מסדר אבירי היכל שלמה

מסדר אבירי היכל שלמה או בשמם הרשמי האבירים העניים של ישו ומקדש שלמה, הידועים בעיקר בשם טמפלרים ("Temple" היא מילה ממוצא לטיני שפירושה בגרמנית, בצרפתית ובאנגלית: "היכל" או "מקדש") היה מסדר צבאי נוצרי של אבירים-נזירים שנוסד בשנת 1118 ופעל בתקופת מסעי הצלב. תפקידו הרשמי, כפי שעולה מהצהרת מייסדיו היה להגן על הממלכה הצלבנית בארץ הקודש, ועל הצליינים העולים לרגל למקומות הקדושים בממלכת ירושלים. לצד ההגנה על עולי הרגל, סיפקו האבירים כח צבאי חזק מאוד שכלל מאות חיילים, בהם כמה עשרות אבירים להגנתה של ממלכת ירושלים. לצד תפקידיו הצבאיים הייתה למסדר רשת סניפים ענפה באירופה שעזרה לצליינים ולאנשים אחרים להעביר כסף בבטחה ממקום אחד למשנהו.

היסטוריה

הקמת המסדר

האביר הצרפתי היג דה פיין (Hugues de Payns) שהגיע לארץ ישראל בגל הכובשים הראשון שהשתתף במסע הצלב הראשון בשיתוף עם אנשי דת ממתחם הקבר הקדוש יסד את מסדר הטמפלרים.

לאור ההתקפות החוזרות והנשנות של המוסלמים על עולי הרגל הנוצריים בדרכם לירושלים, החליט בולדווין השני, מלך ירושלים, בשנת 1119 להפוך חבורת אבירים זו, שבאותו שלב מנתה 9 איש, ל"משטרת הנוצרים" (miltia christi). תפקידה היה אמור להיות שמירה על עולי הרגל לעיר הקודש מפני המתנכלים להם. הם העתיקו את מגוריהם למסגד אל-אקצא. מקור השם "אבירי מסדר היכל שלמה" במקום מגוריהם זה, היות שהם ראו במסגד אל-אקצא שריד של מקדש שלמה וקראו למסגד Templum Solomoni. בחלל שמתחת למסגד הם שמרו את סוסיהם וכך קיבל החלל הזה את שמו המודרני - אורוות שלמה. את מסגד כיפת הסלע הסמוך הם הפכו לכנסייה בשם "מקדש אדוני" (Templum Domini). מסגד כיפת הסלע וכנסיית הקבר שמשו מאז דגם לבניית כנסיות רבות באירופה.

כדי שאבירים אלו יהיו עצמאיים וכפופים רק לכנסייה ולא לאחד השליטים, החליט היג דה פיין להפכם לנזירים. כוונתו נתקלה בבעיה חוקית חמורה. בזמן שסקולרים יכלו להשתתף בקרבות ומלחמות, על נזירים נאסר באופן מוחלט להלחם ולשפוך דם ועל כן הם לא יכלו לשמש כאבירים. את הבעיה פתר איש הדת ברנר מקלרבו שכתב את התקנון של מסדר חדש זה. לפי ברנר, גם ישו עצמו התנגד לאלימות ולשפיכות דמים וחי חיי עוני וסבל כמו הנזירים אך מצד שני, כאשר היה צריך להגן על המוסר והצדק לא מנע עצמו מאלימות והביא כדוגמה את גירוש התגרנים מבית המקדש. על כן על פי ברנר מקלרבו, גם מסדר נזירי יכול לעסוק בנוסף לחיי הנזירות גם בלחימה למען הנצרות ורצונו של ישו. בשנת 1139 קיבלו הטמפלרים את הזכות למנות כוהני דת לעצמם וכך הפכו לבלתי תלויים במוסדות כנסייה אלא כפופים ישירות לאפיפיור עצמו.

