דמי מחלה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־19:41, 9 במאי 2011

דמי מחלה הם תשלום שניתן לעובד עבור תקופה שבה נעדר מעבודתו ולא קיבל שכר רגיל, מפאת מחלה.

בחלק ממקומות העבודה ברחבי העולם משולמים דמי המחלה לעובדים כחלק מהזכויות הניתנות להם בחוזה העבודה במסגרת המדיניות של המעביד, ובחלק משולמים דמי המחלה בהתאם לחקיקה של המדינה בנושא, כחלק מזכויות העובדים המעוגנות בחוק. בכ-145 מדינות בעולם נהוג תשלום דמי מחלה לעובדים עבור תקופת מחלה כלשהי, כאשר ב-127 מדינות נהוג תשלום דמי מחלה עבור תקופה של שבוע או יותר, סך הכל, במשך שנת עבודה.^[1]

בישראל

בישראל מוסדרת הזכות לקבלת דמי מחלה בחוק דמי מחלה. חוק זה שונה מהותית מיתר חוקי המגן בתחום דיני העבודה. חוקי המגן חלים על כל העובדים, וקובעים זכויות מינימליות, שלא ניתן לפגוע בהן או להתנות עליהן בחוזה אישי שבין המעביד לעובד. חוק דמי מחלה אינו חל על מי שנושא זה מוסדר לגביו במסגרת הסכם קיבוצי (אך הוא חל על מי שנושא זה מוסדר לגביו בחוזה אישי), וזאת מפני שהסכם קיבוצי תמיד רק מרחיב את זכויות העובד שמכוח החוק, ואינו מצמצם אותן. בהתאם לזאת, הזכות לקבלת דמי מחלה מוסדרת לגבי עובדים רבים במשק בהתאם להסכמים קיבוציים החלים עליהם, שלחלקם הוצאו צווי הרחבה שהרחיבו את תחולתם על כל העובדים בתחום מסויים במשק או אף בתחומים נוספים.

בהתאם לחוק, העובד זכאי ל-18 ימי מחלה בתשלום בשנה, בכפוף להמצאת אישור רפואי על מחלתו, כמפורט להלן. זכות זו ניתנת לצבירה עד 90 ימי מחלה. התשלום בעד ימי המחלה יתבצע כדלקמן:

בעד יום המחלה הראשון לא משולמים דמי מחלה.
בעד היום השני והשלישי למחלה: תשלום בגובה 50% מהשכר הרגיל.
בעד היום הרביעי ואילך, ועד מיצוי זכות המחלה של העובד: תשלום השווה לשכר הרגיל.

סעיף 4א לחוק דמי מחלה קובע שאין לפטר עובד בתקופת מחלתו, עד מיצוי מלוא מכסת המחלה שצבר (בגבולות 90 ימי מחלה). זהו הסעיף היחיד בחוק זה החל על כל העובדים.

דמי מחלה משולמים, על חשבון ימי המחלה של העובד, גם עבור מחלת ילד, מחלת בן זוג ומחלת הורה, בהתאם לתנאים שנקבעו בחוקים העוסקים בכך. בגין מחלת ילדים עד גיל 16 זכאי ההורה להיעדר עד שמונה ימים בשנה (בתנאי שההורה השני אינו מקבל דמי מחלה באותו זמן); תקופה זו מוכפלת ל-16 ימים בשנה להורה יחיד, וכן קיימים הסדרים מיטיבים נוספים עבור מחלה ממארת או עבור ילד הסובל ממוגבלות.

בגין מחלת בן זוג או הורה (מעל גיל 65), החולה במידה שבה הוא תלוי לחלוטין בעזרת הזולת לתפקודו היומיומי, זכאי העובד להיעדר עד שישה ימים בשנה. בגין בדיקות וטיפולים הקשורים להריון, רשאי בן הזוג להיעדר עד שבעה ימים על חשבון תקופת ימי המחלה העומדים לזכותו, וכן ניתן להיעדר במסגרת זו ביום הלידה.

בהסכמים קיבוציים רבים ובצווי הרחבה נקבעו זכויות עדיפות על אלה שבחוק.

קישורים חיצוניים

חוק דמי מחלה ותקנותיו, באתר משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה
דריה כנף, הזכות להיות חולה - המדריך המקיף לדמי המחלה, באתר ynet, 6 במאי 2011

הערות שוליים

^ Jody Heymann, Alison Earle, and Jeffrey Hayes, The Work, Family and Equity Index: How Does the United States Measure Up?, Institute for Health & Social Policy, 2007

תבנית:אזהרה משפטית

[1] Jody Heymann, Alison Earle, and Jeffrey Hayes, The Work, Family and Equity Index: How Does the United States Measure Up?, Institute for Health & Social Policy, 2007

[1]

@@ שורה 6: / שורה 6: @@
 בישראל מוסדרת הזכות לקבלת דמי מחלה ב[[חוק דמי מחלה]]. חוק זה שונה מהותית מיתר [[חוקי מגן|חוקי המגן]] בתחום דיני העבודה. חוקי המגן חלים על כל העובדים, וקובעים זכויות מינימליות, שלא ניתן לפגוע בהן או להתנות עליהן בחוזה אישי שבין המעביד לעובד. חוק דמי מחלה אינו חל על מי שנושא זה מוסדר לגביו במסגרת הסכם קיבוצי (אך הוא חל על מי שנושא זה מוסדר לגביו בחוזה אישי), וזאת מפני שהסכם קיבוצי תמיד רק מרחיב את זכויות העובד שמכוח החוק, ואינו מצמצם אותן. בהתאם לזאת, הזכות לקבלת דמי מחלה מוסדרת לגבי עובדים רבים במשק בהתאם ל[[הסכם קיבוצי|הסכמים קיבוציים]] החלים עליהם, שלחלקם הוצאו [[צו הרחבה|צווי הרחבה]] שהרחיבו את תחולתם על כל העובדים בתחום מסויים במשק או אף בתחומים נוספים.
-בהתאם לחוק, העובד זכאי ל-18 ימי מחלה בתשלום בשנה, כפוף להמצאת אישור רפואי על מחלתו. זכות זו ניתנת לצבירה עד 90 ימי מחלה. התשלום בעד ימי המחלה הוא:
+בהתאם לחוק, העובד זכאי ל-18 ימי מחלה בתשלום בשנה, בכפוף להמצאת אישור רפואי על מחלתו, כמפורט להלן. זכות זו ניתנת לצבירה עד 90 ימי מחלה. התשלום בעד ימי המחלה יתבצע כדלקמן:
 * בעד יום המחלה הראשון לא משולמים דמי מחלה.
 * בעד היום השני והשלישי למחלה: תשלום בגובה 50% מהשכר הרגיל.