הערכה פסיכולוגית

הערכה פסיכולוגית היא מתחומי המומחיות החשובים ביותר של הפסיכולוגים הקליניים, ונראה כי 91% מהפסיכולוגים הקליניים עוסקים בין השאר גם בתחום זה.

מטרות

להערכה הפסיכולוגית מספר מטרות:

• להבין טוב יותר בעיות פסיכולוגיות רגשיות או התנהגותיות של אדם מסויים, ולשער השערות לגביהן.
• לפתח תוכנית טיפולים מתאימה.

לפיכך, תוצאותיה של הערכה פסיכולוגית הן בדרך כלל התרשמויות וכלליות ולא בהכרח תינתן אבחנה מדויקת. לעיתים במהלך ההערכה עולה חשד לקיומו של מצב או גורם כלשהו, הנמצא מחוץ לתחום הידע של הפסיכולוג, אשר עלול להשפיע לרעה על מצבו של האדם. במקרים אילו על הפסיכולוג להמליץ על המשך הבדיקה אצל איש המקצוע המתאים.

ההבדל בין הערכה לאבחון

שגיאות פרמטריות בתבנית:להשלים
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

שיטות וכלים

הערכה פסיכולוגית מתבססת על איסוף מידע אודות האדם ביחס לתקופות שונות בחייו. בדיקת הרקע יכולה לכלול סקירת רישומים ואבחונים קודמים. לצורך בחינת המצב הקיים נעשה שימוש בכלי הערכה שונים.

באופן כללי מבחנים וכלי הערכה נועדו לספק לפסיכולוג את המידע הנדרש באמצעות מדידה והערכה. למרות שישנו מגוון רחב של כלי הערכה פסיכולוגיים, רק לחלקם הוכחו התוקף (המבחן אכן בודק מה שהתכוון לבדוק) והמהימנות (עקביות המדידה). לכן:

• בכדי להתרשם מאיכות המידע שמפיק כלי מסויים יש לבדוק את תחום הערכה שלו לאור המדדים לבדיקות אבחון של תורת המבחנים.
• כדי לדעת האם הציונים שנמדדו במבחן מסויים תקינים או לא ביחס להתפלגות נורמלית באוכלוסייה חייבת להיות אפשרות להשוות אותם לנורמה.

מבחני אינטיליגנציה

מבחני אינטליגנציה והישגים נקראים גם מבחני IQ. אילו הם מבחנים שתוכננו למדוד תפקודים קוגניטיביים ספציפיים של הנבדק, בהשוואה לנורמות כלליות. המבחנים בודקים תפקודים כמו ידע כללי, יכולת מילולית, זיכרון, טווח קשב, הבנה, תפיסה חזותית-מרחבית, ועוד. נמצא במחקרים כי חלק מהמבחנים עשויים לנבא יכולות ביצוע שונות, בעיקר יכולות בית-ספריות.

דוגמאות למבחני IQ הן:

• מבחן WAIS-R למבוגרים
• WISC-R95 לילדים בגיל בית-ספר
• WIPSI לילדים קטנים עד גיל בית-ספר.

מבחני אישיות

מבחני אישיות נועדו לתאר דפוסי התנהגות, מחשבות ורגשות. הם מחולקים לשני סוגים:

• מבחנים אובייקטיביים - אילו הם מבחנים רבי-ברירה המבוססים על הגבלת אפשרויות התגובה של הנבדק. לדוגמה: סימון תשובת כן/לא, נכון/לא נכון, או סולם מדרגי. התשובות לשאלות אילו מאפשרות חישוב ציונים שניתן להשוות לקבוצה נורמטיבית. לדוגמה: מבחן MMPI.
• מבחנים השלכתיים - אילו הם מבחנים המאפשרים תשובות פתוחות, ובדרך כלל מבוססים על גירויים עמומים, מתוך הנחה שהם חושפים דינמיקות פסיכולוגיות לא-מודעות. לדוגמה: מבחן רורשאך.

