הדגים הללו בכל אחד מימות הקיץ. עופות ויונקים ימיים אחרים מתרכזים בעיקר במקומות שבהם נמצאים פרטים רבים של הדגים הללו, המהווים חוליה חשובה ב[[מארג מזון|מארג המזון]] הימי כיוון שהם מעבירים את ה[[אנרגיה]] בין [[יצרנים]] ראשוניים ושניוניים, כגון [[פלנקטון]], אל ה[[טורפים (ביולוגיה)|טורפים]] העיליים כגון [[תוכי ים|תוכיי ים]] ולווייתנאים.
+השוליים של אזור גליישר ביי הם בית גידול עבור שני מינים בלבד של דגים שאינם קשורים ל[[מים מלוחים]] - Prosopium cylindraceum ליד היינס והדג הטורף Esox lucius. מרבית הדגים ב[[מים מתוקים|מים המתוקים]] הם סלמון ו[[טרוטה]], השוהים במים מלוחים לאורך חלק ממחזור החיים שלהם, כך שתפוצתם לא מוגבלת כמו דגים שיכולים להתקיים אך ורק במים מתוקים. רוב ה[[נחל]]ים וה[[נהר]]ות באזור, כולל אלו הנתונים להשפעה ישירה של הקרחונים, הם בית גידול לדגי סלמון [[השרצה|משריצים]] ומתפתחים. במים הימיים של האזור עוברים יותר דגי סלמון מאשר בנחלים ובנהרות, אך למרות זאת לחלק מהנהרות, כגון סיטוק ואלסק, יש חשיבות רבה בהתפתחות דגי הסלמון.
+==קישורים חיצוניים==
+* {{ויקישיתוף בשורה|שם=Category:Glacier Bay National Park|תצוגה=גליישר ביי}}
+* [http://www.nps.gov/glba/ האתר הרשמי], עליו מבוסס ערך זה
+* [http://wikitravel.org/en/Glacier_Bay_National_Park מידע על הפארק באתר Wikitravel]
+{{אתרי מורשת עולמית בארצות הברית}}
+{{פארקים לאומיים של ארצות הברית}}
+[[קטגוריה:ארצות הברית: שמורות טבע]]
+[[קטגוריה:גאולוגיה של ארצות הברית]]
+[[קטגוריה:אלסקה: פארקים]]
+[[en:Glacier Bay National Park and Preserve]]
+[[ca:Parc Nacional i Reserva de la Badia de les Glaceres]]
+[[de:Glacier-Bay-Nationalpark]]
+[[es:Parque nacional y reserva de la Bahía de los Glaciares]]
+[[fa:پارک و منطقه حفاظت شده ملی خلیج گلیشر]]
+[[fi:Glacier Bayn kansallispuisto]]
+[[fr:Parc national de Glacier Bay]]
+[[hr:Nacionalni park Glacier Bay]]
+[[hu:Glacier Bay Nemzeti Park]]
+[[it:Glacier Bay National Park and Preserve]]
+[[ja:グレイシャーベイ国立公園]]
+[[ka:გლასიერ-ბეის ეროვნული პარკი]]
+[[ko:글레이셔 만 국립공원]]
+[[lt:Ledynų įlankos nacionalinis parkas]]
+[[nl:Glacier Bay]]
+[[no:Glacier Bay nasjonalpark]]
+[[pl:Park Narodowy Glacier Bay]]
+[[pt:Parque Nacional e Reserva da Baía Glacier]]
+[[ru:Глейшер-Бей (национальный парк)]]
+[[sv:Glacier Bay nationalpark]]
+[[zh:冰川灣國家公園]]