יהדות חרדית – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
שורה 313: שורה 313:
* גבריאל רוונה, [http://www.tzohar.org.il/upload_doc/tzohar3221.PDF חדירת האינטרנט לחברה הדתית והחרדית (חששות, בעיות, פתרונות)], '''צהר''', כז, [כסליו תשס"ז] עמ' 55 - 68.
* גבריאל רוונה, [http://www.tzohar.org.il/upload_doc/tzohar3221.PDF חדירת האינטרנט לחברה הדתית והחרדית (חששות, בעיות, פתרונות)], '''צהר''', כז, [כסליו תשס"ז] עמ' 55 - 68.
* נייר מדיניות: [http://www.pmo.gov.il/PMO/PM+Office/Departments/ortodox.htm '''המגזר החרדי בישראל- העצמה תוך שילוב בתעסוקה'''], [[המועצה הלאומית לכלכלה]], 2009.
* נייר מדיניות: [http://www.pmo.gov.il/PMO/PM+Office/Departments/ortodox.htm '''המגזר החרדי בישראל- העצמה תוך שילוב בתעסוקה'''], [[המועצה הלאומית לכלכלה]], 2009.
* '''[http://www.cbs.gov.il/publications/tec25.pdf שיטות מדידה ואמידת גודלה של האוכלוסייה החרדית בישראל]''', [[הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה]], מרץ 2011
* מסמך מתודולוגי: [http://www.pmo.gov.il/NR/rdonlyres/7D1E8870-4073-43D2-8B78-0BA865572320/0/shitotcharedim110710.pdf'''שיטות לזיהוי ואפיון כמותי של המגזר החרדי'''], [[המועצה הלאומית לכלכלה]], 2010.
* מסמך מתודולוגי: [http://www.pmo.gov.il/NR/rdonlyres/7D1E8870-4073-43D2-8B78-0BA865572320/0/shitotcharedim110710.pdf'''שיטות לזיהוי ואפיון כמותי של המגזר החרדי'''], [[המועצה הלאומית לכלכלה]], 2010.
* מיכל שאול, [http://web.bgu.ac.il/NR/rdonlyres/AC7617C5-F994-4D7A-8D8A-603A06B3909F/106263/f3.pdf שיקום החברה החרדית בישראל בצל השואה: להתחיל מישן], עיונים בתקומת ישראל, כרך 20 (2010), עמ' 395-360 {{PDF}}
* מיכל שאול, [http://web.bgu.ac.il/NR/rdonlyres/AC7617C5-F994-4D7A-8D8A-603A06B3909F/106263/f3.pdf שיקום החברה החרדית בישראל בצל השואה: להתחיל מישן], עיונים בתקומת ישראל, כרך 20 (2010), עמ' 395-360 {{PDF}}

גרסה מ־11:36, 7 באוגוסט 2011

היהדות החרדית היא חטיבת זרמים ביהדות הרבנית האורתודוקסית, וחבריה ידועים בשם חרדים. החרדים מתאפיינים בהקפדה רבה על שמירת ההלכה היהודית, ומתייחדים בשמרנות הלכתית ותרבותית. לפי דעה רווחת, מקור הכינוי "חרדים" הוא בספר ישעיהו ס"ו, פס' ה': "שִׁמְעוּ דְּבַר-ה', הַחֲרֵדִים אֶל-דְּבָרוֹ..." על אף שבמקורו משמש הביטוי כריבוי של "חרד", מקובל יותר הכינוי ליחיד "חרדי"[1].

במדינת ישראל, 8% מכלל האוכלוסייה היהודית (מגיל 20 ומעלה) מגדירים את עצמם "חרדים".[2] החרדים בישראל נמנעים בדרך כלל מלשרת בצה"ל והם מתאפיינים בשיעור תעסוקה נמוך יחסית, הן לשאר האוכלוסייה והן לריכוזים חרדיים אחרים בעולם, בשל שעות רבות שמושקעות בתלמוד תורה (ולעיתים עקב סיבות אידיאולוגיות, חברתיות או סוציולוגיות אחרות). מאפיינים נוספים של ציבור זה הם שיעור ילודה גבוה, נישואין בגיל צעיר יחסית ואחוז גירושין נמוך[3]. רוב הציבור החרדי בישראל מתגורר בערים ובשכונות נפרדות ומצביע בבחירות לכנסת בעיקר לשתי המפלגות יהדות התורה וש"ס.

חרדים צעירים בלבוש אופייני קוראים כרזה נגד תמיכת מפלגת "יהדות התורה" בממשלת שרון בימי ההתנתקות.

שורשים היסטוריים

לא ניתן לתארך במדויק את תחילת הופעתה של השקפת העולם החרדית, ומאפייניה השמרניים הם תוצר של תהליך ארוך. עם זאת, אחד מציוני הדרך של השקפת עולם זו הוא בראשית המאה ה-18, אז פעל החתם סופר - מי שנחשב לדמות שמרנית ומגדולי המתנגדים לתנועת ההשכלה - שטבע את אחד ממטבעות הלשון המזוהים עם החברה החרדית: "חדש אסור מן התורה"; בדבריו אלה החת"ם סופר השתמש כפרפרזה בדין מדאורייתא העוסק באיסור אכילת תבואה חדשה לפני הנפת העומר, כדי להביע את עמדתו השוללת כל חידוש.[4]

תופעת החרדיות התעצמה בראשית המאה ה-19; החרדיות התפתחה במקביל לשתי תנועות משמעותיות אחרות בעולם היהודי שהשפיעו עליו באופן מהותי: תחילה תנועת ההשכלה, ואחריה התנועה הציונית. צעירים רבים נהו אחר החילוניות והלאומיות, והיהדות האורתודוקסית המסורתית חשה מאוימת מתנועות אלה, ובתגובה לכך קמה תנועת אגודת ישראל באירופה.

עד היום מתאפיין רוב הציבור החרדי בהסתייגות מהתנועה הציונית, הסתייגות שבאה לידי ביטוי בדרגות שונות - אדישות ועד התנגדות חריפה. עקב הסתייגות זו וכן עקב חשש מחילון, רוב הרבנים החרדיים לא עודדו עלייה המונית לארץ ישראל בתקופה שבין מלחמות העולם, ואחדים מהם התנגדו לציונות.[5] הסתייגות זו מהתנועה הציונית היא אחד ההבדלים האידאולוגיים בין החרדיות לציונות הדתית.

מאפייני החרדיות

אופיה של החברה החרדית מורכב מהמבנה ההיררכי שלה כמו גם ממאפיינים שונים המבדילים בינה לבין החברה הלא-חרדית. התבדלות זו נועדה לשמר את מבנה החברה החרדית על ערכיה המסורתיים מפני חדירת תרבות המערב והשפעותיה על היחס לדת. ההתבדלות ודחיית השינויים נהוגה גם כלפי מנהגים חברתיים שאינם אסורים מבחינת ההלכה הצרופה.

אדיקות דתית והחמרה הלכתית

החרדים מקפידים על קיום המצוות ונוהגים להחמיר בנושאים הלכתיים שונים. להלן דוגמאות בולטות:

צניעות והפרדה מגדרית

החמרה זו מתבטאת למשל בענייני צניעות כאשר נהוגים קודי לבוש מחמירים לנשים, נשים נמנעות מלהופיע בפני ציבור גברי, נמנעת הצגת תמונות נשים בעיתונות.

כחלק מאדיקות זו, מקפידים החרדים על הפרדה מגדרית לא רק בבתי הכנסת, אלא גם באולמות אירועים, על ידי מחיצות המפרידות בין הגברים לנשים. כמו כן קיימת הפרדה מלאה בין בנים לבנות בבתי הספר החל מגילאי הגן. ומסגרות החינוך במגזר הן נפרדות לחלוטין.

בארצות הברית קיימת זה שנים רבות הפרדה התנדבותית (שאינה מעוגנת בחוק) בין גברים לנשים, בכל קווי התחבורה הציבורית המופעלת בין הריכוזים החרדיים השונים במדינת ניו יורק, כמו הקווים בין בורו פארק לוויליאמסבורג והקווים בין ברוקלין ומנהטן, למונסי, קרית יואל, ולייקווד-ניו ג'רזי.[דרוש מקור] בשנים האחרונות התחזקה מגמה זו גם בישראל, כך למשל ארגנו חלקים במגזר החרדי הפרדה בין נשים לגברים בחלק מהאוטובוסים בתחבורה הציבורית והם מכונים קווי מהדרין. בג"ץ אסר על הפעלת קווי מהדרין שבהם יש הפרדה בכפייה, אך התיר הפרדה מרצון.

בעיירה החרדית ניו סקוור שבמדינת ניו-יורק, קיימת הפרדה גם ברחובות וצדי הרחוב מסומנים במדרכות מיוחדות לנשים ומדרכות מיוחדות לגברים. בשבתות וחגי ישראל קיימת הפרדה זהה ברחובות הסמוכים לבית הכנסת המרכזי של חסידות ויז'ניץ בקרית ויז'ניץ שבבני ברק וכנ"ל ברחובות הסמוכים לבית הכנסת המרכזי של חסידות סאטמר בקרית יואל שבניו-יורק.

ניסיונות מצד גורמים מסחריים לערוך מופעים המיועדים לקהל החרדי, כאשר באולם עצמו נשמרת הפרדה מגדרית נאסרו על ידי רובם המכריע של הרבנים וגדולי הדור בישראל ובחו"ל.

בקרב הציבור החסידי כל כללי האישות מוקפדים ומוחצנים מאוד, ולדוגמה בחסידות גור בעל ואישה אינם אמורים להיראות כזוג בציבור ונמנעים ללכת יחד ברחוב.

כשרות

גם בשמירת דיני הכשרות, מאופיינים החרדים בהקפדה יתרה. הם מקפידים להשתמש רק במוצרים המאושרים על ידי גופי השגחה המנפיקים תעודות השגחה "למהדרין" שבהם בדרך כלל יש הקפדה על החומרות של כל העדות, ושהפיקוח בהן נחשב להדוק יותר מזה של הרבנויות המקומיות או הרבנות הראשית.

נושא כשרותי נוסף הוא ההחמרה בקיום מצוות השמיטה בה ההחמרה מתבטאת באי קבלת היתר המכירה[6].