במסדר הטמפלרים היו ארבע מחלקות של אחוות:

• האבירים: מצוידים ומאומנים כחיל פרשים כבד שבאו משכבות האריסטוקרטיה.
• הסרז'נטים: מצוידים ומאומנים כחיל רגלים וחיל פרשים קל, באו ממעמדות נמוכים יותר מאשר האבירים.
• חקלאים וחוואים: שניהלו את אדמות המסדר, דאגו להן ורכשו אותן.
• הכהונה: הכמרים שדאגו לצרכים הרוחניים והדתיים של המסדר ומונו על ידי אנשי המסדר עצמו ולא על ידי בישופים של הכנסייה.

הצעירים שהצטרפו למסדר עברו תקופת טירונות קשה מאוד וארוכה של לימוד תורות לחימה, לימודי דת ולימוד תקנון הנזירות. בתקופת טירונות זו הונהגו גם מספר טקסים סודיים. שניים מהם חשובים במיוחד.

1. טקס ההתכחשות לאדון - בשלב מסוים חויב הטירון להשבע שימלא כל פקודה של המדריך הממונה עליו גם אם יסכן את חייו בכך. מיד לאחר מכן נלקח הטירון לתא מבודד ושם נדרש על ידי המדריך האישי שלו לירוק שלוש פעמים על צלב שהיה בתא. כאשר סירב לכך נאמר לו שהוא מפר את השבועה שנשבע רק דקות ספורות לפני כן ועל כן הוא צפוי לעונש קשה, עד כדי הוצאה להורג. חלק מהטירונים נכנעו מפחד וחלק אחר סרבו. על ידי כך נוכחו המדריכים מי מהטירונים הוא חזק אופי ואמיץ במיוחד. כמובן, שהמסרבים לא נענשו לאחר מכן. הטמפלרים, שהיו דתיים מאוד, לא ראו בטקס זה מעשה כפירה או עלבון לנצרות ואף חלק גדול מהם התייחס לטקס כבידור ומעשה ליצנות.
2. טקס הנשיקה - לאחר הטקס הקודם ולפני שגילו לטירון את האמת לגבי הטקס, הטירון היה חייב לנשק את אחוריו ואת בטנו של מדריכו לאות בקשת סליחה.

פעילות צבאית

מבצרי המסדר בארץ ישראל ובקפריסין

הטמפלרים הוקמו אחרי מסע הצלב הראשון כדי להגן על ממלכת ירושלים, הממלכה הצלבנית בארץ הקודש, ועל המקומות הקדושים. מטרה נוספת שלהם הייתה להגן על צליינים העולים לרגל מפני שודדי דרכים וכנופיות מקומיות.

הטמפלרים נחלו הצלחה גדולה בתפקיד השני, כאשר סיפקו ליווי חמוש לשיירות צליינים והצליחו להפחית את מספר התקיפות כנגדם. בנוסף, בנו הטמפלרים רשת של מצודות ותחנות-מנוחה שאיבטחו את הדרכים וסיפקו מקומות מנוחה בטוחים לצליינים למשך הלילה. על מנת לתחזק את רשת האבטחה הגדולה הזאת הם נזקקו לכסף רב, שרובו נבע מתרומות מאירופה.

הטמפלרים היוו את הגרעין האיכותי והחזק בצבא הצלבני בגלל המשמעת הטקטית הגבוהה שלהם ואומץ לבם הרב. הם היו לוחמי העילית של הצלבנים וזכו להערכה רבה גם בקרב אויביהם המוסלמים ובייחוד בעיני צלאח א-דין. למרות זאת, אומץ לבם של הטמפלרים לא עמד להם אל מול הכמות העדיפה של צבאות צאלח א-דין ויורשיו והם לא הצליחו למנוע את תבוסת הצבא הצלבני ואת נפילתה של ממלכת הצלבנים בישראל, עיר אחר עיר. במסע הצלב השלישי נהרגו מאות טמפלרים בקרבות עם המוסלמים. בשנת 1291 נפלה העיר עכו והטמפלרים נותרו רק עם אחוזותיהם בלבנון ואיי הים התיכון. בסופו של דבר, גם מחוזות אלה נפלו.