מבחנים ניורופסיכולוגיים

מבחנים נוירופסיכולוגיים מורכבים ממטלות שתוכננו למדוד תפקודים פסיכולוגיים ספציפיים שידועים כקשורים למבנים מוחיים או נתיבים עצביים מסוימים.

למבחנים אילו שני שימושים עיקריים:

• הערכת הפגיעה או הליקוי, שנגרמו בעקבות פציעה או מחלה שידועה כמשפיעה על תפקודים נוירוקוגניטיביים.
• מחקר להשוואה בין יכולות נוירופסיכולוגיות של נבדקים בקבוצות ניסוי שונות.

ראיונות ותצפיות

ראיון ותצפית קליניים הם מרכיב חיוני להערכה, ומסתכלים במהלכם על מראה כללי של האדם, התנהגות, מצב רוח, רגש, הבנה, התמצאות, תובנה, זיכרון ותקשורת.

תצפיות קליניות מתוכננות להשגת מידע על האדם מצפייה בהתנהגותו.

בראיונות הפסיכולוג מדבר עם האדם על מנת להבין יותר את מצבו. על מנת להשיג תמונה מקיפה יותר הפסיכולוג יכול לדבר גם עם אנשים הקרובים לאדם (הורים או בני זוג) ולקבל את חוות דעתם האישית בנוגע לנושאים הרלוונטים להערכה. דוגמה שכיחה לראיון קליני רשמי היא בדיקת המצב הנפשי, שמשמשת לרוב ככלי לסריקה ראשונית לקראת טיפול או המשך בדיקה ואבחון.

התרשמות אבחונית

אחרי ההערכה הפסיכולוגית, פסיכולוגים קליניים מגישים התרשמות אבחונית. לרוב הם מסתייעים לשם כך בספר מדריך האבחנות הבינלאומי ICD (גרסה 10), או האמריקאי DSM (גרסה IV-TR). ספרים אלו משתמשים במונחים ועקרונות רפואיים, וכוללים קטגוריות של הפרעות נפשיות שניתנות לאבחון לפי רשימות קבועות של קריטריונים תיאוריים. מערכת הבריאות בארצות הברית ורוב חברות הביטוח האמריקאיות דורשות אבחנה מתוך ה- DSM, כדי לאפשר מימון טיפולים רלוונטיים.

ה- DSM משתמש במודל הרפואי הקטגוריאלי, ותופס בעיות פסיכולוגיות במונחים של מחלות מובחנות, שניתן להגדיר על ידי קבוצת קריטריונים מינימלית, כמו: סימפטומים שהנבדק מדווח עליהם ועוצמתם, התנהגויות שונות, משך התופעות, איך הן התחילו ועוד. לאחרונה עולה המודעות לכך שמודל זה אינו הדרך היחידה לתאר ולהבין בעיות פסיכולוגיות. בנוסף, קיימות מעט יחסית הצדקות אמפיריות לגבולות ההגדרות של הקריטריונים, שמבוססים על קונצנזוס קליני ולכן הם שרירותיים בעיקרם.

לפיכך, מתקיימים דיונים רבים בשדה הקליני לגבי שיטות חלופיות לאבחון פסיכולוגי. מודלים אפשריים שנדונים הם, למשל, "המודל הממדי", שמבוסס על מודלים בעלי תוקף אמפירי של הבדלים בינאישיים (כמו מודל חמשת הגורמים של האישיות), או "המודל הפסיכו-חברתי", שלוקח בחשבון גם מצבים אינטרסובייקטיביים משתנים. תומכי המודלים האלו טוענים שהם נותנים יותר גמישות אבחונית ותועלת קלינית, ללא הסתמכות על הרעיון הרפואי של מחלה. אך הם גם מודים שהמודלים האלו עדיין לא חזקים מספיק כדי להיות בשימוש נרחב ונפוץ, וצריכים להמשיך ולהתפתח.

פסיכולוגים קליניים בריטיים לא נוטים לאבחן, אלא מעדיפים להשתמש בנוסחאות - מיפוי אישי של הקשיים שאיתם מתמודד הנבדק, כולל גורמים שמגבירים את הרגישות הראשונית לקושי, מאיצים אותו, ומשמרים את הקושי.