אדיקות זו גרמה בעבר למספר עימותים על רקע השקפתי בנושאים שונים, בין רבני המחנה הלאומי לבין רבני היישוב הישן של ירושלים והרבנים החרדים באירופה, אחד העימותים המפורסמים שבהם נודע כפולמוס השמיטה, בו נחלקו רבני ירושלים והרבנים ממבשרי הציונות אם להתיר את היתר המכירה בשנת השמיטה או לא[7].

חשמל בשבת

בבתי כנסת ובבתים פרטיים רבים בישראל מופעלים בשבתות גנרטורים פרטיים כדי להימנע מלהשתתף בחילול השבת הכרוך בייצורו ובהולכתו על ידי יהודים בחברת החשמל[8]. אנשי העדה החרדית שנחשבים כמחמירים הרבה יותר נוהגים להתחבר לרשת החשמל בישראל ואילו לקראת שבת וחג הם נוהגים להתנתק ממנה מחשש לחילול השבת.

הפגנות ומחאות

הצתת תכולת פחי אשפה על רקע מאבקי השבת בירושלים

.

בניגוד לחרדים בשאר מדינות העולם, בישראל מרבים החרדים, ובעיקר אנשי העדה החרדית, לצאת ולהפגין נגד מה שנתפס בעיניהם כחילול קדשי הדת, כמו למשל חילולי שבת וחילולי קברים. בארצות הברית ובאירופה החרדים ממעטים להפגין וההפגנות שכן נערכות הן בדרך כלל מול הקונסוליות הישראליות, כהבעת סולידריות עם המחאות של החרדים במדינת ישראל.

במהלך השנים נרשמו גם הפגנות באתרי קבורה ובתי עלמין יהודיים באירופה, שנעשו ניסיונות לחבל בהם, להעבירם ממקומם או לבצע בהם שינויים.

ציות לגדולי הדור

ערך מורחב – גדול הדור

בציבור החרדי "גדולי הדור" (או "גדולי ישראל") הם מורי הדרך והסמכות העליונה בכל הקשור לשאלות ציבוריות. למרות שהציבור החרדי מורכב ממאות קהילות נפרדות שלכל אחת מהן מנהיגות משל עצמה, כאשר עומדות על הפרק שאלות ציבוריות בעלות השפעה על כלל הציבור החרדי, מנהיגי קהילות נחשבים ומוערכים המכונים "גדולי הדור" הם אלו שנדרשים להכריע בהן והחלטותיהם בנושאים אלו מתקבלות ללא עוררין בקרב הציבור החרדי. החלטות אלו מפורסמות לעתים תחת קול קורא - מכתב המאגד את חתימות הרבנים.

הסתגרות והתבדלות

מאפיין נוסף המשפיע על ייחודיות הקהילה החרדית הוא הסתגרות והתבדלות של הקהילות בינן לבין עצמן, באמצעות דיור נבדל, הקמת מערכות חינוך ייחודיות לקהילה, הימנעות מקריאת ספרות שאינה חרדית ובקרה וצנזורה על תוכני תקשורת. הדבר מתבטא גם באיסור על בנות לשרת אף בשירות לאומי וכל שכן בצבא[9], דחיית השירות בצה"ל לבני הישיבות כדי להימנע מביטול תורה ומבעיות הלכתיות שונות הכרוכות בשירות כגון צניעות וכשרות, וכן הימנעות מלימוד מקצועות אקדמיים באוניברסיטאות ובמכללות כלליות, אלא במכללות המיוחדות לחרדים.

החרדים מקפידים לדבר בשפה אחרת מהמקובל בתרבות החילונית. ולכך חרדים רבים מדברים ביניהם בשפת היידיש. החסידים בכללות משתמשים יותר בשפה זו (יוצאים מן הכלל בולטים הם חסידי גור), אך גם ליטאים (ובפרט בריסקאים), כמו כן ניתן למצוא ספרדים אשר הצטרפו לחצרות חסידיות מדברים בשפת היידיש. החרדים הליטאים בארצות הברית מדברים ביידיש או באנגלית מתובלת במילים רבות משפת היידיש ועברית, שנקרא בפיהם "ישיביש" (ישיבתית)[דרוש מקור].

בשל החשש מפני ההשפעות השליליות שעלולות להיגרם לחינוך החרדי מחשיפה לכלי תקשורת חילוניים הדוגלים בתרבות המערבית, החרדים כחברה מחרימים את אמצעי התקשורת ונמנעים משימוש חופשי בהם. הדבר מתבטא בהטלת טאבו על צפייה בטלוויזיה, כך גם מנסה ההנהגה החרדית למנוע מהבתים החרדים מלהתחבר לאינטרנט, ולהיחשף לעיתונים שאינם חרדיים, אך בשונה מההצלחה המוחלטת בהימנעות החרדים משימוש בטלוויזיה הרי שבנוגע לשימוש באינטרנט השפעת הרבנים נמוכה יותר וחרף מאמציהם כשליש מהחרדים נוהגים לגלוש באינטרנט.[2] בדרך כלל יהיה האינטרנט כשר ומלכתחילה יהיה בשימוש לצורכי עבודה בלבד. כתחליף, משתמשים החרדים באמצעי תקשורת מגזריים בלבד, כמו עיתונים וביטאונים חרדיים כגון: "יתד נאמן", "המודיע", "המבשר", ו"משפחה". כמו כן, נעשה שימוש במודעות קיר (פשקווילים) וכרוזים על גבי מכוניות כדי להעביר ידיעות ופרסומים.

קידוש חברת הלומדים

העמדת לימוד התורה כממלא את כל תוכן חיי המעשה, גם היא נחשבת לסמל חרדי, עד כדי כך שבחוגים שונים בציבור החרדי, עמלי-יום הלומדים תורה אחרי סיום עבודתם, נחשבים כברירה שבדיעבד. לאור זאת, נשלחים כל בני הנוער לישיבות "קטנות" ו"גדולות". כמו כן, מתוך יחס ערכי זה ללימוד התורה, ממעטים החרדים בלימודי חול במוסדות החרדיים המיועדים לגברים (להוציא לימודי חשבון ודקדוק), ובתלמודי תורה אחרים גם עברית, היסטוריה ועוד. בתלמודי תורה של החינוך העצמאי (כיתות א'-ח') מלמדים בתוכנית לימודים דומה לזו של הבנות בבתי הספר של החינוך העצמאי, אבל בתי ספר מסוג זה נפוצים פחות בחברה החרדית, ורוב תלמודי התורה והחיידרים הם מוסדות פטור שבהם לומדים ברוב שעות היום לימודי קודש בלבד כדי להימנע מביטול תורה[10]. גם אצל הבנות, שכן לומדות את רוב הנושאים הנלמדים בבתי הספר הממלכתיים, מוקפד לערוך התאמה מסוימת בתוכני הלימוד (ואף במקצועות הריאלים, כגון מתמטיקה וכדומה), כדי שיעלו בקנה אחד עם ההשקפה החרדית. כמו כן, על אף היחס המקל בנוגע ללימודי חול ומדעים במוסדות המיועדים לבנות, קיימת הקפדה שהחומר הנלמד אצלן לא יחפוף לחומר הנדרש ללימודי הבגרות, על מנת ליצור קושי טכני לבנות לגשת למבחנים אלו, וכתחליף עוברות הבנות "מבחנים ממשלתיים", ובשל כך רק מעט בנות חרדיות מתאמצות לרכוש לעצמן השכלה אקדמית גבוהה. במסגרת תפיסה שמרנית זו הוקמו מוסדות מיוחדים שאינם מסונפים למערכת החינוך הממלכתית הכללית כמו "החינוך העצמאי", "אל המעין" ועוד. הבנות החרדיות לומדות בלימודי המשך (י"ג-י"ד) בסמינר מקצועות שאינם דורשים בגרויות, ולא מעניקים תואר אקדמאי. רוב המקצועות קשורים לחינוך (הוראה, הוראת החינוך המיוחד והמסתעף לו [שלא נדרש תואר] גננות) או הנדסאות (אדריכלות, עיצוב פנים, הנדסאות תוכנה) וכן חשבונאות (ראיית חשבון, ייעוץ מס והנהלת חשבונות). ניתן להבחין אצל החרדים במוסכמות חברתיות של הענקת כבוד מיוחד הכרוך בציות מלא להנחיות של גדולי-הדור החרדים (דעת תורה), הקפדה שכל המשקל הפסיקתי יהיה על טהרת הרבנים החרדים, דהיינו מבלי להישען כלל על פסקי רבנים שאינם מזוהים כחרדים. בכלל זה, נבחרים שלוחי הציבור החרדי בכנסת על ידי הרבנים העומדים בַ‏‏‏ראש ("מועצת גדולי התורה"), ומונהגים על ידיהם.

קיימים גם מרכיבים שונים המשותפים ליהדות החרדית, היהדות החרדית-לאומית ולרוב הציבור הדתי לאומי. הדבר מתבטא בהקפדה על קיום כל המצוות, בשמרנות דתית, תוך חשש מפני חדשנות דתית המהווה גלישה ל"רפורמיות", החשבת התורה והמצוות כערך עליון[11], הפרדה מגדרית במוסדות החינוך, הימנעות מצפייה במחזות ובסרטים לא צנועים, והימנעות מגיוס נשים לצה"ל.

תעסוקה

שיעור ההשתתפות של הציבור החרדי בישראל במעגל התעסוקה נמוך יחסית, בגלל העדפתם של רבים מהגברים להקדיש את חייהם ללימוד התורה. לעומת זה, שיעור המועסקות בקרב הנשים גדול מאוד, וכמעט כל הנשים יוצאות לעבודה מחוץ לבית או מתפרנסות מעיסוק כלשהו בתוך בתיהן.

הגברים היוצאים לעבוד עוסקים בדרך כלל במקצועות מסורתיים - מורים, סופרי סת"ם, סוחרים, משגיחי כשרות וכדומה. בעשור האחרון, עם פתיחת המכללות החרדיות, החלו חרדים לעסוק גם במקצועות חופשיים, כמו עריכת דין, ראיית חשבון, מחשבים, הנדסאות וכדומה.

שיעור גבוה בקרב הנשים החרדיות עוסק בהוראה, ומסלול הלימודים הטבעי לבת חרדית הוא מכללה למורות. אולם בעשורים האחרונים התברר שאין די משרות הוראה לכל הבוגרות, ובעקבות זאת החלו הנשים ללמוד גם מקצועות אחרים, כמו גרפיקה, עיצוב פנים, הנהלת חשבונות, ראיית חשבון ועריכת דין.

