חליסה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־23:20, 17 במרץ 2011

חליסה (בערבית: الحليصة, "אֶלְחָלִיצֵה") היא שכונה בחיפה התחתית, ממזרח לעיר התחתית, שמבחינה אדמיניסטרטיבית משויכת לרובע נווה שאנן שמדרום לה.

השכונה יושבת בסמוך לוואדי רושמיה (נחל גיבורים), המפריד בינה לבין הדר הכרמל ממערב, כאשר בצפון-מערב היא גובלת בוואדי סאליב, בצפון בחוף-שמן, במזרח בצ'ק פוסט ובדרום בשכונות נווה שאנן.

עד מלחמת העצמאות הייתה חליסה שכונה ערבית כמעט הומוגנית, שהתפתחה בעיקר סביב רחוב גוש עציון של ימינו. בקצה העליון של השכונה הוקם מסגד. בשנות העשרים היא הורחבה מזרחה, על צלע ההר, ברחובות שנקראו תל-עמל ואוכלסו על ידי יהודים. אז גם נבנה גשר רושמיה המסוגנן, שהיה לאחד מנתיבי התחבורה העיקריים של חיפה.

בקום המדינה

ערך מורחב – הקרב בחליסה במלחמת השחרור, הקרב על גשר הגיבורים

בשכונה התחולל אחד הקרבות המכריעים ביותר שניטשו במלחמת העצמאות, ברחוב הראשי, אז רחוב צלאח א-דין והיום רחוב הגיבורים. כוחות ההגנה כבשו באפריל 1948 את בית "איחוד השכונות הערביות" הנקרא גם "בית ועד השכונות" (ובטעות גם בית הנג'אדה^[1]) שחלש על גשר רושמיה בצומת הרחובות הגיבורים וגוש עציון, וזאת בשל חשיבותו כעורק תנועה יחיד מהדר, בה התרכזו הכוחות העבריים של חיפה, מזרחה אל הגליל והעמקים - כדי למנוע מהערבים לחסום את הגשר.

רוב תושבי חליסה ברחו, כחלק מעזיבת ערביי חיפה את העיר, ואלה שנשארו, והסתתרו בבתים אחרים, הוגדרו כ"נפקדים". בתי השכונה נמסרו לידי האפוטרופוס לנכסי נפקדים וממנו הועברו לרשות הפיתוח. החברה המשכנת "עמידר" שניהלה את הנכסים עבור רשות הפיתוח, שיכנה בהם עולים שהגיעו לארץ מאירופה לאחר השואה, בעיקר עולים דתיים, ויוצאי "בתי עולים" ומעברות, בעיקר מקרב יוצאי עיראק. מאוחר יותר, בנתה עמידר שיכונים בהם אוכלסו מפוני מעברות ועולים מצפון אפריקה. בשכונה הוקמו בתי ספר: ממלכתי "צפרירים", בית יעקב, אמונה, תלמוד תורה וגני ילדים וכן בתי כנסת.

תל-עמל ונוה-פז התפתחו בצידה המזרחי של חליסה עקב בצד אגודל בעיקר אחרי קום המדינה. בינן לחליסה אין גבול גאוגרפי מדויק, ויש ש"חליסה" ו"תל עמל" הם בעצם שני שמות לדבר אחד.

חלוקה פנימית

תל-עמל

תל עמל נוסדה בשנות ה-20, כשכונה היהודית המזרחית ביותר של חיפה. כאשר פרצו מאורעות תרפ"ט חיו בה רק תריסר משפחות. במלחמת השחרור היא היוותה בסיס לכוחות ההגנה שיצאו לכבוש את חליסה. בעשורים הראשונים שלאחר קום המדינה, הייתה השכונה מאוכלסת בעיקר במשפחות יוצאות רומניה, פולין והונגריה. הרחוב הראשי נקרא אז "דרך נווה שאנן", מכיוון שהוביל מהעיר אל שכונת נווה שאנן. בשנות ה-80 שונה שמו לדרך יד לבנים. השכונה כוללת אותו ואת הרחובות המסתעפים ממנו.

ב-2007 היו 60 אחוז מתושבי תל-עמל מקרב יוצאי ברית המועצות לשעבר, והיתר יהודים ותיקים, ערבים ומשפחות מאתיופיה. קרוב לרבע מהתושבים הם קשישים.

נוה פז

נוה פז הוקמה אחרי תל-עמל, ונמצאת בין דרך יד לבנים לבין חוף שמן. מדרום לה נמצאת שכונת נוה יוסף. השכונה נקראה על שם חברת הדלק "פז", שבנתה את הגשר שלמרגלות השכונה (במקור גשר של). אוכלוסייתה צעירה באופן יחסי, ובה ילדים רבים. הבנייה בה נמשכה בשנות ה-90 כדי לאכלס עולים רבים. בנוה פז היו קיימים עד 2009 שני בתי ספר יסודיים, "גבריאלי" ו"קישון", אך עם הצטמצמות האוכלוסייה הצעירה הוחלט על סגירת בית הספר "קישון". בשכונה נמצאים גם סמינר למורים וגננות ערביים, ומתקן גדול של חברת החשמל.

