אברהם יצחק הכהן קוק

תבנית:רב הרב אברהם יצחק הכהן קוק (ט"ז באלול ה'תרכ"ה - ג' באלול ה'תרצ"ה; 7 בספטמבר 1865 - 1 בספטמבר 1935. מכונה גם הראי"ה) היה הרב הראשי האשכנזי הראשון בארץ ישראל, פוסק, מקובל והוגה דעות. נחשב לאחד מאבות הציונות הדתית.

הרב קוק שימש ברבנות בלטביה, עלה לארץ ישראל בכ"ח אייר תרס"ד (1904), בתקופת העלייה השנייה, ופיתח משנה פילוסופית-קבלית אוהדת ביחס לציונות וליישוב החדש. הוא נתמנה לרבן של יפו והמושבות ולאחר מלחמת העולם הראשונה לרבה האשכנזי של ירושלים. הקים את הרבנות הראשית לארץ ישראל בה כיהן כרב הראשי האשכנזי הראשון, וכן ייסד את ישיבת מרכז הרב. פסיקותיו בספרי התשובות שלו מהווים יסוד לפסיקה בענייני משפט המלוכה והמצוות התלויות בארץ. הגותו, שעלתה על הכתב בספרים שחיבר ושנערכו מכתביו בעיקר בתחומי האגדה, הפילוסופיה והמוסר, היא מרכיב משמעותי בהשקפת העולם של זרמים שונים בציונות הדתית ובאורתודוקסיה המודרנית.

קורות חייו

קובץ:Netziv.gif

הנצי"ב, ראש ישיבת וולוז'ין - מרבותיו של הרב קוק.

נולד בעיירה גריבה שבמחוז דוינסק בלטביה לפרל זלטא (לבית פלמן) ולרבי שלמה זלמן קוק. בילדותו התחנך אצל אביו שהיה 'מתנגד', אך התחבר לחסידי חב"ד שאמו באה מקהילתם (אביה רפאל פלמן היה ממקורבי ה"צמח צדק"), ומגיל בר מצווה למד בעיירות סמוכות: אצל הרב אליעזר דון יחיא והרב יעקב רבינוביץ (בנו של הרב מרדכי גימפל יפה מרוז'ינוי שהיה דודו של אבי הרב קוק) בלוצין, אצל רבה של דווינסק, הרב ראובן הלוי לוין ואצל רבה של סמורגון הרב נח חיים אברהם שפירא וחתניו הרב תנחום גרשון ביליצקי והרב מנשה יוסף גינצבורג.

הוסמך להוראה על ידי הרב יחיאל מיכל הלוי אפשטין מחבר "ערוך השולחן" לפני שהגיע לגיל עשרים. בשנת תרמ"ד השתדך עם אלטה בת-שבע, בתו של הרב אליהו דוד רבינוביץ' תאומים (האדר"ת). לאחר אירוסיו למד במשך כשנה וחצי בישיבת וולוז'ין, בראשותה עמד הרב נפתלי צבי יהודה ברלין (הנצי"ב), שבו ראה אחר כך את רבו המרכזי‏‏. לאחר נישואיו באביב תרמ"ו (1886), חזר הרב קוק ללמוד ולגור בפוניבז' על שלחנו של חתנו האדר"ת, ושם, בראשית חורף תרמ"ז (1886), נולדה בתו הבכורה פרידה חנה.

תקופת זיימל ובויסק

בשנת תרמ"ח (1888) נתמנה לרבה של העיירה זיימל שבליטא - עיירה קטנה ובה קהילה מסורתית. שם למד קבלה כתלמיד-חבר עם אחד מגדולי מקובלי דורו, הרב שלמה אלישיב, מחבר הספר הקבלי "לשם שבו ואחלמה". כעבור שנה נפטרה אשתו, והרב קוק נותר אלמן עם בתו הפעוטה בת השנה וחצי. לאחר כשנה במהלכה עסק בהגות וקבלה, נישא לרייזה רבקה, בתו של הרב צבי יהודה רבינוביץ תאומים (אחיו התאום של האדר"ת) שהייתה בת דודתה של אשתו הראשונה וגדלה בבית האדר"ת לאחר מות אביה. ממנה נולד בנו הרב צבי יהודה קוק בי"ד בניסן תרנ"א (1891). בשנת התרנ"א הוציא גם את ספרו "חבש פאר" הכולל חלק הלכתי וחלק מחשבתי, ובו הוא קורא להקפיד על הנחת התפילין במקומן הנכון. לאחר הוצאת הספר לאור, נדד הרב קוק זמן מה בין העיירות כדי להפיץ את ספרו. לאחר מכן, בשנת תרנ"ה (1895) נבחר כרבה של בויסק, שהייתה עיר גדולה יותר ובה היה גם ציבור בעל נטייה מודרנית. לאחר מכן, החל משנת ה'תרס"א, החל לפרסם את מאמרים הגותיים בביטאון הרבני "הפלס". בבויסק גם נולדה בתו השנייה בתיה-מרים בשנת ה'תרנ"ט (1899), שלימים נישאה לרב שלום נתן רענן. בתקופה זו עסק בכתיבת החיבורים עין איה (חלקו הגדול), מדבר שור (דרשות שנשא בתקופה זו), ולנבוכי הדור, חיבור הגותי על התמודדות היהדות עם זרמי מחשבה מודרניים. כתבים אלה יצאו לאור שנים רבות לאחר פטירת הרב קוק.

תקופת יפו

כאשר פנו אליו אנשי יפו בהשתדלותו של הרב יואל משה סלומון לכהן כרב העיר יפו והמושבות, הגשים את חלומו לעלות ארצה, על אף שאנשי קהילת בויסק העשירה, ניסו לשדלו להשאר בהגדלת משכורתו ותשלום חובותיו. בכ"ח אייר תרס"ד (1904) הגיע ליפו והחל לכהן בתפקיד זה. תקופת יפו הייתה התקופה הפורייה ביותר בכתיבתו, ובה נכתב החומר לכמה מהיצירות החשובות שלו (שהתפרסמו מאוחר יותר) - אורות, אורות הקודש, עולת ראי"ה ועוד.

בתענית אסתר תרס"ז (1907) נולדה בתו הצעירה אסתר יעל, ובאותו זמן התארסה בתו הגדולה פרידה חנה עם דודה, ישראל רבינוביץ, בנו של האדר"ת וממייסדי העיר בת ים.

באותה תקופה תמך באופן מסויג בבית ספר "תחכמוני" ששילב בין לימודי קודש ("לחינוך האדם להיות ישר וטוב") ולימודי חול ("למלחמת החיים"), בשל התפיסה שיש לקדש את החומר במיוחד בא"י, דבר שעורר התנגדות מצד חלקם של רבני ירושלים. במקביל תמך גם ב"תלמוד תורה שערי תורה". הוא יצר קשרים עם מנהיגי הפועלים ותמך בהתיישבות החקלאית. במסגרת זאת תמך בהיתרים על פי ההלכה לצורך קיום ההתיישבות, כגון בפולמוס השמיטה ובהיתר המכירה, שרבנים בולטים תמכו בו גם לפניו. הוא ביסס היתר זה מבחינה הלכתית בספר "שבת הארץ". כמו כן התיר את השימוש בפסח בשמן שומשומין שנכבש בכבישה קרה ללא מגע מים, אף שהשומשומין הם ממשפחת הקטניות שאסורה בפסח באכילה לאשכנזים.

ביפו הקים ישיבה שהייתה קטנה ומנתה פחות משני מניינים, ביניהם היה הרב יהושע קניאל, רבה של חיפה. הישיבה שכנה בקומה העליונה של תלמוד תורה "שערי תורה" בבית הכנסת, כאשר בחציו השני של היום עבדו והשתכרו התלמידים בבית המלאכה "שערי תורה" שנוסד בצמוד לישיבה. הרב קוק מסר שיעור יומי לתלמידים שיעור יומי, ועל סגל המורים נמנו בין השאר זלמן שך ושם טוב גפן. למעשה היה זה מבנה של שני אגפים שבאגף שבקומה השנייה שכנה דירתו, ובאגף השני היה מקום לימודו וישיבת בית דינו. שם הייתה הישיבה. בית הרב ביפו שוכן ברחוב אחווה 21 בתל אביב-יפו דהיום.

בשנת תרע"ד (1913) יצא הרב קוק, כרבם של המושבות, בראש משלחת רבנים למסע המושבות הראשון. המסע נמשך כחודש. במסעות אלו ניסה הרב קוק לחזק את הקשר בין החלוצים לתורה ומצוות.

תקופת מלחמת העולם הראשונה

בשנת ה'תרע"ד (1914) יצא לכנס העולמי של אגודת ישראל בשווייץ בשל רצונו לקרבם למפעל הציוני, ולאחר חודש נתקע שם בסנט גלן בשל פרוץ מלחמת העולם הראשונה. שם פעל פעילות ציבורית כדי לסייע לישוב שבארץ. בשנת ה'תרע"ו (1916) הציעה לו קהילת מחזיקי הדת שבלונדון להיות רבה, והוא ניאות בתנאי שיחזור ליפו בהזדמנות הראשונה שיוכל. בהיותו בלונדון הקים מספר ישיבות. השפיע על הממשלה הבריטית שלא תסגיר לרוסיה יהודים רוסיים שהיגרו ממנה, וניהל מאבק עם אנגלים בני דת משה, שטענו כנגד התנועה הציונית, וניסו להשפיע על הממשל הבריטי להימנע מהצהרת בלפור. בעקבות גילוי דעת של הרב קוק בבתי הכנסת נשלחו תזכירים רבים לחוגי השלטון מהקהילות היהודיות שתוכנם היה, שדת ישראל קשורה בלאומיות הישראלית ובארץ ישראל, גילוי דעת שחזק עמדתם של מצדדי פרסום ההצהרה. בשעת הוויכוחים על ההצהרה בפרלמנט הבריטי, העלו אחדים מהצירים את הסתייגות היהודים המתבוללים, שטענו שההצהרה מנוגדת לרוח הדת היהודית. בתשובה לכך קם הציר קיילי וענה: "על מי יש לנו לסמוך בנוגע לצד הדתי, על הלורד מונטגיו שאוכל איתנו חזיר, או על הרב של "מחזיקי הדת" הרב קוק?!".

בשנת 1918 הוזמן הרב קוק על ידי הרב ד"ר דב (ברנרד) רעוועל לבקר בארצות הברית. הייתה הצעה נדיבה מטעמו של הרב רעוועל וגיסיו, האחים טרוויס, לממש את חזונו של הרב קוק ולממן את ההקמה של הישיבה המרכזית העולמית בירושלים.

