פתח תקווה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 188: שורה 188:
* הדר המושבות
* הדר המושבות
* יוספטל
* יוספטל
* כפר אברהם
* [[כפר אברהם]]
* כפר גנים א'
* כפר גנים א'
* כפר גנים ב'
* כפר גנים ב'

גרסה מ־14:04, 27 ביולי 2011

פתח תקווה

סמל העיר פתח תקווה
מדינה ישראלישראל ישראל
מחוז המרכז
מעמד מוניציפלי עירייה
ראש העירייה יצחק אוחיון
גובה ממוצע[1] ‎31 מטר
תאריך ייסוד 1878
סוג יישוב עיר 200,000‏–499,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף פברואר 2024 (אומדן)[1]
  - אוכלוסייה 257,680 תושבים
    - דירוג אוכלוסייה ארצי[2] 5
    - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎0.8% בשנה
    - מאזן מפוני חרבות ברזל[3] ‎0.75 אלפי תושבים
  - צפיפות אוכלוסייה 7,188 תושבים לקמ"ר
    - דירוג צפיפות ארצי[2] 19
תחום שיפוט[4] 35,850 דונם
    - דירוג ארצי[2] 58
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2019[5]
7 מתוך 10
    - דירוג ארצי[2] 78
מדד ג'יני
לשנת 2019[4]
0.4261
    - דירוג ארצי[2] 79
לאום ודת[4]
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2021
אוכלוסייה לפי גיל[4]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70
גילאי 0 - 4 8.1%
גילאי 5 - 9 8.9%
גילאי 10 - 14 8.1%
גילאי 15 - 19 7.0%
גילאי 20 - 29 11.0%
גילאי 30 - 44 18.9%
גילאי 45 - 59 17.1%
גילאי 60 - 64 4.3%
גילאי 65 ומעלה 16.6%
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2021
חינוך[4]
סה"כ בתי ספר 125
–  יסודיים 74
–  על-יסודיים 77
תלמידים 49,868
 –  יסודי 28,934
 –  על-יסודי 20,934
מספר כיתות 1,997
ממוצע תלמידים לכיתה 27.0
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשפ"א (2020-‏2021)
פרופיל פתח תקווה נכון לשנת 2020 באתר הלמ"ס
http://www.petah-tikva.muni.il
קובץ:בול הבאר.jpg
בול הבאר הראשונה של פתח-תקווה
אנדרטת "שער הברון" בפתח תקוה
שלט המצחה אודות ייסוד העיר בכיכר המייסדים
בתים בפתח-תקווה ב-1912
קובץ:סביל בפתח תקוה שהוקם בידי אברהם שפירא לזכר אימו.jpg
סביל בפתח תקוה שהוקם על ידי אברהם שפירא (זקן השומרים) לזכר אימו
אנדרטה לנופלים במאורעות תרפ"א בפתח תקוה
רחוב במושבה בתחילת שנות ה-20
ראש העיר שלמה שטמפפר ובנו בנימין בפרדס שטמפפר בפתח-תקווה, שנות השלושים
פועלים עברים בפרדס משפחת שטמפפר בפתח-תקווה, שנות השלושים. בתמונה מופיע גם שלמה שטמפפר, ראש המועצה
ישיבת לומז'ה - הישיבה הראשונה בעיר (תמונה מ-1930)
ישיבת לומזה כיום
"בית הכנסת הגדול "בית יעקב"
עיריית פתח-תקווה מבט כללי
מגדל האשפוז ע"ש גור שאשא וחדר המיון של בית החולים בילינסון
בית חולים גולדה השרון
מרכז שניידר לרפואת ילדים בישראל
חדר האוכל הנטוש באתר הישן של קיבוץ גבעת השלושה (כיום ברחוב ארלוזורוב בלב פתח-תקווה) בתכנון האדריכל אריה שרון, 2004
רחוב חיים עוזר
מראה המפל ובריכת דגי הזהב בגן יד לבנים וברקע כלובי הקופים בפינת החי העירונית, 9/07
קובץ:PT02.jpg
חזיתו הדרומית של מוזיאון פתח תקווה לאמנות, 9/07
טנק המשמש כאנדרטה בגן יד לבנים, 9/07
אנדרטה לזכר חללי פתח-תקווה בגן יד לבנים, 9/07
קובץ:אנדרטת אסון המסוקים בשכונת הדר גנים בפתח תקוה.jpg
אנדרטת אסון המסוקים בשכונת הדר גנים
גשר המיתרים בתכנונו של סנטיאגו קלטרווה, מעל ציר ז'בוטינסקי
"בית ראשונים" לתולדות העיר פתח-תקווה בקריית המוזיאונים, 9/07
כיכר המייסדים
תבליטי מייסדי פתח תקוה בכיכר המייסדים
קובץ:אנדרטת הוקרה לתזמורת "כינור ציון" בכיכר המייסדים בפתח תקוה.jpg
אנדרטת הוקרה לתזמורת "כינור ציון" בכיכר המייסדים
גן משחקים על שם עוזי חיטמן בצפון העיר
פארק אזורים באזור התעשייה קריית אריה
פארק פתח תקווה
בתי המשפט בפתח תקווה
אולם הנוסעים בתחנת הרכבת פתח תקווה קריית אריה
הקניון הגדול במרכז העיר
האצטדיון העירוני החדש בפתח תקווה
שלט מידע אלקטרוני של מערכת המידע הנסיונית אודות התחבורה הציבורית
מראה בפארק אזורים
מראה בשכונת אם המושבות
פסל "מזרח מערב" של יגאל תומרקין בגן הפסלים במרכז רפואי רבין
המת"צ החדש ברחוב ז'בוטינסקי

פתח-תקווה, המכונה "אם המושבות", היא עיר במחוז המרכז והחמישית באוכלוסייתה בישראל. נוסדה כמושבה בשנת 1878 והוכרזה כעיר בשנת 1937. העיר חברה בארגון פורום ה-15.

העיר גובלת עם הוד השרון ורמת השרון מצפון, עם תל אביב מצפון מערב, עם בני ברק וגבעת שמואל במערב, עם המועצה האזורית דרום השרון (הקיבוצים עינת, גבעת השלושה ונחשונים) וראש העין ממזרח, ועם גני תקווה, קריית אונו ומועצה אזורית חבל מודיעין (מושב נחלים) מדרום.

מקור השם

מקור השם "פתח תקווה" לקוח מספר הושע:

וְנָתַתִּי לָהּ אֶת-כְּרָמֶיהָ מִשָּׁם, וְאֶת-עֵמֶק עָכוֹר לְפֶתַח תִּקְוָה"

הושע, פרק ב, פסוק יז

המתיישבים הראשונים של פתח תקווה התכוונו בשנת 1872 להתיישב בסביבות העיר יריחו, ובכך להגשים את הנבואה המוזכרת בספר הושע בהקשר ל"עמק עכור" הנמצא באזור זה[6]. השם אותו בחרו המייסדים היה ביטוי לתקווה כי ניתן להפוך מקום מקולל ליישוב פורח.

בסופו של דבר רכישת הקרקע בעמק עכור לא התבצעה. המתיישבים הגיעו לשפלה, רכשו את אדמות הכפר הערבי אוּ‏מְלָבָּס וקראו למושבה החדשה בשם שתוכנן למושבה ביריחו - "פתח תקווה".

גם במקום זה נמצאה משמעות לשם המושבה, שכן בספר ישעיהו מוקבל עמק עכור לאזור השרון בו היא הוקמה לבסוף: ”וְהָיָה הַשָּׁרוֹן לִנְוֵה-צֹאן וְעֵמֶק עָכוֹר לְרֵבֶץ בָּקָר” (ישעיהו, פרק ס"ה, פסוק י').

באופן אירוני קיבל השם גם משמעות נוספת, בשל המצב העכור בו מצאו המתיישבים את הירקון, וניסיונם ותקוותם להפוך אותו לפתח לעתיד, להתיישבות יהודית ברחבי הארץ ולתחייה לאומית.

תולדות העיר

ייסוד פתח-תקווה 1878

פ"ת נוסדה בט"ו באב ה'תרל"ח, 8 ביולי 1878 [7], והחלה את דרכה כיישוב חקלאי. היא הייתה המושבה הראשונה במרכז הארץ. המושבה "גיא אוני" (ראש פינה) הוקמה מספר שבועות לפניה, אולם מאחר שהידיעות על הקמת "גיא אוני" הגיעו באיחור ומתיישבי אומלבס היו בעלי קשרים רבים יותר[דרוש מקור], קיבלה פתח תקווה את הכינוי "אם המושבות".[8]

מייסדי המושבה

הרב עקיבא יוסף שלזינגר שעלה לארץ מהונגריה נתקבל בכבוד גדול על ידי מנהיגי "היישוב הישן", אולם לאחר עלייתו החל לחפש דרך שונה לקיום היישוב וביסוסו - הוא דרש לצאת לעבודה ולחקלאות. יחד עם תלמידיו באי בית מדרשו, ביניהם ר' יואל משה סלומון, הקים את החברה וההסתדרות "חברת מחזירי עטרה ליושנה" (כונתה בספרו גם בשם "כולל העברים"), אשר עיקרה היה כינון חברה יצרנית ודינמית המבססת את חייה על ערכי התורה ותחיית השפה העברית. יחד עם דוד גוטמן ויהושע שטמפפר ניסה לרכוש אדמות בסביבות חברון ללא הצלחה. לאחר שגם נסיונות לרכישת אדמות בסביבות יריחו לא צלחו, החליטו לרכוש אדמה באזור השפלה. יחד עם הרב יואל משה סלומון רכש את האדמות שעליהן נבנתה פתח תקוה, פיצלו אותן למאה חלקות ומכרו אותם ליהודים שרצו לעסוק בחקלאות. הרב שלזינגר שימש גם כרבם הראשון של המייסדים במקום.