בנוסף לפעילותם הצבאית בארץ ישראל ובמזרח הים התיכון, לחמו הטמפלרים גם בספרד ובפורטוגל במלחמת הרקונקיסטה בתמורה לזאת, קיבלו אדמות רבות בחצי האי האיברי.

הטמפלרים - מעצמה צבאית וכלכלית

במהרה רכשו הטמפלרים נסיון רב בקרבות עם המוסלמים וביחד עם שמירה קפדנית וקיצונית על תקנוני המסדר והלחימה האבירית ועם הצטרפות רבים נוספים אליהם, הפכו לכח צבאי מעולה ומצליח מאוד. הצלחה רבה זאת ביחד עם התמיכה של הכס הקדוש גרמה לריבוי התרומות שהגיעו למסדר, תרומות שהושקעו בצורה טובה והביאו את המסדר תוך פחות ממאה שנה לצבירת עושר רב מאוד. עד מהרה החלו להעניק שירות לצליינים שבמסגרתו הפקיד הצליין סכום מסוים באחד הסניפים של המסדר ויכול היה לפדות את הסכום הזה בסניף אחר בלי להסתכן באבדן הכסף בדרך. הכנסייה והשליטים החילוניים נעזרו בבנקים בעסקיהם ובנטילת הלוואות ותרמו להגברת עושרם. העיסוק במסחר ובנקאות על פני ארצות רבות גרמה לטמפלרים להתמחות בשפות רבות, במנטליות של עמים שונים וביכולת טובה לנהול משא ומתן. תכונות אלו גרמו שהחלו להעסיק את הטמפלרים גם בשליחויות דיפלומטיות.

נפילת המסדר

ציור מהמאה ה-14 המתאר שריפת טמפלרים על המוקד באשמת כפירה

כיבוש ירושלים מידי הצלבנים וגירושם מארץ הקודש יחד עם כשלונות לכבוש שוב את ארץ הקודש, הביאו להרעת היחסים בין השליטים החילוניים של אירופה ומסדר הטמפלרים. מצד שני האפיפיור בוניפציוס השמיני המשיך לשמור על קשר טוב עם מסדר הטמפלרים בייחוד כי ראה בו מקור חשוב של תמיכה כלכלית וצבאית. באותו הזמן, מלך צרפת, פיליפ הרביעי (המכונה "היפה") הכריז מלחמה על מלך אנגליה. לצורך מלחמה זו שני השליטים היו זקוקים לכסף רב וחלקו הושג על ידי החרמת רכוש כנסייתי ניכר.

כאשר האפיפיור בוניפציוס הביע התנגדות לכך, יצא נגדו פיליפ ואף החל בפעולות שמטרתם להוריד את האפיפיור מכסאו. בוניפציוס ביקש את עזרת ידידיו, אבירי הטמפלרים, עזרה כספית וצבאית. הטמפלרים נאלצו להסכים לכך היות שתקנונם חייב אותם לבוא לעזרת הנצרות המגולמת על ידי האפיפיור החוקי. פיליפ היפה שלח לרומא שליחים כדי לרצוח את האפיפיור ואילו האפיפיור הטיל חרם כנסייתי על פיליפ ב-1303.