תקופת ירושלים

בתום המלחמה, לאחר תקופה של כשלוש שנים בלונדון, חזר הראי"ה לארץ ישראל ונתמנה בשנת 1919 לרבה של ירושלים, זאת לאחר שראשי המוסדות והישיבות ורוב רבני ירושלים חתמו על מכתב מינוי. בכך אייש משרה שהייתה מיותמת מספר שנים, מאז פטירת הרב שמואל סלנט. בהמשך כונן את מוסד הרבנות הראשית, שבה ראה שלב ראשון לייסוד הסנהדרין, ונהיה הרב הראשי האשכנזי הראשון של ארץ ישראל (1921). את הרבנות הראשית ראה כהנהגה רוחנית כלל עולמית ולא כמנגנון ביורוקרטי. בבחירות לאספת הנבחרים הראשונה שהתקיימה ב־1920, התנגד נחרצות למתן זכות בחירה לנשים - לבחור ולהיבחר - ובכך תמך בעמדת החרדים, זאת בניגוד לדעת רבים מחברי המזרחי.

סמוך להתמנותו לרבה של ירושלים נהרגה בתו הצעירה אסתר-יעל בעת שנפלה ממדרגות הבית הזמני בו התגוררו ברחוב הנביאים.

תנועת דגל ירושלים

הרב קוק נואם בעת עצרת בירושלים בשנות ה-20

ערך מורחב – דגל ירושלים

מתקופה זו ועד למותו מיעט בכתיבת דברי מחשבה ועסק בכתיבת "הלכה ברורה" על הש"ס, ובפעילות בשדה הציבורי. אף שהראי"ה חיבב את תנועת המזרחי‏‏, וראה באנשיה שותפים לדרכו ‏‏, היו בה צדדים שהוא ביקר. לראייתו, המזרחי הייתה פשרנית מדי, לא החמירה מספיק בענייני הלכה-הנהגה, והתבטלה כלפי ההסתדרות הכללית. במיוחד חרתה לו הקביעה של אנשי ההסתדרות הציונית כי "הציוניות דבר אין לה עם הדת", והוא ניסה לדרבן מספר פעמים את אנשי תנועת המזרחי למחות כנגדה ולהתנער ממנה‏‏. ב-1918, לאחר 15 שנה של פעילות פוליטית, ביקש לייסד הסתדרות, דגל ירושלים שמה, אשר תאגד בתוכה את כל היהודים שומרי התורה אשר אוהדים את המפעל הציוני. רצונו היה שתנועה זו תבטא "כי שייכותו עם ישראל לארצו נובעת מהמקור האלוהי", ושאל תנועה זו יוכלו להתכנס גם אנשי תנועת אגודת ישראל וגם אנשי המזרחי, ובמקביל לשמור על השתייכותם הקודמת. בעזרת תלמידיו הקרובים - הרב יעקב משה חרל"פ, הרב דוד הכהן ובנו הרב צבי יהודה קוק, הוקמו סניפים בארץ ישראל, שווייץ, הולנד, אנגליה וארצות הברית. התנועה לא הצליחה להתרומם ונעלמה מהר מאוד מהנוף הפוליטי הציוני. התנועה התבססה בעיקר על אישיותו הכריזמטית של הרב קוק, כך שלמען הצלחתה היה על הרב קוק להישאר במערב אירופה. רצונו של הרב קוק לחזור ולפעול בארץ ישראל, חוסר יכולת או רצון להתמודד עם מיסודה של תנועה פוליטית, התנגדות המפלגות הדתיות האחרות, וגם עצירת פעילותה למען לא תפגע בתנועת המזרחי‏‏ היו בעוכרי התנועה החדשה.

ייסוד ישיבת מרכז הרב

בית הרב קוק ברחוב הנביאים, בו חי הרב עד סוף ימיו

הרב קוק בעת נאומו המפורסם בטקס חנוכת האוניברסיטה העברית, 1925.

ב-1924 ייסד ישיבה בירושלים ששמה הוא "הישיבה המרכזית העולמית" או כשמה החדש "מרכז הרב", שחידושיה העיקרים היו השפה העברית שהייתה מדוברת בה, ולימודי הגות ומחשבה שנוספו בה. מטרתה הייתה "שינהרו אליה טובי הבחורים מכל העולם, המצוינים בכשרון ושאר רוח... להחזיר עטרה ליושנה ולהשתלם בתורת ארץ ישראל ובתחיית הקודש על אדמת הקודש". את ניסוח תוכנית הלימודים של הישיבה הטיל על תלמידו הרב דוד כהן. בתוכנית הלימודים היו בנוסף ללימודים הישיבתיים המקובלים, לימודי תנ"ך וביקורת ביקורת המקרא, פילוסופיה, היסטוריה ולימודי מדעים (בוטניקה וביולוגיה).

הישיבה הייתה מעין משפחה גדולה, ונוהלה על ידי הרב קוק באופן אבהי וללא גינוני מרחק. לעתים אף דאג מבחינה חומרית לתלמידיו כאשר אשתו עוזרת לו בדבר, והדבר הגיע עד לדאגה לחורים שבגרבי תלמידיו. את בוגרי הישיבה עודד הרב קוק ודחף להגיע לשדה הפעילות הציבורית ולהיות רבנים, מורים ואנשי ציבור בתחומים השונים - ואכן תלמידיו התפזרו ברחבי הארץ ועסקו בפעילות ציבורית. היו גם רבנים כמו הרב צמח גרין מייסד גבעת וושינגטון והרב משה גורביץ', עורך הספר אורות האמונה, שהגיעו לארצות הברית להיות רבני קהילה.

פעילות מעשית למען הישיבות

מכיוון שראה בישיבות את מכון הרוח של עם ישראל, ופעל לייסד מוסדות חינוך תורניים בכל מקום שהיה, פעל גם למען החזקתם של כלל הישיבות. בחורף 1924 יצא לארצות הברית בראש משלחת רבנים שבהם היו רבה של קובנה, הרב אברהם דוב כהנא שפירא, והרב משה מרדכי אפשטיין, ראש ישיבת סלובודקה, במטרה להשיג מימון למוסדות תורניים. הרב קוק התקבל בכבוד רב, ובין היתר קיבל אזרחות כבוד של העיר ניו יורק.

ייסד את מכון "הלכה ברורה", העוסק בכתיבת וחיבור הפסיקה ההלכתית של התלמוד, עבודה שעסק בה ללא לאות, ושראה בה בנין התורה לדורות. בה'תרצ"ג ייסד בירושלים את מכון הארי פישל, למחקר מדעי של היהדות, ובמיוחד תורה שבעל פה, והעמיד בראשו את תלמידו הרב שאול ליברמן, שנחשב לאחד מגדולי חוקרי התלמוד וספרות התורה שבעל פה.

בפרעות

כאיש ציבור הגיב למעשיהם והחלטותיהם של הבריטים, ונודע בעמידתו האיתנה למול ממשלת המנדט הבריטי בארץ ישראל, כמו למשל בשאלת זכותו של עם ישראל על הכותל המערבי. כנגד הסכמתם של ראשי המוסדות הציוניים לוותר על הבעלות על הכותל ולקבל רק את זכות התפילה במקום, אמר "חלילה לנו לוותר על הכותל, לא קיבלנו לשם כך ייפוי כוח מעם ישראל".

במאורעות ה'תרפ"ט, טילפן בשבת לממלא מקום הנציב העליון, הארי לוק, וכאשר הלה הציב עמדה מהססת בקשר לדיכוי הפורעים, הורה לו לירות ברוצחים בשם המצפון האנושי. ובעקבות פרעות תר"ץ, אמר בוועדת החקירה הבריטית: "מלך אנגלי תרגם פעם את התהילים שלנו לאנגלית, ותחת שלטון אנגלי שרפו פורעים ספרי תהילים במקום הקדוש לנו ביותר".

רצח ארלוזורוב

מוסד ההוצאה לאור מוסד הרב קוק, בשכונת קריית משה, הוקם בשנת 1936 על ידי הרב יהודה לייב מימון. גולת הכותרת שלו הייתה הוצאת כתבי הראי"ה.

לאחר רצח חיים ארלוזורוב, ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, שהיה מבאי ביתו, ולאחר שניתן פסק דין מוות כנגד סטבסקי יצא הרב קוק להגנת הנאשמים, ובראשם אבא אחימאיר, ראש תנועת ברית הבריונים, וטען שאין ראיות ממשיות לכך שהם ביצעו את הרצח, ואסור להוציא להורג את סטבסקי, על סמך חשדות בלתי מבוססים. ועד פעולה להצלת הנאשם הוקם בביתו והרב קוק ניצח על קמפיין ציבורי שנועד להציל את סטבסקי מהגרדום, ובו פרסם כרוזים, דירבן אישים שונים, ואף גייס את מנהיגי הגולה לתת יד להצלתו של סטבסקי. בתגובה לסופר רבי בנימין שתהה על כך שהרב קוק מסנגר על סטבסקי, כתב הרב קוק: "רק האמת בטהרתה היא המאירה את עיני ותומכת את לבבי, שאתן את כחי הדל להציל את הלקוח למות בלא שום יסוד לאשמתו, ואשר הנני חדור כולי בהכרה ברורה מטהרת המצפון שלי שהנאשם הוא נקי וצדיק וחף לגמרי מכל פשע וחשד של רצח.". התנגדותו הנחרצת לאווירת הלינץ' הציבורי עלתה לו בפופולריות שלו בקרב אנשי היישוב, וגרמה לחיצי ביקורת רבים להשלח כנגדו, ואף לתייגו כשייך למחנה הימני. היו אף שכתבו כתובות נאצה על חומת ביתו בסגנון "אוי לדור שכהניו מחפים על רוצחיו". חיים נחמן ביאליק תיארו באותה תקופה כנידון למוות בצל הגרדום. מקורביו העריכו כי גלי ההתנגדות והביקורת, והשסע שנפער אל ציבור שכה אהב, קיצרו את ימיו. מספר חודשים לאחר שניתן פסק הדין המזכה את סטבסקי, בעת שהרב קוק חזר לירושלים מטקס שבו קיבל אזרחות כבוד של העיר תל אביב חש הרב קוק כאבים בבטנו, ומחלת הסרטן החלה לתת בו את אותותיה.

פטירתו

שלט המציין את רחוב הרב קוק בירושלים

שלט המציין את רחוב הרב קוק בבני ברק

הרב קוק נפטר ממחלת הסרטן בגיל שבעים, ביום ג' באלול ה'תרצ"ה (1 בספטמבר 1935) בבית ההבראה בקרית משה, והובא למנוחת עולמים בבית הקברות בהר הזיתים בירושלים. השאיר אחריו שתי בנות ובן: הרב צבי יהודה קוק, יורשו הרוחני וממשיך דרכו (לצד הרב יעקב משה חרל"פ והרב דוד כהן - הנזיר), לאחר ששכל בת בצעירותה.