אומלבס

ערך מורחב – אומלבס

המתיישבים הראשונים, יהושע שטמפפר, יואל משה סלומון, זרח ברנט, דוד גוטמן, יהודה ראב ומיכל לייב כ"ץ (זיינגר), הקימו את ישובם על שטח אדמה שהם קנו מבעלי הקרקע של הכפר הערבי אוּ‏מְלָבָּס , אשר גרו ביפו. הכפר עצמו היה כמעט ריק מאריסים, אשר רובם מתו או עזבו את הכפר בשל מחלת המלריה. האדמה נרשמה על שם דוד גוטמן, נתין אוסטרי, והסכם המכירה נחתם אצל הקונסול האוסטרי ביפו, וזאת על מנת להימנע ממצב של אי-מימוש העסקה, כפי שקרה לקבוצה בניסיון הרכישה הקודם של אדמות ליד יריחו. וכך ביום ז' בחשוון ה'תרל"ט - 3 בנובמבר 1878 - יצאו לפתח-תקווה לעבודה: אלעזר ראב ובנו, יהושע שטמפפר, דוד גוטמן ויואל משה סלומון.

ר' יהושע העשיל יואל בסן, איש אשכולות, היה מן הקונים הראשונים של האדמות ולמהנדס המושבה. הוא גם ניסח את שטר ההתקשרות. חיים אמזלאג, סגן הקונסול של בריטניה ביפו, היה מעורב ברכישת אדמותיה של פתח-תקווה. מידת המעורבות שלו איננה ברורה:

  • אחיינו יוסף נבון כתב, כי בשנת 1876 פנו אליו מייסדיה העתידים של פתח-תקווה וביקשו את עזרתו בחיפושיהם אחר קרקע. אחרי נסיונותיהם הכושלים של אנשים אלה לקנות אדמה בסביבות חברון ויריחו נפגש נבון עם דודו ועדכן אותו. חיים אמר, שאפשר לרכוש קרקע בסביבות יפו. אחר-כך שלח מברק אל בעל האדמה אנטואן בישארה טיאן, בעל אחוזה נוצרי מיפו, ומישש את הדופק, והלה ענה בחיוב. חיים ויוסף ביקרו בשטח, אבל טיאן דרש יותר מדי תמורתו.
  • המתיישבים תיארו את ההתפתחות בצורה שונה. בקיץ 1878 יצאו מירושלים דוד גוטמן, יואל משה סלומון, יהושע שטמפפר, זרח ברנט ואחרים מן העדה האשכנזית בירושלים במגמה לבדוק את אדמות מלבס שבסביבת יפו. בהגיעם לשם ביקשו מחיים אמזלאג לפנות אל בעל הקרקע טיאן, במגמה לארגן פגישה ביניהם ולסייר בשטח. אמזלאג נענה ברצון. אך בינתיים, ב-30 ביולי 1878, נרכש שטח אדמה קרוב בן 3,375 דונאמים טורקיים (כ-3,044 דונאמים מטריים) מאפנדי נוצרי ביפו, סלים קצאר. בשנה שלאחר-מכן הגיעו המתיישבים לידי הסכם גם עם טיאן וקנו ממנו 10,000 דונאמים טורקיים (9,193 דונאמים מטריים) מאדמתו בתשלומים לשיעורין. אחדות מקרקעות אלו נרשמו על שמו של אמזלאג". [9]

הבאר הראשונה

לאחר שנתגלה כי מקור המים בו השתמשו הפלחים הערבים מזוהם מפגרי בקר אשר הושלכו למימי הירקון, החליטו שלושת המייסדים כי מטלתם הראשונה תהא לחפור באר מים חדשה[10]. יהודה ראב שכר קבלן אשר חפר הבאר לעומק 24 מטרים, שם נתגלו לבסוף מים. עם בניית הבאר תושבי הכפרים הערבים מסביב החלו להשתמש בה לצד החלוצים. הערבים כינו את הבאר 'ביר –שוע' וייעצו שהמים הראשונים יינתנו לנשים כסגולה לפריון[11].

החריש הראשון

יהודה ראב מוזכר בתור "פותח תלם ראשון" באדמת פתח-תקווה. האגרונום דוד רגנר, שבא מהונגריה לנהל את עבודת האדמה החליט להזמין מארץ מוצאו מחרשות, מהסוג המקובל באירופה. כמו כן, הביא שוורים מסוריה "גדולים וכבירי כח". לאחר הגשם הראשון, אליעזר ראב ובנו יצאו לעבודה בשדות, יחד עם 12 פלחים ערבים. תבואת השדות הצליחה והערבים שיבחו את העבודה ואמרו : "אל יהוד אשטר מן אל אלמאן" - כלומר - היהודים עולים בחריצותם על הגרמנים, תושבי מושבות הטמפלרים. מראה השדות הירוקים לעומת השדות היבשים מסביב גרם לכך שהשכנים התבטאו "אל ברכה ענד אל יהוד" - דהיינו הברכה שרוייה אצל היהודים.

טוביה סלומון מסביר גם את הרקע לתופעה. הכפריים, בעלי הניסיון[12] לא זורעים מיד אחרי הגשם הראשון, אם הוא הקדים שלא כרגיל. הם קוראים לו "גשם נפל", כאילו אישה הרה מפילה את ולדה. הם מחכים לגשם השני. כי תופעה מקובלת בארץ היא, שלעתים נוצר פער זמנים בין הגשם הראשון לבין בוא שאר גשמי החורף. ואם זורעים מיד אחרי הגשם הראשון, השתילים נובלים עד שמגיעים הגשמים הנוספים. אבל כך לא קרה באותה שנה בפתח-תקווה. האגרונום היהודי קבע: "לא הערבים יהיו מורינו לעבודה, כי אם בינתנו תהיה משמשת דוגמה להם".

חג הפסח הראשון

בתום השנה הראשונה הסתבר כי היבול עלה יפה. המתיישבים החליטו לקיים את כל המצוות התלויות בארץ: לקט, שכחה ופאה. את התרומות ומעשרות הפרישו כדין והעמיסו אותם על 30 גמלים והעלו אותם לירושלים. טוביה סלומון מספר כי "היום ההוא עשה רושם כביר על כל תושבי ירושלים". וקהל של המונים באו לראות כיצד יהודים מביאים את יבול אדמתם ומעשרותיהם לירושלים לראשונה מאז חורבן הבית השני. באחד הבתים בשכונת מאה שערים התקיימה סעודת מצווה. וכל הספקות בקשר לטבל ודמאי התבטלו שכן נתקיימו הפעם כל המצוות התלויות בארץ.

בפסח תרל"ט - 8 באפריל 1879 חגגו מייסדי פתח-תקווה את ליל הסדר בביתו של דוד גוטמן, כאשר הבית התרוקן מכל התבואה שנאספה בחורף. וכך מתאר אברהם יערי בספרו זכרונות ארץ ישראל מפי טוביה סלומון:

"חגגו בבית שנתרוקן מכל התבואות ששמו בו בתחילת חדשי החורף. אותו הבית הגדול שבו ערכו את הסדר, היה מואר וערוך שולחנות וכיסאות וכל הכלים הדרושים לכבוד החג. ר' דוד גוטמן, הזקן שבחבורה, ישב בראש המסובין עם כל בני משפחת אשתו, שהוא גדלם וחנכם, ויתר חבריו ובני משפחותיהם, האבות והבנים, הקטנים והגדולים, עוטרים לו מסביב, ודמות לו כראש-שבט מוקף המון יוצאי חלציו, שדאגת כולם עליו. פניו האציליים מביעים קורת-רוח מרובה על שקיים סוף סוף את נדרו אשר נדר לה', להיות האחד מהראשונים בישוב החקלאי בארץ הקודש. פתח ר' דוד גוטמן ואמר:

"הלילה הזה הוא ליל זיכרון לישראל על הנסים ועל הנפלאות שעשה אלוקינו לאבותינו בצאתם ממצרים, מעבדות לחרות, משעבוד לגאולה, גאולת הרוח וגאולת הגוף. הלילה הזה עלינו לברך את ברכת 'שהחיינו' בכוונה כפולה: שהחיינו לכונן מושבה חקלאית ראשונה בארצנו הקדושה ולסול המסילה להבאים אחרינו. אנחנו הננו היום הצפורים הראשונות המבשרות את אור השחר, וה' הוא המאיר לנו אור תקווה והסולל לפנינו דרך הקודש. במקום הזה בקע לנו אור השחר ועוד מעט וזרחה עלינו, יראי ה', שמש צדקה ומרפא. נשמת ישראל סבא תשוב, תעל, תתלבש בקדושה ובטהרה כימי קדם קדמתה, ושוב פעם נזכה להקים לנו נביאים וקדושי עליון לגאולתנו ולגאולת העולם". .

מאתר סנונית המצטט את הבטאון מחניים - גיליון פ'

התיישבות הירקונים

משה סמילנסקי מספר כי בשנת תר"ם , שנה לאחר ייסוד המושבה, נחלקו חלוצי פתח-תקווה לשני "מעמדות" : "האמידים התיישבו על הרמה ויקרא המקום בפי הציבור "רמתים" והעניים התיישבו על שפת הירקון ויקראו "ירקונים" - והמקום נקרא "מעמקים"". לאחר גאות מי הירקון נהרסו בתי ה"ירקונים" ורובם נטשו את המקום ועזבו לירושלים.

בתחילת ימיה של פתח-תקווה, השלטון הטורקי לא אישר הקמת בתים, וכל הבתים שהוקמו בשלהי המאה ה-19 הוקמו על סמך אישורים שניתנו להקמת רפתות.

המושבה ננטשה לאחר שלוש שנים.

חידוש היישוב 1882

הקמת המושבה יהוד

בתרמ"ג (1883) ניסו לחדש את היישוב בפתח-תקווה. המתיישבים חיפשו מקום רחוק מהמקום הקודם, אותו נאלצו לעזוב בעקבות המחלות. הם חיפשו מקום גבוה, בעל אקלים נוח יותר, שאין לקדחת שליטה עליו. בני פתח-תקווה יסדו את המושבה יהוד, דרומה מהמקום הישן, בקרבת הכפר הערבי יהודייה - היום סביון.

