כיבוש – הבדלי גרסאות
(תקציר העריכה הוסתר) |
או שהגדרת 'כיבוש' תכלול השתלטות על שטח שיועד למדינה על פי החלטת או"ם או שהשתלטות על שטחים שיועדו למדינה יהודית על פי החלטה 181 אינם 'כיבוש' |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''כיבוש''' הוא השתלטות של [[מדינה]] על מדינה אחרת או על חלק ממנה או על שטחים בשליטתה. גם השתלטות של ארגון או של בודדים על שטחי ארץ נחשבים לפעמים ככיבוש (על-פי הנסיבות). הכיבוש נעשה, בדרך כלל, באמצעות כוח צבאי או במהלך [[מלחמה]], אך גם השתלטות באמצעות הפעלת לחצים פוליטיים מכונה לעתים כיבוש. כיבוש שנעשה במהלך מלחמה מכונה במשפט הבינלאומי [[תפיסה לוחמתית]]. מצב שבו גורם מתוך המדינה (או הטריטוריה) משתלט עליה בכוח, מכונה בדרך כלל [[הפיכה]] (ולעתים [[מהפכה]]). |
'''כיבוש''' הוא השתלטות של [[מדינה]] על מדינה אחרת או על חלק ממנה או על שטחים בשליטתה או לחילופין השתלטות מחדש על חבלי ארץ שהיו ב[[ריבונות]]ה ונלקחו ממנה או לחילופין יועדו לה על פי [[החלטת החלוקה|החלטת האו"ם]] ונתפסו על ידי כוחות אוייב. גם השתלטות של ארגון או של בודדים על שטחי ארץ נחשבים לפעמים ככיבוש (על-פי הנסיבות). הכיבוש נעשה, בדרך כלל, באמצעות כוח צבאי או במהלך [[מלחמה]], אך גם השתלטות באמצעות הפעלת לחצים פוליטיים מכונה לעתים כיבוש. כיבוש שנעשה במהלך מלחמה מכונה במשפט הבינלאומי [[תפיסה לוחמתית]]. מצב שבו גורם מתוך המדינה (או הטריטוריה) משתלט עליה בכוח, מכונה בדרך כלל [[הפיכה]] (ולעתים [[מהפכה]]). |
||
מאז [[מלחמת העולם השנייה]] מקובל שיש לסיים מצב של כיבוש בנסיגת הכובש מהשטחים שתפס והחזרת השליטה בהם לבעליהם הקודמים. נסיגת הכובש תלויה בדרך-כלל בהסדרים שמסיימים את מצב המלחמה, אם השטח נתפס במלחמה. עד מלחמת העולם השנייה, וזמן קצר אחריה, הייתה נפוצה תופעה שבה מדינה שכבשה שטחים ממדינה אחרת מספחת אותם לשטחה, ואף זוכה להכרה בינלאומית בצעד זה. תופעה זו אינה נפוצה כיום, ובכל מקרה הכרה של [[הקהילה הבינלאומית]] בצעד כזה נדירה מאוד. שאלת מעמדם של שטחים כבושים, ובפרט מעמדם של תושבי השטחים האלה, במקרה של סכסוך שאינו מגיע לפתרון היא מהבעיות הסבוכות ב[[משפט בינלאומי פומבי|משפט הבינלאומי]] כיום. |
