התאוריה של הכול

התאוריה של הכול (באנגלית: Theory Of Everything, בראשי תיבות: TOE) היא תאוריה משוערת בפיזיקה אשר תהיה מסוגלת להסביר ולקשור בין כל התופעות הפיזיקליות הידועות. בפרט, תאוריה זו תשלב בצורה מוצלחת בין תורת הקוונטים ותורת היחסות הכללית, שתי התורות הפיזיקליות המובילות כיום.

במהלך המאה ה-20 הוצעו מועמדות רבות לתפקיד, אך אף אחת מהן לא אוששה בצורה ניסיונית. פיזיקאים רבים סבורים, בעקבות טיעונים שפותחו מהעיקרון ההולוגרפי בשנות ה-90 של המאה ה-20, כי התאוריה המבטיחה ביותר כיום היא תורת M ה-11 ממדית. עם זאת, לא קיים קונצנזוס בנושא.

מיוון העתיקה עד לאיינשטיין

מאז ימי יוון העתיקה, פילוסופים שיערו כי מגוון המראות מסתיר אחדות כלשהי- כך שרשימת הכוחות היא קצרה, ומכילה ערך אחד בלבד. לדוגמה, הפילוסופיה המכנית של המאה ה-17 (אשר טוענת כי את כל המתרחש ביקום ניתן להסביר בידי כוחות הטבע) גרסה כי את כל הכוחות אפשר להכניס תחת קטגוריית "כוחות מגע" בין חלקיקים מוצקים וזעירים. גישה זו ננטשה לאחר קבלת התאוריה של כוח המשיכה ארוך-הטווח של אייזק ניוטון- אך באותו זמן, עבודתו של ניוטון על ספרו "פרינקיפיה" סיפקה את ההוכחה האמפירית הראשונה עבור האיחוד של כוחות שונים לכאורה: עבודותיו של גלילאו על משיכה ארצית, חוקי קפלר לתנועת כוכבי-הלכת, וההסבר עבור גאות ושפל, הוסברו כולן בצורה כמותית בידי חוק אחד ויחיד - חוק הכבידה האוניברסלי.

ב-1820 גילה הנס כריסטיאן אורסטד קשר מסוים בין חשמל למגנטיות ובכך החל עשורים שלמים של עבודה, כאשר גולת הכותרת שלה תהיה התאוריה האלקטרומגנטית של ג'יימס קלארק מקסוול. כמו כן, במהלך המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, ניכר בהדרגה כי תופעות שכיחות של כוחות - כוחות מגע, אלסטיות, צמיגות, חיכוך, לחץ - נבעו למעשה מפעולות גומלין חשמליות בין החלקיקים הקטנים ביותר של החומר. בשנות ה-20 המאוחרות של המאה ה-20, מכניקת הקוונטים החדישה הראתה כי קשרים כימיים בין אטומים הם דוגמאות לכוחות חשמליים (לפי קוואנטים)- דבר אשר הצדיק אפוא את התרברבותו של פול דיראק שלפיה, "החוקים הפיזיקליים הנדרשים, עבור תאוריות מתמטיות של חלק גדול מהפיזיקה - וכל כולה של הכימיה - ידועים לחלוטין".

את הניסיונות לאחד את תאוריית הכבידה עם תאוריית האלקטרומגנטיות ניתן לתארך אחורה, לפחות עד ניסוייו של מייקל פאראדיי אשר התבצעו ב-1849-50. לאחר שהשקפתו של אלברט איינשטיין על כבידה (תורת היחסות הכללית) פורסמה ב-1915, החיפוש אחר "תאוריית שדה מאוחדת" החלה ביתר מאמץ.

בתקופה זו, היה זה לכאורה סביר כי לא קיימים כוחות יסודיים אחרים (מלבד כבידה ואלקטרומגנטיות). התורמים העיקריים לפיתוח התאוריה של הכל היו גונר נורדסטרום, הרמן וייל, ארתור אדינגטון, תיאודור קלוצה, אוסקר קליין והבולטים מכולם: איינשטיין ועוזריו. בשנותיו האחרונות, עמל אלברט איינשטיין רבות כדי למצוא תאוריה מאחדת שכזו, אך העלה חרס בידו.

ראו גם

• תאוריה מאוחדת גדולה

קישורים חיצוניים

• The Elegant Universe-Nova online - סרט בן 3 שעות על תורת המיתרים והתאוריה של הכול (באנגלית)
• 'Theory of Everything' סרט נוסף על התאוריה של הכול (באנגלית)

ערך זה הוא קצרמר בנושא פיזיקה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.