יש חברות שזיהו את הפוטנציאל הקיים במגזר החרדי ואת הקושי של חרדים להשתלב במקומות עבודה רגילים, והקימו בסמוך לריכוזים חרדיים מרכזי תעסוקה מיוחדים שבהם עובדים בני המגזר הזה בלבד, בתנאים ההולמים את אורח חייהם.

לבוש חרדי

ערך מורחב – לבוש חרדי

הלבוש החרדי אינו אחיד בכלל המגזר, אך הוא משמר בעיקרו את האופן שבו התלבשו היהודים במזרח אירופה בסוף המאה ה-19 ובתחילת מאה ה-20. על הלבוש היהודי המקובל עברו תהפוכות רבות עקב גזירות לבוש שונות, שנועדו להקשות על היהודים לשמור על מסורותיהם ועל אורח חייהם הבדלני. מכאן נובעים גם השינויים הרבים בין דפוסי הלבוש החרדי של חוגים שונים, המשקפים לעתים אזורים גאוגרפיים שונים.

מבנה המשפחה ומעמד האישה

ערך מורחב – מעמד האישה ביהדות האורתודוקסית בימינו

המבנה החברתי והמשפחתי בחברה החרדית הוא פטריארכלי. אצל זוג נשוי משמשות ההכנסות של הבעל והאישה כקופה משותפת עבור צורכי הבית, שכן לפי ההלכה היהודית רכוש האישה שייך לבעל כל עוד היא נשואה לו, כאשר לרוב הבעל מנהל את תקציב משק הבית. על פי התפיסה ההלכתית מקומה הטבעי של האישה בבית שכן ייעודה הוא לשמש כעקרת בית, לגדל את הילדים ולדאוג לצורכיהם, על פי הפסוק "כל כבודה בת מלך פנימה" תהילים[12]. מטעמי צניעות, נשים בחברה החרדית לא נושאות בתפקידים ציבוריים כמו בפוליטיקה וכן בכל דבר הקשור להנהגה ולתפקידי ניהול ציבוריים, למעט במוסדות חינוך לבנות. הנשים החרדיות ברוב החוגים נמנעות בדרך כלל מללמוד נהיגה. בשל גדרי צניעות, תמונות של נשים נאסרות להצגה בציבור ובאמצעי התקשורת החרדים.

בחברה החרדית, ובדגש על ציבור האברכים, מקובל שהגבר החרדי לומד בכולל ואינו עובד, והאישה נושאת בעול פרנסת המשפחה באמצעות עבודה בביתה ומחוצה לו.(בישראל 61% מהנשים החרדיות עובדות לעומת 52% בלבד מהגברים החרדיים).[2] תחום העבודה הנפוץ יותר לנשים חרדיות בישראל הנו הוראה בבתי ספר ובגני ילדים של הקהילה החרדית. בשנים האחרונות נוספו תחומי עבודה חדשים בהם עוסקות הנשים החרדיות, כמו למשל טלמרקטינג, מזכירות, ותכנות מחשבים. דוגמה לכך ניתן לראות ביישוב החרדי החדש מודיעין עילית שבו הוקם מתחם תעסוקתי המיועד לנשים חרדיות בלבד ובו "בתי תוכנה" ועסקים נוספים בתחומי ההיי-טק השונים[13]. תופעות אלו של בעל לומד ואשה עובדת נפוצות יותר בציבור הליטאי. בציבור החסידי ישנו מספר גדול יותר של גברים העובדים לפרנסתם.

משפחות מרובות ילדים

ממוצע הריבוי הטבעי באוכלוסייה החרדית גבוה יחסית לשאר האוכלוסייה. במקרים רבים משפחה חרדית מונה מספר ילדים דו ספרתי ולעתים נדירות ניתן אף למצוא משפחות בנות 18 ילדים או יותר. הסיבה העיקרית לריבוי הילדים היא תפיסה אידאולוגית דתית הרואה בהבאת ילדים לעולם מצווה גדולה וייעוד, ובהתאם לכך כמעט לא נעשה שימוש באמצעים למניעת הריון, מלבד במצבים שבהם קיים קושי מיוחד או סיכון בריאותי להיכנס להיריון. השיקול הכלכלי חשוב פחות בעיני ההורים החרדים, מכיוון שהם מאמינים כי הפרנסה נגזרת משמים (מאת האלוהים), כפי שנכתב במסכת ביצה ש"מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכיפורים". על פי הגישה שכל ילד מביא עמו ברכה מכונה המשפחה המורחבת: "משפחה ברוכת ילדים".

למרות האמור לעיל, יש משפחות חרדיות רבות שבהן מספר הילדים קטן יותר, בין אם מסיבות בריאותיות של האשה, ובין אם מסיבות אחרות. המקובל הוא להיוועץ ברב לפני החלטה על שימוש באמצעי מניעה.

הימנעות מגיוס לצבא

רוב בני הציבור החרדי בישראל לא מתגייסים לצה"ל. ההימנעות מגיוס נובעת מכמה סיבות, שבראשיתן התפיסה החרדית הרואה את לימוד התורה כערך עליון והאמונה שהעוסק בתורה שומר ומציל את עם ישראל ולפיכך חייבים לאפשר לו ללמוד תורה ללא הפרעות שימנעו התמסרות מוחלטת ללימוד התורה. בנוסף קיים חשש להשפעה שלילית שיכולה להיות לשירות הצבאי על אורח החיים החרדי, כמו גם מעצם המבנה של מסלול הלימודים החרדי. לאחר סיום הלימודים בישיבה קטנה (גיל 16-17), הנערים עוברים ללמוד בישיבה גדולה (גיל 18 ועד לחתונה). על פי הסדר דחיית הגיוס של תורתו אומנותו, זכאים הלומדים בישיבה גדולה לדחיית גיוס. אחרי סיום הלימודים בישיבה נרשמים הרבה מהנשואים ("אברכים") לכוללים, שמעמדם זהה לישיבות לעניין דחיית הגיוס. רוב האברכים ממשיכים בלימודים התורניים עד אחרי גיל הגיוס ובכך נפטרים לגמרי מהשירות הצבאי. בחלק מהחוגים החסידיים (כמו חסידות גור[דרוש מקור] וחסידות חב"ד) לא מקובל ללמוד לאורך שנים בכוללים. חלק מהאברכים המסיימים את הכוללים מתגייסים לשירות בצה"ל על פי נתוניהם האישיים ומצבם המשפחתי, ולאחר השירות משתלבים בשוק העבודה.

בסוף שנות ה-90 התחילה מגמה של פיתוח מסגרות צבאיות המותאמות לחרדים. הראשון שבהן היה הנח"ל החרדי (שבהמשך נהפך לגדוד קרבי בשם "נצח יהודה" בחטיבת כפיר). נוסף עליו הוקמו מסגרות שח"ר (שירות חרדים) המותאמות לקליטת צעירים חרדים בחיל האוויר, חיל הים ובחיל המודיעין, ובאוקטובר 2010 נפתחה מסגרת שח"ר נוספת בפיקוד העורף. במסגרות אלו אין בנות, האוכל המוגש בהן כשר למהדרין וישנה התחשבות רבה בצרכים הדתיים השונים, כגון זמני התפילה ושמירת שבת. הצעירים שמתגייסים אליהן עוזבים את הישיבות. מחזורי הגיוס גדלים והולכים.[14] בשנת 2010 עלה שיעור המתגייסים ב-25%, ומספר המתגייסים למסגרות שח"ר עבר את מספר המתגייסים לנח"ל החרדי.[15]. בסך הכל משרתים בשנת 2010 כ-2,500 חיילי סדיר במסלולים הייחודיים לחרדים. מספרם המעודכן של הגברים בגיל הכשירות לשירות צבאי שמועד שירותם נדחה משנה לשנה לפי סעיף "תורתו אומנותו": 62,500.


הימנעותם של החרדים מגיוס לצה"ל עוררה נגדם אנטגוניזם בציבור הרחב. לא אחת קמו אנשי ציבור (משפטנים כיהודה רסלר, שרים כאהוד ברק חברי כנסת כיוסי שריד וטומי לפיד), ותנועות שמאל כיש גבול, וניהלו קמפיין בוטה כנגד הציבור החרדי. בשנת 2010 יזם משרד האוצר הצעת חוק המסדירה את אי גיוס החרדים.[16]

ארגוני התנדבות וגמחי"ם

ערך מורחב – גמילות חסדים

מאפיין בולט בתרבות החרדית הוא ריבוי הארגונים ההתנדבותיים[17] וארגוני העזרה ההדדית, שמלבד העיסוק בהם לשם שמיים, הם מהווים מעין "ביטוח לאומי" פנימי של החברה החרדית, מקלים על עונייה, ומטיבים את תנאי המחיה של היתר.

בתחילת כל ספר טלפונים חרדי מופיעה רשימת גמ"חים

מספרם של מפעלים אלו נאמד באלפים. לעתים מדובר באדם המוכן לתת את שירותיו המקצועיים בחינם, כמו טיפול פסיכולוגי או ייעוץ מס, ולעתים אלו שירותים ממוסדים יותר. רוב הגמ"חים עוסקים בעזרה שנועדה לשעת חירום, שבה לא ניתן להשיג את המצרך המבוקש, כמו השאלת מוצצים ומשקפיים, הטסת חולים לחו"ל, טיפול בכוויות, והשגחה על ילדים אובדים. לעתים מדובר בגמ"חים שנועדו להשאלה במקרים יוצאי דופן, כדי לחסוך עלות כספית של איש מקצוע או רכישת מכשיר שהשימוש בו נדיר, כמו מקדחה, מכונת תספורת וכדומה, ולעתים מדובר בתחזוקה שוטפת כמו בגדים משומשים, טיפולי שיניים מוזלים, חלוקת סלי מזון שבועיים והלואות כספיות ללא ריבית.

הארגונים ההומניטריים הפנימיים של החברה החרדית מעניקים סיוע גם לציבור הישראלי הכללי. מפורסמים במיוחד ארגון זק"א, העוסק בפינוי גופות ובזיהויין במקרי אסון, ארגון "הצלה" המספק שירותי עזרה ראשונה, וכן "יד שרה", בראשות ראש עיריית ירושלים לשעבר אורי לופוליאנסקי, והארגונים "עזרה למרפא" של הרב אלימלך פירר, ו"עזר מציון" של חנניה צ'ולק, המתמחים בסיוע וייעוץ לחולים. בעקבות אינתיפאדת אל-אקצא וגל הטרור שפקד את רחובות ישראל זכתה פעילותם של אנשי זק"א להערכת הציבור בישראל.