בשנת1885/1886 חזרו רוב המתיישבים לפתח-תקווה. במושבה שנבנתה מחדש הבניינים נבנו ביתר יסודיות: מאבני כורכר מסותתות וגגות רעפים. למרות איסור השלטונות הטורקיים על היהודים לבנות בתים מחוץ לערים, הערימו החלוצים על השלטונות, אך אלה ניסו להרוס את הבניינים. הודות להתערבות הקונסול הגרמני וגורמים אחרים, ניצלו הבניינים הקיימים מהרס, אך הבנייה נפסקה.

הבתים הראשונים

בתרמ"ז (1884) בנה הרב אריה ליב פרומקין את הבית הראשון במושבה מאבני כורכר. את המרפסות בנה מעץ ואת החצר הקיף בחומה. בעקבותיו בנה זרח ברנט בניין אבן, ודוד גוטמן בנה בניין איתן. שאר הבניינים – של יהושע שטמפפר ויואל משה סלומון – נבנו בשיטה הבגדדית, היינו: שלד מעץ ממולא טיט ופירורי אבן מבחוץ מצופה לוחות עץ, ובפנים טיח מחימר וקש. הגגות מרעפי מרסיל. הרפתות נבנו מלבני טיט עם קש.

ריבוי הבניינים מסוג זה סיבתו בכך שלא נמצאו חוצבי אבנים בשטח פתח-תקווה, והבאת אבנים מהמחצבות הרחוקות מהמושבה עלתה כסף רב. אנשי פתח-תקווה, שרובם היו אנשי עמל, בחרו להסתפק בבניינים ארעיים שאינם עולים הרבה ובניינם אינו נמשך זמן רב. [13]

שומרי המושבה בראשיתה

זרח ברנט, ממייסדי פתח-תקווה מספר על ההתנפלות הראשונה המאורגנת על מושבה יהודית, שהייתה ב-1 מרץ 1886. תושבי המושבה לא היו מוכנים שערביי היישובים השכנים יבואו למושבה ועוד מעט "יהיו בתיה לבז ובניה להרג ולמשיסה". התושבים התבצרו עד שבאו חיילים טורקיים, אסרו בשלשלאות 16 שייחים, הובילו אותם ליפו, שם קבלו מלקות ונידונו למאסר.

המושבה החליטה כי היא זקוקה לשומרים נאמנים. בתולדות פתח-תקווה רשומים ששה שומרים, כאשר האחרון שבהם היה אברהם שפירא. הם הביאו ביטחון למושבה ונתנו דוגמה לשאר המושבות כיצד להגן על עצמן, בתיהן ושדותיהן.

תכנון המושבה

התכנון הראשוני של המושבה היה מבוסס על השיטה לפיה תוכננה בניית מושבות הצ'רקסים בגליל. שתי שורות של בתים, שהיוו חומה כלפי חוץ. כאשר המשקים בפנים החומה ובמרכז בניני הציבור.

אשר לחלוקת המגרשים, פה הייתה שיטתו של חיים משה סלור מקובלת. הוא חילק את הקרקע לעשרה חלקים שווים, כמספר שבטי ישראל (בלי אפרים ומנשה). כל חלק כזה חילק שוב לעשר חלקות ובסה"כ – 100 חלקות. כל המגרשים היו בעלי חזית שווה. כך נתקבלו חזיתות צרות ברוחב 5-15 מ' ומיגרש מלבני ארוך. בתוך המגרש פנימה צופפו כל המבנים הדרושים למשק החקלאי: דיור, רפת, מזווה, מחסן לכלי עבודה ולול. סלור, שמעולם לא למד הנדסה או תכנון, תיכנן כך את המושבה החקלאית הראשונה בארץ-ישראל.

הברון רוטשילד

בשנת 1887 ביקר הברון רוטשילד בפתח תקוה והסכים לקחת את המושבה תחת חסותו. 28 משפחות הסכימו לעבור לחסותו של הברון. הם מסרו לו את נחלותיהם ונכנסו לעבוד במשק הכללי של פקידות הברון תוך קבלת משכורת קבועה. הברון תרם לייבוש הביצות ולנטיעת עצי אקליפטוס וגידולים חקלאיים שונים. הברון סיפק לאיכרים סוסים וכלים חקלאיים. שאר המשפחות לא הסכימו לעבור לחסות הברון והמשיכו לקבל תמיכה מסוימת מחובבי ציון.

לאור הוקרה לתרומתו של הברון למושבה, הוקמה בשנת 1947 אנדרטה בצורת שער המכונה שער הברון בכניסה המזרחית לפתח תקוה.

הגעת הפועלים לפתח-תקווה

המושבה פתח-תקווה הייתה אבן שואבת לאנשי העלייה השנייה - פועלים בעיקר. האיכרים נעזרו בפועלים לצורך עיבוד השדות והמטעים, ביניהם ההדרים אשר באותה עת החלו לטעת במושבה. אבל הם העדיפו את הפועל הערבי, וכך החלה מלחמה על כיבוש העבודה.

כך, החל משנת 1905, הגיעו למושבה למעלה ממאה איש. עבורם, העבודה אינה רק אמצעי-פרנסה אלא תכלית ההגשמה הציונית. הם בקשו לבסס את "העבודה העברית". היו גם התנגשויות עם איכרי המושבה שומרי המסורת, שכן רוב הפועלים לא נהגו בהתאם להלכה היהודית .

בפורים תרס"ה (1905) הוקמה אגודת הפועלים שנקראה הפועל הצעיר. השם ניתן על ידי זלמן גיסין, מאיכרי פתח-תקווה, שהיה בין המייסדים. תוכנית האגודה נתבססה על כיבוש מקצועות העבודה "העלאת מצבו הטבעי והתרבותי של הפועל העברי בארץ-ישראל", ייסוד קופות מילווה, מטבחי פועלים, חנויות קואופרטיביות, חוות התיישבות וכן הפצת הלשון והתרבות העברית.

בשנת תרע"א (1911) נפתח בפתח-תקווה מועדון הפועלים הראשון בארץ. בנשף הפתיחה השתתפו רבים מצעירי המושבה. המועדון היה למרכז הרוחני של ציבור הפועלים, אך גם האיכרים בני המושבה ביקרו בו (מבנה מועדון הפועלים עמד שנים במקום בו עומד היום בית ההסתדרות, ברחוב ההסתדרות).

בתרע"א (1911) התקיימה בפתח-תקווה הוועידה השנייה של "פועלי יהודה", בה הונח יסוד לקופת חולים. באותה שנה נפתח חדר-חולים לעולים מתימן, שעלו ארצה שנה קודם לכן והתחלואה הרבה הפילה בהם חללים רבים. שנתיים אחר-כך, בתרע"ג, הושלם בניין השכונה הראשונה בארץ לעולי תימן – זוהי "מחנה יהודה", אחת השכונות הוותיקות בפתח-תקווה

בתרע"א (1911) הוקמה חברת ההשקאה "פלשתינה",[1] מפעל שאיבה מרכזי שספק מים לפרדסים שבסביבת המושבה. בית המשאבה מבטון ניצב על גדות הירקון, סמוך לכפר הבפטיסטים.

מלחמת העולם הראשונה

שנים אלה היו קשות לפתח-תקווה. לא רק שהיו קשיים בייצור החקלאי: משבר כלכלי קשה בהיעדר יכולת לייצא לאירופה את היבול, מכת ארבה שניחתה על השדות, גזירות של השלטון הטורקי ורדיפה של עסקני הציבור, אלא שתושבי המושבה התבקשו לקלוט את פליטי תל אביב ויפו שגורשו מבתיהם.

פרעות תרפ"א

בחודש מאי 1921 החלו פרעות ביהודי יפו, בהן נרצח בין היתר הסופר יוסף חיים ברנר. ימים אחדים לאחר מכן (ב-5 במאי), תקפו ערביי הכפרים יהודייה, פג'ה, ראס אל-עין ואחרים את המושבה. על הגנתה הופקדו אברהם שפירא וסגנו אבשלום גיסין.

בפרעות נהרגו ארבעה מתושבי פתח תקווה‏‏[14] - ובהם גיסין וזאב אורלוב, על שמם רחובות מרכזיים בפתח תקווה של היום. לזכרם הוקמה אנדרטה הנמצאת כיום ליד בית העיריה. אנדרטה נוספת לזכרם נמצאת בגן ליד בית "יד לבנים".

מועצה מקומית

לאחר הפרעות ועקב התרחבותה של המושבה בעקבות העלייה, קיבלה פתח-תקווה מהשלטון הבריטי מעמד של מועצה מקומית ב-1921. בשנת 1926 הוקמה בפתח תקווה קבוצת מנורה בהנהגת גרשון שץ, שהיוותה את ההתארגנות הראשונה של תנועת בית"ר בארץ ישראל.

בשנת 1934 ביקשה הסוכנות היהודית שפתח תקווה תהיה לעיר, אך ההצעה נתקלה בהתנגדות נציגי חקלאי פתח תקווה מהגוש האזרחי, ובראשם משה סמילנסקי, נשיא התאחדות האיכרים, אשר חששו שההפיכה לעיר תסכן את פתח-תקווה ואת כלל המושבות. מנגד, חמשת נציגי הפועלים, שלמה יצחק שטמפפר ונציג החרדים מונק תמכו בהחלטה, אך הם נותרו במיעוט[15]. בסופו של דבר, קיבלה פתח תקווה מעמד של עיר ב-1937, כשלוש שנים לאחר תל אביב, ובכך הייתה ליישוב העברי השני שקיבל מעמד זה. ראש העיריה הראשון היה שלמה שטמפפר, בנו של מייסד המושבה.

