שמואל שמעון בן-ציון – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
גרש (שיחה | תרומות)
גרש (שיחה | תרומות)
שורה 5: שורה 5:
בן ציון נולד ב[[ירושלים]] ל[[מרדכי בן ציון]], שהיה בנו של משה-אלתר בן ציון, ממייסדי [[מאה שערים]], וחתנו של [[יהושע שטמפפר]], ממייסדי [[פתח תקווה]]. בקטנותו גדל בבית סבו מצד אמו, ובגיל 9 נסע עם הוריו ל[[ארצות הברית]] והתגורר ב[[פרובידנס]] שב[[רוד איילנד]]. ב-[[1919]] קיבל תואר דוקטור ל[[משפטים]] מאוניברסיטה ב[[ניו יורק]]. הוסמך לרבנות ב[[בית המדרש לרבנים באמריקה]]. שימש רב ב[[קליבלנד]], ב[[פילדלפיה]] וב[[ניו יורק]]. היה חבר הוועד הפועל של [[ההסתדרות הציונית]] באמריקה וניהל מגביות עבור [[הקרן הקיימת]], [[קרן היסוד]] וקרן ארץ ישראל של [[המזרחי]]. היה ציר ב[[הקונגרס הציוני|קונגרס הציוני]] ה-12. פרסם מאמרים בשבחה של ארץ ישראל בעיתונות היהודית בארצות הברית.
בן ציון נולד ב[[ירושלים]] ל[[מרדכי בן ציון]], שהיה בנו של משה-אלתר בן ציון, ממייסדי [[מאה שערים]], וחתנו של [[יהושע שטמפפר]], ממייסדי [[פתח תקווה]]. בקטנותו גדל בבית סבו מצד אמו, ובגיל 9 נסע עם הוריו ל[[ארצות הברית]] והתגורר ב[[פרובידנס]] שב[[רוד איילנד]]. ב-[[1919]] קיבל תואר דוקטור ל[[משפטים]] מאוניברסיטה ב[[ניו יורק]]. הוסמך לרבנות ב[[בית המדרש לרבנים באמריקה]]. שימש רב ב[[קליבלנד]], ב[[פילדלפיה]] וב[[ניו יורק]]. היה חבר הוועד הפועל של [[ההסתדרות הציונית]] באמריקה וניהל מגביות עבור [[הקרן הקיימת]], [[קרן היסוד]] וקרן ארץ ישראל של [[המזרחי]]. היה ציר ב[[הקונגרס הציוני|קונגרס הציוני]] ה-12. פרסם מאמרים בשבחה של ארץ ישראל בעיתונות היהודית בארצות הברית.


בשנת [[1923]] שב לארץ עם משפחתו והתיישב ב[[תל אביב]]. היה ממייסדי "בנק אמריקה - ארץ ישראל" בתל אביב וכיהן בו כיו"ר ומנהל. כמו כן היה יו"ר הסתדרות עולי אמריקה. בשנת [[1924]] נבחר כחבר מועצת עיריית תל אביב.
בשנת [[1923]] שב לארץ עם משפחתו והתיישב ב[[תל אביב]]. היה שותף לאביו בייסוד "בנק אמריקה - ארץ ישראל" בתל אביב וכיהן בו כיו"ר ומנהל. כמו כן היה יו"ר הסתדרות עולי אמריקה. בשנת [[1924]] נבחר כחבר מועצת עיריית תל אביב.


בן ציון עסק בבניית בתים ברחבי הארץ - ב[[כרמל]], ב[[שרון]], בתל אביב ובירושלים. הקים את שכונת "כרם משה" בתל אביב, שנקראה על שם סבו משה בן ציון. כמו כן בנה שכונות מגורים ב[[חיפה]]{{הערה|את השכונה בחיפה בנה עם אביו.}} ובירושלים, והן כונו על שמו - "שכונות בן ציון" (וכן "בתי בן ציון"). את בתי הדירות שבנה היה משכיר לדיירים פרטיים. בניין הדירות בחיפה שווק באמצע שנות השלושים כ"בניין הכי יפה וחדיש בהר הכרמל המרכזי" {{הערה|{{דבר||להשכיר דירות|1937/07/04|00508|||Ad}}}}. היה סגן נשיא התאחדות בעלי הבתים בארץ.
בן ציון עסק בבניית בתים ברחבי הארץ - ב[[כרמל]], ב[[שרון]], בתל אביב ובירושלים. הקים את שכונת "כרם משה" בתל אביב, שנקראה על שם סבו משה בן ציון. כמו כן בנה שכונות מגורים ב[[חיפה]]{{הערה|את השכונה בחיפה בנה עם אביו.}} ובירושלים, והן כונו על שמו - "שכונות בן ציון" (וכן "בתי בן ציון"). את בתי הדירות שבנה היה משכיר לדיירים פרטיים. בניין הדירות בחיפה שווק באמצע שנות השלושים כ"בניין הכי יפה וחדיש בהר הכרמל המרכזי" {{הערה|{{דבר||להשכיר דירות|1937/07/04|00508|||Ad}}}}. היה סגן נשיא התאחדות בעלי הבתים בארץ.

