ליביו רבריאנו

ליביו רבריאנו, דיוקן על בול של הדואר הרומני בשנת 1985

ליביו רבריאנו (ברומנית:Liviu Rebreanu ‏ 27 בנובמבר 1885 - 1 בספטמבר 1944) היה סופר, מחזאי ועיתונאי רומני, יליד טרנסילבניה, אחד מכותבי הרומנים והנובלות המוערכים בשפה הרומנית. היה קצין בהכשרתו.

רקע משפחתי, שנות הילדות ולימודיו

ליביו רבריאנו נולד בכפר הרומני טרלישואה Târlişua, כיום במחוז ביסטריצה-נסאוד, בצפון-טרנסילבניה, אז חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית, כיום ברומניה. הוא היה השני מבין שלשה-עשר ילדיהם של וסילה רבריאנו, מורה, ולודוביקה דיוגאנו, בת למשפחת איכרים. האב היה חבר לכיתה של המשורר הידוע ג'ורג'ה קושבוק וחוקר חובב של הפולקלור הרומני. בבית הוריו גדל ליביו רבריאנו ברוח הלאומיות הרומנית ובדת הנוצרית ה"יוונית-קתולית" ("המאוחדת עם רומא") שנפוצה במאות ה18-19 בקרב מיעוט מהרומנים הטרנסילבנים בעידוד השלטון האוסטרי. בני דת זו התערו יותר בקלות בחייה הפוליטיים והתרבותיים של האימפריה ובניגוד לציפיות השלטונות האוסטרים וההונגרים תרמו תרומה חשובה לחיזוק התודעה הלאומית הרומנית בטרנסילבניה. כפי שהעיד מאוחר יותר, רבריאנו בילה את השנים היפות ביותר בילדותו בכפר מאיירו Maieru שבו היה לתלמיד אביו בבית הספר היסודי. לאחר מכן מגיל 10 היה עליו להמשיך את לימודיו בבבית ספר בעיר נסאוד ובגימנסיה הגרמנית בעיר ביסטריצה. בהמשך בחר בקריירה צבאית ולמד בבית ספר צבאי בשופרון בהונגריה. משם נסע לבודפשט וסיים שם את האקדמיה הצבאית.

"עריקתו" לרומניה וצעדיו הראשונים בתחום הכתיבה

בתום לימודיו הוצב תקופה כקצין בעיר ההונגרית גיולה אבל בשנת 1908 התפטר ובשנת 1909 גנב את הגבול שבין טרנסילבניה ובין רומניה והשתקע בבוקרשט. את כשרונו הספרותי הפגין כבר בהונגריה בשפה ההונגרית ואחר כך עבר לכתוב ברומנית. בבוקרשט הצטרף לכמה מהחוגים הספרותיים ועבד כעיתונאי בעיתון "אורדיניה" Ordinea (הסדר) ואחר כך, ה"פלנגה ליטרארה וארטיסטיקה" Falanga literară şi artistică. בתקופה שבה היחסים בין ממלכת רומניה ובין האימפריה האוסטרו-הונגרית התנהלו יחסים טובים, לפי דרישת ממשלת אוסטרו-הונגריה רבריאנו נעצר והוסגר בשנת 1910. נכלא בגיולה, אך שוחרר מהר למדי באוגוסט אותה שנה. משהתאפשר לו לחזור לרומניה הירבה לפקוד את עולם התיאטרון הרומני. בין השנים 1911-1912 התמנה למזכיר התיאטרון הלאומי בעיר קראיובה,שבו הממונה עליו היה הפרוזאיקן אמיל גרליאנו, המפורסם בסיפוריו הקצרים. באותה תקופה התחתן עם השחקנית פאני רדולסקו.