מאז [[מלחמת העולם השנייה]] מקובל שיש לסיים מצב של כיבוש בנסיגת הכובש מהשטחים שתפס והחזרת השליטה בהם לבעליהם הקודמים. נסיגת הכובש תלויה בדרך-כלל בהסדרים שמסיימים את מצב המלחמה, אם השטח נתפס במלחמה. עד מלחמת העולם השנייה, וזמן קצר אחריה, הייתה נפוצה תופעה שבה מדינה שכבשה שטחים ממדינה אחרת מספחת אותם לשטחה, ואף זוכה להכרה בינלאומית בצעד זה. תופעה זו אינה נפוצה כיום, ובכל מקרה הכרה של [[הקהילה הבינלאומית]] בצעד כזה נדירה מאוד. שאלת מעמדם של שטחים כבושים, ובפרט מעמדם של תושבי השטחים האלה, במקרה של סכסוך שאינו מגיע לפתרון היא מהבעיות הסבוכות ב[[משפט בינלאומי פומבי|משפט הבינלאומי]] כיום. |
||
גרסה מ־14:03, 18 במאי 2011
כיבוש הוא השתלטות של מדינה על מדינה אחרת או על חלק ממנה או על שטחים בשליטתה או לחילופין השתלטות מחדש על חבלי ארץ שהיו בריבונותה ונלקחו ממנה או לחילופין יועדו לה על פי החלטת האו"ם ונתפסו על ידי כוחות אוייב. גם השתלטות של ארגון או של בודדים על שטחי ארץ נחשבים לפעמים ככיבוש (על-פי הנסיבות). הכיבוש נעשה, בדרך כלל, באמצעות כוח צבאי או במהלך מלחמה, אך גם השתלטות באמצעות הפעלת לחצים פוליטיים מכונה לעתים כיבוש. כיבוש שנעשה במהלך מלחמה מכונה במשפט הבינלאומי תפיסה לוחמתית. מצב שבו גורם מתוך המדינה (או הטריטוריה) משתלט עליה בכוח, מכונה בדרך כלל הפיכה (ולעתים מהפכה).
מאז מלחמת העולם השנייה מקובל שיש לסיים מצב של כיבוש בנסיגת הכובש מהשטחים שתפס והחזרת השליטה בהם לבעליהם הקודמים. נסיגת הכובש תלויה בדרך-כלל בהסדרים שמסיימים את מצב המלחמה, אם השטח נתפס במלחמה. עד מלחמת העולם השנייה, וזמן קצר אחריה, הייתה נפוצה תופעה שבה מדינה שכבשה שטחים ממדינה אחרת מספחת אותם לשטחה, ואף זוכה להכרה בינלאומית בצעד זה. תופעה זו אינה נפוצה כיום, ובכל מקרה הכרה של הקהילה הבינלאומית בצעד כזה נדירה מאוד. שאלת מעמדם של שטחים כבושים, ובפרט מעמדם של תושבי השטחים האלה, במקרה של סכסוך שאינו מגיע לפתרון היא מהבעיות הסבוכות במשפט הבינלאומי כיום.
שלטון כיבוש
על פי אמנת ז'נבה הרביעית מדינה כובשת חייבת לדאוג לצרכים של תושבי השטחים שבשליטתה. על הכוח הכובש מוטלת החובה לשמור על זכויות האדם של האוכלוסייה בשטח הכבוש, לאפשר קיום חיי שגרה ולהבטיח את הסדר והביטחון הציבוריים, תוך כיבוד המנהגים המקומיים. הזכויות והאיסורים שעל הכוח הצבאי חובה לשמור הן: הזכות לחיים; הזכות לחופש התנועה; הזכות לפרנסה; הזכות לדיור; הזכות לקניין; הזכות להליך הוגן; הזכות לטיפול רפואי; איסור על ענישה קולקטיבית; איסור על גירוש תושבים אל מחוץ לשטח הכבוש; איסור יישוב אזרחים של המדינה הכובשת בשטח הכבוש; איסור הפעלת לחץ לשיתוף פעולה עם הכוחות הכובשים; הזכות לתכנון סביבתי.