השקפות

מבט כללי

בהשקפת העולם החרדית ניתן תוקף מוחלט לאמונות היהודיות המסורתיות: התורה ניתנה לעם היהודי מאת האלוהים על ידי משה; כל מה שכתוב בתורה הוא אמת אבסולוטית; את התורה ניתן לפרש רק על בסיס התורה שבעל-פה, כפי שפורשה על ידי חז"ל והפוסקים המקובלים לאורך הדורות במסגרת התלמוד ושאר ספרי היהדות וההלכה; אין מקום לפרשנויות אחרות המתבססות על גישות מחקריות כמו ביקורת המקרא. האמונה בי"ג העיקרים של הרמב"ם מהווה אבן יסוד בהשקפת עולם זו, והחרדים מקבלים את הדברים כפשוטם. החינוך החרדי משקיע את מירב זמנו בלימוד התורה ומצוותיה. התקווה של כל הורה חרדי היא שילדו ימשיך את דרך אבותיו, ויגדל תלמיד חכם, או לכל הפחות יהודי ירא שמים, המקפיד על שמירת המצוות וקובע עתים לתורה גם כאשר הוא יוצא לעבוד לפרנסתו.

יחס לציונות ולמדינת ישראל

ערך מורחב – יחס החרדים לציונות

מלכתחילה השקפת העולם החרדית התנגדה להקמת מדינה יהודית עצמאית בשל חשש מפני תגובת הגויים ללאום יהודי. החרדים סברו כי הקמת מדינה היא מרידה באומות העולם ונחשבת לדחיקת הקץ (ניסיון להביא את הגאולה באמצעות פעולה אנושית). ממשיכי הקו הזה (העדה החרדית וחסידות סאטמר) מתנגדים עד היום לקיום מדינת ישראל. חוגים חרדיים אחרים התנגדו להקמת מדינה בעלת צביון חילוני בטענה שיש בכך משום חילול השם ומפני חששם ממצב שבו המדינה תשתמש בכוחה להשלטת השקפת עולם חילונית על הציבור. אך עם קום המדינה נסוגה אגודת ישראל מההתבדלות שאפיינה אותה בתקופות קודמות. נציג מטעמה, הרב יצחק מאיר לוין, חתם על מגילת העצמאות, ואחר כך גם כיהן כשר הסעד בממשלה. בשנים אלו פעלה גם מפלגת פועלי אגודת ישראל כחלק מהמסגרת החרדית הכוללת. פאג"י נחשבה מתונה יותר ואנשיה השתתפו באופן פעיל בבניין הארץ, בהקמת יישובים וקיבוצים, ואף בשרות צבאי מקוצר.

מצב החרדים בישראל השתנה מהותית בשנות השבעים, ובעיקר ב-1977, עם המהפך ועלייתו של מנחם בגין לשלטון. בגין הרבה ברטוריקה דתית, צירף את החרדים לממשלתו והגדיל את תקציביהם. קצבת הבטחת הכנסה ניתנה גם לאברכים שלא מיצו כושר עבודה. בנוסף, שיטת קצבאות הילדים השתנתה ב-1975 על ידי וועדת בן-שחר ואלו ניתנו גם לאנשים לא עובדים.

שינוי מהותי בפניה של החברה החרדית בישראל וביחסי הגומלין בינה לבין החברה החילונית התרחש כאשר ב-1982, בתמיכתו של מנהיג הפלג הליטאי דאז הרב אלעזר מנחם מן שך, הוקמה מפלגת ש"ס שקיבלה קולות גם מחוץ למחנה החרדי. השנים שבאו אחר כך מתאפיינים בקרע הולך ומעמיק בין חרדים לבין חילונים. עקב הגידול באוכלוסייה החרדית ובהשפעתה הפוליטית, בנוסף לנושאי הדת והמדינה ששנויים תדיר במחלוקת, כגון נישואים אזרחיים ומכירת חזיר, עולים גם נושא התקציבים המיוחדים לחרדים ונושא הגיוס לצבא שוב ושוב על הפרק.

תורה ועבודה

ערך מורחב – תורה ועבודה

תורה ועבודה הוא מונח המבטא את הקשר בין הזמן המוקדש ללימוד תורה ובין הזמן המוקדש לעבודה. בזרמים החרדיים השונים אין אחדות דעים בדבר האיזון בין השניים. בעשורים האחרונים גברה ההשקפה כי לימוד התורה הוא תפקידו העיקרי של היהודי, אף במחיר חיי דחק. החרדים הדוגלים בהשקפה זו משתדלים (במידת האפשר) למלא את יומם בלימוד תורה, ורבים מהם אינם עוסקים במשלוח יד כלשהו, כאשר בדרך כלל נשותיהם עובדות ומפרנסות את הבית.

השקפה זו, המעדיפה באופן מובהק את לימוד התורה על פני העבודה, התחזקה בעיקר בארץ, לאחר השואה, מתוך תפיסה שלאחר חורבן עולם התורה באירופה יש לשקם אותו אף במחיר הפרת האיזון בין תורה לעבודה. בעבר, רוב החרדים ואפילו רבנים חשובים עסקו לפרנסתם בעסקים קטנים, כגון קמעונאות ומסחר. התמיכה ה סוציאלית ממשלתית לישיבות ולכוללים תרמה רבות להתחזקות מגמה זו. לעומת החרדים החיים במדינת ישראל, החרדים החיים בחוץ לארץ נוטים יותר להשתתף בשוק העבודה.

בסוף שנות ה-90 החלו להישמע יותר ויותר קולות בתוך המגזר החרדי שקראו ליציאה לעבודה וללימוד מקצועות מודרניים. הדבר נבע בעיקר ממצוקה כלכלית גוברת והולכת, ומהקושי לקיים את עולם התורה שהגיע לממדים גדולים. בעקבות זאת נפתחו מכללות ללימוד מקצועות כעריכת דין, ראיית חשבון, ניהול עסקים, אדריכלות, מחשבים ועוד, שנועדו לבני המגזר החרדי ומותאמים לאורח חייהם.

חינוך חרדי

הלימודים במוסדות החינוך החרדיים מתמקדים בעיקר בחינוך לשמירת המצוות ו"רוח התורה" כפי שהיא נתפסת בציבור החרדי, כאשר מטרת החינוך לבנים היא תקוות ההורה החרדי שילדו יגדל להיות "תלמיד חכם וירא שמים המקפיד על שמירת המצוות קלה כבחמורה וקובע עתים לתורה". החרדים רואים בחינוך החרדי המשך ישיר של החינוך היהודי כפי שהיה קיים בגלות ובהתאם להשקפתם הדתית האומרת שייעודו של היהודי הוא "להתקרב להשם ולדבוק בדרכיו" ולהתרחק מ"הבלי העולם הזה" ולראייתם במצוות לימוד התורה ייעוד, הם מקדישים את רוב שעות לימודי המגדר הגברי ללימוד תורה. הם לא רואים צורך בלימוד חכמות נוספות כמו מתמטיקה ופיזיקה שמקורם בתרבות המערבית (בפיהם תרבות יוון על שם מוצאה) ושתכליתם לא מתמצית בשמירת ההלכה הרבנית ו"רוח ישראל סבא" ומסתפקים בלימוד אלגברה בסיסית. בשל החשש מפני ההשפעות השליליות האפשריות של התרבות המערבית על דור ההמשך החרדי (כמו למשל תנועת ההשכלה) הם על פי רוב נמנעים מללמד מקצועות ואוסרים קריאת ספרים שלא נכתבו במיוחד עבורם. מטרות החינוך לבנות שונות והן שהבת תגדל להיות "אשה טובה לבעלה" ותסייע בגידול ובחינוך הילדים. מושם בהם דגש על חינוך לצניעות, ולימודי הקודש נלמדים בהם בצורה אחרת ובלי ללמוד גמרא.

תכניות הלימודים בתלמודי התורה ובישיבות נקבעות באופן עצמאי על ידי הצוות החינוכי של המוסד בהתאם לזרם שאליו הוא משתייך כאשר המכנה המשותף לכולם הוא יום לימודים ארוך שרובו מוקדש ללימודי קודש. בבתי הספר היסודיים במגזר החרדי לומדים גם "לימודי חול", בעניין זה יש הבדל בין "תלמודי תורה" או "חיידרים" (במילעיל) בהם מסתפקים בלימודי חול מינימליים (רמה קלה של לשון עברית, אלגברה בסיסית, ולעתים גם מעט גאוגרפיה ותולדות עם ישראל), לבין בתי ספר של החינוך העצמאי שבהם יש מסגרת רחבה יותר של לימודי חול

שיעור הילודה הגבוה במגזר החרדי משפיע ישירות על הגידול בשיעור התלמידים במוסדות החרדים, על-פי תחזיות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2012 שיעורם של התלמידים במגזר החרדי בישראל יהיה 22.4% מכלל התלמידים בחינוך היסודי ו-30.9% מכלל התלמידים בחינוך היסודי במגזר היהודי

תלמודי תורה

ערך מורחב – תלמוד תורה

עקב השאיפה של החברה החרדית להשקעה מקסימלית בלימוד התורה והרצון בניתוק מוחלט מהחינוך הממלכתי המונהג בבתי הספר הממלכתיים, הקימו החרדים מוסדות חינוך פרטיים, הנקראים "תלמודי תורה" או "חדר".

שיטת הלימוד המונהגת במוסדות אלה מתאפיינת בשימת דגש על לימודי קודש הכוללים בעיקר לימוד גמרא, והזנחת הלימודים הכלליים. ברוב תלמודי התורה הלימודים נמשכים עד שעות הערב כדי לנצל את היום כמעט במלואו ללימוד תורה. ילדים מגיל 8 ומעלה מסיימים מדי יום בשעה שלוש את לימודיהם. בכיתות הגבוהות הלימודים מסתיימים בשש. ילדים רבים הולכים לאחר גמר יום הלימודים ל"מתמידים" - מסגרת לימודים חיצונית המיועדת לחזרה על לימודי הקודש שלא במסגרת בתי הספר.

בית יעקב

ערך מורחב – בית יעקב

כמו אצל הבנים, גם אצל הבנות היה הצורך בהקמת רשת חינוך לבנות שתהווה יחידה נפרדת מהחינוך הממלכתי, בין היתר כדי לחנך את הבנות לצניעות, וכדי לפקח על הלימודים הכלליים שיתאימו לרוח ההלכה.