לאחר פטירתו הונצח שמו של הרב במספר מקומות:

• המושב כפר הרא"ה שבעמק חפר (בה הקים תלמידו הרב משה צבי נריה את ישיבת בני עקיבא הראשונה ושם ערך ספרים רבים לזכרו: טל הראי"ה, חיי הראי"ה, משנת הראי"ה, מועדי הראי"ה).
• ביתו בירושלים הפך למוזיאון ולארכיון לזכרו, בשם "בית הרב קוק". הרחוב שבו נמצא הבית נקרא גם הוא על שמו.
• הרב יהודה לייב מימון הקים המכון ליהדות והוצאת ספרים בירושלים בשם מוסד הרב קוק.
• בתנועות הנוער בני עקיבא ואריאל קראו על שמו את שבט הרא"ה ובתנועת הנוער עזרא נקראה קבוצה על שם ספרו "אורות".
• בערים רבות ישנם רחובות בשם הרא"ה או הרב קוק. בעיר רמת גן רחוב הרא"ה הוא אחד הרחובות הראשיים.

אישיותו ופעלו

אף שמבחינה הלכתית נחשב לשמרן, מבחינה מחשבתית נחשב הרב קוק להוגה דעות מעמיק, מקורי, נועז ודיאלקטי, שינק את השקפותיו מספרות ישראל לדורותיה ומעולם המחשבה הכללי, ומיזג את התנ"ך, התלמוד, מחשבת ישראל והקבלה (במיוחד של האר"י והרמח"ל), עם התפיסות החדשניות של העולם הפילוסופי והמדעי של תקופתו, לכלל תורה רוחנית אחת. במידה מסוימת הלך לאור שיטתו ותורתו של המהר"ל מפראג, ממנו ידע לצטט פרקים שלמים בעל פה.

בהתייחס לאימרתו המפורסמת של החת"ם סופר ביחס למודרנה "חדש אסור מן התורה", טבע את הביטוי "הישן יתחדש, והחדש יתקדש". כך למשל בניגוד לאחרים, לא ראה כל בעיה בקבלת תורת האבולוציה ואף הכריז שהיא עולה בקנה אחד עם מושגים קדומים המופיעים בתורת הקבלה (ראו תורה ומדע). רוב כתביו לא נכתבו באופן מאורגן ושיטתי, אלא בכתיבה שוטפת, ספונטנית ואף ספורדית, שלאחר מכן תלמידיו ארגנו וסידרו למשנה כוללנית.

היה למעשה האידאולוג הדתי והתאולוג של הציונות, שראה בה פעמי משיח ותחילת הגאולה, ועודד את מפעליה. התייחס ברגשות מיוחדים אל הרצל והספידו במותו במאמרו המפורסם, "המספד בירושלים" (מאמרי הראי"ה עמ' 95), שבו הוא משווה את הציונות של הרצל למשיח בן יוסף. כשסמוך למותו שאלוהו מדוע הוא מתעקש להיות ציוני, השיב שגם הקב"ה ציוני, כפי שכתוב "כי בחר ה' בציון, איוה למושב לו" (תהילים קל"ב).

אף שחרד מנטייתם של צעירי הציונות לחילוניות ולעזיבת הדת, אהבם ותמך בהם רבות, ואף ביקש "לחטוא" באהבת חינם כלפיהם. בספריו אף ציין שיש יתרונות לציבור החילוני על פני הציבור הדתי, ביחסם אל כלל ישראל. . בתקופות שונות של חייו, יזם מספר מסעות של רבנים, למושבות ולקיבוצים בעמק יזרעאל, בגליל ובשפלת החוף, וצירף אליהם ממנהיגי היישוב הישן שהתנגדו לציונות, כדי לגשר על הפערים ולהדק את הקשר עם החלוצים, הן במטרה להקשיב להלך רוחם ולשמוע למצבם, והן במטרה לחזקם מורלית ורוחנית ולהשפיע עליהם יהדות.

בעקבות השתדלות תלמידו, הרב נריה, נאות הרב לתמוך ולעודד את תנועת הנוער הדתי לאומי בני עקיבא, ונחשב כמורה דרכה הרוחני. הרב כתב אגרות לכינוסיה השונים של התנועה ואף אירח מפגשי מדריכים בביתו.

באישיותו התאחדו ניגודים כמו גאונות בהלכה וגאונות בהגות, שכל ורגש, חקירה ואמונה ועוד. איש מחשבה שמתעמק בדברים שברוח בחדרי חדרים, ביחד עם איש ציבור ומנהיג אקטיביסטי בעל יכולת רטורית גבוהה, שפועל ללא לאות לתקן את פני החברה. עדינות רוח, סלחנות, נעימות ורצון לפשר ולעשות שלום, שבמצבים של מבחן הפכה לתקיפות עזה ורדיקלית.
לימים אמר הרב שלמה זלמן אוירבך שהרב קוק ידע לצטט בעל פה את כל ספר הזוהר. נאמר על הרב קוק שהוא למד כל יום ששים דפי גמרא ופעם לחודש את כל התנ"ך.

מבחינה זו בלט כדמות בעלת שאר רוח. אישיותו הקורנת והאצילית שבה ועולה בעדויותיהם של אנשים שונים שפגשו בו. כך למשל מתאר תלמידו הרב יעקב משה חרל"פ את פגישתו הראשונה:

"הימים לפני חג שבועות תרס"ד ירדתי ליפו כמצוות הרופאים עלי, כדי לטבול בים. בשבועות שחל ביום השישי, התפללתי בבית הכנסת "שערי תורה", בן כ"א שנים הייתי אז, והנה שמעתי כיצד הרב אומר "אקדמות" לפני הקהל ברטט ובבכיה, ונזדעזעתי עד יסוד נפשי. מאותה שעה ואילך דבקתי ברב באהבה עזה, והייתי לתלמידו וחסידו לעולם"

— אפרים צורף, חיי הרב קוק, ירושלים תש"ז, עמ' 119

תלמיד אחר, הרב דוד כהן, "הנזיר", שלימים ערך את ספרי "אורות הקודש", מתאר גם הוא את מפגשו הראשון עם דמותו של הרב:

"אחרי טבילה במימי הרהיין, מצויד ב"שערי קדושה", מלא ספק וחכיון, עשיתי את דרכי להרב. בערב ראש חודש אלול באתי אליו. מצאתיו עסוק בהלכה עם בנו. נסבה שיחה על חכמה יונית וספרותה, שלא סיפקה עוד נפש היודעה ממקורותיה הראשונים. נשארתי ללון אצלם. על משכבי לא שכב לבי, גורל חיי היו על כפות המאזניים. והנה בוקר השכם ואשמע קול צעדים הנה והנה, בברכות השחר, תפילת העקדה בשיר וניגון עליון, משמי שמי קדם, וזכר לנו אהבת הקדמונים. ואקשיב והנה נהפכתי והייתי לאיש אחר. אחר התפילה, מהרתי לבשר במכתב כי יותר מאשר פללתי - מצאתי. מצאתי לי רב".

— מבוא לאורות הקודש

הרב קוק היה ידוע בענוותנותו, צניעותו ובריחתו מהכבוד. כאשר חסידיו עשו לכבודו בקיץ תרע"ד מסיבה בחיפה, בתגובה לדבריו של הרב יחיאל מיכל טוקצינסקי שאמר: "זוכים אנו לשבת כאן באולם, עם היהודי הגדול ביותר בעולם", ביקש שלא יכבידו עליו בשבחים, כי המילה כבוד יש בה גם משמעות של כובד. וככל שהכבוד גדול כך גם הכובד המתלווה אליה גדול יותר. לקראת יום הולדתו השבעים תכננו ידידיו ומעריציו לחגוג את יובל השבעים, אך הוא פנה אליהם מעל דפי העיתונות ואמר שיהיה לו קורת רוח אם לא יעשו עניין מיום זה. ביום מותו ביקש מתלמידיו שלא יכתבו עליו שום תארים נוספים מלבד התואר "הרב" וכן היה.

הגותו

כפי שמציין הרב שלמה יוסף זוין בספרו אישים ושיטות (עמודים 231 ואילך), הרב קוק הצטיין גם בתחום ההלכתי וגם בתחום האגדה והמחשבה, ו-"היה הוא גופו בבחינת הלכה ואגדה", כפי שמתאר בהרחבה הרב זוין:

"לא יהיה הדבר להגזמה, אם נאמר שמרן הגרא"י הכהן קוק, ז"ל, היה בדורנו היחיד בין גדולי התורה, שהיה שולט בהלכה ובאגדה כאחת... כל מקצועות התורה היו ברשותו. ולאו דווקא בהלכה. עולם האגדה היה לא פחות פתוח לפניו. חזון ושירה, מחשבה ומחקר, הגיונות ודעות - כל אלה היו שוטפים בלי הרף, כמעין הנובע, ממוחו ללבו ומלבו למוחו" (שם, עמוד 232)

דברים אלה לצד חשיבות השילוב בין מחשבה והגות לבין הלכה מופיעים בכתבי הרב קוק; כגון בספרו משפט כהן (סימן ס"ג), ובאורות הקודש (חלק א עמוד כד). כמו כן שילב לעתים את המושג "נבואה" במחשבה. הרב קוק מעלה על נס את המאבק על דרך החיוב. במקום לשלול את הדברים, לחפש ליקויים ופגמים, יש לנקוט עשייה חיובית ומועילה. במקום לחבוט בסוטים מדרך הישר, יש למצוא מסילות ללבם בדברי כיבושין רכים. כך יתרצו, וכבודם לא יינזק, כי כבודם חביב עליהם כפי שחביב על האחרים כבודם שלהם. בעצם האדם והציבור נתבעים לעשיה, ולא לשלול את האחר או את הציבור השני.

אמנם לשיטת הרב קוק ישנה אמת אחת אבסולוטית, אבל זה לא אומר שלכל אחד יש בלעדיות על האמת הזו, אלא בכל דעה כמעט יש גם משהו אמיתי. ועל מנת להגיע לאמת המוחלטת יש לאחד את כל השיטות, ולתת לכל דעת את מקומה. הרב קוק אפילו מציג את הכפירה כדבר חיובי, משום שהיא שוללת את התפיסה האלילית המוטעית את האל. וגם באלילות יש גרעין של אמת שהוא הרצון לקירבה לאל, רק שהיא מעוותת ומגשימה את האלוה כל כך עד שהאדם מחבק ומנשק אותו. אם כן במשל שבמקום להתלונן על החשכה, יש להדליק נר ולהאיר. וכמו שאי אפשר לגרש את החושך במקלות, כפי שנתבע הביטוי "להוסיף אור" בידי תלמידיו. ומפורסם הציטוט של דברי הרב :

"הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק,
אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה,
אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חוכמה."

