אתר קרוואנים – הבדלי גרסאות
←ראו גם: אימוץ הערך אתגר (יישוב) |
מ זוטה (יסף ולא יוסף) |
||
| שורה 13: | שורה 13: | ||
הצורך הדחוף בקרקע זמינה תוך הישענות על אוכלוסיות חזקות ותשתיות על קיימות ([[כביש]]ים ארציים, מערכות קליטת [[ביוב]] ואספקת [[מים]], וקווי הולכת [[חשמל]]), היוו התניה לאיתור האתרים. הצורך להישען על ערים גדולות במגבלות שטחים זמינים הוליד את הפריסה הסופית. פיזור באוכלוסיות כפריות של [[מושב]]ים ו[[קיבוץ|קיבוצים]], [[יש"ע]] ומועצות קטנות איפשר פיזור של חלק קטן מהצורך הכולל והיווה פתרון משני. |
הצורך הדחוף בקרקע זמינה תוך הישענות על אוכלוסיות חזקות ותשתיות על קיימות ([[כביש]]ים ארציים, מערכות קליטת [[ביוב]] ואספקת [[מים]], וקווי הולכת [[חשמל]]), היוו התניה לאיתור האתרים. הצורך להישען על ערים גדולות במגבלות שטחים זמינים הוליד את הפריסה הסופית. פיזור באוכלוסיות כפריות של [[מושב]]ים ו[[קיבוץ|קיבוצים]], [[יש"ע]] ומועצות קטנות איפשר פיזור של חלק קטן מהצורך הכולל והיווה פתרון משני. |
||
בהתפלגות יחידות הדיור לפי אזורי הארץ נמצא כ-30% מהן במרכז הארץ ועוד כ-30% מצפון ל[[נתניה]]. שאר היחידות נבנו ב[[נגב]] ובישובי יש"ע. האתרים הגדולים ביותר הם ב[[באר שבע]] ([[נחל בקע]], שם הוצבו 2308 יחידות דיור), בסמוך ל[[עכו]] ([[חצרות |
בהתפלגות יחידות הדיור לפי אזורי הארץ נמצא כ-30% מהן במרכז הארץ ועוד כ-30% מצפון ל[[נתניה]]. שאר היחידות נבנו ב[[נגב]] ובישובי יש"ע. האתרים הגדולים ביותר הם ב[[באר שבע]] ([[נחל בקע]], שם הוצבו 2308 יחידות דיור), בסמוך ל[[עכו]] ([[חצרות יסף]], שם הוצבו 1658 יחידות דיור), ב[[חצור הגלילית]] ([[חצורית]], שם הוצבו 918 יחידות דיור) ובסמוך ל[[חיפה]] ([[נוה כרמל]], שם הוצבו 914 יחידות דיור). |
||
הרצון לפיזור גדול ככל שניתן, יצר גם אתרים קטנים, של מספר עשרות יחידות דיור, וסך כל השכונות שהוקמו הוא כ-430. |
הרצון לפיזור גדול ככל שניתן, יצר גם אתרים קטנים, של מספר עשרות יחידות דיור, וסך כל השכונות שהוקמו הוא כ-430. |
||
גרסה מ־19:31, 2 באוגוסט 2011
אתרי קראוונים הינם שכונות מגורים שהוקמו כפתרון זמני לעלייה ההמונית מברית המועצות ומאתיופיה בראשית שנות ה-90 בישראל. ברוב אתרי הקראוונים התקיימו מגורים במשך תקופה שמעבר למתוכנן, בשל אזלת יד בתכנון ובביצוע פתרון קבוע למצוקת הדיור. כיום רוב אתרי הקראוונים נסגרו וקיומם תם.
בשנת 1990, ערב הגעתה של העלייה העצומה מברית המועצות ומאתיופיה, פנתה מדינת ישראל אל האדריכל יונה פיטלסון, אשר היה בעל ידע וניסיון מוכח בכל הנוגע ליחידות מתועשות ולמהירות תכנון וביצוע, ומינתה אותו כראש צוות תכנון פרויקט המגורים הזמניים, לפתרון מצוקת הדיור.
מצוקת הדיור עלתה עם בואם של מאות אלפי העולים החדשים, אשר הגדילה את האוכלוסייה היהודית במדינת ישראל ביותר מ-10% בתוך פרק זמן קצר.
תחילה נהגתה תוכנית המתאר הארצית (תמ"א) 33 לדיור מיידי וזמני, אשר אושרה בזמן שיא של כ-5 חודשים ופתחה מסלול ישיר לוועדות המקומיות להוצאת היתרי בנייה. תמ"א 33 לדיור מיידי וזמני הקיפה 55 אתרים ובהם 24,406 יחידות דיור.
27,000 קרוואנים ומגורונים הוצבו תוך שנתיים כפתרון דיור מיידי וזמני, עד להשלמת בניית הקבע של משרד הבינוי והשיכון. על פי "תוכנית הצל" אשר הגה צוותו של יונה פיטלסון, היו אתרי הדיור הזמני אמורים להתפנות בתוך תקופה שלא תעלה על חמש שנים, ועל מקומם יוקמו פונקציות שונות: מגורים, אזורי מלאכה ותעשייה, אזורי נופש וכדומה. תוכניות אשר לא מומשו לבסוף, בשל אזלת יד אשר הביאה לדחיית פינויים של האתרים.
הצורך הדחוף בקרקע זמינה תוך הישענות על אוכלוסיות חזקות ותשתיות על קיימות (כבישים ארציים, מערכות קליטת ביוב ואספקת מים, וקווי הולכת חשמל), היוו התניה לאיתור האתרים. הצורך להישען על ערים גדולות במגבלות שטחים זמינים הוליד את הפריסה הסופית. פיזור באוכלוסיות כפריות של מושבים וקיבוצים, יש"ע ומועצות קטנות איפשר פיזור של חלק קטן מהצורך הכולל והיווה פתרון משני.
בהתפלגות יחידות הדיור לפי אזורי הארץ נמצא כ-30% מהן במרכז הארץ ועוד כ-30% מצפון לנתניה. שאר היחידות נבנו בנגב ובישובי יש"ע. האתרים הגדולים ביותר הם בבאר שבע (נחל בקע, שם הוצבו 2308 יחידות דיור), בסמוך לעכו (חצרות יסף, שם הוצבו 1658 יחידות דיור), בחצור הגלילית (חצורית, שם הוצבו 918 יחידות דיור) ובסמוך לחיפה (נוה כרמל, שם הוצבו 914 יחידות דיור). הרצון לפיזור גדול ככל שניתן, יצר גם אתרים קטנים, של מספר עשרות יחידות דיור, וסך כל השכונות שהוקמו הוא כ-430.
מלכתחילה לא נקבעו אתרים מיוחדים עבור עולי אתיופיה, אך כאשר הגיעו אלו ארצה במבצע מהיר, אוכלסו במלואן שכונות אחדות, אשר בהן לא התגוררו אוכלוסיות עולים אחרות.