לפתח-תקווה מקום חשוב בהיסטוריה של התפתחות היישוב היהודי, בשמשה מקום מעבר לעולים, במיוחד אלה בני העלייה השנייה, שהגיעו אליה וממנה התפזרו לכל רחבי הארץ. אנשי תנועת העבודה ראו בפתח-תקווה את מרכזם, ובה נוסדו תנועות "הפועל הצעיר" ו"אחדות העבודה". במלחמת העצמאות סבלה פתח-תקווה מהתקפותיהם של פורעים ערבים מכפר קאסם והשומרון.

אחרי המלחמה סופחו לעיר אדמות הכפר פג'ה. חלק מתושבי הכפר עזבוהו בגלל התקפת האצ"ל ב-17 בפברואר, והיתר עזבו לאחר שההגנה הוציאה להם צו גירוש, במאי 1948. בתיו נמחו ביוני אותה שנה על ידי הקרן הקיימת לישראל, בהמלצת יוסף וייץ, ולאחר שאדמותיו הוכרזו נכסי נפקדים, סופחו לעיר.

התפתחות העיר

אחרי קום המדינה התפתחה העיר במהירות שיא, בעיקר בשל סיפוחן של שכונות שצורפו לתחום השיפוט שלה (מחנה יהודה, קריית מטלון וכפר אברהם), ובשל בניית שכונות חדשות על אדמות שצורפו לשטח העיר (כמו עמישב וקרית אלון). העיר המתפתחת במהרה הפכה עצמה לעיר תעשייה ולכרך גדול, לא אחת על חשבון השטחים הפתוחים והפרדסים ההיסטוריים, שאף האחרונים שבהם נעלמים.

בשנת 1984, לאחר בחירתו לקדנציה שנייה כראש העיר, החליט ראש העיר, דב תבורי, לפתוח את קולנוע היכל בלילות שבת. הדבר הביא לעימות בין דתיים לחילוניים בפתח-תקווה ולהפגנות רבות מאוד של הציבור הדתי, בהנהגת רב העיר, הרב סלומון, נגד פתיחת הקולנוע בשבת, במשך כשנתיים.

העיר כיום

אוכלוסייה

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף פברואר 2024 (אומדן), מתגוררים בפתח תקווה 257,680 תושבים (מקום 5 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎0.8%‏. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"א (2020-‏2021) היה 78.6%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2019 היה 9,998 ש"ח (ממוצע ארצי: 9,745 ש"ח).[16]


להלן גרף התפתחות האוכלוסייה ביישוב :

שכונות בעיר

  • אזור מסחר
  • אזור תעשייה חדש
  • אזור תעשייה פארק ינאי
  • אחדות
  • אם המושבות
  • בילינסון
  • בר יהודה
  • בת גנים
  • גני הדר
  • האחים ישראלית
  • הדר גנים
  • הדר המושבות
  • יוספטל
  • כפר אברהם
  • כפר גנים א'
  • כפר גנים ב'
  • כפר גנים ג'
  • מחנה יהודה
  • מרכז רפואי רבין
  • נווה גן
  • נווה גנים
  • נווה מעוז
  • נווה עוז
  • נווה עוז הרחבה
  • נווה עוז מערב
  • סגולה
  • עין גנים
  • עמישב
  • פארק תעשייה אזורים
  • קמפוס בילינסון
  • קמפוס גולדה השרון
  • קרול
  • קריית אלון
  • קריית אליעזר פרי
  • קריית ארגוב
  • קריית אריה
  • קריית דוד אליעזר
  • קריית המשוררים
  • קריית הרב סלומון
  • קריית חזני
  • קריית מטלון
  • רמת ורבר
  • רמת סיב
  • שיכון הפועל המזרחי (ותיקים)
  • שיפר
  • שכונה בבנייה
  • שכונת הקרוונים
  • שעריה

שכונות

  • כפר גנים שהיא השכונה הגדולה בפתח-תקווה. השכונה ממוקמת בחלקה הדרומי של העיר ונהוג לחלק אותה לארבע תתי שכונות:
    • כפר גנים א' (הישנה) החלק הוותיק והגדול ביותר של השכונה. מתפרס מרחוב רוטשילד דרום-מערבה עד לרחוב הנשיאים ולרחוב יהלום. בחלק זה מצוי בית חולים השרון.
    • כפר גנים ב' חלק שנבנה ברובו בשנות השמונים מתפרס מרחוב הנשיאים דרומה עד רחוב העצמאות. בתחומיה נמצאת אולפנית ישורון.
    • כפר גנים ג' (החדשה/העיר הירוקה) מתפרסת מרחוב העצמאות דרום-מערבה עד לשכונת נווה עוז החדשה, החלה להיבנות בשנים האחרונות על שטחים חקלאיים (בעיקר פרדסים) שהיו שייכים לראשוני כפר גנים. בשכונה נפתח "קניון גנים".
    • בת גנים שכונה יוקרתית הממוקמת דרומה מחלקו המזרחי של רחוב העצמאות, מתוחמת ברח' זרובבל במזרח ובכביש מכבית בדרום. בתחומיה נמצאת הישיבה התיכונית פ"ת וישיבת ההסדר פ"ת. נבנתה בשנות התשעים. נחשבת לשכונה היקרה בעיר בה גרים גם העשירים והמפורסמים (מוטי זיסר, דודו פישר)
  • כפר אברהם מושב עובדים דתי, שאוחד עם פתח-תקווה בשנת 1952. היא השכונה הצפונית ביותר בפתח-תקווה. הגדרת כפר אברהם מבחינה גאוגרפית בעייתית במקצת, בעיקר בשל העובדה, שתחת השם הזה נכללו שכונות רבות נוספות כשאוחד המושב עם העיר. גבולותיו של הכפר המקורי אם כן היו מצומצמים בהרבה:
    • במזרח- דרך ירושלים שמהווה את החלק הראשון של כביש ירושלים תל אביב.
    • בצפון- רחוב הרב הרצוג ודרומה לכל אורכו- החל מצומת גנים במזרח ועד ההצטלבות עם רחוב שטמפפר במערב.
    • במערב- מזרחה מרחוב אורבך החל מצומת הרחובות אורבך, שטמפפר, הרצוג והירקונים ועד לרחוב חנקין.
    • בדרום- הגבול הדרומי הוא קצת יותר מפותל- הוא מתחיל ברחוב חנקין במערב, ממשיך דרך רחוב רמח"ל ומסתיים בבתים הדרומיים של רחוב ריינס.
    • נהוג לראות שכונות נוספות כחלק משכונת כפר אברהם המודרנית, אם כי הם לא היוו חלק מהכפר ההיסטורי, אלא השלמת המרקם האורבני עם חיבורו של המושב לתוך העיר:
      • קריית הרב סלומון- מצפונו של רחוב הרצוג.
      • חן הצפון- צפונה לקריית הרב סלומון, משקיפה על צומת סגולה. מאוכלסת בעיקר בציבור דתי-לאומי.
      • תקומה- דרומה לרחוב ריינס.
      • שיכון הפועל המזרחי ותיקים / תורה ומלאכה / תורה ועבודה - שכונה ישנה ליד חן הצפון.
  • עין גנים מושב עובדים שאוחד עם פתח-תקווה בשנות הארבעים.
  • רמת ורבר
  • עמישב-הדר גנים - שכונה הממוקמת בחלק הדרום מזרחי של פתח-תקווה, ממזרח לכביש 40 (רחוב ירושלים).
    • עמישב הוקמה כמעברה בשנות ה-50 של המאה ה-20 על אדמות הכפר הערבי פג'ה. גובלת בכפר סירקין. בשלהי שנות ה-70' נכללה השכונה בפרויקט שיקום שכונות (אומצה על ידי הפדרציה היהודית של קהילת יהודי שיקגו) ושינתה את פניה. מאז נעשה בשכונה פיתוח רב.
    • הדר גנים הוקמה בראשית שנות ה-90 בשטחה של שכונת עמישב. בין הפרויקטים החשובים של ראש העירייה גיורא לב. השכונה צמחה מאוד וכיום היא עדיין מתרחבת צפונה ומערבה ומתחילה לגבול בצומת סירקין ובשכונת שעריה. השכונה מאופיינת ב-3 שיטות בניה, העיקרית בהם היא השיטה הרוויה. השיטה הנוספת מכונה " גג-גן" - מבנים בני שתי קומות, דירה אחת מעל, כוללת גג, ואחת למטה, כוללת גן. השיטה הנוספת הנפוצה שם היא שיטת הקוטג'ים הטוריים. בשכונה נמצאת אנדרטה לחללי אסון המסוקים.
    • גני הדר הוקמה לאחר הקמת הדר גנים בהמשך רחוב מנחם בגין ומחולקת למספר מתחמים שכל מתחם מיועד לציבור משלו כגון יוצאי חברון (ליטאים), קריית בעש"ט (חסידים), החושן (דתיים לאומים), וכן אזור של עולי אתיופיה ואזור של עולי רוסיה. השכונה גובלת בשכונות עמישב והדר גנים בצפונה, בשדות כפר סירקין במזרחה, בכביש 471 וכביש 40 בצידה הדרומי והמערבי.
  • שעריה - בתחומיה נמצא בית החולים הגריאטרי שיקומי "בית רבקה".
  • אחדות
  • מחנה-יהודה
  • שכונת בילינסון - שכונת מגורים שהוקמה בתקופת המנדט על אדמות שנקנו מהכפר הערבי פג'ה. צמודה לכפר סירקין. השכונה כוללת רק בתים צמודי קרקע. בשנים האחרונות גבר הביקוש לשכונה ובתים קטנים וישנים מפנים את מקומם לבתים מפוארים רחבי מידות.
  • קריית-אלון - שכונת מגורים שהוקמה לאחר קום המדינה על חורבות הכפר הערבי פג'ה, ושוכנה בעולים חדשים. בעת היווסדה נקראה בשם "פג'ה", וגם כיום מוכרת בקרב תושבי האזור בשם זה.
  • יוספטל - ממוקמת בין פג'ה לצומת גנים. מאוכלסת במשפחות ותיקות לצד עולים חדשים.
  • נווה גן - שכונה קטנה ויוקרתית בצפון העיר פתח-תקווה, מצפון לציר ז'בוטינסקי ומדרום לשכונת אם המושבות.
  • נווה עוז - במקור שכונת בתים צמודי קרקע ותיקה בדרום-מערב העיר פתח-תקווה. כיום כוללת גם אזור חדש של בתים צמודי קרקע דו משפחתיים. נחשבת למבוקשת ויוקרתית.
  • קריית מטלון במערב. שכונת מגורים שנוסדה לפני קום המדינה. מאוחר יותר נוספו אליה שכונות קטנות: קרית משה בדרום ושכונה בשם גן-שלמה מצפון לרחוב מסדה. כיום שכונות אילו נבלעו בתוך שכונת מטלון הוותיקה יותר. ממזרחה של שכונת קריית מטלון מתפתח לאחרונה אזור עסקי גדול, אשר נושא את השם מטלון.
  • קריית אריה - אזור תעשייה, מצפון לדרך ז'בוטינסקי.
  • אזור תעשייה סגולה - בצפון מזרח העיר, מצפון לשכונת כפר אברהם, ממערב לכביש 40 ומדרום לכביש 5 ולמחלף ירקון.
  • שכונת אם המושבות הינה שכונה בצפון מערב פתח-תקווה (הבניה החלה בסוף שנות ה-90), בסמוך לבית העלמין ירקון, אזור התעשייה קרית אריה, כביש 5 ומחלף תקווה, לא הרחק מבית חולים בילינסון, בית חולים שניידר והקניון הגדול של פתח-תקווה. השכונה כוללת בתי קומות שמאכלסים בעיקר משפחות צעירות מהמעמד הבינוני-גבוה.
  • אם המושבות החדשה - כוללת מספר פרויקטים שונים, ביניהם לב הסביונים, אילנות, מגדלי אם המושבות, חפציבה, א. דורי, גינדי ועוד, רובם רבי קומות 9-23 קומות. גבולות השכונה, במערב דרך ראשון לציון, בצפון מסילת הברזל לכיוון ראש העין וסגולה, במזרח רחוב פיינשטיין ובית העלמין סגולה, בדרום האחים ישראלית ורחוב גיסין. רוב תושבי השכונה הם זוגות צעירים עם ילדים. בשכונה קיימת קבוצה פתוחה של פעילים מתנדבים, הפועלים בתחומים שונים