בינתיים, ניסה פיליפ להשתלט על בית האוצר העשיר מאוד של הטמפלרים במערב אירופה שנמצא בפריז. כדי להצליח בכך הוא מינה ראש מסדר חדש מטעמו, בנוסף לראש המסדר הקיים ז'אק דה מוליי (Jacques de Molay). שני ראשי המסדר הנהיגו את המסדר במשותף כאשר הממונה הצרפתי אחראי על החלק המערבי והדיפלומטי ואילו ז'אק דה מוליי אחראי על הצד המבצעי נגד המוסלמים במזרח. פיליפ היפה ניצל היטב מצב זה כדי להוציא כסף מאוצר הטמפלרים בפריז. בינתיים, בוניפציוס נפטר והאפיפיור הנוכחי, קלמנס החמישי, תמך בפיליפ. לכן, כצעד מתבקש מקנונייתו, התלונן פיליפ לפני האפיפיור שמסדר הטמפלרים מבצע טקסים סודיים של כפירה קשה עם תכנים הומוסקסואליים הנחשבים לחטאי עונש מוות בנצרות. בהדרגה המלך הצרפתי הצליח לשכנע את האפיפיור ואת האינקויזיציה בדבריו. הטמפלרים וראשיהם, כולל ז'אק דה מוליי נעצרו, עונו קשות והוצאו להורג.

ב-13 באוקטובר 1307, שנודע מאז במסורת האירופאית והמערבית כיום שישי ה-13, פשט צבא צרפת בו-זמנית על כל מעוזי הטמפלרים, ואסר את כל הטמפלרים שהיו על אדמת צרפת. רובם הוצאו להורג. המלך הצרפתי הצליח להשתלט על חלק מאוצרות הכסף שחמד אך רוב האוצרות "נעלמו" ולא נמצאו עד עצם היום הזה.

בעקבות נפילתו של מסדר הטמפלרים העשיר והחזק בצרפת, ויתרו מסדרי אבירים אחרים (דוגמת ההוספיטלרים) על העיסוק בבנקאות לזמן מה, מחשש לגורל דומה.

למרות זאת, מלכים ואצילים רבים המשיכו לתמוך במסדר גם לאחר שנפל בצרפת, אך רובם הסירו את תמיכתם לאחר שהאפיפיור קלמנס החמישי הורה על כך (סביר להניח שבכפוף ללחץ מצד פיליפ היפה). מלכי סקוטלנד ופורטוגל, שהוחרמו על ידי הכנסייה הקתולית, לא התייחסו לפקודות האפיפיור וסיפקו לאנשי המסדר מקלט בארצותיהם, והמסדר שינה את שמו להאבירים העניים של ישו.

אגדות שנקשרו למסדר

שמם של הטמפלרים נקשר בהרבה סיפורי עם, מיתוסים ותאוריות קונספירציה.

הטמפלרים ואגדות השרידים הקדושים

שמם של הטמפלרים נקשר גם באגדות העוסקות בשרידי קודש שהובאו מארץ הקודש כמו ארון הברית, חפצים מבית המקדש, הגביע הקדוש שממנו שתה ישו ועוד.יש הטוענות שהטמפלרים ניסו לחפש חפצים קדושים אלו בתוך חורבות בית המקדש בירושלים ואף מצאו חלק מהם, אותם הם הסתירו במקום בטוח. אגדות אלה נובעות מכך שלמשך תקופה לא קצרה שלטו הטמפלרים בהר הבית, אחד מהמקומות הקדושים והמסתוריים ביותר בעולם.

• האגדות טוענות שברגע שהצלבנים כבשו את ירושלים, החלו הטמפלרים לבצע חפירות נרחבות בהר הבית, שם הם מצאו את ארון הברית שהיה בבית המקדש ובו שכנו לוחות הברית שקיבלו בני ישראל ממשה ומטה אהרן, וצנצנת מן. האגדות טוענות שהטמפלרים הסתירו את ארון הקודש בסקוטלנד או באתיופיה, שם יש כנסייה שעורכת מידי שנה טקס בו מוצג ארון הנטען שהוא ארון הברית.
• אגדה נפוצה נוספת טוענת שהטמפלרים מצאו את הגביע הקדוש (בפירוש הנוצרי זהו הגביע שממנו שתה ישו בסעודה האחרונה, בפירושים אחרים מדובר בעתק פאגאני ובזה שמוצע בספר "צופן דה וינצ'י" מאת דן בראון נטען שהגביע הקדוש קשור למרים המגדלית שהולידה יורש לישו) ואחרי שמעוזיהם חוסלו בצרפת הם טמנו אותו מתחת כנסיית הורד ([1]) בסקוטלנד. הגביע הקדוש מופיע גם באגדות המלך ארתור.
• אגדה נוספת הייתה שהטמפלרים מצאו מתחת לבית המקדש את ראשו הכרות של יוחנן המטביל. יש כאלה שטוענים שהטמפלרים סגדו לראש זה, שהוזכר בכתב האישום נגד הטמפלרים כבפומט.