כוח כובש רשאי להגביל את חופש התנועה של אזרחים או להטיל סגר על שטח כבוש, רק אם פעולה זו נחוצה לחלוטין להשגת יעדים צבאיים. אזרחים לא-מאורגנים הנוטלים חלק בלחימה, מסתכנים באיבוד זכותם להגנה כאזרחים ואינם נהנים מהזכויות השמורות לחיילים במדים, הזוכים למעמד מוגן כשבויי מלחמה, אם הם נתפסים בידי כוחות המדינה הכובשת. אזרחים לא-מאורגנים המשתתפים בלחימה צפויים לעמוד לדין כעבריינים לפי החוק הפלילי של המדינה שאסרה אותם.
השליטה בשטח כבוש נתקלת פעמים רבות בהתנגדות של תושביו, המתבטאת לעתים בהקמת מחתרות הנלחמות בשלטון הכיבוש, גם תוך הפעלת טרור. תגובה אופיינית של שלטון הכיבוש היא הידוק השליטה בשטח הכבוש, תוך צמצום גובר והולך של עצמאות התושבים. לעתים מביא מאבק זה להחלטה של הכובש לפנות את השטח הכבוש. דוגמה נודעת לכך היא מלחמת העצמאות של אלג'יריה. במקביל למאבק בשלטון הכיבוש, מתקיים גם שיתוף פעולה עם שלטון זה על ידי חלקים אחרים באוכלוסייה. שיתוף פעולה קיצוני עם שלטון כיבוש התקיים בצרפת של וישי, שבה הוקמה ממשלת בובות של משתפי פעולה, שבראשה עמד המרשל אנרי פיליפ פטן, גיבור מלחמת העולם הראשונה.
שלטון כיבוש נודע לשמצה באכזריותו הוא שלטונה של גרמניה הנאצית בשטחי אירופה שכבשה במהלך מלחמת העולם השנייה. במסגרת שלטון כיבוש זה התרחשה השואה - השמדתם של שישה מיליון יהודים, השמדת מאות אלפי צוענים והשמדתם של מיליוני אנשים נוספים.
לעתים מעודד שלטון הכיבוש התיישבות נרחבת של בני המדינה הכובשת באזור שנכבש, תוך דחיקתם של תושבי האזור המקוריים. דוגמה בולטת לכך היא כיבוש אמריקה בידי מדינות אירופה במאה ה-16.
ההקשר הישראלי
ערך מורחב – יהודה והשומרון וחבל עזה
בשיח הפוליטי הקיים בישראל מאז 1967 משתמש מחנה השמאל באופן תדיר במונח "הכיבוש" בה' הידיעה כשהוא מתכוון לשלטונה של מדינת ישראל בשטחים אליהם הגיעו כוחות צה"ל במלחמת ששת הימים, ובמיוחד בשטחים המיושבים פלסטינים. מונח זה מופיע בססמאות כגון "הלאה הכיבוש", "די לכיבוש", "הכיבוש משחית" ועוד המבטאות את ההשקפה בדבר חוסר הלגיטימיות של הכיבוש. מחנה הימין שולל גישה זו ורואה בשליטה בשטחים אלה "שחרור" של נחלת אבות.
הן ראיית השטחים כ"כבושים" והן ראייתם כ"משוחררים" הן נחלת גורמים אידאולוגיים מוצהרים בחברה הישראלית, אשר שואבים את הנימוקים להגדרות הנ"ל מהשקפות עולם מגובשות. חלק גדול מהציבור הישראלי נמנע במקרים רבים מוויכוח זה בכך שהוא משתמש במונח "השטחים" סתם בלי להוסיף שם תואר כלשהו.