בריאות

בתי חולים

בעיר פתח-תקווה פועלים מספר בתי חולים המשרתים את תושבי פתח-תקווה והאזור כולו:

2 בתי חולים אלה מהווים יחד את מרכז רפואי רבין, שהוא המרכז הרפואי השני בגודלו בישראל, אחרי בית חולים שיבא.

  • בית חולים שניידר לרפואת ילדים בישראל הוא בית החולים הגדול בישראל לרפואת ילדים. בית החולים ממוקם סמוך לבית החולים בלינסון. את בית החולים הקים בשנת 1991 פרופסור יהודה דנון אשר ניהל אותו עד לשנת 1997. בית החולים קרוי על שם משפחת שניידר שתרמה את מרבית הכספים להקמתו.
  • בית החולים גהה - בית חולים הפסיכיאטרי הגדול בישראל, שנמצא בסמוך לבילינסון ולשניידר.
  • בית רבקה - בית חולים גריאטרי הנמצא במזרח העיר.
  • המרכז הרפואי רמת מרפא - בית חולים פרטי השייך לרשת בתי החולים אסותא, ומתפרש על פני 4 קומות במבנה של קניון לב העיר לשעבר, בסמוך לעיריית פתח-תקווה. רמת מרפא, יחד עם אסותא תל אביב, מהווים את 2 בתי החולים הגדולים ביותר ברשת.

זיהום אוויר

בעיר פועלות שלוש תחנות ניטור (באזור התעשייה סגולה, על גג בית דינה ובתיכון אחד העם), המודדות בכל רגע נתון את מדד זיהום האוויר בעיר. הזיהום בשכונות המגורים שומר על מדד בינוני-טוב, אך לאורכו של רחוב ז'בוטינסקי הזיהום הינו אחד מהגבוהים בארץ.

מים ותשתיות

המים המסופקים לתושבי פתח-תקווה מגיעים משני מקורות מים עיקריים: שאיבה עצמית מחמש בארות הנמצאות מסביב לעיר. השאיבה היא ממאגר ההר (מאגר = אקוויפר תת-קרקעי טבעי המצוי ממערב להרי שומרון). טיב המים באקוויפר החוף טוב ומתאים לשמוש כמי שתייה. קנית מים מחברת "מקורות". מקורות מספקת את מי השתייה לתושבי פתח-תקווה ממעינות ראש העין או מהמוביל הארצי, לפי החלטתה ובהתאם לעונות השנה. איכות המים בפתח-תקווה טובה ועומדת בכל תקני האיכות שנקבעו בתקנות איכות מי השתייה.

תשתיות הביוב והחשמל המצוינות של העיר מציבות אותה כאחת הערים המודרניות והמפותחות ביותר בישראל.

כלכלה

אזורי תעשייה

אזור התעשייה של פתח-תקווה הוא אזור התעשייה הגדול בארץ, ושטחו הכולל הוא כ- 10,000 דונם (יותר משטחן הכולל של בת ים או בני ברק, למשל). אזור התעשייה של העיר נחלק ל-3 אזורים נפרדים:

  • סגולה - בצפון-מזרח העיר. שטחו כ- 3,000 דונם והוא מאכלס כ-900 עסקים. באזור תעשייה זה מספר רב של אולמות וגני אירועים, אולם באולינג ,שני פאואר סנטרים מתקדמים ומובילים ומפעלי תעשייה כבדה רבים. מצפון לאזור התעשייה ישנה תחנת רכבת שנקראת על שמו.
  • קרית אריה - במערב העיר, מצפון לציר ז'בוטינסקי. זהו אזור התעשייה הגדול ביותר בפתח-תקווה; שטחו כ- 5,000 דונם. אזור התעשייה קרית אריה הוקם בשנות השלושים של המאה הקודמת ונקרא ע"ש אריה שנקר שהיה אחד מחלוצי התעשייה במדינת ישראל. האזור מתאפיין בתעשייה כבדה ובמפעלי מתכות, ולצדם חברות היי-טק רבות. כמו כן שוכן בו "פארק אזורים" שנחשב לאחר ממתחמי ההיי-טק המובילים בישראל. באזור תעשייה זה נמצאות חברות מובילות כגון טבע, גילת, Septier, טלדור, IBM, אורקל ואינטל. בקרית אריה נמצאים גם הקניון הגדול, בית משפט השלום פתח-תקווה ובית המשפט המחוזי מרכז. ליד אזור התעשייה נמצאת תחנת הרכבת פתח תקווה קריית אריה.
  • קריית מטלון - במערב העיר, מדרום לציר ז'בוטינסקי. שטחו כ- 2,000 דונם, והוא מאכלס כ- 800 חברות ועסקים. אזור תעשייה זה מתאפיין גם הוא בחברות מובילות רבות דוגמת בזק בינלאומי, שטראוס גרופ וECI. באזור תעשייה זה שוכן גם בית פורשה ישראל. בנוסף, בחלקו המערבי שוכן "יכין סנטר" שהוא מתחם של בתי קפה רבים ומספר חנויות.

סה"כ השטח הבנוי באזורי התעשייה עומד על כ- 2,000,000 מ"ר.

בעבר שכנו בעיר מפעלי תעשייה כבדה ובתי אריזה רבים שיועדו לשיווק תפוזים.

תעסוקה ואבטלה

העיר פתח-תקווה מושכת אליה עובדים רבים מכל רחבי גוש דן והשומרון, עקב ריבוי אזורי התעשייה בה. בעיר ישנן כ- 100,000 משרות שהן כ- 4% מכלל המשרות במדינת ישראל (אוכלוסיית פתח-תקווה היא כ- 2.5% מאוכלוסיית המדינה). הודות לכך גם רמת האבטלה בקרב תושבי העיר נמוכה מאוד ביחס לממוצע הארצי ועומדת על כ- 2-2.5%.

מרכזי קניות

בפתח-תקווה מספר מרכזי קניות גדולים המשרתים את תושבי העיר והסביבה:

  • קניון אבנת (ידוע גם כ"הקניון הגדול") - נמצא על ציר ז'בוטינסקי מול ביה"ח בלינסון. הקניון הוקם בשנת 1999 ובכל יום מבקרים בו כ-16,000 מבקרים[דרוש מקור]. הקניון נחשב לאחד משלושת הקניונים המובילים בישראל[דרוש מקור].
  • קניון סירקין - הוקם בשנת 1997 בסמוך לצומת סירקין. בתחילת דרכו היה מאוד פופולרי בקרב תושבי העיר, אולם לאחר הקמת הקניון הגדול חלה נסיגה בהצלחתו. בתקופה האחרונה נהנה הקניון מפריחה מחודשת, וזאת לאחר שהתחלפה ההנהלה.
  • פאואר סנטר ירקונים - נמצא מדרום למחלף ירקון מול תחנת הרכבת סגולה ובו מספר חנויות מובילות בתחומן.
  • פאואר סנטר סגולה - שוכן מדרום לצומת סגולה ולפאואר סנטר ירקונים, וכמו הנ"ל, מרכז מספר חנויות גדולות בתחומי הלבשה, מזון, מוצרי חשמל ועוד.
  • יכין סנטר - פאואר סנטר הנמצא בחלקו המזרחי של אזור התעשייה קריית מטלון ובו שוכנות מספר חנויות בתחומי הלבשה, מזון, ריהוט וילדים. במתחם ובסביבו פזורים בתי קפה וברים רבים ומסעדות.
  • קניון גנים - קניון פתוח חדש שנמצא בכפר גנים ג'. בנייתו החלה בשנת 2008 עם איכלוס השכונה.
שוק פתח תקווה

השוק בפתח תקווה בעיקר מתמחה בעיקר במזון, פירות, וירקות, בנוסף לאלו ישנן מספר חנויות נוספות לממכר ושיווק בגדים נעליים ועוד. בקרבת השוק ובתוכו פועלות גם מסעדות, מאפיות וחנויות פלאפל. בזכות אלו, יש המחשיבים את השוק לאחד הטובים בארץ.[17]

משפט

בעיר פועלים בית משפט השלום ובית משפט מחוזי, ומשכנם ברחוב בזל בעיר. בית משפט השלום שוכן בקומה הראשונה של המשכן החדש ואילו בית המשפט המחוזי שוכן בקומה השנייה של המשכן. משכן בית משפט השלום הקודם בעיר היה מאחורי בית העירייה ברחוב הס.