— ערפילי טוהר

הלכה

חלק ניכר בכתביו תופס הפן ההלכתי. עוד בחייו הוציא הרב קוק כמה מספריו ההלכתיים: הספר חבש פאר על ענייני תפילין, עץ הדר בעניין פסול אתרוגים מורכבים והספר שבת הארץ על ענייני שביעית והיתר מכירה.

אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא

ערך מורחב – הלכה ברורה ובירור הלכה

בדרכו הלימודית וההלכתית נטה הרב קוק ללימוד "אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא", כך בערוב ימיו השקיע הרב קוק שעות רבות במפעל שיזם לסיכום של פסק ההלכה היוצא מסוגיות הגמרא, כפי שהוא מופיע ברמב"ם ובשולחן ערוך. זאת במטרה לגשר על הפער שנוצר בין הדיון בסוגיות הגמרא לדיון בהלכה על ידי זה שחלק מהלימוד של הגמרא יהיה פסיקת ההלכה היוצאת מהלימוד. אזכור ההלכות על הדף כונה "הלכה ברורה" וביאור הסוגיות בשיטות הראשונים והאחרונים הופיע בשם "בירור הלכה". בהמשך הוקם מכון שיטפל בהמשך המפעל הזה והוצאתו מן הכוח אל הפועל, שנמצא במתחם ישיבת מרכז הרב.

תורת ארץ ישראל

ערך מורחב – תורת ארץ ישראל

הרב קוק פיתח בהרחבה את הנושא של ייחודיותה של תורת ארץ ישראל, וקרא לשוב אל שיטת הלימוד הארץ-ישראלית המקורית. חידושו העיקרי בנושא הוא שהייחודיות של תורת ארץ ישראל היא בכך שבארץ ההלכה מושפעת מתחומים שונים שהם חוץ-הלכתיים, ובפרט מן הנבואה, האגדה ותורת הקבלה, וכתוצאה מכך בלימוד התורה בארץ ישראל ניתן להגיע לחקר האמת בלא צורך בפלפול מרובה. עם זאת ישנן גישות שונות בהבנת דברי הרב קוק בעניין.

יחס קבלה והלכה ואופי פסיקתו

הרב קוק, לבד שהיה איש הגות, שמש גם כפוסק וכתב מאות תשובות הלכתיות. חלק מהחוקרים^{[דרוש מקור]} סוברים שעל אף שהגותו חדשנית ביותר, הרב קוק לא שילב אותה בפסיקותיו.

לעומתם, ד"ר אבינועם רוזנק סבור ששורש החומרות הרבות המצויות בפסיקותיו הוא ברעיונות החדשניים שבהגותו. ד"ר חגי בן ארצי סבור שיש להבחין בפסיקות הרב קוק בין תקופת יפו לתקופת ירושלים: בראשונה הרב פוסק באופן חדשני ביותר (למשל בהקלתו בפולמוס שמן השומשומין, בהיתר המכירה בשנת השמיטה ובפולמוס האתרוגים המורכבים) ובשנייה, הרב עובר לפסיקה שמרנית בהרבה (בהחמרתו באיסור הצבעת נשים, בנושא חליבה בשבת, ובהחמרתו בהלכות גיור ואיסורו לנתוחי גופות יהודים במסגרת לימודי רפואה). פרופ' נריה גוטל הראה שהרב קוק מנמק את פסיקותיו גם בדברי קבלה ואגדה, דבר שאינו מקובל ברוב ספרי השו"ת האשכנזיים הקלאסיים (אך מצוי בפסיקות חכמי אשכנז הקדמונים וחכמי עדות המזרח). כך למשל מנמק הרב קוק את איסורו לניתוח גופות יהודים לצורך לימוד רפואה גם בכך שהגוף היהודי הוא קדוש, שכן היהודי שומר על גופו על ידי שמירת איסורי אכילה.

פלפול

הרב שלמה יוסף זווין (אישים ושיטות, עמוד 238) מרחיב על גישתו ההלכתית של הרב קוק, כשהוא עוסק בספריו וכתביו השונים. בין השאר מציין הרב זוין שהרב קוק נמנע מלבסס הסברים על שיטת ה"לשיטתו", כשהוא רואה בה פן פלפולי ולא מוכרח; אולם לא נמנע לאחר שהסביר שיטה לציין שהסבר זה תואם את שיטתו של אומרה במקום אחר.

עם זאת ניכר בהרבה מקורות בכתביו‏‏ כי הרב קוק התייחס בחיוב ובסנגוריה לצורת לימוד זו. הוא מנתח את הסיבה להתנגדויות שלימוד זה עורר בעבר, ואת הנימוקים ללגיטימיות שיש לו כיום. הרב קוק טוען שהלימוד הזה יש בו צד אסתטי, ועשוי לעורר לאהבת תורה. אמנם הוא מגביל ותוחם אותו בתנאים אחדים, כמו לא לערבב הלכה ואגדה ולאנשים שכבר יש להם ידיעות מעמיקות בלימוד.

מנהג

באופן כללי גישתו של הרב קוק למנהגים מהווה שיטה קלאסית בקרב האורתודוקסיה המודרנית. גישתו כללה התייחסות בכובד ראש למנהגים, כשלעתים הוא רואה חשיבות עצומה בקיים המנהגים ממש כדין תורה. גישתו המעניינת היא ביחס לדין המנהג ועניין "לא תתגודדו".

פילוסופיה וקבלה בהגותו

היטיב לתאר את הגותו הוגה הדעות הלל צייטלין במאמרו (הקו היסודי בקבלה של הרב קוק ז"ל). כאשר הוא שם אותו ברצף אחד עם גדולי הקבלה: האר"י, הבעל שם טוב, ובעל התניא, שם גם טען שהרב קוק הסתמך רבות על הקבלה הבעש"טנית, הרבה יותר ממה שמיוחס לו, הוא כותב:

"...בא הרב קוק וגילה בקבלה את נשמת הרבים, את מאורעותיה, סכנותיה, ירידותיה, הצלותיה, גאולותיה, צירופיה וזכוכיה, עליותיה ושגשוגיה של הנשמה ההיא, כלומר של כללות נשמת ישראל, והסתכל אף בנשמתו של היחיד רק מתוך האספקלריה של נשמת הרבים. החב"ד מסתכל בנשמתו של אחד מישראל ומשם הוא מביט בשכינה; הרב קוק מביט בשכינה, בכנסת ישראל, כלומר בשורש השרשים של נשמות ישראל, ומשם הוא מסתכל בנשמתו של היחיד. משל למי שעמד במקום אחד ידוע במגדל גבוה, ומסתכל במהלך הכוכבים, והלך ועמד במקום אחר באותו המגדל. אותו המסתכל ואותו המגדל ואותם הכוכבים, אלא שרואה הוא אותם מנקודת זווית אחרת..."

"...אם החב"ד גילה את המטפיזיקה של הקבלה ואת הפסיכולוגיה האישית שלה, גילה מרן הראי"ה, אם אפשר לומר כן, את הפסיכולוגיה הציבורית-לאומית של הקבלה, ואת מהלך ברורם של העולמות כולם ותקונם, מתוך חוק ההתפתחות המקובל עתה בכל שרשי המדעים וענפיהם."

היו חוקרים (כגון בנימין איש שלום) שטענו שאף שלקבלה מקום מרכזי בתפיסת עולמו של הרב קוק, הוא אינו צמוד לעולם המושגים שלה, אלא הוא משתמש בה לצורכי הגותו-הוא, באמצעות נתינת משמעות מחודשת לסמליה. כנגדם יצאו חוקרי קבלה, ובראשם יוסף אביב"י, שטענו כי עולמו הרוחני של הרב קוק נטוע עמוק בחיק הקבלה, וכי ניתן להראות במקומות רבים שבהם נראה שהוא כותב הגות בלבד, שאין זה אלא תרגום לשפה מודרנית של טקסטים קבליים קדומים (על פי פרשנותו הייחודית של הרב קוק).

אף שהרב קוק בחר שלא לציין את מקורותיו בפירוש, וסתם כתב שבאופן כללי הירבה להסתמך על כתבי האר"י, ניתן למצוא שמקורותיו רבים ומגוונים. ובהם זוהר, אידרות, עץ חיים, ספרי החסידות, ריה"ל (רבי יהודה הלוי), רמב"ם, ספרי מהר"ל מפראג, ספרי רמח"ל, הגר"א (הגאון מווילנה), כתבי אפלטון (המדינה וטמיאוס), יהודים ניאופלטוניים, כמו פילון האלכסנדרוני, ועוד.

בהגותו ניכרת גם השפעה של פילוסופים מודרניים של העת החדשה. כך למשל, באחד ממכתביו של בנו הרב צבי יהודה, הוא כותב שמאמרו החשוב של אביו - "דעת אלוקים", מבוסס על גישתו של הפילוסוף הרמן כהן. למעשה, רבים ממושגיו של שפינוזה מצויים הן במאמר זה והן במקומות רבים נוספים בהגות הרב קוק. השפעה מיוחדת ישנה להגותו של הגל (אולי בתיווכה של משנת ר' נחמן קרוכמל) על מחשבת הרב קוק. הדבר ניכר במיוחד במאמרו "למהלך האידיאות בישראל" (בתוך:אורות), שהינו שימוש במושגי האידיאות במובנן ההגליניות לשם הסברת ההיסטוריה היהודית. עוד ניכרת במיוחד הגותו של שלינג, במיוחד בכל הקשור לשילוב אחדות וריבוי. מלבד זאת ישנה זיקה הגותית, הן של מושפעות והן של ביקורת, לכתבי קנט, שופנהאואר, ניטשה, הנרי ברגסון, בודהיזם וכן לתגליות מדעיות בעלי השפעה פילוסופית (אבולוציה, גיל העולם ועוד).

תשובה וגאולה

התשובה במשנת הרב קוק תופסת מקום מרכזי מאוד. אחד הכתבים הבודדים שיצאו לאור בחייו הינו הספר "אורות התשובה". בספר זה הוא מברר את התהליכים הגורמים ומניעים לתשובה, ואת מטרותיה, ומחדש את רעיון התשובה לאו דווקא כשיבה מחטא מסוים וכחזרה בתשובה פשוטה, אלא כתהליך התקדמות כללי של המציאות, זאת בהתבסס על ספרות הסוד של היהדות.

