פרשת ארטן – הבדלי גרסאות
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 4: | שורה 4: | ||
לעומת זאת גרסת המשפחה היא שהנערה נחטפה בידי המשרתת הפולנייה של המשפחה. <br /> |
לעומת זאת גרסת המשפחה היא שהנערה נחטפה בידי המשרתת הפולנייה של המשפחה. <br /> |
||
האב [[ישראל ארטן]] ניסה להיעזר בשלטונות הפולניים כדי לחלץ את בתו מהמנזר, ואף נפגש עם הקיסר פרנץ יוזף בנסיון להיעזר בסמכותו , אך לשוא.<br /> |
האב [[ישראל ארטן]] ניסה להיעזר בשלטונות הפולניים כדי לחלץ את בתו מהמנזר, ואף נפגש עם הקיסר פרנץ יוזף בנסיון להיעזר בסמכותו , אך לשוא.<br /> |
||
הפרשה זעזעה את העיתונות היהודית של אותה תקופה, ולפי ההערכות שימשה מקור לסיפורו של [[ש"י עגנון]] "תהילה"<ref>ראו במנקין, ר. "בתה של תהילה ומיכלינה אראטין, אותה "משומדת ימח שמה", הארץ, 25.6.2003.</ref> |
הפרשה זעזעה את העיתונות היהודית של אותה תקופה, ולפי ההערכות שימשה מקור לסיפורו של [[ש"י עגנון]] "תהילה"<ref>ראו במנקין, ר. "בתה של תהילה ומיכלינה אראטין, אותה "משומדת ימח שמה", הארץ, 25.6.2003.</ref><br /> |
||
הפרשת העלתה למודעות הציבור היהודי את תופעת הבנות היהודיות שהתנצרו , והובילה להקמת בתי הספר של "בית יעקב" בראשות [[שרה שנירר]].<br /> |
הפרשת העלתה למודעות הציבור היהודי את תופעת הבנות היהודיות שהתנצרו , והובילה להקמת בתי הספר של "בית יעקב" בראשות [[שרה שנירר]].<br /> |
||
לקראת סוף חייה נפגשה מיכלינה באקראי בבני משפחתה שחיו בישראל וחזרה במידה מסוימת למשפחתה וליהדות.<br /> |
לקראת סוף חייה נפגשה מיכלינה באקראי בבני משפחתה שחיו בישראל וחזרה במידה מסוימת למשפחתה וליהדות.<br /> |
||
גרסה מ־00:36, 3 במרץ 2011
"פרשת ארטן" הוא שמה של פרשת התנצרותה של נערה יהודיה מבית משפחה חסידית ידועה מקרקוב , שזיעזעה בזמנו את הקהילה היהודית.
בשנת 1900 עזבה מיכלינה, בתו הבכורה של ישראל ארטן את ביתו, עברה למנזר פולני ומאוחר יותר התנצרה.
ישנה גרסה לפיה הנערה ברחה מהבית מרצונה לטובת מאהב פולני.
לעומת זאת גרסת המשפחה היא שהנערה נחטפה בידי המשרתת הפולנייה של המשפחה.
האב ישראל ארטן ניסה להיעזר בשלטונות הפולניים כדי לחלץ את בתו מהמנזר, ואף נפגש עם הקיסר פרנץ יוזף בנסיון להיעזר בסמכותו , אך לשוא.
הפרשה זעזעה את העיתונות היהודית של אותה תקופה, ולפי ההערכות שימשה מקור לסיפורו של ש"י עגנון "תהילה"[1]
הפרשת העלתה למודעות הציבור היהודי את תופעת הבנות היהודיות שהתנצרו , והובילה להקמת בתי הספר של "בית יעקב" בראשות שרה שנירר.
לקראת סוף חייה נפגשה מיכלינה באקראי בבני משפחתה שחיו בישראל וחזרה במידה מסוימת למשפחתה וליהדות.
הפרשה מתוארת בהרחבה בספר "מיכלינה בת ישראל" שכתבה גיסתו של אברהם ברוך ארטן, רחל סרנה-ארטן, (1989 , ירושלים: ראובן מס)
הערות שולים
- ^ ראו במנקין, ר. "בתה של תהילה ומיכלינה אראטין, אותה "משומדת ימח שמה", הארץ, 25.6.2003.