בעז גאון – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
יוסאריאן (שיחה | תרומות)
מ שוחזר מעריכות של 62.219.145.50 (שיחה) לעריכה האחרונה של רחל1
שורה 25: שורה 25:
* '''האוטובוס הצהוב של ג’ימקס''' (רומן) - הוצאת הקיבוץ המאוחד
* '''האוטובוס הצהוב של ג’ימקס''' (רומן) - הוצאת הקיבוץ המאוחד


'''טקסט מודגש'''==מחזותיו==
==מחזותיו==
* '''ג'ונגול''' - [[צוותא]] (2000)
* '''ג'ונגול''' - [[צוותא]] (2000)
* '''חזרה גנרלית''' - פסטיבל עכו (2006)
* '''חזרה גנרלית''' - פסטיבל עכו (2006)
שורה 32: שורה 32:
* '''השיבה לחיפה''' – [[תיאטרון הקאמרי]] (2008)
* '''השיבה לחיפה''' – [[תיאטרון הקאמרי]] (2008)
* '''ברנז'ה''' - [[בית ליסין]] (2009)
* '''ברנז'ה''' - [[בית ליסין]] (2009)
* '''"בוגד"''' - [[תיאטרון באר שבע]] (2011)
* '''שמש שוקעת''' - תיאטרון חיפה
* '''שמש שוקעת''' - תיאטרון חיפה



גרסה מ־10:37, 21 ביוני 2011

אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית

בעז גאון (נולד בשנת 1971) הוא עיתונאי ומחזאי ישראלי. יו"ר מרכז גאון באוניברסיטת בן גוריון.

ביוגרפיה

נולד בבת ים לרחל ובני גאון, אח תאום ליואב. כשהיה בן שש עבר עם משפחתו לרמת השרון. למד לימודי תיאטרון באוניברסיטת תל אביב.

בשנת 2000 נישא לאפרת מיכאלי, בת קיבוץ גבעת חיים. לאחר נישואיהם נסעו השניים ללונדון ללימודי תקשורת. באותה תקופה שימש כתב "מעריב" בלונדון ופרסם טור פוליטי שבועי בעיתון. בין השנים 2004 – 2006 שימש כתב "מעריב" בארצות הברית. כמו כן שימש תחקירן בתוכנית "עובדה" של אילנה דיין.

לאחר שובו מארצות הברית החל בפעילותו כמחזאי. בתחילה כתב מספר מחזות שהועלו בקריאה מבוימת וכן מחזה לפסטיבל עכו בשם "חזרה גנרלית", שזכה בפרס "המחזה הטוב ביותר". מאז החל בכתיבת מחזות לתיאטרון הרפרטוארי.

בשנת 2006 העלה את המחזה "בואנוס איירס", המספר על תפקודו של שגריר ישראל בארגנטינה בתקופה שלאחר המהפכה הצבאית שהעלתה לשלטון את דיקטטורת ה"חונטה" בסוף שנות ה-70. המחזה הועלה מחדש בשם "ארגנטינה" בשנת 2011 בתיאטרון חיפה. בשנת 2008 עורר סערה כשהעלה את המחזה "השיבה לחיפה", על פי נובלה מאת ע'סאן כנפאני. בשנת 2009 העלה את המחזה "ברנז'ה" המשלב את שני העולמות שבהם הוא עוסק - מחזאות ועיתונאות.

גאון פרסם כמה ספרים. בשנת 2008 פרסם את רשמיו ותובנותיו מתקופת שהותו בארצות הברית בספר "המקום שבו נגמרת אמריקה". ב-2009 פרסם (יחד עם אשתו אפרת מיכאלי) את האנתולוגיה "פשוט זה לא", שבה כונסו מאמריהם של תשעה עשר כותבים ישראלים בנושא "משפחה". בין הכותבים, מלבד גאון ומיכאלי, גם ארנה קזין, רוני סומק, דן תורן , איאד ברגותי ויוסי שריד.

באוגוסט 2010 חתם גאון יחד עם עוד עשרות אמנים ושחקנים על עצומה שבה הודיעו על החרמת היכל התרבות באריאל ועל סירובם להופיע מעבר לקו הירוק.

גאון הוא יו"ר "מרכז גאון" לתרבות הלדינו, שהוקם באוניברסיטת בן גוריון על שם סבו משה דוד גאון.

לבעז גאון ולאפרת מיכאלי בן ובת – יונתן ושירה. אחיו הוא הפרסומאי משה גאון.

ספריו

  • המקום שבו נגמרת אמריקה, עם עובד, 2008,
  • פשוט זה לא - בעריכת בעז גאון ואפרת מיכאלי, עם עובד, 2009
  • דור הגומי והכסף - הוצאת הקיבוץ המאוחד
  • האוטובוס הצהוב של ג’ימקס (רומן) - הוצאת הקיבוץ המאוחד

מחזותיו

  • ג'ונגול - צוותא (2000)
  • חזרה גנרלית - פסטיבל עכו (2006)
  • בואנוס איירס (ארגנטינה) – תיאטרון הקריאה, צוותא (2006), ותיאטרון חיפה (2011-12)
  • משפחת ישראלי - תיאטרון חיפה (2007)
  • השיבה לחיפהתיאטרון הקאמרי (2008)
  • ברנז'ה - בית ליסין (2009)
  • שמש שוקעת - תיאטרון חיפה