התשובה כוללת לפי זה גם חזרה בתשובה של ציבור, תהליכים מדיניים, חברתיים, מדעיים, ואינה שייכת רק ליחידים. דבר נוסף שהוא מחדש הוא את הזהות בין הגאולה לחזרה בתשובה, כאשר הגאולה המצופה אינה נוגעת רק בעם ישראל ושיבתו לארצו, אלא כוללת גם עליה של כלל האנושות למדרגה מוסרית גבוהה יותר. התשובה במובנה הכללי לפיו היא שיבת עם ישראל לארצו ולעצמאותו, ולכן היא גם גאולה. לפיכך ייתכן גם מצב שבו קודם העם חוזר לארצו, כך שהתשובה הציבורית הלאומית קודמת לתשובה הפרטית של היחידים.

תומכים ומתנגדים

תומכיו

מכתב של הרב קוק אל הנציב העליון הרברט סמואל

אישיותו של הרב קוק, ידיעותיו בנגלה ובנסתר וטוהר נפשו זכו להערכה רבה אצל הרבנים מרוב הזרמים השונים, חובבי ציון וחרדים. חליפת האגרות והמכתבים בינו לבין רבנים גדולי ישראל וכן התבטאויות של רבנים שונים מבטאות כבוד רב כלפי הרב קוק, הגם כשפעמים רבות לא הסכימו עם דרכו ושיטתו.

בין מחליפי המכתבים עימו (מהם שהתנגדו לשיטתו והשקפתו ואף בחריפות, אך ראו בו אחד הגדולים): הרב אברהם ישעיה קרליץ - החזון איש, הרב חיים עוזר גרודזינסקי - מנהיג יהדות מזרח אירופה לפני השואה, הרב נפתלי צבי יהודה ברלין - ראש ישיבת וולוז'ין, הרב חיים סולובייצ'יק, בנו הרב יצחק זאב סולובייצ'יק, האדמו"ר מגור דאז - רבי אברהם מרדכי אלטר, הרב איסר זלמן מלצר ("אבן האזל") - ראש ישיבת עץ חיים, הרב שמשון אהרון פולנסקי הידוע כ"הרב מטפליק", הרב יוסף חיים זוננפלד - מנהיג העדה החרדית, הרב יוסף יצחק שניאורסון (האדמו"ר השישי של חב"ד), הרב אהרון קוטלר, הרב נתן צבי פינקל המוכר כ"סבא מסלובודקה", הרב מנחם מנכין היילפרין - מגדולי המקובלים, הרב ירוחם ליבוביץ - המשגיח של ישיבת מיר, הרב ברוך בר ליבוביץ - מגדולי ראשי הישיבות, הרב יהודה מאיר שפירא - ראש ישיבת חכמי לובלין ומייסד לימוד הדף היומי ועוד רבים.

הרב החפץ חיים עזב את הכינוס הראשון של אגודת ישראל ("הכנסייה הגדולה הראשונה") בתרפ"ג בווינה בטריקת דלת, לאחר שבישיבת הפתיחה השמיע הרב שור מבוקרשט דברי פגיעה ברב קוק, ואז זעק החפץ חיים: "פגעו במרא דארעא דישראל! מען דורף קורע זיין (תרגום מיידיש: יש לקרוע קריעה)!" הוא חזר בכעס לאכסנייתו וסירב לחזור להמשך הכינוס, וכן סירב ללחוץ את ידיהם של בני המשלחת הירושלמית ואמר להם: "לאלה שעושים מחלוקת נגד רבה של ירושלים איני נותן שלום!" והוסיף: "דעו לכם כי הוא קדוש וטהור, וכל הנוגע בו לא יינקה!".^{[דרוש מקור]}

הרב מלצר אמר לרב גרודז'ינסקי בביקור אצלו בהתייחסו לרב קוק: "אנו גדולים עד בריח הדלת שלו!" ובהספד על הרב קוק אמר: "יחיד הדור בגאונות, יחיד הדור בצדקות, יחיד הדור בחסידות!"

הרב שלמה אליעזר אלפנדרי, על אף התנגדותו החריפה לציונות, התכתב עם הרב קוק והעריכו כאחד מגדולי הדור. במכתב מו' בשבט תרפ"ד לרב יעקב משה חרל"פ, מגדולי תלמידי הרב קוק, הביע הרב אלפנדרי את מחאתו החריפה נגד מי שפגע בכבודו של הרב קוק: "הגיע לאזני מפי עדים נאמנים ש... פער פיו מבלי חוק ושחץ עם הרב והתבטא בביטולים כלפי הרבי קוק וגדף מערכות ישראל אלופי ישורון. תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק". הרב אלפנדרי ביקש את הערותיו של הרב קוק על חיבור שחיבר וקיבל את השגותיו.

הרב שלמה אלישיב, גדול המקובלים בתקופתו (סבו של הרב יוסף שלום אלישיב) אמר לרב אריה לוין שהיה מגדולי תלמידי הרב קוק (בתו התחתנה עם הרב יוסף שלום אליישיב) על הרב קוק שהוא "כליל השלמות: שלמות בגאונות, שלמות בצדקות, שלמות במחשבה ושלמות בהנהגה!".

הרב יצחק הוטנר (שהיה תלמידו) אמר עליו: "הרב היה בקי בכל התורה כולה, בבלי וירושלמי, נגלה ונסתר, ממש כל רז לא אניס ליה בכל חלק מחלקי התורה! והוסיף: "הרב היה גדול בתורה, ביראה ובחסידות, מכל אשר חלקו עליו!" רבו, "הסבא מסלבודקה" אמר לו על הרב קוק: "הרב קוק לא למד בישיבות המוסר, אך הוא הצורה של המוסר!".

הרב היילפרין כותב לרב קוק במכתב שבחים גדולים מאוד: 'ידיד עליון ב"ה וידיד עמו ישראל ה"ה הרב הגאון הגדול, צדיק יסוד עולם, מפורסם לתהילה בכל קצווי הארץ, שבחו מי ימלל, כבוד קדושתו מי יספר, מו"ה מרנא ורבנא...", ובהתייחסו לדברי הרב קוק בספרו "ראש מילין" הוא כותב: 'ב"ה זכיתי להשיג את ספרו הנפלא הפלא ופלא, ונקרא שמו 'ראש מילין', שמה ראיתי לפי מיעוט שכלי כוחו וגבורתו עד אין חקר!".

הרב זליג ראובן בנגיס שדגל בהשקפת העדה החרדית והיה ראב"ד העדה החרדית לאחר פטירת הרב קוק, כותב לרב קוק, שהכירו מישיבת וולוז'ין, מכתב שבו כותב "הרב הגאון האדיר, תפארת ישראל... הכהן הגדול מאחיו...".

הרב יצחק זאב סולובייצ'יק מבריסק שהיה אנטי-ציוני כתב לרב קוק במכתב אליו: "הרב הגאון הגדול המפורסם, תפארת ישראל..." ובמכתב אחר מכנה את הרב קוק "פאר הדור". הרב ירוחם הלוי לייבוביץ' שהיה אף הוא מתנגד לציונות כתב לרב קוק: 'לכבוד הרב הגאון המפורסם בכל קצוי תבל, סיני ועוקר הרים, צדיק וחסיד, כליל המעלות והטוהר, רשכבה"ג ומרא דארעא דישראל, אדמו"ר הגאון א"י הכהן קוק שליט"א'. הרב ברוך דב לייבוביץ שהיה גם הוא מתנגד חריף לציונות, כתב בראש מכתבו לרב קוק: 'כבוד הגאון האמתי, נר ישראל, עמוד הימיני כקש"ת'. הרב קוטלר כותב בראש מכתבו לרב קוק: 'מעלת כבוד הגאון הגדול המפורסם בכל קצוי הארץ, פאר הדור, עמוד הימיני, פטיש החזק, מעוז ומגדול לתורה ולדת...". הרב שפירא מלובלין כתב לרב קוק בלשון זו: "חכימא דיהודאי, רב האי גאון ודגול מרבבות קודש, שר התורה ופאר הדור, מרא דארעא דישראל".

החזון אי"ש פנה אליו בפנייה 'הוד כבוד מרן שליט"א שלומכם ישגה' והחזון אי"ש השתמש בתואר הכבוד "מרן" רק לגדולים ביותר בעיניו כמו הרב מלצר, הרב גרודז'ינסקי, הרב יצחק זאב סולובייצ'יק והרב אלחנן בונם וסרמן. וכן, בהנחת אבן הפינה לישיבת "בית יוסף" בבני ברק, החזון אי"ש עמד משך כל נאום הברכה של הרב קוק, כבוד שלא נתן לגדולי תורה אחרים שדיברו שם, ולאלה ששאלו אותו מדוע שלא ישב, הוא ענה: "די תורה שטייט!" (מיידיש: "התורה עומדת!").

הרב שלמה זלמן אוירבך שהכיר את הרב קוק בצעירותו אמר עליו לרב משה צבי נריה שהיה מתלמידי הרב קוק: "הרב היה גאון מופלא וקדוש עליון". בהזדמנות אחרת אמר לרב נריה: "הרב היה גדול בכל, איש האשכולות. מאיזה צד שהיית מתבונן בו, היית רואה את גדולתו, את יחידותו. גאון ששלט בכל מכמני התורה, בנגלה ובנסתר, צדיק בכל דרכיו ובכל מעשיו, בדקדוקי מצוות ובמעלות המידות, בשקידת הלימוד ובמעשי החסד." ועוד אמר על הרב קוק: "לא היו גדולים כמוהו בדורו. זו הייתה גדלות מיוחדת. הרב היה גדול לא רק בדורו אלא בדורות!". הרב קוק היה הרב שערך את חופתו של הרב אוירבך בחתונתו. כמו כן סיפר בנו, כשהיה אומר אביו "הרב" ללא הוספת שם, כוונתו הייתה לרב קוק. גם הרב יעקב רקובסקי העיד על כך, וסיפר שכך אמר לו רבי שלמה זלמן: "ר' יעקב, אם אני אומר לך 'דער רב', 'הרב', תדע לך שזה הרב קוק, זה הרב שלנו, זה הרב שלי". הוא אמר: "יש את ר' צבי פסח פרנק, כל אחד עם גדלותו הוא, אבל כשאני אומר הרב, הרב אני לא אומר לאף אחד, הרב שלי זה הרב קוק".