גרסה מ־06:58, 15 באוגוסט 2011

אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית

שמואל שמעון בן ציון (13 בספטמבר 1894 - 20 באוגוסט 1954) היה רב, פעיל ציוני ועסקן ציבור בארצות הברית ובארץ ישראל, מבוני ארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי, מייסד שכונת כרם משה בתל אביב ושכונות "בן ציון" בירושלים ובחיפה.

קורות חייו

בן ציון נולד בירושלים למרדכי בן ציון, שהיה בנו של משה-אלתר בן ציון, ממייסדי מאה שערים, וחתנו של יהושע שטמפפר, ממייסדי פתח תקווה. בקטנותו גדל בבית סבו מצד אמו, ובגיל 9 נסע עם הוריו לארצות הברית והתגורר בפרובידנס שברוד איילנד. ב-1919 קיבל תואר דוקטור למשפטים מאוניברסיטה בניו יורק. הוסמך לרבנות בבית המדרש לרבנים באמריקה. שימש רב בקליבלנד, בפילדלפיה ובניו יורק. היה חבר הוועד הפועל של ההסתדרות הציונית באמריקה וניהל מגביות עבור הקרן הקיימת, קרן היסוד וקרן ארץ ישראל של המזרחי. היה ציר בקונגרס הציוני ה-12. פרסם מאמרים בשבחה של ארץ ישראל בעיתונות היהודית בארצות הברית.

בשנת 1923 שב לארץ עם משפחתו והתיישב בתל אביב. היה שותף לאביו בייסוד "בנק אמריקה - ארץ ישראל" בתל אביב וכיהן בו כיו"ר ומנהל. כמו כן היה יו"ר הסתדרות עולי אמריקה. בשנת 1924 נבחר כחבר מועצת עיריית תל אביב.

בן ציון עסק בבניית בתים ברחבי הארץ - בכרמל, בשרון, בתל אביב ובירושלים. הקים את שכונת "כרם משה" בתל אביב, שנקראה על שם סבו משה בן ציון. כמו כן בנה שכונות מגורים בחיפה[1] ובירושלים, והן כונו על שמו - "שכונות בן ציון" (וכן "בתי בן ציון"). את בתי הדירות שבנה היה משכיר לדיירים פרטיים. בניין הדירות בחיפה שווק באמצע שנות השלושים כ"בניין הכי יפה וחדיש בהר הכרמל המרכזי" [2]. היה סגן נשיא התאחדות בעלי הבתים בארץ.

עבר להתגורר בירושלים. שנתיים לפני מותו לקה בשיתוק, אולם המשיך בפעילותו הציבורית. בערב שבת, 20 באוגוסט 1954, נורה למוות בדרכו מבית הכנסת בשכונת קריית משה בירושלים. חתנו עו"ד גדעון ריינר נפצע. הרצח בוצע על ידי אחד הדיירים אשר הסתכסך עם בן ציון לאחר שהתברר לו לטענתו ששילם דמי מפתח גבוהים יותר מהדיירים האחרים בבניין [3]. הדייר הפסיק לשלם דמי שכירות ובעקבות זאת קיבל צו פינוי מהבית [4]. במאי 1955 נידון הדייר למאסר עולם [5].

בן ציון נטמן בבית הקברות סנהדריה. על שמו נקרא הרחוב שבו שכנו "בתי בן ציון", בשכונת קריית משה בירושלים.

משפחתו

בשנת 1921 נישא לחנה מירסקי, בת צבי מירסקי. בניו הם יהושע בן ציון ומשה נתנאל בן ציון, שהיה רב בווירג'יניה. בנותיו הן יהודית בן ציון ומאירה ריינר, אשת עו"ד גדעון ריינר. ילדיהם של מאירה וגדעון ריינר הם עו"ד צביה בלאו ואיש ההיי-טק שמואל ריינר, המתגוררים באפרת.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ את השכונה בחיפה בנה עם אביו.
  2. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:דבר

    פרמטרים [ 7 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

    פרמטרים ריקים [ 6 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
    להשכיר דירות, דבר, 4 ביולי 1937
  3. ^ ד"ר בן ציון המנוח נהג יפה בדייריו - מעיד גיסו של נחמיה, דבר, 28 באוקטובר 1954
  4. ^ חקירת רצח בן ציון תסתיים ביום א', דבר, 3 בנובמבר 1954
  5. ^ רוצח ד"ר בן ציון למאסר עולם, דבר, 10 במאי 1955