בית המשפט המחוזי בעיר החל לפעול בחודש ספטמבר 2007, במטרה להפחית את העומס הרב שנוצר בבית המשפט המחוזי בתל אביב, והוא משמש את מחוז המרכז (נס ציונה,רחובות, ראשון לציון, רמלה, כפר סבא, נתניה), שעד עתה הופנה לבית המשפט המחוזי בתל אביב.

בבית המשפט המחוזי בעיר שוכנים 10 שופטי בית משפט מחוזי ורשם מחוזי. נשיאתו היא השופטת הילה גרסטל. זהו בית המשפט המחוזי השישי המוקם במדינת ישראל.

דת

רובם המוחלט של תושבי העיר פתח-תקווה הם יהודים, ומתוכם כ-40% הם דתיים לאומיים וחרדים. הציבור הדתי מתגורר בכל רחבי העיר, כשריכוזים גדולים מצויים בשכונות כפר אברהם, כפר גנים והדר גנים. בעיר פועלים למעלה מ-300 בתי כנסת בנוסחים שונים ו-8 מקוואות טהרה[18]. לעיר מועצה דתית ושוכן בה גם בית דין רבני אזורי.

זמן כניסת השבת הרשמי בעיר פתח תקוה, חל ארבעים דקות לפני שקיעת החמה, על פי מנהג ירושלים שלא כשאר ערי מרכז הארץ. הסיבה לכך נעוצה במנהגם של מייסדי העיר שהיו בני היישוב הישן בירושלים. גם מנהגי הקבורה הם על פי מנהג ירושלים.

בין המוסדות הדתיים החשובים בעיר הוא בית הכנסת "בית יעקב" שנחנך ב-1898 ("בית הכנסת הגדול") שנקרא ע"ש אביו של הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד, ועדיין משמש כאחד מבתי הכנסת המרכזיים בעיר. מעל הכניסה הראשית נמצא שעון ובו אותיות עבריות במקום ספרות.

הישיבה הראשונה בעיר, ישיבת לומז'ה נוסדה בתרפ"ו (1925)[19]. בפתח תקוה גם נוסד הכולל הראשון בארץ מחוץ לחומות ירושלים: "כולל תורת ארץ ישראל" הפעיל עד היום. כיום פעילות בעיר ישיבות נוספות רבות, ביניהם ישיבת אור ישראל הליטאית, ישיבת נחלת דוד של הרב ברוך שמעון סלומון, רשת החינוך התורנית לאומית דרכי נועם, רשת החינוך של ישיבת למרחב, ישיבת ההסדר פתח תקווה, כולל רצון יהודה ועוד. בעיר פועלת גם רשת מוסדות החינוך של חסידות חב"ד הכוללת גנים, בית ספר לבנות, בית ספר לבנים, מדרשת ערב ועוד.

בעיר ישנם גם בתי מדרש לחסידויות שונות, ביניהן חב"ד, גור, צאנז, ויז'ניץ וראדזין. האדמו"ר השני מברגסז, הרב אברהם אלטר פולק, שכונה גם "האדמו"ר מפתח תקווה" הקים בשנות ה-70 של המאה ה-20 את חצרו בעיר[20] וגר בה עד סמוך לפטירתו ב-2006, אז עבר לאלעד. בית מדרשו פעיל גם כיום ברחוב רוטשילד. אחד מאדמו"רי חסידות נדבורנא, הרב יוסף לייפר, הקים בעיר את חצרו ונקרא על שמה "האדמו"ר מנדבורנא פתח תקווה", בתש"ן עבר הרב לייפר לבני ברק[21]. חסידות מישקולץ, שהוקמה בעיר בסביבות שנות ה-90 של המאה ה-20, עורכת מידי שנה אירוע שמחת בית השואבה בהשתתפות אלפים.

רבני העיר

בשנת תרמ"ד (1884) מינו בני פתח-תקווה את הרב אהרון אורלנסקי, אחד מקבוצת בני ביאליסטוק שהצטרפה למושבה שנה קודם לכן, לרב של פתח-תקווה. הרב אהרון אורלנסקי כיהן כרב העיר במשך 27 שנים[22], עד מותו בשנת תרע"א (1911)[23]. את הרב אורלנסקי החליף הרב ישראל אבא ציטרון שהיה חתנו של הרב יוסף רוזין[24]. הרב ציטרון, שעיברת את שמו לקיטרוני, כיהן כרב העיר במשך 17 שנה, עד מותו בגיל 47 בשנת ה'תרפ"ז. הרב יחזקאל אברמסקי הוזמן על ידי בני פתח-תקווה להחליף את הרב קיטרוני, ואף הסכים להזמנה. אולם הקומוניסטים לא אישרו לרב אברמסקי לצאת מברית המועצות ובהמשך אף שלחו אותו לסיביר[25]. במקומו בחרו בני פתח-תקווה בשנת תרצ"ב ברב ראובן כץ אשר כיהן כרב העיר במשך 31 שנים עד מותו בגיל 84 בשנת 1964[26]. החל משנות ה-80 של המאה ה-20 כיהן כרבה של פתח תקווה הרב ברוך שמעון סלומון, עד פטירתו ביום י"ז באדר ה'תשס"ט, 13 במרץ 2009. הרב עובדיה הדאיה כיהן כרב הספרדי הראשון של פתח-תקווה בין השנים 1939-1951. אחריו כיהן הרב עמרם אבורביע בין השנים תשי"א-תשכ"ז [27]ובהמשך כיהן כרב ראשי ספרדי הרב משה מלכה עד פטירתו בשנת 1997 [28]. על פי מדיניות מניעת כפילות של משרות רבניות, לא מונה רב ראשי ספרדי לאחר פטירתו של הרב מלכה. מאז פטירתו של הרב סלומון לא מונה רב עירוני לפתח תקווה.

ספורט

כדורגל

משחקי הדרבי בין קבוצות אלו נחשבים למתוחים מאוד, ולא פעם גולשים לפסים אלימים במגרש ומחוצה לו.

ובנוסף ישנן 3 קבוצות המשחקות בליגה ב' דרום א':

כדורסל

כדוריד

כדורמים

בייסבול

לעיר הייתה גם קבוצה בליגת הבייסבול הישראלית IBL בשם "פתח-תקווה פיונירס". הקבוצה שיחקה בעונת 2007 באצטדיון הבייסבול בכפר הבפטיסטים הנמצא בסמוך לעיר.

כדור רגל חופים

לעיר יש קבוצת כדורגל חופים שנקראת עירוני "מסעדות אחלה" פתח תקווה שמשחקת בהליגה הישראלית בכדורגל חופים הקבוצה זכתה באליפות בשנת 2009

תרבות

היכל התרבות העירוני החדש זוכה לארח הצגות וטקסים רבים ונחשב לאטרקטיבי בגלל הפונקציונליות, הנוחות והאדריכלות המעניינת.

ברחוב ארלוזורוב קיים הלב התרבותי של העיר: סביב גן העצמאות (מוכר יותר בשם "גן יד לבנים") שתוכנן בראשית שנות החמישים בידי אדריכל הנוף זוכה פרס ישראל ליפא יהלום, מתקיימים מספר מוסדות תרבות מרכזיים: מוזיאון פתח תקווה לאמנות שנִפתח מחדש לאחר שיפוץ יסודי בשנת 2004, בית יד לבנים - הראשון מסוגו בארץ ועל כך זכה המקום בפרס ישראל, מוזיאון האדם והסביבה (לשעבר מוזיאון גוף האדם), הארכיון לתולדות פתח-תקווה ע"ש עודד ירקוני ופינת חי. דרומית ומעבר לכביש נמצאת אכסניית נוער יד לבנים, וכן מיתחם קיבוץ גבעת השלושה ששכן במקום עד לשנת 1952, ובתוכו בניין חדר האוכל העומד כיום בשממונו ושמיועד לשימור. בניין מרשים זה תוכנן בשנת 1936 על ידי האדריכל בוגר הבאוהאוס וזוכה פרס ישראל אריה שרון. כיום משמשים חלק ממבני הקיבוץ כבית אבות הנמצא בבעלות עיריית תל אביב-יפו.

חינוך

בעיר פתח-תקווה לומדים קרוב ל-40,000 תלמידים, מתוכם קרוב ל-8,000 בגני הילדים, למעלה מ-17,000 בחינוך היסודי וכ-14,500 בחינוך העל-יסודי. העיר פתח-תקווה ידועה ברמה הגבוהה של התיכונים בה, בהם התיכונים אחד העם, גולדה, בן-גוריון ואולפנית ישורון שזכו בפרסי הצטיינות מטעם גורמים שונים. בעיר מספר רב של מתנ"סים וספריות בשכונות השונות, המשמשים את תושבי העיר לצרכיהם השונים. בנוסף, בפתח-תקווה פועלת "מכללת העיר פתח-תקווה", שהיא מרכז לימוד של האוניברסיטה הפתוחה, ולומדים בה למעלה מ-2,000 סטודנטים בתוכניות לימוד שונות.