בדין תורה שנערך בפני הרב יוסף שלום אלישיב בין הרב יוסף בוקסבוים, מייסד מכון ירושלים ומנהלו הראשון, לבין אדם שלא רצה להכניס ל"אוצר מפרשי התלמוד" שבהוצאת המכון דברים של הרב קוק ובגלל זה פוטר על ידי הרב בוקסבוים, הצדיק הרב אלישיב את הפיטורים ותמה מדוע לא להכניס דברי תורה של הרב קוק לקובץ, הרי "הרב היה קדוש!".

הרב יוסף משאש מחשובי רבני מרוקו, מכנה אותו "תפארת ישראל", מצדד בהקמת ישיבת מרכז הרב, וכותב כי הוא גער במתנגדיו באופן חריף.

רבני תימן בירושלים כיבדוהו מאוד וכשכתבו את ספר "אמונת ה'" החתימו עליו את גדולי הרבנים בירושלים, הרב קוק תואר כך: "רבנו הכהן הגדול, נר ישראל וקדושו, גדול הדור ונזרו מרן אברהם יצחק הכהן קוק זצוק"ל וכו'". הרב מרדכי שרעבי סבר שדרכו של הרב קוק נכון מדרכו של הרב זוננפלד‏‏.

רבים מראשי היישוב ואנשי רוח והגות כברל כצנלסון, ברנר, ובמיוחד א"ד גורדון, אז"ר, ביאליק ועגנון כיבדוהו ושמרו על קשר אתו. הצייר נחום גוטמן מספר כי ברנר פסע אחר הרב קוק ביפו כשהוא מהלך בדיוק בתוך עקבותיו של הרב קוק.

מתנגדיו

לעומת זאת, במחנה "העדה החרדית" היו שהתנגדו לו בחריפות בשל דעותיו והתחברותו לדעתם לרשעים. חוגים אלו החרימו אותו ואת כתביו והוציאו נגדו קונטרסים ופשקווילים ובהם גידופים ושמות גנאי. הרב גלזר, רבה לשעבר של רמלה, סיפר כי היו בשכונת מאה שערים שצעקו לו "אפיקורס" מאחורי תריסים מוגפים, כאשר הלך ברחוב. קבוצה של קיצונים מהיישוב הישן עשו בל"ג בעומר באחת השנים, בובה בדמותו והעלוה באש. יעקב ישראל דה האן שהיה מהעסקנים הבולטים בעדה החרדית ארגן תביעה משפטית כנגד הרב קוק בראשית ימי המנדט הבריטי.

הרב אלחנן וסרמן, שנמנה עם הפלג הקנאי באגודת ישראל, כתב: "ידוע כי העומד בראש [הרבנות הראשית] כותב וחותם קול קורא לעורר היהודים לתת כסף לקרן היסוד, וידוע גם כן כי כספי קרן היסוד הולכים לגדל כופרים להכעיס, ואם כן המעורר לתמוך בקרן זה הוא מחטיא את הרבים במדרגה היותר נוראה ... ואם רואים אנו שהוא מהלל רשעים יודעים אנו שזהו רשע גמור באופן שהדבר ברור שאסור להתחבר לאיש כזה. ולולא שאינני כדאי הייתי אומר כי המחזיק בהצעה זאת (לחבר את העדה החרדית עם הרבנות הראשית) ראוי לנדותו" (קובץ מאמרים ח"א עמוד קנ"ג).

גם הרב יואל טייטלבוים, האדמו"ר מסאטמר מתאר באחת מתשובותו את הרב קוק כאיש צר ואויב לדת תורתנו הקדושה ולעיקרי האמונה, אשר מחזק את הציונים, העדה הרעה והטמאה, ושמפיץ דברי מינות וכפירה. גם רבנים אחרים, בעיקר מהונגריה מלפני השואה, יצאו נגדו באופן דומה.

רב נוסף שהתנגד לחלק משיטתו היה הרב יעקב חיים סופר בעל כף החיים שעלה מבגדד. הוא צירף חתימתו לחתימת כמה מחכמי הספרדים שלא לקרא ספרו אורות‏‏, אמנם למרות זאת בעל כף החיים שלח לו כרך אחד מספרו כף החיים עם הקדשה בה כותב לו תוארי שבח וכבוד מרובים^{[דרוש מקור]}, ניניו של רבי יעקב חיים סופר מעידים על זקינם שגם ביקש וקיבל המלצה מהראי"ה קוק לספר כף החיים. גישה זו נשמרה אצל חלק מרבני עיראק בזמננו דוגמת נכדו של הרב סופר, הרב יעקב חיים סופר שעומד בראש ישיבה בירושלים.

התנכלות לספריו ולכל ספר תורני אחר ששמו ותורתו מוזכרים בהם, היא עוד אחת מהשיטות שמתנגדיו נוקטים במלחמתם נגדו. רבים מהמו"לים מצנזרים בגין כך את אזכוריו, וגררו מחאות. (דוגמה). מסופר כי הרב שלמה זלמן אויערבך סירב לבקשות להשמיט את הסכמתו של הרב קוק מספרו, והעדיף שלא להדפיס כלל את ספרו ללא ה"הסכמה"^{[דרוש מקור]}.

חיים בלוך בספרו "דובב שפתי ישנים", הביא נוסח של מכתב, שלדבריו כתב אותו רבי יוסף רוזין ("הרוגצ'ובר") המכיל ביטויים קשים נגד הרב קוק: "הבור, השוטה, המכונה בשם ... צא טמא יקרא לו ואסור להתוכח עמו... והרי הוא כופר בהשגחה עליונה". אולם רבי מנחם מנדל שניאורסון אדמו"ר חב"ד כתב בתגובה לבלוך‏‏ שמדובר בזיוף שלא ניתן לייחסו לרב יוסף רוזין.‏‏

מנהיגי תנועת המזרחי העריכו אותו הערכה רבה, אולם במספר מקרים התנגדו לפעולותיו או להשקפת עולמו האקטיביסטית מדי לטעמם. הרב קוק לא הצטרף רשמית למזרחי וטען שהמזרחי צריך להילחם על כך שהציונות תאמץ קו דתי-מסורתי יותר. בכמה מקרים הציב הראי"ה מועמדים למשרות נגד מועמדים של המזרחי. לאחר מותו של הרב קוק ניסה חוגו להעמיד במקומו את הרב חרל"פ כרב ראשי אשכנזי (בתמיכת חלק מן החרדים), בעוד אנשי המזרחי (בתמיכת גורמים חרדיים אחרים) ניסו לקדם, ואף הצליחו, את מועמדותו של הרב ד"ר יצחק אייזיק הלוי הרצוג.

ראו גם יחסם של תומכים ומתנגדים לספרו של הרב קוק אורות.

ציטוטים ממשנתו

• האחדות הקוסמולוגית של הבריאה

"כמה פשוט הוא הדבר, שבעליית רצונו של האדם כל הברואים מתעלים, ובשפלותו כולם נשפלים. האחריות המוסרית הקוסמית הרזית הזאת כמה פשוטה ישרה וטבעית היא."

"כמה רוממה היא, כמה אמת ושירה כמוסה היא, המחשבה הרזית שהאדם מצד כוחו הרוחני פועל על כל ההויה כולה." (אורות הקודש ג')

• צלם אלהים שבאנושות

"אהבת הבריות צריכה להיות חיה בלב ובנשמה, אהבת כל האדם בייחוד, ואהבת כל העמים כולם, חפץ עילוים ותקומתם החומרית והרוחנית... תכונה זו היא שמסגלת את רוחא דמלכא משיחא לחול על ישראל...עלינו לדעת כי נקודת חיים אור וקודש תמיד לא זזה מהצלם האלהי שנחנן בו האדם בכללו, וחוננו בו כל עם ולשון, כל אחד לפי ערכו" (מוסר אביך, עמ' נ"ז)

"...רק על נפש עשירה באהבת הבריות ואהבת האדם, תוכל אהבת האומה להתנשא בגאון אצילותה וגדולתה הרוחנית והמעשית..." (שם נ"ח)

• סגולת ישראל והדרגות בבריאה

כהוגים לא מעטים ביהדות הוא ראה הבדל בין נשמת עם ישראל לנשמות האומות, באשר הוא ראה בכנסת ישראל גילוי אלהי.

"כנסת ישראל היא תמצית ההויה כולה, ובעולם הזה נשפע תמצית זו באומה הישראלית ממש, בחומריותה ורוחניותה, בתולדתה ואמונתה." (אורות עמ' קל"ח)

"ההבדל בין הנשמה הישראלית היהודית, מאווייה הפנימיים, שאיפתה, תכונתה ועמדתה ובין נשמות הגויים כולם, לכל דרגותיהם, הוא יותר גדול ויותר עמוק מההבדל שבין נפש האדם ונפש הבהמה, שבין האחרונים רק הבדל כמותי נמצא, אבל בין הראשונים שורר הבדל עצמי איכותי" ("אורות", עמ' קנ"ו, פרק ה')

• האלהות כמקור כל היש, ואושר האדם כקרבתו לאלהים

אי אפשר למצא מעמד מבוסס לרוח כי אם באוויר האלהי. הידיעה ההרגשה הדמיון והחפץ והתנועות הפנימיות והחיצוניות שלהם, כולם מזקיקים את בני האדם שיהיו אלהיים דווקא. אז ימצאו את מילואם, את יחוסם השוה והמניח את הדעת. אם מעט פחות מגדולה זו יבקש לו האדם הרי הוא מיד טרוף כספינה המטורפת בים...מקום מנוחתנו הוא רק באלהים..." (אורות עמ' קיט)

• סבל האנושות בגלל נטישת העצמיות ואיבוד הייחודיות

כל החולשות הגופניות והרוחניות, כל המחשבות הפסולות, וכל הרעיונות המדלדלים, המטשטשים את הכשרון ואת בהירות הנשמתית, באים רק מחסרון הארה של הנשמה העצמית." (אורות הקודש ג' קלז)

• הבדל בין האישה לגבר:

"וכמה מידות עליונות וטובות, וכמה אושר ומרחב יש בחלק הטוב הזה של היות הנשמה נשמת איש פועל, יוצר, מחדש ומחייב פעלים והגיונים, שאיפות ומעשים, על פי עצמיותו הפנימית במערכי קדושתו - הנעלה מנפש האישה - הנחשבת כחומר לגבי הצורה - לעומת נשמת האיש הצורתית, ורבה היא ההודאה המחויבת ליוצר הנשמה מכל איש ואיש, שלא עשני אישה".