אל מול ויכוח זה, אין ספק שתושביהם הפלסטינים של שטחים אלה נמצאים תחת מצב של תפיסה לוחמתית (כפי שהגדיר זאת בית המשפט העליון), משום שהם אינם אזרחי ישראל ורובם המכריע אף אינו זכאי לאזרחות ישראלית, אף שישראל שולטת בפועל באזור. כיוון שאינם אזרחים, אין לפלסטינים ב"שטחים" זכות בחירה (זה היה המצב גם לפני התקוממותם שהחלה בדצמבר 1987, אם כי מאז 1994 הם בעלי זכות בחירה למוסדות הרשות הפלסטינית, שהיא ישות אוטונומית למחצה). תושבי "השטחים" אינם כפופים לחוק הישראלי, אלא למשטר צבאי שמתבסס הן על החוק שהיה מקובל באזור לפני 1967, והן על צווים שמוציא המושל הצבאי מטעם ישראל. במסגרת המשטר הזה נשללות מהפלסטינים זכויות אדם רבות. ישראל טוענת כי בעיה זאת נובעת בידה רבה מהמתיחות הביטחונית המתמשכת, ומהצורך להתגונן מפני טרור. למרות זאת, תושבי שטחים אלה נהנים מזכויות שלא נהנים מהם תושבי שטחים כבושים אחרים, כמו הזכות לעתור לבית המשפט הגבוה לצדק של ישראל. במקרים כאלה בוחן בית המשפט העליון את העתירה על-פי המצב החוקי המיוחד השורר ב"שטחים", אבל מתחשב גם באמנות בינלאומיות שישראל חתומה עליהן וגם בצרכים הצבאיים.
שטחים כבושים שמעמדם השתנה
- כתוצאה מהסכמי שביתת הנשק ב-1949, העבירה ישראל שטחים מסוימים שהיו בידי צה"ל, ואילו ירדן העבירה לשלטון ישראל שטחים שנכבשו על ידה (בואדי ערה) במלחמת העצמאות.
- במהלך מלחמת סיני כבשה ישראל את חצי האי סיני ואת רצועת עזה, אך פינתה אותו כעבור חודשים אחדים, בעקבות לחץ בינלאומי, ובתמורה להסדרי הפסקת אש מיוחדים.
- במהלך מלחמת ששת הימים כבשה ישראל שוב את חצי האי סיני. ישראל החזירה שטח זה למצרים, במסגרת הסכם שלום בין המדינות. על רמת הגולן, שהייתה בשליטת סוריה ונכבשה אף היא במלחמת ששת הימים, החילה ישראל את החוק הישראלי בשנת 1981 בניגוד לעמדת סוריה ולעמדת הקהילה הבינלאומית שמוסיפות לראות בה שטח כבוש.
- בימים האחרונים של מלחמת יום הכיפורים כבשה ישראל שטח נכבד במצרים בצדה המערבי של תעלת סואץ. וכן שטחים ברמת הגולן, שטחים אלו פונו במסגרת הסכמי הפסקת האש שלאחר המלחמה, בנוסף לשטח העיר קוניטרה שנכבש יחד עם רמת הגולן במלחמת ששת הימים.
- בשנים 1994 - 1997 העבירה ישראל חלק משטחי יהודה והשומרון וחבל עזה לשליטת הרשות הפלסטינית, במסגרת הסכמי אוסלו והסכם חברון. יש מחלוקת לגבי השאלה האם מדובר בסיום מוחלט של מצב הכיבוש, כיוון שהרשות הפלסטינית עדיין כפופה במידה מסוימת לישראל. על-פי ההסכם בין שני הצדדים זהו מצב זמני, אך המשא ומתן טרם הניב הסכם קבע.
- ישראל פינתה בשנת 2000 את "רצועת הביטחון" בדרום לבנון,שנכבשה ביחד עם שטחים נוספים בתחילת מלחמת לבנון (הראשונה).
- בשנת 2005 פינתה ישראל את רצועת עזה מאזרחים ומצבא, במסגרת תוכנית ההתנתקות, אך היא מוסיפה לשלוט במרחב האווירי של הרצועה ובמים הטריטוריאליים שלה. ישראל גם שולטת ברוב נתיבי התנועה אל הרצועה וממנה ובאספקת מצרכים ושירותים חיוניים כגון מזון, תרופות, חשמל, דלק וכן ניהול מרשם האוכלוסין ואספקת שטרי כסף. מצב זה נובע במידה מסוימת ממדיניות ישראל לשמור על שליטה כלשהי בשטח, אך במידה רבה מחוסר יכולתה של הרשות הפלסטינית לספק את השירותים הנדרשים לתושבים עקב סכסוכים פנימיים ובעיות אחרות.