כדי לענות על דרישות אלו, הוקמה במחצית הראשונה של המאה ה-20, ביוזמת שרה שנירר, רשת 'בית יעקב' לחינוך בנות, שהתפתחה במהירות ומונה כיום מאות בתי ספר ברחבי העולם.

כיום בישראל, חלק מתלמודי התורה של רשת החינוך העצמאי מכונים "בית יעקב לבנים".

קובץ:Talmud.jpg
בישיבות החרדיות התלמוד תופס את מלוא סדר היום, והתנ"ך לא נלמד כלל

ישיבות קטנות וגדולות

ערך מורחב – ישיבה

בישיבות התלמידים משקיעים את כל יומם בלימוד תורה. הלימודים בישיבות נמשכים בימי הבחרות ומתבצעים על חשבון הלימודים הכלליים והלימודים האקדמאים. הן מתחלקות לשתי קטגוריות: "ישיבות קטנות", בהן לומדים נערים בגילאים 13-16, ו"ישיבות גדולות", אליהם עוברים הנערים שסיימו את לימודיהם בישיבה הקטנה (בגיל 16 לערך). לאחר החתונה, רבים מהתלמידים עוברים ללמוד ב"כולל אברכים" שלעתים צמוד לישיבה הגדולה.

יום הלימודים בישיבה עמוס, הוא מתחיל מיד אחרי תפילת השחרית וארוחת הבוקר ומסתיים בסביבות אחת עשרה בלילה. במהלך היום מסופקות בישיבה שלוש ארוחות וישנה הפסקת צהריים. בישיבות גדולות ובחלק מהישיבות הקטנות יש פנימיה המשרתת את מי שלומד רחוק מהבית.

כוללים

ערך מורחב – כולל

כולל הוא מוסד שנועד למסד את לימוד האברכים ולתגמל אותם בהתאם להסכם יששכר וזבולון. האברכים הרשומים בכולל מתחייבים לעמוד בסדרי הלימוד המקובלים בו, כאשר ישנם מגוון כוללים שלכל אחד מהם מטרת לימוד וסדר לימוד שונים. האברכים בכולל מקבלים מלגות שבחלקן מתוקצבות על ידי הממשלה וחלקן האחר נאסף מכספי תרומות. הישארות האברכים במסגרת הכוללים מונעת מהחרדים את האפשרות ללמוד לימודים אקדמאים ומרחיקה אותם משוק העבודה הכללי.

על פי מנחם פרידמן [18] חברת הלומדים התאפשרה על רקע חברת הרווחה המערבית המודרנית. רק בחברת שפע יכול היה להתפתח אותו מערך מורכב של יחסי חליפין ותלות בין מיעוט, המאופיין כחברת לומדים חרדית לבין סביבה יהודית חילונית ו/או מודרנית הנוטלת על עצמה אחריות להבטחת הכנסה מינימלית לכל תושביה מחד ומאפשרת לנשים לעבוד ולפרנס את חברת הלומדים מצד שני.

תפוצת היהדות החרדית

פרק זה טעון עריכה. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לערוך אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא: חוסר במקורות, בלבול בנתונים.

הריכוז הגדול ביותר של ציבור חרדי בימינו הוא בישראל, והריכוז השני בגודלו מצוי בארצות הברית, ומתרכז בעיקר במדינת ניו יורק וברובע ברוקלין שבעיר ניו יורק. בשני הריכוזים האלה האגף החסידי והליטאי זהים ככל הנראה בגודלם. קהילות חרדיות גדולות מקיימות גם בקנדה, בצרפת, בבלגיה, באוסטרליה, בבריטניה ובארצות נוספות[דרוש מקור].

החרדים בחו"ל נבדלים מהחרדים הישראלים בשיעור הגבוה של גברים עובדים בקרבם. החסידים נוטים יותר למסחר ולעבודות כפיים, ואילו אצל הליטאים האמריקניים וחסידי חב"ד השכלה אקדמאית ועיסוק במקצוע חופשי הם דברים מקובלים. עם זאת, גם בארצות הברית קיים מיעוט המקדיש שנים רבות ללימודים ישיבתיים. קהילות לומדים קיימות סביב ישיבות כגון "ישיבת לייקווד" (שהיא הישיבה השנייה בגודלה בעולם), אך הן אינן המוניות כמו בישראל.

הזרמים החסידיים הגדולים ביותר מחוץ לישראל הם חסידות חב"ד, וחסידות סאטמר[דרוש מקור]. בעוד שהראשונה מפגינה פתיחות רבה לעולם ומעורבות עמוקה, עמוקה מדי לדעת מתנגדיה, בענייני מדינת ישראל, הרי שחסידי סאטמר, שרובם בארצות הברית, הם נחשבים קיצוניים באורח חייהם ואנטי ציוניים מיליטנטיים. אולם שלא כחסידי סאטמר בישראל, רבים מהם רוכשים מקצוע ולעתים אף השכלה אקדמית ויוצאים לשוק העבודה בגילאים צעירים יחסית לגילאי הפונים לשוק העבודה מקרב המגזר החסידי בארץ.

דמוגרפיה

הערכות שונות שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אומדות את מספר החרדים בישראל ב-2006 ב-450-800 אלף [1]. מחקר של מכון גיאוקרטוגרפיה אומד את מספר החרדים ב-2010 ב-736,000 נפש, ומשער שב-2022 הם יעברו את המיליון נפש.[19]

על פי הערכות חוקרים היהדות החרדית מכפילה את עצמה בכל 20 שנה[דרוש מקור] ולפיכך היא בעלת שיעור צמיחה דמוגרפי מהגבוהים בעולם[20]. כיוון שבציבור החרדי יש ערך עליון לגידול ילדים, משפחות של למעלה משנים עשר ילדים אינן דבר נדיר בקרב החברה החרדית. במגזר החרדי-מודרני יורד שיעור הילודה. לפי הערכות המחקר, אוכלוסיית החרדים בישראל תצמח בשנים הקרובות במהירות ועד שנת 2020 תהווה כ-17 אחוז מכלל האוכלוסייה. עוד לפי הערכות אלו, עד שנת 2050 צפויה האוכלוסייה החרדית בעולם להפוך לרוב בקרב היהודים[21]. הריבוי הטבעי המואץ במגזר יהודי זה, עשוי, לדעת חוקרים בישראל, להשאיר את הרוב היחסי-יהודי במדינה, מאחר וריבוי האוכלוסייה היהודית גבוה מזו של האוכלוסיה הערבית. במדינת ישראל[22].

ישראל

מדינת ישראל היא הבית הטבעי של היהדות החרדית ובה הריכוז הגדול ביותר של אוכלוסייה חרדית. נכון ל-2010 האוכלוסייה החרדית בישראל מונה כ- 736,000 נפש (מתוך כ-6 מיליון יהודים ישראלים).

במאה ה-19 ובראשית המאה ה-20, עם עליית הציונות, הרוב המכריע של היהודים החרדים דחה את הציונות מכמה סיבות. העיקרית מביניהן הייתה האמונה שעצמאות מדינית יהודית יכולה להיות מושגת רק באמצעות התערבות אלוהית, עם בוא המשיח. כל ניסיון לשנות את מהלך ההיסטוריה, במיוחד כשהדבר נעשה יד ביד עם קהלים חילוניים או לא יהודיים, נתפס כמרד גלוי נגד היהדות (להסבר נרחב יותר על אידאולוגיה זו ראה שלוש השבועות). אולם לאחר הקמת המדינה השתנה יחסם של רוב החרדים כלפיה, יחס שבמשך השנים עבר תהפוכות רבות, וכיום הקהילה החרדית בישראל נאבקת על זכויותיה בזירה הפוליטית ותופסת את עצמה כמי שתפקידה להגן על האופי היהודי של המדינה, אבל באותו זמן מאמצת מדיניות של התנתקות תרבותית מהמדינה ומסמליה הלאומיים.

היריב העיקרי של היהדות החרדית בישראל (מנקודת מבט חרדית) הוא בית המשפט העליון, אשר פסיקותיו לעתים פוגעות ברגשותיהן של החרדים, לעתים שונות הגיבו החרדים לפסיקותיו בזעם, כך למשל ב 1999 יצאו להפגנה גדולה נגד בית המשפט העליון, הפגנה שכונתה "הפגנת החצי מיליון". במקביל, החרדים בישראל מודעים לאיבה שחלק מהחילונים רוחשים כלפיהם ומנסים לשפר את הדימוי שלהם בקרב הציבור הרחב.

רובם המכריע של היהודים החרדים הם אשכנזים, או יוצאי מדינות ערב, הבלקן וחצי האי האיברי, שאימצו את אורח החיים, סגנון הלבוש וסגנון הלימוד הליטאי. עם זאת, כ 20% מהאוכלוסייה החרדית משתייכים בצורה זו או אחרת לזרם החרדי ספרדי.

בשל העדפתם את לימוד התורה על פני פרנסה ובשל ריבוי הילדים, החרדים עניים יחסית לעומת ישראלים אחרים, אך למרות זאת הם מהווים מגזר צרכני חשוב. בשנותיה הראשונות של המדינה מרבית החרדים התרכזו בערים ירושלים ובני-ברק, אולם קצב הגידול המהיר של האוכלוסייה החרדית ועליית מחירי הנדל"ן בערים אלו חייבו מציאת פתרונות נוספים וכך בערים שבתחילה היו בהם ריכוזים קטנים של חרדים (כמו אשדוד וחיפה), התפתחו שכונות בעלות אופי קהילתי חרדי שעם הזמן נבנו בהם בתי ספר, בתי כנסת ומקוואות לפי צרכי הקהילה.[23]

בשנות ה-80 וה-90 של המאה ה-20 הוקמו יישובים נוספים שמלכתחילה נועדו לחרדים (מרביתם מעבר לקו הירוק) ונכון להיום שלושה מהם - מודיעין עילית, ביתר עילית ואלעד קיבלו מעמד של עיר.[23] בנוסף להתפתחות הריכוזים החרדיים המובהקים קהילות חרדיות פרוסות בכל רחבי המדינה ומהוות כ-10% מתושבי הערים האחרות. כיום החרדים מעדיפים דיור נבדל וביישובים ובערים חרדיים פועלות וועדות קבלה שמונעות ממי שאינו נחשב למספיק אדוק להתגורר ביישוב.