חליסה הוותיקה

מקץ 60 שנה מאוכלסת חליסה הוותיקה ברובה בבני מיעוטים ערבים, מרביתם הגדולה מוסלמים שמהם חלק גדול עקורי כפרים; ורק תושבים בודדים נמנים עם העולים מברית המועצות לשעבר ותושביה היהודים הוותיקים של השכונה. בית הספר היסודי של השכונה הוא "עבד אל רחמן אל-חאג'" ("הגשר").

השכונה במאה ה-21

בתום העשור הראשון של המאה ה-21, אשכול השכונות חליסה-תל עמל-נוה פז הוא אזור מעורב, שסובל מחוסן חברתי נמוך. עד סוף שנות ה-60 פעל ברחוב הירדן בית קולנוע, "קולנוע ורד", שנסגר (תחתיו פועל בית תמחוי). בתים רבים עומדים ריקים. בתים אטומים בלבנים עומדים לאורך רחוב אני מאמין ודרך בר יהודה. האוכלוסייה מונה עולים ממגוון ארצות - רוב התלמידים בשני בתי הספר היסודיים "גבריאלי" ו"קישון" (שנסגר) הם ילדי עולים מאתיופיה ומחבר המדינות. בדצמבר 2001 נרצחו 15 אזרחים בפיגוע התאבדות שבוצע באוטובוס קו 16 בצומת הגיבורים-יד לבנים^[2]. עיריית חיפה הקימה במקום אנדרטת הנצחה. בשנים 2004-2005 סערה חליסה הערבית נוכח איומי הריסות של מבנים בלתי חוקיים על ידי העירייה, חלקן נועד לאפשר הרחבת כביש. העשור הראשון של המאה ה-21 התבלט בתדירות ההולכת וגבוהה של מקרי שימוש בנשק חם בשכונה על רקע סכסוך בין שתי משפחות.

בתחום פעילות הפנאי, את התושבים הערבים משרת מרכז קהילתי "גיבורים"; מרבית פעילות התושבים היהודים מופנית אל מתנ"ס נווה יוסף שבנווה שאנן, בהיעדר מתנ"ס פעיל בשכונתם. חלק אחר נוסע למתנ"ס בהדר. בשכונה עצמה מתקיימת קבוצת גישור משותפת לנוער ערבי ואתיופי, מטעם העירייה. אוניברסיטת חיפה מפעילה תוכנית מעורבות בקהילה שבמסגרתה סטודנטים גרים בשכונה ומתנדבים בתחומיהם השונים; "נמ"שים - נוער משחק שלום" הוא פרויקט התנדבותי אחר אותו מפעילה תנועת סדאקה-רעות, במסגרתו פועלת קומונת תיאטרון ערבית-יהודית לגיבוש קהילתי ודיאלוג בין-תרבותי באמצעות תיאטרון, אמנות וכלים נוספים.

בין דרך יד-לבנים לרחוב החשמל משתרע גן ובו שבילים תלולים, מתקני משחקים, אֵלות ואורנים.

בחלק הנמוך של השכונה הסתיימה ב-2007 הקמתו של משכן מטה מרחב חוף של משטרת ישראל, בזוג בניינים שהגבוה ביניהם הוא בן 13 קומות.

מבחינה אדמיניסטרטיבית, חליסה ושכונותיה נמצאות בתחום של מזרח חיפה, הכולל, לבד ממזרח העיר התחתית, את הרבעים צ'ק פוסט ונווה שאנן. מאחר שבעיר התחתית אין בתי ספר עבריים רבים, בתי הספר "קישון" ו"גבריאלי" משויכים לאזור רישום "נווה שאנן", אולם, בהתאם לתוכנית החומש של השכונה, החל בשנת התקציב 2009 מבוטלת ההפרדה שעוד קיימת בין חליסה המקורית ושכונותיה ממזרח והאזור כולו שב להיות יחידה משותפת במסגרת פרויקט שיקום שכונות.

את האשכול תוחם במזרח מחלף פז, שהוא בהיבטים רבים גם שער הכניסה המזרחי לחיפה.

ראו גם

קישורים חיצוניים

פורטל

ראו גם פורטל חיפה

הערות שוליים

^ זאב וילנאי, אנציקלופדיה אריאל, הערך "חיפה", עמוד 2305.
^ פיגוע אוטובוס קו 16 בחיפה.