בשנים האחרונות אין בפתח-תקווה בניה מספקת של גני ילדים ובתי ספר בעיר, קצב הקמת הגנים ובתי הספר נופל משמעותית מקצב בניית הדירות, לכן חלק גדול מאוד מגני הילדים העירוניים בשכונות החדשות כמו 'אם המושבות' ו'אם המושבות החדשה' הם בקראוונים "מבנים יבילים", וגם חלק מכיתות הלימוד בבתי הספר בשכונות החדשות בקראוונים, כאשר בשנים האחרונות מספר הקראוונים בעליה מתמדת.

בגלל הזדקנות מרכז העיר התפנו באזור המרכז כיתות בבתי ספר שנבנו לפני שלושים שנה ויותר, ובמקביל אוכלסו השכונות החדשות, אם המושבות, אם המושבות החדשה, כפר גנים ג, נווה גן, נווה עוז, בזוגות צעירים מהעיר ומחוצה לה, לכן חלק מהילדים במיוחד בגילאי חטיבת ביניים ותיכון נאלצים לנסוע לבתי הספר הישנים מחוץ לשכונות החדשות.

חינוך סביבתי: לעירייה קיימת יחידה לחינוך סביבתי וכן חווה לחינוך חקלאי ולימודי הסביבה, המנוהלת על ידי משרד החינוך, שאליה מגיעים תלמידים מרוב בתי הספר היסודיים בעיר.

בשנת תשס"ז נבחרה היחידה לנוער בעיר פתח-תקווה ליחידה מצטיינת ארצית.

תחבורה

העיר פתח-תקווה מהווה צומת תחבורה ראשי במדינת ישראל הודות למיקומה בגוש דן, בין השרון לשפלה והודות לכך שעוברים בה עורקי תחבורה ראשיים שונים. בזכות זאת, קווי אוטובוס רבים שנוסעים מערי השרון לתל אביב או קווי אוטובוס מצפון לדרום (למשל חיפה-ירושלים) עוברים בעיר.

כבישים

בנוסף, החל מאזור השוק ועד לצומת גהה, חוצה את פתח-תקווה ציר ז'בוטינסקי (דרך מספר 481). ציר תחבורה זה הוא אחד הצירים הראשיים בגוש דן והוא מחבר את פתח-תקווה, דרך בני ברק ורמת גן, אל תל אביב-יפו.

כביש איילון מזרח שהקמתו מתוכננת לשנת 2010, מתוכנן לצאת ממחלף תקווה בעיר ולהגיע עד למחלף רוקח בתל אביב.

תחבורה ציבורית

מערך התחבורה הציבורית בפתח-תקווה מורכב מאוטובוסים, רכבת, מוניות שירות ובעתיד גם רכבת קלה. מבחינת תחבורה ציבורית העיר נמצאת במקום טוב ביחס לערים אחרות בישראל, אבל במקום גרוע אל מול ערים תאומות בחו"ל.

אוטובוסים

התחנה המרכזית בפתח-תקווה, שנמצאת בחלקו הצפוני של מרכז העיר, ישנה ומוזנחת. בנוסף אליה, ישנם 4 מרכזי תחבורה ציבורית גדולים אליהם מגיעים רוב האוטובוסים: מסוף בית רבקה, מסוף ביה"ח שניידר (רחוב קפלן) ומסוף החרש (קרית אריה) משמשים תחנה סופית לחלק נכבד מהקווים העירוניים, ותחנת הקניון הגדול/בי"ח בלינסון (רחוב ז'בוטינסקי) מהווה נקודת מעבר לרוב הקווים הבין-עירוניים. בימים האלה מוקם בקרבת הקניון מסוף ייחודי שיקשר בין האוטובוסים המגיעים לתחנה ובין המת"צ שנסלל במרכז רחוב ז'בוטינסקי.

על האוטובוסים הפנימיים בעיר אחראית חברת האוטובוסים הפרטית קווים, שמפעילה מספר קווים בעיר החל מאפריל 2006. על הקווים הבין-עירוניים הרבים לבני ברק, לרמת גן, לתל אביב, אחראית חברת דן. על הקווים לשומרון אחראית חברת אפיקים. את רוב הקווים היוצאים מפתח-תקווה או עוברים בה, מחוץ לגוש דן מפעילה אגד, אך ישנם גם קווים של חברות מרגלית וסופרבוס. העיר מקושרת במספר קווי אוטובוס עם ראש העין, שוהם, אריאל, אלעד והשומרון ממזרח ועם רמת גן, בני ברק, בת ים, חולון, קריית אונו, אור יהודה ותל אביב ממערב. כמו כן יש קווי אוטובוס ליהוד, גני תקווה, רמלה, לוד, ראשון לציון, נס ציונה, רחובות, ירושלים ומודיעין-מכבים-רעות מדרום, וקווים לכפר סבא, הוד השרון, רעננה, הרצליה, רמת השרון, נתניה, חדרה, חיפה, עפולה, טבריה, נצרת עילית וקריית שמונה מצפון.

לאחרונה, מתקיים בעיר פילוט, אשר במסגרתו מוצבים שלטים אלקטרונים בתחנות ההמתנה באוטובוסים. בשלטים האלקטרונים יופיע מידע בזמן אמת על האוטובוסים שעומדים להגיע לתחנה. תחנות אלו , אשר נפוצות באירופה, ארצות הברית וקנדה, הן הראשונות מסוגן בארץ.‏‏[29]

רכבת

בעיר 2 תחנות רכבת: תחנת סגולה ותחנת קריית אריה. בתחנות עוברות רכבות בקו הפרברי של רכבת ישראל, תל אביב-כפר סבא. הרכבות עוברות בתדירות יחסית גבוהה (עד 3 פעמים בשעה לכל כיוון בשעות השיא). תחנת הרכבת סגולה ממוקמת בקצה העיר, במרכז ירקונים. מיקום התחנה מעורר ביקורת: אל התחנה וממנה יוצא קו אוטובוס אחד בלבד בתדירות נמוכה, ואינה במרחק הליכה מאתרים מרכזיים בעיר. תחנת הרכבת קריית אריה נמצאת בחלקו הצפון מערבי של אזור התעשייה קריית אריה, ומיקומה נחשב טוב יותר, בשל קרבתה לאזור התעשייה ולשכונת מגורים ("אם המושבות הוותיקה"). אל התחנה וממנה יוצאים 3 קווי אוטובוס, בתדירות בינונית.

בנוסף, בעתיד הרחוק גם מתוכננת שלוחת רכבת כבדה שתסתעף ממסילת תל אביב-ראש העין בנקודה מערבית לתחנת סגולה למרכז תחבורה משולב של רכבת ישראל, תחנת אוטובוסים חדשה ותחנה של הרכבת הקלה שתבנה במקום שבו נמצאת כיום התחנה המרכזית המיושנת של העיר.

רכבת קלה

בפתח-תקווה יעבור הקו הראשון של הרכבת הקלה ("הקו האדום") מעל לקרקע. הקו יתחיל בתחנה המרכזית ברחוב אורלוב וימשיך בנתיב מיוחד לכל אורך רחוב ז'בוטינסקי, דרך הערים בני ברק, רמת גן, תל אביב ויפו עד לבת ים. כמו כן באזור התעשייה קרית אריה עתיד לקום הדפו של הקו. מסלול הקו האדום והדפו נמצאים בשלבי בניה ראשוניים[30].

בנוסף לקו האדום, נמצא בתכנון ראשוני הקו הסגול של הרכבת הקלה. מסלול הקו יתחיל באזור התעשייה סגולה, דרך מרכז העיר ודרך גבעת שמואל, והמחלפים בר-אילן ואלוף שדה עד לתל אביב. שלוחה נוספת של הקו הסגול תתפצל ממנו באזור גבעת שמואל ותיכנס לתוך קריית אונו ויהוד[31].

לאחרונה נשמעים קולות מחאה בקרב תושבי מרכז העיר ועמותת "פתח-תקווה זה אני" המתנגדים לכך שהרכבת תהיה עילית ולא תחתית, ונעשים ניסיונות להרחיב את מסלול הקו האדום כך שהרכבת תעבור גם ברחובות הברון הירש ובר-כוכבא בעיר. עם הקמת הקו האדום תשודרג העיר מבחינה תחבורתית ותצעד עוד צעד גדול לקראת היותה עיר מערבית מודרנית.

סביבה

בעוד שהעיר זוהתה בעבר עם פרדסים, בתים פרטיים וחקלאות - היום הולכים ותופסים מאפיינים חדשים את מקומם של אלו הישנים. הפרדסים נעקרים עבור עוד ועוד שכונות חדשות, הבתים הפרטיים הולכים ונעלמים לטובת בניינים רבי קומות, ותושבי העיר כבר מזמן לא עוסקים בחקלאות. אזורים חקלאיים קטנים מצויים באזורי הספר של העיר, אך גם אלו מינוריים, ועל פי רוב נטושים. שימור המורשת החקלאית נעשה בחווה לחינוך חקלאי ולימודי הסביבה, שבה ניתן להתנסות בחקלאות אורבנית.

לאחרונה עיריית פתח-תקווה השיקה קמפיין לשינוי תדמיתה של פתח-תקווה והצגתה כ"עיר ירוקה", תוך התמקדות בשכונות החדשות הנבנות בדרום העיר: כפר גנים ג', נווה עוז החדשה ונווה עוז הצעירה. בנוסף, מול הקניון הגדול הוקם פארק גדול ובו גני שעשועים ומגרשי דשא רחבים. קיים תכנון להרחיב את שטח הפארק עד לרחוב גיסין, התוחם את שכונת אם המושבות ואת אזור התעשייה קריית אריה מדרום-מזרח.

ארגוני סביבה הנמצאים בעיר

ארגונים אלו עוזרים בהסברה בנושאי איכות הסביבה בכלל ובחינוך סביבתי בפרט. בעיר פועל ארגון ייחודי בקרב הקהילה החרדית "חרדים לסביבה", המפעיל בבתי החינוך החרדי תוכנית לימודי סביבה להעצמת המודעות הסביבתית.

