תאית – הבדלי גרסאות
מ שוחזר מעריכות של 82.81.37.190 (שיחה) לעריכה האחרונה של Ofekalef |
|||
| שורה 10: | שורה 10: | ||
תאית התגלתה כמרכיב מרכזי בדפנות התא הצמחי ב-[[1838]] על ידי Anselm Payen. בצורתה הטהורה ביותר, מופיעה התאית ב[[סיב|סיבי]] [[כותנה]]. ברוב הצמחים האחרים היא מופיעה בצירוף [[ליגנין]] ו[[המיצלולוז]]. התאית משמשת בין השאר לייצור [[ניטרוצלולוזה]], מרכיב מרכזי ב[[אבק שריפה]] נטול [[ריח]]. התאית משמשת גם לייצור [[צלופן]] ו[[זהורית]]. תאית משמשת ל[[כרומטוגרפיה]] במעבדות הכימיות. |
תאית התגלתה כמרכיב מרכזי בדפנות התא הצמחי ב-[[1838]] על ידי Anselm Payen. בצורתה הטהורה ביותר, מופיעה התאית ב[[סיב|סיבי]] [[כותנה]]. ברוב הצמחים האחרים היא מופיעה בצירוף [[ליגנין]] ו[[המיצלולוז]]. התאית משמשת בין השאר לייצור [[ניטרוצלולוזה]], מרכיב מרכזי ב[[אבק שריפה]] נטול [[ריח]]. התאית משמשת גם לייצור [[צלופן]] ו[[זהורית]]. תאית משמשת ל[[כרומטוגרפיה]] במעבדות הכימיות. |
||
== מבנה כימי == |
|||
הנוסחה הכימית של תאית היא [[פחמן|C]]<sub>6</sub>[[מימן|H]]<sub>10</sub>[[חמצן|O]]<sub>5</sub>)<sub>n</sub>), כאשר ''n'' הוא מספר יחידות ה[[גלוקוז]] במולקולה. מולקולות הגלוקוז מחוברות בתאית באמצעות [[קשר גליקוזידי|קשרים גליקוזידיים]] בין הפחמנים 1 ו- 4. המבנה הוא שרשרת ישרה ללא ליפופים. ב[[מיקרופיברילות]] המרכיבות את דפנות התא הצמחי, שרשראות התאית מחוברות יחד על ידי [[קשר מימן|קשרי מימן]], מה שתורם למבנה חזק המאפשר לשמור על קשיות התאים הצמחיים. קשיות זו תורמת, בסופו של דבר ליכולת הצמיחה לגובה של הצמחים. הפירוק של התאית לתתי היחידות שלה מתבצע על ידי האנזים צלולאז. |
|||
==ערך תזונתי שלילי== |
==ערך תזונתי שלילי== |
||
גרסה מ־22:21, 10 בספטמבר 2011
תאית (או צלולוז, מ-cellulose באנגלית) היא פחמימה, רב סוכר, פולימר המורכב משרשראות ארוכות של מולקולות גלוקוז-בטא.
התאית היא פחמימה נפוצה. התאית הינה מרכיב מרכזי בדפנות התאים בצמחים, ומהווה כשליש מהמסה של הצומח בכדור הארץ.
מספר בעלי חיים, במיוחד טרמיטים ומעלי גירה, מסוגלים לעכל תאית באמצעות חיידקים סימביוטיים, יש גם מספר מינים של בקטריות המסוגלות לייצר צלולוז. תאית אינה ניתנת לעיכול על ידי אדם, ויש לה ערך קלורי שלילי. עם זאת יש לפיזור שלה במעי ערך כשל "סיבים תזונתיים". תוצר תיעוש תהליך הפקת אנרגיה מתאית (בניגוד למדורה מעץ) נקרא ביו-דלק ונפוץ יותר כביודיזל.
תאית התגלתה כמרכיב מרכזי בדפנות התא הצמחי ב-1838 על ידי Anselm Payen. בצורתה הטהורה ביותר, מופיעה התאית בסיבי כותנה. ברוב הצמחים האחרים היא מופיעה בצירוף ליגנין והמיצלולוז. התאית משמשת בין השאר לייצור ניטרוצלולוזה, מרכיב מרכזי באבק שריפה נטול ריח. התאית משמשת גם לייצור צלופן וזהורית. תאית משמשת לכרומטוגרפיה במעבדות הכימיות.
מבנה כימי
הנוסחה הכימית של תאית היא C6H10O5)n), כאשר n הוא מספר יחידות הגלוקוז במולקולה. מולקולות הגלוקוז מחוברות בתאית באמצעות קשרים גליקוזידיים בין הפחמנים 1 ו- 4. המבנה הוא שרשרת ישרה ללא ליפופים. במיקרופיברילות המרכיבות את דפנות התא הצמחי, שרשראות התאית מחוברות יחד על ידי קשרי מימן, מה שתורם למבנה חזק המאפשר לשמור על קשיות התאים הצמחיים. קשיות זו תורמת, בסופו של דבר ליכולת הצמיחה לגובה של הצמחים. הפירוק של התאית לתתי היחידות שלה מתבצע על ידי האנזים צלולאז.
ערך תזונתי שלילי
כאשר התאית מופיעה בפריטי מזון צמחי, בצורתה הגולמית יש לה ערך תזונתי שלילי כאשר נצרכת על ידי האדם. הסיבה לכך היא שכמות הקלוריות שמוסיפה התאית לגוף, קטנה ממספר הקלוריות שהגוף שורף בעקבות פעולת העיכול. את התאית ניתן למצוא בעיקר בירקות ירוקים, אך קיימת בכל תא צמחי. התאית היא אינרטית, אינה מגיבה בבישול, כלומר, נשמרת בבישול, וכן נשמרת גם בתנאים חומציים. התרככות הירק בבישול אינה נובעת מהתרככות התאית, אלא מריכוך פולימר נוסף בתא הצמחי - ההמיצלולוז. פולימר זה סופח מים בעת הבישול ותורם לריכוך הירק. הירקות האכילים הנפוצים ביותר שבהם נמצאת התאית, הם חסה, כרוב ומלפפון.