בין החרדים לציונות הדתית או ליהדות הדתית לאומית, יש גם קטגוריה של יהודים אורתודוקסים המכונה "חרד"לים" (ראשי תיבות של חרדי דתי לאומי), אשר משלבים את הציונות הדתית עם דבקות קפדנית בהלכה.

ארצות הברית

אמריקה היא ביתה של האוכלוסייה החרדית השנייה בגודלה ובשנת 2006 מנתה על פי הערכות חוקרים כ-468,000 איש[21]. נוכחות חרדית הייתה קיימת בארצות הברית כבר מאז תחילת המאה ה-20, אולם הקבוצות השונות החלו להתגבש לקהילות כפי שהם היום רק בשנות ה-50 של המאה ה-20, לאחר הנהירה הגדולה של פליטי השואה ממזרח אירופה, הגירה שמילאה במהירות תפקידים מנהיגותיים ופוליטיים.

בין גלי ההגירה של יהודים לארצות הברית בשנות העשרים המאוחרות של המאה ה-19 התושבים, שהפכו ליותר אמידים, חיפשו באירופה מורים רבנים ומנהיגים רוחניים אחרים עבור הקהילות המתעוררות שלהם. בעוד שכמה רבנים נענו לאתגר, כמה מהם חזרו לאירופה זמן קצר לאחר מכן מתוסכלים מהמצב הרוחני הירוד ששרר בארצות הברית. שלא כמו במזרח אירופה, שם היהודים היוו קבוצת מיעוט מובהקת, אמריקה הציעה ליהודים הזדמנות להתמזג לתוך התרבות השלטת. רבים מהעולים החדשים זנחו את מנהגיהם המסורתיים ועזבו את חוקי הדת, הן מתוך בחירה (ארצות הברית הציעה להם הזדמנות לברוח ממה שנתפס בעיניהם כאילוצים הכרוכים בזהות הדתית) והן מחוסר ברירה (היהודים שסירבו לעבוד בשבת מצאו את עצמם מפוטרים כמעט תמיד בסוף השבוע הראשון לעבודתם)

קבוצות החרדים שהיגרו לאמריקה לאחר השואה מצאו בה תשתית דתית וחברתית פעילה. בעוד הם חששו מהתמזגות עם החברה האמריקאית ומהשפעותיה השליליות של תרבות המערב על אמונתם הדתית הם גם יכלו ליצור קהילות מבודדות יותר, ללא כל קשר אך תוך הישענות על החברה הסובבת. ככל שהקהילות הפכו ליותר עשירות, השפעתן גדלה והן יכלו לתפוס יותר ויותר תפקידים בעלי השפעה מוניציפלית ומדינית. כיום, קיימות קהילות חרדיות אוטונומיות רבות במקומות כמו בורו פארק, ויליאמסבורג, וקראון הייטס בברוקלין, וכן לאחרונה הקהילה שסביב ישיבת לייקווד בניו ג'רזי, עם כלכלות משלהן הכוללות מערכות חינוך (ישיבות), מוסדות רווחה, גמ"חים, שירותים רפואיים (כגון ארגון הצלה), ואבטחה (סיורי ה"שומרים" השכונתיים). חלק קטן יותר, החסידויות, ייסדו למעשה עיירות משלהם, כגון ניו סקוור וקריית יואל, במודל דומה לזה של הקהילות שהיו באירופה. בנוסף, ישנן קהילות נוספות, קטנות יותר, ברחבי ארצות הברית, אשר בתחילה לא היו להם כל המוסדות שהוקמו על ידי הקהילה הדומיננטית בניו יורק, אך בסופו של דבר גם הן הצליחו להקים מוסדות כאלו במקומות מגוריהם, ובכך לשמר את ההפרדה התרבותית שלהם

אירופה

ברחבי אירופה פזורות קהילות חרדיות בגדלים שונים כאשר הגדולות שבהן הן בבריטניה ובצרפת.

לפי אומדן שנערך בשנת 1998, האוכלוסייה החרדית בבריטניה מונה כ-27,000 מתוך 200.000 יהודים שומרי מצוות. עם זאת, מחקר שנערך בשנת 2007 באוניברסיטת מנצ'סטר טען כי שלושה מתוך כל ארבעה תינוקות שנולדים ליהודים בריטים הם חרדים, שמונים 45,500 מתוך כ-275.000 יהודים בבריטניה, או 17%. מחקר משותף חדש שנערך בשנת 2010 קבע שיש 9049 משקי בית חרדים בבריטניה. לפי חשבון זה[24], האוכלוסייה החרדית מונה קרוב ל- 53,400, או 20% של הקהילה היהודית בבריטניה. בתוך כשלשה עשורים, הקהילה החרדית צפויה להיות הקבוצה היהודית הגדולה ביותר בבריטניה. לעומת ממוצע ארצי של 2.4 ילדים למשפחה בריטית, למשפחות חרדיות יש בממוצע 5.9 ילדים.[25].

הקהילות החרדיות הגדולות ממוקמות בלונדון ובגייטסהד. רוב החרדים בבריטניה הם מהגרים ממדינות מזרח אירופה. הקהילה החרדית בלונדון מאורגנת בקבוצה בשם האיחוד האורתודוקסי של הקהילות העבריות (UOHC). בבריטניה קיימים מאות בתי כנסת (אם כי רבים מהם קטנים ביותר), תלמודי תורה, בתי ספר לבנות, ישיבות, מקוואות וכוללים. מסביב לאזורי המגורים של החרדים פזורים עשרות חנויות כשרות, מאפיות, ובמידה פחותה גם מסעדות.

בצרפת מספר החרדים נאמד בכ-25,000[26]. הקהילות החרדיות הגדולות ממוקמות בפריז, בליון ובשטרסבורג. רוב החרדים בצרפת כיום הם יוצאי קהילות צפון אפריקה.

קהילות נוספות (בעיקר אשכנזיות) קיימות באנטוורפן, באמסטרדם בציריך ובבזל.

פלגים עיקריים בציבור החרדי

הציבור החרדי עשוי להיראות הומוגני בעיני מתבונן מבחוץ, אולם למעשה הוא מורכב מפלגי משנה רבים.

ליטאים

ערך מורחב – ליטאים

הזרם החרדי ההומוגני הרחב ביותר הוא הזרם ה"ליטאי", נצר היסטורי לתנועת ההתנגדות לחסידות מבית מדרשו של רבי חיים מוולוז'ין, תלמידו הגדול של "הגאון מווילנה". בהקימו את ראשית הישיבות "ישיבת וולוז'ין" יצר את המושג המאפיין ביותר המגדיר את בבת עינו של הציבור החרדי הליטאי - "עולם הישיבות", (ברבות השנים התפתחה בתוך הישיבות "תנועת המוסר" מייסודו של רבי ישראל מסלנט, המגדירה את מהות "בן הישיבה" בהיותו מתוקן במידותיו בנוסף ללמדנותו והתמדתו בתורה), מה שתרם לכינוי המייחד את הצעיר הליטאי יותר מכל - "בן ישיבה".

בתוך זרם זה יש כמה פלגים שהחלוקה ביניהם אינה חדה, והם מונהגים על ידי ה"גדולים" - מנהיגיו העיקריים של הזרם הליטאי. כיום, הרב יוסף שלום אלישיב והרב אהרון יהודה לייב שטיינמן והרב חיים קנייבסקי הם ככל הנראה המנהיגים המשפיעים ביותר בעולם החרדי. בזכות משמעת חזקה למנהיגים אלה מעצבים המנהיגים במידה משמעותית את הלך הרוח בציבור הליטאי. בעבר היה קיים הבדל ברור בין צורת ההנהגה אצל החסידים על ידי האדמו"רים ובין צורת ההנהגה אצל הליטאים על ידי ה"גדולים". מנהיגי הליטאים לא היו מעורבים בחיי היומיום של הציבור, ורק בנושאים כבדי משקל פנו אליהם לקבל החלטות, לעומתם האדמו"רים החליטו בכל פרט בחצר החסידות והיו מעורבים בכל אירוע. כיום ההבדלים היטשטשו ורבנים מן הציבור הליטאי פונים אל ה"גדולים" בכל עניין, דוגמת החסידים הפונים לאדמו"ריהם.

מטבע הדברים נאמני ביתם של ה"גדולים" הם בעלי עמדת כוח והשפעה, כך למשל, אחד האישים המשפיעים ביותר בציבור הליטאי הוא נאמנו של הרב אלישיב, הרב יוסף אפרתי.

הליטאים מצטיינים במסירותם ללימוד שיטתי, גם מתוך עוני, של התלמוד (ודווקא תלמוד ופרשנויותיו. התנ"ך כשלעצמו כמעט שאינו נלמד בישיבות ליטאיות, גם לא קבלה או פילוסופיה יהודית), נושא נוסף הנלמד בישיבות הינו מוסר. מדובר בלימוד קצר יחסית של חצי שעה בכל יום מספרי מוסר וכן שיחות מפי משגיח הישיבה בנושאים מוסריים. למעשה, על אף שהדימוי של הציבור החרדי הישראלי כולו הוא של ציבור שהגברים בו אינם עובדים לפרנסתם, הרי שדימוי זה תקף בעיקר לגבי הליטאים, הרואים בלימוד התורה מטרה נעלה מכל מטרה אחרת, אף שגם בציבור זה יש העובדים למחייתם.

חסידים

אדמו"רים חסידיים בבני ברק
ערך מורחב – תנועת החסידות

זרם רחב נוסף הוא החסידי, אך הוא מתפלג לפלגים שונים. החסידים מצטיינים בדרך כלל בשמרנות רבה יותר, אך שיעור הלומדים ש"תורתם אומנותם" קטן יותר אצלם, זאת בהשפעת האידאולוגיה החסידית שאינה דוגלת בחיי רוח לכשעצמם אלא בקידוש חיי המעשה.

לכל אחת מן הקהילות החסידיות מנהיג - "אדמו"ר" (אדוננו מורנו ורבנו), תפקיד העובר ברוב הפלגים בתוך המשפחה, מתוך "שושלות" משפחתיות קבועות של רבנים, שיטה "מונרכית" שהיא פחות אופיינית לחרדים הליטאים. קהילות חסידיות רבות מנהלות מוסדות חינוך וצדקה עצמאיים. הבולטת שבהן היא חסידות גור, הידועה במשטר הקפדני הנוהג בה, בחומרות מופלגות בתחומי האישות, ובמעורבות פוליטית וחברתית גבוהה. חסידויות גדולות נוספות הן ויז'ניץ, סאטמר ובעלז. בדרך כלל נישאים בני החסידויות הגדולות לבנות אותו פלג.