לכבוד 130 שנה למושבה שופצה בשנת 2008 הכיכר המרכזית בעיר - כיכר המייסדים. במקום זה הייתה הבאר הראשונה של המושבה שנחפרה ב-1878. לימים הותקנה בבאר משאבה ונמשכו ממנה צינורות לבתי המושבה. המקום שימש כגורן ומסביבו הוקמו הבתים הראשונים. המקום שימש כמרכז לבילוי ובו הייתה מנגנת תזמורת מקומית בשם "כינור ציון". ב1938 נחנך במקום גן שנקרא על שם המייסדים. מגן זה לא נשאר כמעט דבר. הכיכר רוצפה, והוקמה במרכזה מזרקה, תבליטי הוקרה לחמשת מייסדי המושבה ואנדרטת הוקרה לתזמורת "כינור דוד".

ערים תאומות

פתח-תקווה היא עיר תאומה של הערים[32]:

שלטון מקומי

ערך מורחב – עיריית פתח תקווה
ראשי עיריית פתח תקווה
שלמה שטמפפר יוסף ספיר מרדכי קראוסמן פנחס רשיש ישראל פיינברג דב תבורי גיורא לב יצחק אוחיון אורי אהד איציק ברוורמן רמי גרינברג
1937–1940 1940–1951 1951 1951–1966 1966–1978 1978–1989 1989–1998 1998–2013 2013 2013–2018 2018 ואילך

לקריאה נוספת

  • רן אהרנסון, לכו ונלכה, סיורים במושבות העלייה הראשונה, הוצאת יד יצחק בן צבי - ירושלים, 2004
  • מרדכי נאור, "ממושבה לעיר: כיצד הפכה 'אם המושבות' פתח-תקווה לעיר", אריאל, 1994.
  • אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל - כרך א':
    • זקני פתח-תקווה מפי משה סמילנסקי, אוּ‏מלבֶּ‏ס, עד 1878 - פרק כ"ה
    • טוביה סלומון, ייסוד פתח-תקווה, 1878 - 1880 - פרק כ"ו
    • זרח ברנט, אחת המתיישבים מפתח-תקווה מספר, 1871 - 1882 - פרק כ"ז
    • זקני פתח-תקווה מפי משה סמילנסקי, מטיפוסי המתיישבים על שפת הירקון, 1880 - פרק כ"ח
    • זקני פתח-תקווה, חידוש היישוב היהודי בפתח-תקווה על ידי עולי ביאליסטוק, 1883 - פרק כ"ט
    • מרדכי דיסקין, חלוץ עולי ליטא בפתח-תקווה, 1882 - 1886 - פרק ל'
    • יהודה ראב, בדוי יהודי בפתח-תקווה, 1885 - פרק ל"א
    • דב חביב לובמן, מהחיים בפתח-תקווה בשנים הראשונות', 1885 - 1886 - פרק ל"ב : "גלוי אליהו", קורטוב של כיבוש, "קפיצת הדרך",
    • זרח ברנט, התנפלות על פתח-תקווה, 1886 - פרק ל"ג
    • זקני פתח-תקווה מפי משה סמילנסקי, "סקנדר חדד" מראשוני השומרים של פתח-תקווה, 1886 - פרק ל"ד
    • יהודה אידלשטיין, אברהם שפירא ראש השומרים בפתח-תקווה. 1884 ואילך - פרק ל"ה : "במעלליו יתנכר נער", רצח במושבה, בעקבות סוסים גנובים
  • אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל - כרך ב': פרק ק"י, ההגנה על פתח-תקווה, מזכרונות בני המושבה, 1921
  • משה סמילנסקי, פרקים בתולדות היישוב - כרך א' ואחרים, תל אביב הוצאת דביר - תל אביב, 1939
  • חנוך ברטוב, "של מי אתה ילד", "השוק הקטן", "פצעי בגרות", רגל אחת בחוץ, "מתום עד תום" ובאמצע הרומן - פרקי ילדות והתבגרות במושבה פתח-תקוה, מאמצע שנות ה-20' של המאה ה-20 עד מלחמת העצמאות.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1 2 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף פברואר 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2022.
  2. ^ 1 2 3 4 5 לטבלת הדירוג המלא.
  3. ^ מאזן מפוני מלחמת חרבות ברזל: מספר מפונים שנקלטו בעיר פחות מספר מפונים שפונו ממנה, מבוטא באלפי תושבים. מתוך אתר למ"ס, המתבסס על מערכת "יחד" (של מערך הדיגיטל הלאומי) נכון ל-סוף פברואר 2024 (אומדן).
  4. ^ 1 2 3 4 5 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות של למ"ס עבור סוף 2021
  5. ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2019
  6. ^ מקור השם "עמק עכור" הוא בספר יהושע, בפרשת עכן שהתרחשה באזור יריחו: ”וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ מֶה עֲכַרְתָּנוּ, יַעְכָּרְךָ ה' בַּיּוֹם הַזֶּה; וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ כָל-יִשְׂרָאֵל אֶבֶן, וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָם בָּאֵשׁ וַיִּסְקְלוּ אֹתָם בָּאֲבָנִים. וַיָּקִימוּ עָלָיו גַּל-אֲבָנִים גָּדוֹל עַד הַיּוֹם הַזֶּה, וַיָּשָׁב ה' מֵחֲרוֹן אַפּוֹ; עַל-כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא עֵמֶק עָכוֹר עַד הַיּוֹם הַזֶּה.” (יהושע, פרק ז', פסוקים כ"ה-כ"ו)
  7. ^ דרכה של המושבה, באתר "פתח תקווה אם המושבות"
  8. ^ ראו: יהושע קניאל, ‏הוויכוח בין פתח-תקוה לראשון-לציון על הראשוניות בהתיישבות ומשמעותו ההיסטורית, קתדרה 9, תשרי, תשל"ט, אוקטובר 1978
  9. ^ מקור: רות קרק ויוסף גלס תרומתו של חיים אמזלאג לקהילה היהודית
  10. ^ המקום שבו הייתה הבאר היה שטח ציבורי שהיה לגן. היום (2008) השטח הוא ככר ציבורית. על מקום הבאר יש "מזרקת מי שתייה ציבורית מודרנית, ברצפת האבן חקוקה כתובת לציון האתר ( התוכלו לגלות את מקום הבאר ולפענח את הכתובת ? ) " מקור : רן אהרונסון עמ' 86
  11. ^ מקור
  12. ^ גם בימינו נוהגים כך
  13. ^ עד היום ניתן למצוא בתי טיט וקש בחצרות האחוריות במרכז העיר – ברחוב פינסקר, ברחוב חובבי ציון 17 (שם גר ראש העירייה הראשון יהושע שטמפפר) וברחוב גוטמן.
  14. ^ מקור באתר פסג"ה פ"ת
  15. ^ מיהו הרוב בפתח תקווה שמרד בהנהלת הסוכנות, דבר, 8 בדצמבר 1934
  16. ^ פרופיל פתח תקווה באתר הלמ"ס
  17. ^ נקודות חן סביב השוק בפתח תקווה את וואלה
  18. ^ אתר המועצה הדתית
  19. ^ ישיבת לומז'ה-רח' הרצל באתר הצנחנים.
  20. ^ מאיר הלחמי, "בית פתח תקווה", תולדות החסידות בארץ ישראל, ירושלים, הוצאת במה, תשנ"ח 1997, חלק ב', עמ' 329-335.
  21. ^ מאיר הלחמי, "בית נדבורנא פתח תקוה", תולדות החסידות בארץ ישראל, ירושלים, הוצאת במה, תשנ"ח 1997, חלק ב', עמ' 211‏-216.
  22. ^ הרב אברהם יעקב אורלנסקי, באתר קדושי תרפ"ט.
  23. ^ אהרן הכהן אורלנסקי ז"ל,
  24. ^ האבא של אם המושבות, הצופה, 28 באוגוסט 2007.
  25. ^ מלך ביופיו, הצופה, 15 בספטמבר 2006.
  26. ^ הפרדס, כסלו תשכ"ד, עמוד 37; הפרדס, שבט תשל"ד, עמוד 25
  27. ^ רחוב אבו רביע, עיתון מלאבס, 26 באוגוסט 2003.
  28. ^ התקיים טקס הכרזת הפרס ע"ש הרב משה מלכה זצ"ל, 13 במרץ 2007, חדשות המגזר הדתי.
  29. ^ עינב יוסף-זדה יודעים מתי האוטובוס הבא? שאלו את התחנה!, פורסם באתר ynet, 26.8.09
  30. ^ סטטוס עבודות בקו האדום, אתר נ.ת.ע.
  31. ^ הקו הסגול, אתר נ.ת.ע.
  32. ^ ערים תאומות באתר העירייה
מראה כללי של שכונת אם המושבות וחלקה הצפוני של העיר מאזור מחלף מורשה
מראה כללי של שכונת אם המושבות וחלקה הצפוני של העיר מאזור מחלף מורשה
מראה פנורמי מתל הזבל הישן בהוד השרון: מימין גורדי השחקים של תל אביב ורמת גן והשדות בדרומה של הוד השרון; בתווך פתח תקווה והר הזבל הישן שבצפונה, ובקדמת התמונה תל קנה ואפיקו של נחל הדר; שמאלה משם ראש העין ואזור התעשייה נווה נאמן, ובקצה השמאלי שכונותיה הדרומיות של הוד השרון
מראה פנורמי מתל הזבל הישן בהוד השרון: מימין גורדי השחקים של תל אביב ורמת גן והשדות בדרומה של הוד השרון; בתווך פתח תקווה והר הזבל הישן שבצפונה, ובקדמת התמונה תל קנה ואפיקו של נחל הדר; שמאלה משם ראש העין ואזור התעשייה נווה נאמן, ובקצה השמאלי שכונותיה הדרומיות של הוד השרון