"עם כל היתרון של האיש הפועל והרושם את רשמי השפעתו ומפעלותיו בחיים ובעולם, הנה יש לעומת זה ג"כ יתרון להאשה הנפעלת, שהיא עשויה בתכונה כזאת של קבלת רשמים, בזה שהפעולות והתעוררות המעשה העצמיות ירשם האדם על ידן בצמצום של כחו החומרי והרוחני, ויוכל לפעמים לסור עי"ז מהמגמה האלוקית העליונה, מה שא"כ התכונה הנפעלת של האשה כשהיא ישרה, היא עלולה להרשם ולהפעל מתכונת השפע של המעשה אשר עשה האלוקים, מהתכונה הישרה, כאשר עשה את האדם ואת העולם, את התכן החומרי והרוחני שבהויה, ישר מכוון לרצונו העליון הפשוט והישר." (עולת הראי"ה ע"א)

• הדמיון והחלומות

"השכל הרציונלי שלנו אינו כי אם תלמיד קטן, המסביר קצת את כל אור החיים שיש באוצר דמיוננו העשיר והקדוש, החי בחיי מציאות עליונה, המכרעת את המציאות הריאלית באיתניות עצמיות הויתה". (אורות הקודש א' רכ"ו)

"החלומות הגדולים יסוד העולם הם. המדרגות שונות הן. חולמים הם הנביאים, בחלום אדבר בו. חולמים הם המשוררים בהקיץ. חולמים הם בעלי המחשבה הגדולים לתיקון העולם. חולמים אנו כולנו בשוב ד' את שיבת ציון." (אורות הקודש א' רכ"ו)

• אחדות הגוף והנפש

"ההתעמלות, שצעירי ישראל עוסקים בה בארץ ישראל, על מנת לחזק את גופם בשביל להיות בנים אמיצי כח לאומה, היא משכללת את הכוח הרוחני של הצדיקים העליונים, העוסקים בייחודים של השמות הקדושים, להרבות הבלטת האור האלהי בעולם, ואין גילוי אחד עומד בלא חבירו כלל." (אורות עמ' פ).

מספריו

• גדלות התשובה

"ממעמקים באה התשובה... התשובה באה משאיפת המציאות כולה להיות יותר טובה ומזוככת, יותר חסינה ומעולה ממה שהיא." (אורות התשובה ו' א')

"התשובה הכללית שהיא עילוי העולם ותיקונו..." (שם ד' ג')

"מצד הבינה התשובה באה. וברום מעלתה הזדונות הוים לזכויות ועליהם חיו יחיה" (שם י"א א')

"התשובה היא תמיד שרויה בלב, אפילו בעת החטא עצמו התשובה גנוזה בנשמה, והיא שולחת קויה, שהת מתגלים אחר כך בעת שבא הנוחם הקורא לתשובה." (שם ו' ב')

"קביעות המחשבה של התשובה היא מייסדת את אופיו של האדם על יסוד האצילות." (שם ט' א')

"גדול ונשגב הוא אושר התשובה... אין דבר מצרף ומטהר את האדם, מעלהו למעלת אדם באמת כהעמקת התשובה." (שם י"ג י"א)

ספריו

ערך מורחב – כתבי הראי"ה

הרב קוק כתב ספרים רבים, חלקם פרסם בעצמו; אולם רובם התפרסמו לאחר מותו. בנוסף חלק גדול מהספרים שיצאו על שמו מהווים למעשה עריכות שונות של כתביו השונים. כתביו הנפוצים והנלמדים ביותר, הם: שבת הארץ, מאמרי הראי"ה, אגרות הראי"ה, עולת ראיה, עין איה, אורות, אורות הקודש, אורות התורה ואורות התשובה.

מתלמידיו

הרב צבי יהודה קוק - בנו של הרב קוק. ראש ישיבת מרכז הרב וממנהיגי הציבור הציוני-דתי הרב יעקב משה חרל"פ - רב שכונת שערי חסד וראש ישיבת מרכז הרב הרב דוד כהן ("הרב הנזיר") - עורך "אורות הקודש" הרב משה צבי נריה - מייסד ישיבות בני עקיבא. כתב ספרי ביוגרפיה רבים על הרב קוק הרב אריה לוין - "הצדיק הירושלמי", תלמיד-חבר לרב קוק הרב חיים יעקב לוין - בנו של רבי אריה לוין. רב העיר פרדס חנה-כרכור הרב ד"ר משה זיידל - חוקר ומרצה לתנ"ך הרב מנחם אושפיזאי - רב העיר רמת גן הרב יהושע קניאל - רבה הראשי האשכנזי של חיפה ומוותיקי תלמידי הרב עוד מיפו

הרב יצחק הוטנר - ראש "ישיבת רבי חיים ברלין" בניו יורק הרב שלמה זלמן אוירבך - ראש ישיבת קול תורה ופוסק הדור הרב יהודה גרשוני - העילוי מגרודנה הרב שאול ישראלי - דיין בבית הדין הגדול וראש ישיבת מרכז הרב הרב אליהו יצחק פריסמן - מן התלמידים הבולטים בישיבה הרב שמעון סטרליץ - מן התלמידים הבולטים בישיבה. דברי תורתו נדפסו ב"שם משמעון" ו"מהמקור: דברי מחשבה". הרב שלום נתן רענן - חתנו של הרב קוק המשורר יוסף צבי רימון הרב ישראל פורת - מחבר "מבוא התלמוד" הרב דוקטור בנימין מנשה לוין - מחבר "אוצר הגאונים" הרב יצחק אריאלי - מראשי ישיבת מרכז הרב עזריאל קרליבך - עורך מעריב

ראו גם

• כתבי הראי"ה
• חזון הצמחונות והשלום
• הלכה ברורה ובירור הלכה

לקריאה נוספת

על חייו ודמותו

• יואב אלשטיין וחסידה כהן, הראי"ה : תולדות הרב אברהם יצחק הכהן קוק ופועלו, הוצאת מורשת, תשכ"א (1961).
• חיים בארי, אוהב ישראל בקדושה : הגות רוחו ושיח לבבו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הוצאת 'ספרי חי"כ', תשמ"ט (1989), חמשה כרכים.
• שמואל אבידור הכהן, האיש נגד הזרם : פרשיות מתורתו וממסכת חייו, הוצאת ידיעות אחרונות, תשס"ב (2002)
• חיים ליפשיץ (בשיתוף עם צבי קפלן), שבחי הראי"ה : דברים שסופרו על מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק, מכון "נזר דוד", תשנ"ה (1995
• חיים ליפשיץ, הוגים וחוזים : מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק ובני דורו : דמויות, דרכי חיים, הגיונות, בהוצאת 'מכון הראי"ה', תשכ"ה (1965).
• יהודה לייב הכהן מימון, הראי"ה : רבי אברהם יצחק הכהן קוק, מוסד הרב קוק, תשכ"ה (1965).
• רזיאל ממט, לחישה רועמת : סיפורו של הרב קוק, יד יצחק בן צבי ועם עובד,תש"ן (1990).
• זאב אריה רבינר, אור מופלא : מרן הרב קוק, הוצאה עצמית, תשל"ו.
• שמחה רז, מלאכים כבני אדם, קול מבשר, תשס"ב.
• משה צבי נריה, שיחות הראי"ה, הוצאת "חי ראי", תשמ"ח (1988).
• משה צבי נריה, טל הראי"ה, תשמ"ה (1985).
• משה צבי נריה, חיי הראי"ה, הוצאת מוריה, תשמ"ג (1983).
• משה צבי נריה, מועדי הראי"ה, תשמ"ד (1984)
• משה צבי נריה, לקוטי הראי"ה, הוצאת צלע, תשנ"א (1991),
• משה צבי נריה, לקוטי הראי"ה ב', חי ראי, תשנ"א.
• משה צבי נריה, לקוטי ראי"ה ג', תשנ"ה (1995).
• משה צבי נריה, בשדה הראי"ה, תשמ"ז (1987).
• נריה גוטל, מכותבי הראי"ה : על חוגי מכותביו של הראי"ה קוק, מכון הרצי"ה, תש"ס (2000).
• בן-ציון שפירא (עורך), אגרות לראי"ה, המכון ע"ש הרצי"ה, תש"ן (1990).
• ארגון "אור האורות", אור שלמה, על הערצתו הגדולה של הגרש"ז אויערבך לראי"ה קוק, ומחאותיו החריפות כלפי מבזי הראי"ה ה'תשס"ח.
• חיים לנגזם (עורך), כתלנו – הרב קוק והמאבק על הכותל, ירושלים תשס"ט
• ארגון "אור האורות", אור הברק, פעילותו של מרן הראי"ה קוק בייסוד בני ברק, וקשריו עם מייסדה ונשיאה ר' יצחק גרשטנקורן ה'תש"ע (2009).
• ארגון "אור האורות", רעים אהובים, תורות וסיפורים ממרן הראי"ה בענייני חופה, נישואין והבית היהודי ה'תש"ע.
• ארגון "אור האורות", אור ראובן, קשרי הידידות בין הראי"ה קוק ורבי זליג ראובן בנגיס, ראב"ד העדה החרדית ה'תשע"א.