שמות החסידויות הם בדרך כלל שמות של עיירות באירופה בהן היה גר בעבר אדמו"ר החסידות (או אחד מקודמיו) ושם היה מרכז פעילותה העיקרי, אך בימינו רוב האדמו"רים גרים בישראל או בחו"ל רחוק מהעיר שנתנה לחסידות את שמה.

חסידות גדולה שהיא בעלת אפיונים שונים משאר החסידויות, היא חסידות חב"ד. שלא כרוב החסידיות הדוגלות במגורים בשכונות חרדיות, חסידי חב"ד פזורים בכל רחבי הארץ והעולם. החסידות גם מרבה בפעילות הסברתית להנחלת ערכי יהדות לכלל האוכלוסייה היהודית בישראל ובעולם. כחלק מפעילותה זו היא מפעילה בתי חב"ד גם במדינות עולם שלישי, כדי לאפשר לכל יהודי שנקלע לשם להיות ב"ליל הסדר" כהלכתו, ללמוד תורה, וכל עניין אחר הקשור ליהדות. חסידי חב"ד נחשבים פתוחים יותר לעומת חרדים אחרים. רבים מהם משרתים בצה"ל, עובדים לפרנסתם ומעורים בהוויה הישראלית.

ספרדים

תבנית:שכתוב

ערך מורחב – חרדים ספרדים

בישראל כמה פלגים של חרדים ספרדים. אחד הפלגים הקטנים הוא העדה החרדית הספרדית שנוסדה על ידי הרב יעקב מוצפי, ושקרובה בדעותיה לעדה החרדית ולנטורי קרתא. אנשיה אינם משתתפים בבחירות לכנסת ומערכות החינוך שלהם אינן לוקחות תקציבים ממשלתיים. לעדה החרדית הספרדית בית-דין משלה, בה מכהן כאב"ד הרב אהרון עזריאל רחמים, אחיינו של הרב הראשי לשעבר יצחק ניסים. פלג גדול מעט יותר, המכונה "מרביצי תורה ספרדים", הוא בעל זיקה גדולה לליטאים. והפלג השלישי, הגדול יותר, הוא ממשיכי דרכן של הישיבות הספרדיות הוותיקות של היישוב הישן בירושלים, ובראשן ישיבת פורת יוסף. בראשית שנות ה-80 החלו אנשי קבוצה זו לפתח לעצמם תשתית פוליטית על רקע תלונתם אודות אפליה פנים-חרדית, המתבטאת למשל ב"מכסות" מקסימום למספר התלמידים החרדים הספרדים במוסדות חינוך חרדים אשכנזיים. תחושת קיפוח זו הייתה מהסיבות העיקריות להקמת המסגרת החינוכית החרדית המזרחית הנפרדת של תנועת ש"ס, ושל מפעלי החינוך הגדולים שלה "מעיין החינוך התורני" ו"אל המעיין".

גם במישור ההלכתי הספרדים נחלקים לכמה מגזרים, אולם קשה לתת הערכות מדויקות לגבי גודלו של כל מגזר.

הקבוצה הראשונה הולכת לאור הלכותיו של הרב עובדיה יוסף, שהתפרסמו בסדרת הספרים "ילקוט יוסף". דבר זה גרם לנגישותם של ההלכות, וגם העצים את כוחו והשפעתו הציבורית של הרב יוסף.

הקבוצה השנייה הולכת לאורו של ה"בן איש חי" - הרב יוסף חיים מבגדאד, שהיה גדול רבני עיראק במאה ה-20, ושילב בפסיקותיו חומרות המבוססות על הקבלה והאר"י, והן מופיעות בספרו בן איש חי שהתקבל בקהילות המזרח בעיקר בקהילות בבל וארם צובא. ממשיכיו של דרכו של ה"בן איש חי" בירושלים הם הרבנים בן ציון אבא שאול, שהיה ראש ישיבת פורת יוסף, והרב מרדכי אליהו.

הקבוצה השלישית הולכת לאורו של הגאון רבי שלום משאש, מי שהיה שנים רבות נשיא הרבנות הראשית במרוקו ורבה הספרדי של ירושלים.

הקבוצה הרביעית הולכת בדרכם של רבני תוניס וג'רבה, הרב מצליח מאזוז המכונה ה"איש מצליח"(כשם ספרו), ובנו הרב מאיר מאזוז, ראש ישיבת כיסא רחמים שבבני ברק.

הקבוצה החמישית היא זו של התימנים שמאז ומתמיד היו אוטונומיה בתוך הציבור הספרדי, ולא קיבלו עליהם רב ומורה דרך אחר מלבד מורי הדרך התימניים, ובראשם הרב יוסף צוברי, שהיה רב ראשי ליהודי תימן בתל אביב יפו והסביבה.

העדה החרדית

חרדים בירושלים, משמאל: חסידי "תולדות אהרון" בלבוש חסידי ירושלמי
לא נהיה כצאן לטבח בידי פאתולוגים צמאי רווח – גרפיטי של נטורי קרתא משנת 1971 על שטר של עשר ל"י
ערך מורחב – העדה החרדית

אנשי "העדה החרדית", ממשיכי דרכו של היישוב הישן, מתייחדים בהתנגדותם החריפה לציונות, ורובם נמנים עם חסידות סאטמר, חסידות תולדות אהרן, חסידות תולדות אברהם יצחק, חסידות דושינסקי, קהל חסידי ירושלים (פורשי חסידות קרלין סטולין), משכנות הרועים, חסידות ברסלב מאה שערים, פרושים (תלמידי הגאון מווילנה), אנשי ירושלים (פורשי קהל עדת ירושלים - המתמידים). המאפיין אותם הוא ההתנגדות העזה למפעל הציוני וראייתו כשורש כל רע בחיי העם היהודי בדורות האחרונים. בני העדה החרדית מסרבים לקבל תקציבי חינוך מהמדינה, וחלק מהם אף מסרב לקבל את קצבאות הביטוח הלאומי. הם אינם משתתפים בבחירות ויש בהם שגם משתדלים להימנע מתשלום מיסים, ואפילו משימוש בדחיית הגיוס.

קיצוניותם של אנשי העדה, בפרט בפלג המשנה "נטורי קרתא", הביאה אותם לעימותים קשים ואלימים עם פלגים אחרים, מתונים יותר, כמו בעלז, ולאחרונה אף הזרם הליטאי. במיוחד עוררה את חמתם תמיכתו של הרב שטיינמן ביוזמת הנח"ל החרדי. רוב החרדים מתנערים בדרך כלל ממעשיהם של נטורי קרתא ומנסים להסביר לציבור הכללי את ההבדל בין הציבור החרדי הכללי לנטורי הקרתא שמהווים מיעוט קיצוני וקטן בחברה הזו.

קהילת "העדה החרדית" אינה גדולה ואינה מונה יותר מ-10,000 נפש, אך קולה נשמע היטב. מקור הכנסתה העיקרי הוא אוטוריטת הכשרות המשגשגת שלה, הבד"ץ. השגחת הכשרות של הבד"ץ של העדה החרדית זוכה לפופולריות רבה יותר משל כל הגופים המתחרים, והיא נחשבת כמקובלת על כל החוגים החרדיים. יש הרואים בהסכמתו של הבד"ץ להעניק הכשר לגופים המזוהים עם הציונות ועם הקיבוצים, כמו "תנובה", התפשרות אידאולוגית מסוימת.

חרדים מודרניים

ערך מורחב – חרדים מודרניים

במהלך סוף המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21 נולדה תופעה בקרב הציבור החרדי של חרדים המכנים את עצמם חרדים מודרניים. מדובר באדם חרדי על פי השתייכותו החברתית, המתלבש בבגדים אופנתיים ומודרניים, והמבקש להיות מעורה בחברה המודרנית.

גם בכלל הציבור החרדי ניתן לראות מגמה של מיזוג בחברה הישראלית. זאת, מתוך הנחה כי אין בהתקרבות זו כדי לפגוע בשמירת המצוות וקיום ההלכה.

ניתן להצביע על מספר פרמטרים להתערות זו:

  1. התערות מבחינת התעסוקה. מכוני ההכשרה המקצועית החרדיים (למשל, רשת המכון החרדי להכשרה מקצועית) תרמו מאוד לכך. הדחיפה לכך הייתה בדרך כלל המצוקה הכלכלית ששרוייה בה החברה החרדית ככלל. אחת התוצאות המשמעותיות של תופעה זו, היא הגידול במספר מוסדות הלימוד החרדיים (לבנים ולבנות), הכוללים בתוכנית הלימודים שלהם לימודי חול ברמה גבוהה, והמאפשרים לתלמידיהם להשיג תעודת בגרות. בהקשר לכך התפרסם ביום ירושלים 2008 סקר של איגוד התעשיינים במחוז ירושלים, ובו נמצא שב-8 השנים האחרונות גדל מספר החרדים המועסקים בתעשייה באזור ירושלים פי ששה (בייחוד נשים ובעיקר במקצועות היי-טק).
  2. התערות בשירותי הביטחון, ההצלה והסיוע. שירותי הביטחון: המשמר האזרחי והנח"ל החרדי. בין ארגוני ההצלה והסיוע: 'איחוד הצלה', 'הצלה ישראל', 'זק"א', 'חסד של אמת', יד שרה ועזר מציון.
  1. התערות בתקשורת ובתרבות. לאחרונה גדלה כמותם של אנשי תקשורת חרדים, שאותם ניתן לפגוש הן באמצעי תקשורת המיועדים לאוכלוסייה החרדית, והן באמצעי תקשורת הפונים לכלל הציבור. אישים בולטים מתחום זה הם קובי אריאלי, ידידיה מאיר, דודי זילברשלג, יוסי אליטוב, יעקב אייכלר וישראל אייכלר. במקביל חלה התפתחות גם בתקשורת והעיתונות החרדית הבלתי מפלגתית (להבדיל מהעיתונים המפלגתיים כגון המבשר, המודיע, יתד נאמן). כלי תקשורת כדוגמת רדיו קול חי, קול ברמה, השבועון משפחה, בקהילה ושעה טובה. אחד המאפיינים של המגמה הוא הנתון שפורסם על ידי TGI, שהעיתון הנפוץ ביותר כיום במגזר החרדי הוא "משפחה", אשר איננו מזוהה עם אף אחד מהזרמים והמפלגות החרדיות. גם באמצעי תקשורת מתחום המדיה המתקדמת והאינטרנט גוברת והולכת ההתערות של החרדים. רבים מהם החלו לגלוש באינטרנט וליטול חלק פעיל בדיונים שונים ברחבי הרשת. טוקבקים רבים המגנים על הציבור החרדי נכתבים באתרי חדשות מרכזיים. תופעה זאת נתקלה בתחילה בהתנגדות עזה, בעיקר מצד רבנים וקובעי הטון בציבור החרדי, אולם התנגדות זאת הולכת ונחלשת עם הזמן וכיום רבנים רבים בקרב הקהילה החרדית הכירו באינטרנט, אך דורשים פתרון טכני שיענה על צורכי הקהילה החרדית. כבר כיום עוסקים במשרד התקשורת בפיתוח רשת "האינטרנט הכשר", רשת שפועלת כיום במסגרת גרסת בטא. עם הזמן עולים לאוויר אתרי אינטרנט שתפקידם לענות על הצורך באתרי אינטרנט "כשרים". נוסף לכל אלה תרמה רבות גם תעשיית הקולנוע החרדית, הן סרטים פנימיים דוגמת סרטי האחים גרובייס, והן סרטים והצגות של השחקן שולי רנד המיועדים לכלל הציבור. גם בניצני התעניינות בקרב חרדים, בתחומים הנחקרים באוניברסיטאות כפלאוגרפיה, ארכאולוגיה,[27] היסטוריה ופילוסופיה,[28] אפשר לראות שלב בהתקרבות לציבור הישראלי, וניסיון להשמיע את קולם.
  2. התערות במוסדות המדינה. אורי לופוליאנסקי נציג החרדים היה החרדי הראשון ששימש בכהונת ראש עיריית ירושלים, בין השנים 2003 ל-2008. לאחר הבחירות לכנסת השש עשרה עלתה האפשרות שחברי כנסת חרדים מטעם אגודת ישראל יכהנו גם כשרים ולא רק כסגני שרים, אפשרות זו לא התממשה בסופו של דבר (בייחוד בשל העדפת צירוף מפלגת שינוי לקואליציה). יהודה משי זהב, בעבר 'קמב"ץ העדה החרדית', הדליק משואה בטקס יום העצמאות "לתפארת מדינת ישראל", מסמל גם הוא בכך את התקרבותם של חרדים רבים למדינה והזדהותם איתה, גם אם באופן מסויג בלבד.

ראו גם

לקריאה נוספת

מקורות

  • צביה גרינפילד, הם מפחדים.
  • משה גרילק, החרדים: מי אנחנו באמת?, ירושלים: הוצאת כתר.
  • ירון ידען, הדת קמה על יוצריה, תל אביב 2008

מחקרים

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: יהדות חרדית
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חרדים

מידע:

כתבות:

דעות:
שגיאות פרמטריות בתבנית:Ynet
פרמטרים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים ריקים [ 6 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית יהונתן גארב (טור דעה), רנסנס חרדי, באתר ynet, 9 בנובמבר 2007
שגיאות פרמטריות בתבנית:Ynet
פרמטרים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים ריקים [ 6 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית גד ברזילי (טור דעה), ש"ס: אי אפשר איתה ואי אפשר בלעדיה, באתר ynet, 26 בדצמבר 2008

הערות שוליים


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים [ טורים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

  1. ^ אך בלשון רבים "חרדים" ולא "חרדיים" - כלומר שם עצם בחיריק חסר על פני שם תואר עם חיריק מלא.
  2. ^ 1 2 3 ‏סקר חברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שנערך ב2009.‏
  3. ^ החרדים - תפרוסת גאוגרפית, ומאפיינים דמוגרפיים, חברתיים וכלכליים של האוכלוסייה החרדית בישראל, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, יולי 2004
  4. ^ שו"ת חתם סופר, חלק א, שולחן ערוך חלק אורח חיים, סימן כח; ובסימנים קמח וקפא, ובחלק ב, שולחן ערוך יורה דעה, סימן יט.
  5. ^ כדוגמת ורבני העדה החרדית.
  6. ^ החזון איש שביעית סימן כ וסימן כא פסק שאסור, לעומת הראי"ה קוק אגרות הראי"ה א, אגרת שיא. ושם באגרת שכג, ובעוד מקומות, שפסק שהדבר מותר.
  7. ^ אסופת כתבים ומסמכים היסטוריים בנושא פולמוסי השמיטה
  8. ^ החזון איש ואחריו רוב הפוסקים במגזר הליטאי, כמו הרב אלישיב, נטו לאסור את השימוש מחשמל המגיע מחברת החשמל, ולהצריך שימוש בגנרטור, לעומתם הרב שלמה זלמן אוירבך נוקט קו מקל יותר.
  9. ^ מכתב מהרב יעקב ישראל קנייבסקי בעל הקהילות יעקב שהתפרסם מיד לאחר הגיית רעיון השירות הלאומי בהתנדבות בשנת תשל"ב: "ולאשר כהיום שנת תשל"ב עת צרה היא ליעקב כי בעוונותינו הרבים מתכננים שוב להפעיל וללחוץ על גיוס בנות בצורת התנדבות לשרות לאומי, ובהיות כי ברור שרובם ככולם של המתגייסות יתקלקלו ויתדרדרו הן באמונה ודעות והן בקדושת בת ישראל ושמירת הדת שכל זה הוא ב"יהרג ואל יעבור" ראיתי הכרח לחזור ולפרסם פסק דין הנ"ל מאדירי התורה ז"ל שנתפרסם בשנות תשי"ב-תשי"ג (הפסק משנים אלו מתייחס לחובת שירות לאומי ונכתב על ידי הרב צבי פסח פרנק והרב איסר זלמן מלצר והגאב"ד מטשעבין רבי דב בריש ווידנפלד ורבי זליג ראובן בנגיס שבו נאמר "יהרג ועל יעבור" על חובת שירות לאומי אזרחי), גם מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל (הרב אליעזר מנחם מן שך, הרב חיים שמואלביץ, הרב יחזקאל אברמסקי, האדמו"ר מגור הרב ישראל אלתר והאדמו"ר מויז´ניץ הרב חיים מאיר הגר) הצטרפו למכתב הנ"ל: "ואנחנו החתומים מטה מודיעים דעת תורה כי האיסור הנ"ל (דהיינו הפסק משנת התשי"ב) שריר וקיים בכל תקפו גם עתה ואיסור חמור הוא לבת ישראל לילך להתנדבות לשרות לאומי בכל מסגרת שהיא ואנו פונים לכל בנות ישראל ולהוריהם שלא להיגרר אחרי פיתויים כי העניין הזה הוא מהאיסורים שאנו חייבים למסור נפשנו עליו".
  10. ^ הרב יצחק יעקב וייס בשו"ת מנחת יצחק חלק ט’ סי’ קג, וכן כתב הרב יעקב ישראל קנייבסקי ב"קריינא דאיגרתא" שחייב ללמוד תורה עד שיכריעהו עול הפרנסה
  11. ^ מחויבות מוחלטת לערך עליון ובלעדי זה, קיימת גם אצל קבוצות אורתודוקסיות הנחשבות כמבקרות של החברה החרדית, כגון בהגותו של ישעיהו ליבוביץ.
  12. ^ ספר תהלים, פרק מ"ה, פסוק י"ד
  13. ^ ‏TheMarker‏
  14. ^ השבעה של מחזור הגיוס הגדול ביותר לנח"ל החרדי, אתר COL, ח' סיון תשס"ט
  15. ^ יאיר אטינגר, שיא במספר החרדים המתגייסים לצבא, באתר הארץ, 15 בדצמבר 2010
  16. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:Ynet
    פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית         טלי פרקש, האוצר לא רוצה חיילים חרדים, באתר ynet, 7 באוגוסט 2010
  17. ^ התנדבות במגזר החרדי
  18. ^ החברה החרדית-מקורות, מגמות ותהליכים, מנחם פרידמן
  19. ^ עידן יוסף, עד שנת 2022 - מיליון חרדים בישראל, באתר News1 מחלקה ראשונה, ‏31 באוקטובר 2010
  20. ^ ‏מתוך מחקר שפורסם על ידי אלי ברמן מ"הלשכה הלאומית למחקר כלכלי" באוניברסיטת בוסטון 1998‏
  21. ^ 1 2 ‏מתוך מחקר שפורסם על ידי אוניברסיטת מנצ'סטר 2008‏
  22. ^ עוזי רבהון וגלעד מלאך, מגמות דמוגרפיות בישראל, ירושלים תשס"ט, עמ' 37-36
  23. ^ 1 2 הדס חנני, ‏תפרוסת האוכלוסייה החרדית בישראל, בארכיון האינטרנט של אתר "אנשים ישראל"
  24. ^ מס' משקי בית כפול 5.9 בממוצע למשק בית חרדי
  25. ^ a b c d Baumel, Simon D. (2005). Sacred speakers: language and culture among the Haredim in Israel. New York: Berghahn Books. LCCN 2005-053085. ISBN 978-1-84545-062-5. OCLC 226230948.
  26. ^ a b c d Baumel, Simon D. (2005). Sacred speakers: language and culture among the Haredim in Israel. New York: Berghahn Books. LCCN 2005-053085. ISBN 978-1-84545-062-5. OCLC 226230948.
  27. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
    פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים         תמר רותם, העולמות המתנגשים של היסטוריון חרדי, באתר הארץ
  28. ^ ראו בערך לייב וייספיש.


זרמים ביהדות
אורתודוקסים חרדים (חסידים • ליטאים • חרדים ספרדים) • דתיים לאומיים (חרדים לאומיים) • אורתודוקסים מודרניים • נאו-אורתודוקסים מגן דוד
ליברלים רפורמים • קונסרבטיבים (נאולוגים) • רקונסטרוקציוניסטים • התחדשות יהודית • חילונים-הומניסטים
תקופת בית שני פרושים • צדוקים • איסיים • בייתוסים • תרפויטים • נצרות קדומה
ימי הביניים והעת החדשה המוקדמת רבניים • קראים • שבתאים • פרנקיסטים


תבנית:Link FA

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=יהדות_חרדית&oldid=10990433"