דוגמאות לכיבוש
- הכיבושים של ארץ ישראל: הישראלי הקדום, האשורי, הבבלי, הפרסי, ההלניסטי, הרומי, הביזנטי, הערבי, הסלג'וקי, הצלבני, העות'מאני, הבריטי וכיבושים חלקיים, ירדני, מצרי וישראלי;
- כיבוש האימפריה המונגולית על ידי ג'ינגיס חאן ויורשיו;
- כיבוש האימפריה העות'מאנית על ידי האימפריה הבריטית ועל ידי צרפת במלחמת העולם הראשונה.
- כיבוש קרליה על ידי ברית המועצות מידי פינלנד לפני מלחמת העולם השנייה;
- כיבוש חלקים גדולים של ברית המועצות על ידי גרמניה הנאצית וכיבושם מחדש על ידי ברית המועצות;
- כיבוש שינג'יאנג על ידי סין;
- כיבוש ערביסטן על ידי פרס, שעליו לאחר מכן נלחמו השתיים במלחמת איראן-עיראק.
- כיבוש גרמניה על ידי בעלות הברית;
- כיבוש הסהרה המערבית על ידי מרוקו;
- כיבוש ארץ הסאמי (לאפים) על ידי שבדיה;
- כיבוש אפגניסטן על ידי ברית המועצות ולאחר מכן ארצות הברית ובנות בריתה;
- כיבוש עיראק על ידי בריטניה ב-1941 ולאחר מכן כיבושה ב-2003 על ידי ארצות הברית ובעלות בריתה;
מצבים שנויים במחלוקת
- לאחר מלחמת העולם השנייה הציגה אוסטריה את האנשלוס, סיפוח אוסטריה לגרמניה הנאצית, ככיבוש אוסטריה בידי גרמניה. אוסטריה אף הוסיפה שלשלאות מנותצות לנשר בסמלה הלאומי כדי לציין את שחרורה מעול הכיבוש. בפועל, ה"אנשלוס" נעשה ללא שימוש בכוח ובאמצעות לחצים פוליטיים בלבד. גורמים באוסטריה היו מעוניינים בסיפוח ותמכו בשלטונות הגרמניים הנאציים.
- יש גורמים בלבנון ומחוצה לה הרואים בשליטת סוריה על לבנון, משנת 1991 ועד תחילת 2005, כיבוש. עם זאת ההשתלטות הייתה בעיקר באמצעות הפעלת לחצים פוליטיים על שלטונות לבנון וגובתה ב"הסכם ידידות" בין סוריה ללבנון, שעל-פיו לבנון הסכימה (לכאורה) להצבת כוחות סוריים בשטחה. שליטת סוריה בלבנון גובתה בידי גורמים לבנוניים, וסיום השליטה נבע משינוי במאזן הכוחות בין העדות השונות בתוך לבנון.
קישורים חיצוניים
מיכאל הנדלזלץ, דברי כיבושין, באתר הארץ, 6.7.07- Orna Ben-Naftali, Aeyal M. Gross, Keren Michaeli, Illegal Occupation: Framing the Occupied Palestinian Territory, 23 Berkeley Journal of International Law (2005) 551-614. גרסה מקוצרת, בעברית: אייל גרוס, ארנה בן-נפתלי, קרן מיכאלי: כיפוח: כיבוש, סיפוח, קיפוח – על המבנה המשפטי של משטר הכיבוש, תיאוריה וביקורת גיליון מס' 31, (2008).
- זאב גלילי: משמעות המילה כיבוש בשפה העברית