על משנתו והגותו

• יוסף אביב"י, היסטוריה צורך גבוה, ספר היובל לרב מרדכי ברויאר, בעריכת מ' בר-אשר, תשנ"ב, עמ' 709–771.
• בנימין איש שלום, הרב קוק בין רציונליזם למיסטיקה, עם עובד, תש"ן (1990).
• דב שוורץ, אמונה על פרשת דרכים - בין רעיון למעשה בציונות הדתית, הוצאת עם עובד, תשנ"ו (1996).
• דב שוורץ, ארץ הממשות והדמיון : מעמדה של ארץ ישראל בהגות הציונית דתית, עם עובד, תשנ"ז (1997).
• דב שוורץ, הציונות הדתית בין הגיון למשיחיות, עם עובד/ספרית אפקים, תשנ"ט (1999).
• דב שוורץ, אתגר ומשבר בחוג הרב קוק, עם עובד, ספרית אפקים, תשס"א (2001).
• דב שוורץ, הציונות הדתית : תולדות ופרקי אידאולוגיה, האוניברסיטה המשודרת, תשס"ג (2003), בעיקר פרקים ד'-ה'.
• יעקב פילבר, אילת השחר, המכון לחקר משנת הראי"ה, תשנ"א.
• יעקב פילבר, ביאורים ומקורות לאורות התשובה, המכון לחקר משנת הראי"ה, תשנ"ז.
• יעקב פילבר, ארץ ושמים, המכון לחקר משנת הראי"ה, ירושלים, תש"ן.
• יעקב פילבר, כוכבי אור : עיונים במשנת רבנו..., המכון לחקר משנת הראי"ה, תשנ"ג.
• יעקב פילבר, לאורו : עיונים במשנת רבנו..., המכון לחקר משנת הראי"ה, תשנ"ה.
• יעקב פילבר, קדושה ומלכות : עיונים במשנת רבנו, המכון לחקר משנת הראי"ה, תשנ"ז.
• צבי ירון, משנתו של הרב קוק, ההסתדרות הציונית העולמית, תשל"ד (1974).
• חיים יצחק חמיאל (עורך), באורו : עיונים במשנתו של הרב...ובדרכי הוראתה, ההסתדרות הציונית העולמית, תשמ"ו (1986).
• יצחק רפאל (עורך), הראי"ה : מאמרים במשנת מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק עם מלאת שלושים שנה להסתלקותו, מוסד הרב קוק, ה'תשכ"ו (1966).
• בנימין איש שלום ושלום רוזנברג (עורכים), יובל אורות : הגותו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, "ספריית אלינר" של ההסתדרות הציונית העולמית, תשמ"ה (1985).
• יצחק רפאל (עורך), זיכרון ראי"ה : קובץ מאמרים במשנת מרן הרב... עם מלאת חמשים שנים להסתלקותו, מוסד הרב קוק, תשמ"ו (1985).
• שמואל שפרבר בשיתוף דניאל שפרבר ודוד שפרבר, ראיות הראי"ה : מסות ומחקרים בתורתו של הרב קוק, הוצאת בית הרב, תשנ"ב.
• דוד הכהן (עורך), חזון הצמחונות והשלום מבחינה תורנית : אורות מהמאמרים "אפיקים בנגב" ו"טללי אורות"..., מכון נזר דוד, ה'תשמ"א (1981).
• חיים ליפשיץ, במעגלי חוג הראי"ה : פרקים ממשנת הראי"ה קוק זצ"ל, בהוצאת האגודה לספרי הראי"ה קוק בסיוע מוסד הרב קוק, ה'תש"ה (1945).
• חיים ליפשיץ, ישראל בתווך : חזון ימינו הגדולים במשנת מרן (הרב) אברהם יצחק הכהן קוק, מכון הראי"ה, ה'תשכ"ח (1968).
• חיים ליפשיץ ואליהו אביחיל חזון ישראל : פרקי אורות על ישראל ותחייתו, מכון "נזר דוד", תשנ"ה.
• חיים ליפשיץ, רואה האורות : שירת אדם, שירת התשובה במשנת מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק, מכון נזר דוד, ירושלים תשנ"ה.
• חיים ליפשיץ, דרכי תלמוד תורה והשתלמות במשנת מרן (הרב) אברהם יצחק הכהן קוק, מכון הראי"ה, ה'תש"ל (1970).
• יובל שרלו, וארשתיך לי לעולם : דמותו הדתית של האדם מישראל בעת התחייה במשנת הרב קוק, בהוצאת ישיבת ההסדר בפתח תקווה, תשס"ג (2003).
• יובל שרלו, תורת ארץ ישראל לאור משנת הראי"ה קוק, בהוצאת ישיבת הגולן, תשנ"ח (1998).
• ראובן גרבר, מהפכת ההארה : דרכו הרוחנית של הראי"ה קוק, הספרייה הציונית (ההוצאה לאור של ההסתדרות הציונית העולמית), תשס"ה (2005).
• חגי בן ארצי, החדש יתקדש : הרב קוק כפוסק מחדש, הוצאת "משכל" וידיעות אחרונות - ספרי חמד, תשע"א (2010).
• נריה גוטל, חדשים גם ישנים : בנתיבי משנתו ההלכתית-הגותית של הרב קוק, הוצאת מאגנס, תשס"ה.
• נריה גוטל, מכותבי ראיה, הוצאת מכון הרצי"ה, תש"ס.
• אבינועם רוזנק, הרב קוק, מרכז זלמן שזר, תשס"ז.
• אבינועם רוזנק, ההלכה הנבואית: הפילוסופיה של ההלכה של הראי"ה קוק, הוצאת מאגנס (של האוניברסיטה העברית), תשס"ה.
• חיים ישעיהו הדרי (בהשתתפות צבי זינגר [ירון]), פרקים במשנתו העיונית של הרב קוק : סדרת שיחות, הוצאת אמנה, תשל"ו (1976).
• חיים ישעיהו הדרי, התשובה במשנתו של מרן הראי"ה קוק, ישיבת הכותל, תשנ"ד (1994).
• משה צבי נריה, אריה שטרן ונריה גוטל (עורכים), ברורים בהלכות הראי"ה, בית הרב, תשנ"ב.
• בנימין אפרתי, הסנגוריה במשנת הרב קוק, מוסד הרב קוק, תשמ"ט (1989).
• חגי לונדין, ביאורים במאמר למהלך האידיאות בישראל - משמעות הגלות והגאולה של עם ישראל ועומק מהלכו ההיסטורי, הוצאת מעליות שעל ידי ישיבת "ברכת משה", תשס"ה.
• חגי לונדין, ביאורים במאמר הדור - – יחסו של הרב קוק כלפי דורנו, דור הגאולה, הוצאת מעליות שעל ידי ישיבת "ברכת משה", תשס"ח.
• חגי לונדין, ביאורים במאמר חזון הצמחונות והשלום - - יחסו של הרב קוק כלפי הצמחונות, הוצאת "בנין התורה", תשס"ט.
• יוסף בן שלמה, שירת החיים, מסדרת "אוניברסיטה משודרת" משרד הביטחון - ההוצאה לאור, תשמ"ט (1989).
• יובל פרוינד, ראי"ה בהירה : התבוננות פנימית על פי כתבי הרב קוק, בראש יהודי - מרכזים למודעות עצמית, תשס"ה.
• יוסף קלנר, מילון הראי"ה : ערכים ומונחים בכתבי הרב..., הוצאת בנתיבות אמונה, תשנ"ט (1999).
• שבת הראיה דף מחקרי יוצא מידי ערב שבת על ידי ארגון "אור האורות".

קישורים חיצוניים

אודותיו

• אפרים צורף, חיי הרב קוק, ירושלים תש"ז
• אברהם יצחק הכהן קוק, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• בית הרב קוק
• ערוץ הרב קוק באתר שורש
• רבי אברהם יצחק הכהן קוק, באתר MyTzadik
• אברהם רגלסון, הסתכלותו השירית של הרב קוק, אתר פרויקט בן יהודה
• דוד תדהר (עורך), "אברהם יצחק הכהן קוק", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 66
• תבנית:אתרישיבה
• תומר פרסיקו, הראי"ה קוק והרצ"יה קוק - הקץ וסופו, בלוג באתר "רשימות", 21.2.2007
• תומר פרסיקו, הרב קוק: על צדיקים גדולים וישרי לבב - במעלה ההשגה המיסטית, בלוג באתר "רשימות", 18.9.2008
• הרב קוק - פרקים מסדרת גדולי הרוח והיצירה בעם היהודי, באתר הספרייה הווירטואלית של המרכז לטכנולוגיה חינוכית
• יהודה ביטי, קוי יסוד להתפתחות הגותו המוסרית של הרב קוק, עבודת מ"א., אתר דעת
• רשימת מאמרים על הראי"ה קוק באתר רמב"י
• יהודה מירסקי, ביוגרפיה אינטלקטואלית-רוחנית של הראי"ה קוק מ-1865 ל-1904 (מבוסס על עבודת דוקטורט שהוגשה לאוניברסיטת הרוורד), אנציקלופדיית דעת
• על הרב קוק ב"תולדות אנשי שם" א' בגרסה המקוונת של HebrewBooks
• ישאלוני רעיוני - הזמנה לפיוט
• הערצת רוב ככול הגדולים למרן הגאון הראי"ה קוק זצוק"ל גם אחרי פרסום "אורות", בפורום בחדרי חרדים
• דמותו של מרן הגאון הראי"ה קוק זצוק"ל המשתקפת ממעשים והנהגות (בעיקר מעשים), בפורום "בחדרי חרדים"
• לגבי ההתנגדות החרדית לדברים בספר "אורות" ובהשקפת מרן הגראי"ה קוק זצוק"ל, אשכול בפורום "בחדרי חרדים" המביא גדולים שתמכו בדעותיו של הרב קוק
• נתן אופיר, הצעת שיתוף הפעולה בין ישיבות מרכז הרב ור' יצחק אלחנן, אתר דעת
• הרב ארי יצחק שבט, ‏מבחנים מעשיים המבטאים את אהדת הרב קוק ללימוד תורה ביקורתי-מדעי, באתר "דעת"

תמונות, וידאו ומסמכים

• סרט וידאו באורך מלא, על חייו ופועלו של הרב קוק
• שיעורים בתורת הרב קוק באתר מכון מאיר
• שיעורים בתורת הרב קוק באתר בני דוד עלי
• סרטון קצר של הרב קוק ורבנים אחרים בצאתם מפגישה עם הנציב הבריטי
• הרב קוק הרב סולובייצ'יק חב"ד רוזנצווייג הרב אליהו בן אמוזג, שעור מפי הרב אורי שרקי, מתוך הסדרה מבוא לתורה שבעל פה, אתר מכון מאיר
• תבנית:אתרישיבה
• ענק המאורות - תמונות, סרטים וציטוטים, באתר "Kr8 ישראלי פטריוטי"
• התייחסות גדולים רבים למחלתו של הרב קוק, בירחון "קול תורה", תמוז-אב תרצ"ה (בגרסה מקוונת באתר "אוצר החכמה")
• מאיר כהן, ‏הרב קוק והקבלה- פרק ראשון, בערוץ "אורות – טלוויזיה יהודית"

ספריו וספרות מחקר על ספריו

• שיחות הרב צבי יהודה על ספר אורות עריכה ומקורות הרב שלמה חיים הכהן אבינר, הוצאת עטרת כהנים, מאתר israel613.com
• שלשה פרקים מתוך הספר הרב אברהם יצחק הכהן קוק מאת אבינועם רוזנק.
• שלום רוזנברג, סתירות ודיאלקטיקה במוסר החברתי, בהגותם של הראי"ה קוק ושל הרב א"ש תמרת, אתר דעת
• יוסף אבנרי, הרב קוק ופעילותו החינוכית בתקופת יפו, אתר דעת
• מאיר מוניץ, דוקטורט על עריכת כתבי הרב קוק, כולל טבלת השוואה בטקסט מלא בין פיסקאות מקוריות לגרסתן המודפסת בספרים "אורות" ו"אורות הקודש", אתר דעת.

הערות שוליים

שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים [ טורים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

הקודם: -

הרב הראשי האשכנזי 1921-1935

הבא: יצחק אייזיק הלוי הרצוג

הקודם: -

ראשי ישיבת מרכז הרב 1924-1935

הבא: הרב אברהם אהרון בורשטיין

ערך מומלץ