[1] זאב וילנאי, אנציקלופדיה אריאל, הערך "חיפה", עמוד 2305.

[2] פיגוע אוטובוס קו 16 בחיפה.

[1]

[2]

@@ שורה 30: / שורה 30: @@
 == השכונה במאה ה-21 ==
 [[תמונה: halisa-n-p.JPG|שמאל|ממוזער|250px|נוה פז]]
-בתום העשור הראשון של המאה ה-21, אשכול השכונות חליסה-תל עמל-נוה פז הוא אזור מעורב, שסובל מחוסן חברתי נמוך. עד סוף [[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות ה-60]] פעל ברחוב הירדן [[בית קולנוע]], "קולנוע ורד", שנסגר (תחתיו פועל בית תמחוי). בתים רבים עומדים ריקים. בתים אטומים בלבנים עומדים לאורך רחוב אני מאמין ודרך בר יהודה. האוכלוסייה מונה עולים ממגוון ארצות - רוב התלמידים בשני בתי הספר היסודיים "גבריאלי" ו"קישון" (שנסגר) הם ילדי עולים מ[[אתיופיה]] ומ[[חבר המדינות]]. בדצמבר [[2001]] נרצחו 15 אזרחים ב[[פיגוע התאבדות]] שבוצע ב[[אוטובוס]] קו 16 בצומת הגיבורים-יד לבנים.{{הערה|1=[http://www.irgun.org.il/index.asp?PageCode=158 פיגוע אוטובוס קו 16 בחיפה].}} [[עיריית חיפה]] הקימה במקום אנדרטת הנצחה. בשנים [[2004]]-[[2005]] סערה חליסה הערבית נוכח איומי הריסות של [[בנייה בלתי חוקית בישראל|מבנים בלתי חוקיים]] על ידי העירייה, חלקן נועד לאפשר הרחבת כביש. העשור הראשון של המאה ה-21 התבלט בתדירות ההולכת וגבוהה של מקרי שימוש ב[[נשק חם]] בשכונה על רקע סכסוך בין שתי משפחות.
+בתום העשור הראשון של המאה ה-21, אשכול השכונות חליסה-תל עמל-נוה פז הוא אזור מעורב, שסובל מחוסן חברתי נמוך. עד סוף [[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות ה-60]] פעל ברחוב הירדן [[בית קולנוע]], "קולנוע ורד", שנסגר (תחתיו פועל בית תמחוי). בתים רבים עומדים ריקים. בתים אטומים בלבנים עומדים לאורך רחוב אני מאמין ודרך בר יהודה. האוכלוסייה מונה עולים ממגוון ארצות - רוב התלמידים בשני בתי הספר היסודיים "גבריאלי" ו"קישון" (שנסגר) הם ילדי עולים מ[[אתיופיה]] ומ[[חבר המדינות]]. בדצמבר [[2001]] נרצחו 15 אזרחים ב[[פיגוע התאבדות]] שבוצע ב[[אוטובוס]] קו 16 בצומת הגיבורים-יד לבנים{{הערה|1=[http://www.irgun.org.il/index.asp?PageCode=158 פיגוע אוטובוס קו 16 בחיפה].}}. [[עיריית חיפה]] הקימה במקום אנדרטת הנצחה. בשנים [[2004]]-[[2005]] סערה חליסה הערבית נוכח איומי הריסות של [[בנייה בלתי חוקית בישראל|מבנים בלתי חוקיים]] על ידי העירייה, חלקן נועד לאפשר הרחבת כביש. העשור הראשון של המאה ה-21 התבלט בתדירות ההולכת וגבוהה של מקרי שימוש ב[[נשק חם]] בשכונה על רקע סכסוך בין שתי משפחות.
 בתחום פעילות ה[[פנאי]], את התושבים הערבים משרת מרכז קהילתי "גיבורים"; מרבית פעילות התושבים היהודים מופנית אל [[מתנ"ס]] נווה יוסף שבנווה שאנן, בהיעדר מתנ"ס פעיל בשכונתם. חלק אחר נוסע למתנ"ס בהדר. בשכונה עצמה מתקיימת קבוצת גישור משותפת לנוער ערבי ואתיופי, מטעם העירייה. [[אוניברסיטת חיפה]] מפעילה תוכנית מעורבות ב[[קהילה]] שבמסגרתה סטודנטים גרים בשכונה ו[[מתנדב]]ים בתחומיהם השונים; "נמ"שים - נוער משחק שלום" הוא פרויקט התנדבותי אחר אותו מפעילה [[סדאקה רעות|תנועת סדאקה-רעות]], במסגרתו פועלת קומונת [[תיאטרון]] ערבית-יהודית לגיבוש קהילתי ודיאלוג בין-תרבותי באמצעות תיאטרון, אמנות וכלים נוספים.