מחלקה סגורה

מחלקה סגורה היא מחלקה בבית חולים פסיכיאטרי, או תת-מחלקה במחלקה פסיכיאטרית בבית חולים כללי, אשר המאושפזים בה נמצאים בהשגחה צמודה של הצוות ואינם רשאים לצאת ממנה לרחבי בית החולים בתקופת אשפוזם.

מחלקה סגורה למול מחלקה פתוחה

במחלקה פתוחה, בחלק משעות היום החוסים רשאים לצאת ממתחם המחלקה אל החצר או אל מקומות סביב המחלקה שאינם מוגדרים כמחוץ לשטח בית החולים.

לעומת זאת, החוסים במחלקה הסגורה נמצאים בהשגחה צמודה של הצוות. הם אינם יכולים לשוטט ברחבי בית החולים כרצונם ועליהם להישאר במחלקה (שלרוב נעולה, ומכאן נגזר שמה - מחלקה "סגורה"). בנוסף מוחלות עליהם צורות פיקוח שונות כגון סימון בפיג'מה צבעונית על פי רמות הסיכון הנשקף מהם לכאורה, מצלמות מעקב בחצרות, רישום דקדקני של כל תנועה (ב"קרדקס") מתוך עמדת תצפית, חיטוט בחפצים אישיים, מניעת שימוש בחפצים אישיים על פי חוות דעת הפסיכיאטר המטפל (מותר על פי החוק לטיפול בחולי נפש 91), וכן אופציה לאמצעי כפיה באמצעות קשירה או תרופות אלחוש (שניתן לראות בהם שיטות פיקוח עקיפות).

המעבר בין המחלקה הסגורה לפתוחה ולהיפך משמש גם הוא אמצעי לחץ עקיף, המאפשר לצוות לשלוט במטופלים על ידי יצירת מוטיבציה לעבור למחלקה הפתוחה בה התנאים טובים יותר, או לחילופין להמנע מלהיות מועבר בכפיה למחלקה הסגורה.

בשני סוגי המחלקות האשפוז הוא קבוע, ולעתים מאפשרים למטופלים יציאות לביתם. אחדים מבתי החולים מאפשרים יציאות מסוג זה על בסיס שבועי או מדי מספר שבועות, ואילו באחרים האפשרות ניתנת בהתאם להתנהגות המטופלים.

ביקורת בספרות המקצועית על הרעיון והפרקטיקה של המחלקה הסגורה

יש הרואים במחלקה הסגורה דוגמה מובהקת למוסד טוטאליטרי וכוללני, בו ניטלות מבני אדם זכויות בסיסיות באופן הנוגד את חוקי היסוד של מדינות מערביות רבות ובהן מדינת ישראל. דבר זה מעורר אפוא תמיהה בסיסית - כיצד ייתכן שבאמצעות כליאה, קשירה, תיוג משפיל וכדומה ניתן לרפא אדם ולהמציא מזור לכאבו.

האסכולה הלקאנית, למשל, מתנגדת באופן עקרוני לשימוש באמצעיי כפייה כיומרה לריפוי הנפש, וזוהי בין היתר גם נגזרת של התאוריות ההומניסטיות בפסיכולוגיה המודרנית ככר למתודות חדשות.

ביקורת ציבורית על המחלקות סגורות בישראל בשנים האחרונות

• בשנת 1996 - נכנס עיתונאי "ידיעות אחרונות" ירון קנר במסווה של חולה נפש למחלקה סגורה בבי"ח אברבאנל, וחשף בכתבת שער את תנאי האשפוז הלקויים, ואת האלימות כלפי חסרי הישע המאושפזים במחלקה. זו הייתה כתבת התחקיר הראשונה המקיפה שנעשתה בנושא בישראל. היוזמה לכתבת תחקיר זו כפי הנראה שאבה השראה מדיווחיה של העיתונאית נלי בליי בתחילת המאה העשרים, שפעלה בדרך דומה בארצות הברית. (ירון קנר, "משוגע בעל כורחו", "ידיעות אחרונות", 16 באוגוסט 1999, מוסף "7 ימים")

• בשנת 1998 - נחשפה בתוכנית 'כלבוטק' אלימות אנשי צוות בבית חולים פסיכיאטרי בטירת הכרמל

(ערוץ 2, כלבוטק, ינואר 98, רפי גינת).

• בשנת 2006 - נחשפה בכתבת תחקיר בערוץ 1 מערכת של התעללות בילדים חסרי ישע בבית החולים הפסיכיאטרי המקומי של נס ציונה. (תוכנית "יומן", ערוץ 1, 13.7.07, מנחם הדר).

• בשנת 2008 - נחשפו שרשרת של מעשי אלימות כלפי חולים חסרי ישע בבית חולים הפסיכיאטרי טירת הכרמל, כשבמוקד אלימות קשה כלפי קטין בן 15 (ערוץ 2, רפי גינת, כלבוטק, 2008).

• בשנת 2010 - תחקיר סמוי (בעזרת מצלמה נסתרת) של ערוץ 1 מעלה ממצאים של הזנחה, תנאי מחיה והגיינה ירודים בבית החולים אברבאנל בבת ים (ינואר 2010, ערוץ 1, חדשות - מבט).

• בשנת 2010 - בעת ביקור פתע של סגן שר הבריאות יעקב ליצמן בבית החולים "אברבנל", נגלו לפניו מחזות של הזנחה ועליבות - מה שהעלה את הנושא הבעייתי של תנאי הכליאה הקשים במחלקות הסגורות בישראל לסדר היום הציבורי, ועצם קיומה של האפשרות לשלול חרות אדם ללא משפט והליך הוגן במסגרת דמוקרטיה. (ערוץ 2, פבואר 2010, חדשות - מהדורה מרכזית).

• בשנת 2011 - צעיר בן 23 טופל בכפייה בנזעי חשמל במחלקה הסגורה בבית החולים בבאר יעקב. עקב רשלנות רפואית, הוא נפצע במצב אנוש. (8 בפבואר 2011, ערוץ 2, חדשות - מהדורה מרכזית, יואב אבן).

יש לציין, כי עקב האיסור הרשמי על הכנסת מבקרים חיצוניים ובפרט עיתונאים ומצלמות אל מתחמי המחלקות הסגורות (באמתלה של "חיסיון רפואי"), קיים קושי ניכר ואובייקטיבי בהפקת תחקירים מהסוג הנ"ל וכן הבאת המתרחש מאחורי חומות המחלקות הסגורות לידיעת הציבור.

הערות שוליים

ערך זה הוא קצרמר בנושא רפואה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.