התבלטותו כסופר

בשנת 1912 רבריאנו פרסם את קובץ נובלות הראשון שלו תחת הכותרת "לבטים" (Frământări). אחרי פרוץ מלחמת העולם הראשונה היה כתב של העיתון "אדוורול" והמשיך לפרסם סיפורים קצרים - "הפרחחים" ( Golanii), "וידוי" ('Mărturisire) ו"חשבונות" (Răfuială). בתום המלחמה הפך לאחד הכוכבים של החברה הספרותית "זבורטורול" (המעופף) שבהנהגתו של מבקר הספרות אוג'ן לובינסקו. בשנת 1920 הוצא לאור הרומן שלו, "יון" - הרומן הרומני המודרני הראשון במלוא מובן המילה. רבריאנו תיאר בו את המאבקים על האדמה בטרנסילבניה הכפרית. היצירה זכתה בפרס האקדמיה הרומנית.

בשנת 1939 רבריאנו נבחר לחבר באקדמיה הרומנית. בין השנים 1928-1930 כיהן כמנהל התיאטרון הלאומי בבוקרשט. בבתקופת השלטון הצבאי- פאשיסטי היה יושב ראש חברת הסופרים הרומנים.

בשנת 1944 אובחן אצל הסופר סרטן הוושט. מחשש לסבל רב מדי ומשפיל, העדיף לירות לעצמו בפה ולהתאבד בביתו בכפר ולאיה מארה במחוז ארג'ש.

יצירותיו

נובלות וסיפורים קצרים

• Catastrofa ("האסון") (1921)
• Norocul ("המזל") (1921)
• Cuibul visurilor ("קן החלומות") (1927)
• Cântecul lebedei ("שירת הברבור") (1927)
• Iţic Ştrul dezertor ("איציק שטרול עריק") (1932)

רומנים

• Ion "יון" (1920)
• Pădurea spânzuraţilor ("יער התלויים") {1922)
• Adam şi Eva ("אדם וחווה") (1925)
• Ciuleandra ("צ'וליאנדרה") (1927)
• Crăişorul ("המלך הקטן") (1929)
• Răscoala ("המרד") (1932)
• Jar ("גחלים") (1934)
• Gorila ("הגורילה") (1938)
• Amândoi ("שניהם") (1940)

מחוזות

• Cadrilul ("הקוודריל") (1919)
• Plicul ("המעטפה") (1923)
• Apostolii ("השליחים") (1926)

ראו גם

• Alexandru Piru, Liviu Rebreanu, București, 1965, ed. II, 1973 (אלכסנדרו פירו - ליביו רבריאנו, מהדורה שנייה, בוקרשט 1965 ברומנית)
• Lucian Raicu, Liviu Rebreanu, București, EPL, 1967 (לוציאן ראיקו - ליביו רבריאנו - 1967 ברומנית )
• Al. Săndulescu, Introducere în opera lui Liviu Rebreanu, București, Minerva, 1976 (אל. סנדולסקו - מבוא ליצירתו של ליביו רבריאנו, מינרווה, בוקרשט, 1976 ברומנית )
• Aurel Sassu, Liviu Rebreanu, sărbătoarea operei, București, Albatros, 1978 (אורל סאסו - ליביו רבריאנו, חגיגת יצירתו, אלבטרוס, בוקרשט, 1978 ברומנית )
• Mircea Muthu, Liviu Rebreanu sau paradoxul organicului, Cluj Napoca, ed. Dacia, 1998 (מירצ'ה מותו - ליביו רבריאנו או הפרדוקס של האורגני, הוצאת דאצ'יה, 1998 ברומנית )
• Ion Bălu, Liviu Rebreanu, destine umane, Craiova, Viața românească, 2004 (יון בֵלו - ליביו רבריאנו, גורלות אנוש, הוצאת ויאצה רומניאסקה, קראיובה 2004 ברומנית)
• Ion Simuț, Liviu Rebreanu, monografie, Brașov, Ed. Aula, 2001 (יון סימוץ - ליביו רבריאנו, מונוגרפיה, הוצאת אאולה, בראשוב, 2001 ברומנית)