טריומווירט

פסליהם, מפינה שמאלית עליונה בכיוון השעון של יוליוס קיסר, מרקוס ליקיניוס קראסוס וגנאיוס פומפיוס מגנוס, שלושת המדינאים הרומאים ששלטו למעשה ברפובליקה הרומית בשנותיה האחרונות, בהסדר פוליטי הידוע כטריאומווירט הראשון.

טריאומווירט (לטינית: Triumviri) הוא כינוי לממשל שבראשו עומדים שלושה. במקור כונו כך שני ממשלים ברומא העתיקה.

הטריאומווירטים הרומים

בראש הטריאומווירט הראשון עמדו יוליוס קיסר, קראסוס, ופומפיוס הגדול, והוא הוקם בשנת 60 לפנה"ס. שלושת אלו כרתו ברית לפיה לא ייעשה דבר במדינה כנגד רצונו של אחד משלושתם, הברית לא הייתה ברית רשמית והטריאומווירט ניהל את רומא מאחורי הקלעים באמצעות הבטחת הבחירות של אנשי שלומם למגיסטראטורות הרמות וסילוק יריביהם הפוליטיים מרומא. בסופו של דבר הטריאומווירט לא החזיק מעמד, קראסוס נהרג בקרב חרן בשנת 53 לפנה"ס והמתח בין פומפיוס לקיסר הביא בסופו של דבר לפרוץ מלחמת האזרחים בשנת 49 לפנה"ס שבסופה ביסס קיסר את שלטונו האוטקרטי ברומא כדיקטטור.

בראש הטריאומווירט השני עמדו אוקטביאנוס, מרקוס אנטוניוס ומרקוס אמיליוס לפידוס. טריאומווירט זה השתלט על רומא לאחר רצח יוליוס קיסר, והחזיק מעמד כעשר שנים (43 עד 33 לפנה"ס) ובניגוד לטריאומווירט הראשון הוכר באופן רשמי כגוף השולט במדינה ולמרות שהמוסדות הרפובליקאים המשיכו להתקיים ניתנה לחבריו היכולת לשלוט במדינה ללא מיצרים על פי גחמותיהם. שטחי רומא חולקו בין השלושה: לפידוס קיבל את אפריקה, אוקטביאנוס קיבל את איטליה והפרובינקיות המערביות ואנטוניוס קיבל את הפרובינקיות המזרחיות.

אך גם ההסדר הזה לא החזיק מעמד לאורך זמן והוא נפל קרבן לשאיפות האישיות של חבריו. תחילה לפידוס ניסה לפעול כנגד אוקטביאנוס בשנת 36 לפנה"ס לאחר שנחת בסיקיליה והצליח להשתלט על חלק מצבאו של סקסטוס פומפיוס, ניסיון זה נכשל מכיוון שאוקטביאנוס הצליח לשכנע את צבאו לעבור לצידו וכתוצאה מזה לפידוס איבד את השפעתו הפוליטית והודח ממשרתו. מלחמת האזרחים פרצה שוב בשנת 31 לפנה"ס, הפעם בין אוקטביאנוס לאנטוניוס וקלאופטרה השביעית, המלחמה הסתיימה בקרב אקטיום, שבו הביסו כוחותיו של אוקטביאנוס את כוחותיהם של מרקוס אנטוניוס וקלאופטרה השביעית.

אוקטביאנוס התפטר מן המשרה בשנת 28 לפנה"ס, כחלק מניסיונו להעניק מראה של חוקיות רפובליקאית לשלטון היחיד שלו.

טריאומווירטים מאוחרים יותר

הטריאומווירט העות'מאני

בשנת 1908 נערכה 'המהפכה החוקתית' בטורקיה, על ידי תנועת הטורקים הצעירים, ובשנת 1913 המהפכה הושלמה כאשר הודח השולטאן העריץ עבדול חמיד השני, וניהול האימפריה העות'מאנית התבצע למעשה על ידי טריומוויראט שכלל את שלושת המנהיגים של תנועת הטורקים הצעירים:מחמט טלעת פאשה - שר הפנים, איסמעיל אנוור פאשה - שר המלחמה ואחמד ג'מאל פאשה - שר הימייה. הטריומוויראט הנהיג את טורקיה במהלך מלחמת העולם הראשונה, בעיקר בעקבות השתדלותו של אנוור פאשה הצטרפה טורקיה למלחמה לצידם של מדינות הציר - גרמניה והאימפריה האוסטרו-הונגרית. במהלך מלחמת העולם השנייה אנוור פאשה לקח תחת פיקודו את הארמיה השלישית ובראשה יצא למסע מלחמה כושל בקוקאז והפקיד את הארמיה הרביעית בידיו של אחמד ג'מאל פאשה, שהוביל את המתקפה הכושלת על תעלת סואץ והפך למושל הצבאי של סוריה וארץ ישראל במהלך המלחמה. לשלושה מיוחסת אחריות אישית לרצח העם הארמני. לאחר המלחמה השלושה נשפטו שלא בפניהם, לאחר שהם יצאו לגלות, ונגזר עליהם גזר דין מוות. טלעת וג'מאל פאשה נרצחו ב-1921 וב-1922 (בהתאמה) על ידי מחתרת ארמנית ואילו אנוור פאשה נהרג ב-1922 במהלך מלחמת האזרחים הרוסית.

הטרויקה הרוסית

במהלך השלטון הקומוניסטי בברית המועצות, נעשה שימוש רב בטריאומווירטים אשר זכו לכינוי הרוסי 'טרויקה'. הטרויקה המפורסמת ביותר הורכבה מחרושצ'וב, מלנקוב ומולוטוב, אשר תפסו את רסן השלטון לאחר מותו של סטלין ב-1953. ברית זאת התפרקה בשנת 1957 כאשר חרושצ'וב הפך למנהיג הבלעדי של ברית המועצות. גם לאחר סיום כהונתו של חרושצ'וב עלתה לשלטון במקומו 'טרויקה' שכללה את פודגורני, קוסיגין ו-ברז'נייב. הטרויקה הייתה גם הכינוי לוועדות של שלושה אנשים שבהם עשה שימוש הנ.ק.ו.ד. (לימים הק.ג.ב.) למטרות של שיפוט מהיר של גורמים 'אנטי סובייטיים'.