התאוריות שהובאו עד עכשיו גרמו לאנשים לחשוב שבגלל ש"מצאו" פריטים אלה, רדפו אותם והרגו אותם.

• עוד אגדה שהייתה נפוצה, אבל הופרכה, היא שהטמפלרים קשורים לתכריכי טורינו שבהם טבועה לכאורה דמותו של ישו.
• יש הטוענים שהטמפלרים מצאו את אוצר מגילת הנחושת, מגילה ממגילות מדבר יהודה המתארת אוצר גדול ואיפה הוא מוחבא. לפי מספר פריטי טמפלרים מהמקום שבו היה אמור להיות, לכאורה האוצר, חושבים מספר חוקרים שהטמפלרים אכן מצאו אותו.
• לטמפלרים גם מייחסים את גילוי אמריקה, כ-200 שנים לפני שכריסטופר קולומבוס גילה אותה.
• בגלל טקסיו הסודיים, יש הרואים באגודת הבונים החופשיים את ממשיכת מסדר הטמפלרים עד ימינו.

רדיפת הטמפלרים

יום שישי ה-13 באוקטובר 1307, יום נפילתם של הטמפלרים בצרפת, הוא המקור לאמונה הטפלה במזל רע שמביא יום שישי ה-13.

האגדות גם מספרות שכאשר הטמפלרים נרדפו, חלק מהם ברחו לאמריקה ולמעשה גילו את היבשת החדשה עוד לפני כריסטופר קולומבוס. בעקבות נפילתם המהירה של שלושת בניו של פיליפ היפה, שירשו זה את זה תוך זמן קצר מאוד, הרבה האמינו שהשושלת קוללה. האגדה טוענת שראש המסדר האחרון, ז'אק דה מוליי קילל את המלך פיליפ ואת האפיפיור קלמנס החמישי לפני שהוצא להורג על המוקד, ששניהם ימותו תוך שנה. האפיפיור מת כעבור חודש, ובתום השנה מת, מסיבות שלא ידועות עד היום, המלך פיליפ.

קשרים עם אגודות סודיות אחרות

האגדות טענו שלטמפלרים היו קשרים דיפלומטים ומסחריים עם כת החשישיון המוסלמית. יתרה מכך, חלק אף טוענים שהחשישיון סיפקו לטמפלרים סמי הזיה שהטמפלרים השתמשו בהם לצורך הפולחנים שלהם.

יש המיחסים לטמפלרים קשר לאגודת הבונים החופשיים, ולכל מיני כתות וארגוני סתר כמו מסדר ציון (קשר שהתגלה בסוף כזיוף מודרני).

כמו כן, הטמפלרים קושרו גם לכתות שונות בנצרות, כגון הגנוסטים.

גל ההתעניינות האחרון בטמפלרים ניצת בעקבות תפקידיהם בספר רב-המכר צופן דה וינצ'י של הסופר דן בראון (2003), בסרט "אוצר לאומי" (2004) ובסרט "האביר הטמפלר" וברבי-המכר האחרונים הטמפלר האחרון מאת ריימונד חורי (2005) ואוצר הטמפלרים מאת סטיב ברי.

קישורים חיצוניים

• מאמר על הטמפלרים, באתר "שדונים מתחת לכיור"