ספקא דרבנן לקולא – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ תקלדה
מאין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
'''ספק דרבנן''' - הינו מושג [[הלכה|הלכתי]] הדן במצבים בהם יש [[ספק]] מציאותי בחיוב הלכתי מ[[דרבנן]]. הכלל במקרים כאלו הוא לפסוק ל[[קולא]]. להבדיל מ[[ספק דאורייתא]], שהכלל בו הוא לפסוק ל[[חומרא]]. ישנם מצבים הנקראים [[ספק ספיקא]], שבהם אפילו בספק דאורייתא הולכים לקולא.
'''ספק דרבנן''' - הינו מושג [[הלכה|הלכתי]] הדן במצבים בהם יש [[ספק (הלכה)|ספק]] מציאותי בחיוב הלכתי מ[[דרבנן]]. הכלל במקרים כאלו הוא לפסוק ל[[קולא]]. להבדיל מ[[ספק דאורייתא]], שהכלל בו הוא לפסוק ל[[חומרא]]. ישנם מצבים הנקראים [[ספק ספיקא]], שבהם אפילו בספק דאורייתא הולכים לקולא.


ישנם הגורסים כי הטעם לכך הוא שמלכתחילה תקנו '''רבנן''' את הלכותיהם רק במקרה של '''וודאי'''. אך במקרה של '''ספק''' אין תקנה.
ישנם הגורסים כי הטעם לכך הוא שמלכתחילה תקנו '''רבנן''' את הלכותיהם רק במקרה של '''וודאי'''. אך במקרה של '''ספק''' אין תקנה.

גרסה מ־15:14, 22 באפריל 2011

ספק דרבנן - הינו מושג הלכתי הדן במצבים בהם יש ספק מציאותי בחיוב הלכתי מדרבנן. הכלל במקרים כאלו הוא לפסוק לקולא. להבדיל מספק דאורייתא, שהכלל בו הוא לפסוק לחומרא. ישנם מצבים הנקראים ספק ספיקא, שבהם אפילו בספק דאורייתא הולכים לקולא.

ישנם הגורסים כי הטעם לכך הוא שמלכתחילה תקנו רבנן את הלכותיהם רק במקרה של וודאי. אך במקרה של ספק אין תקנה.

ספק ברכות להקל

נחלקו האחרונים מה מקור הדין האומר ספק ברכות להקל כלומר כל ספק בהלכות ברכות דינו להקל. הם התחבטו במה הוא שונה מכל כל ספק דרבנן ולמה צריך כלל מיוחד בשביל זה. ויש שכתבו שכלל זה בא לומר, שהדי ןלקולא הוא גם כאשר יחיד חולק עם רבים[1], וגם בספק ספיקא[2].

בשו"ת עני בן פכמא כתב שהדין 'להקל' נחשב בשביל אנשים שקשה להם שלא לברך שוב, מכיוון שהם חשים שאינם יכולים לאכול מאכל ללא ברכה, שמותר להם לברך שוב, והן ההפך - שאנשים שאין להם תחושה זו אין צריכים לברך. כך גם נהגו כמה מגדולי ישראל,[3], שהיה מברך במקרה של ספק בהזכירו את דברי חז"ל "ספק ברכות להקל"[4].

קישורים חיצוניים

הערך "ספיקא דרבנן", באתר ויקישיבה מתוך ספרו של אחיקם קשת קובץ יסודות וחקירות השלם

הערות שוליים

  1. ^ דבר משה.
  2. ^ מכתם לדוד.
  3. ^ ביניהם רבי פנחס מנחם אלתר האדמו"ר מגור.
  4. ^ על פי ספרו של הרב יצחק מאיר וינברג מטולנא עמ' 35..