מוסף (עיתונות)

בעיתונות, מוּסף הוא קונטרס בעל אופי מוגדר, חלק מעיתון.

עם התרחבות העיתונות הכתובה, העיתון, שהיה מקשה אחת, החל להתפצל. טעם אחד לפיצול הוא כלכלי. אנשים שונים יכולים לקרוא במקביל חלקים שונים של אותו עיתון. שיקול זה נעשה רלוונטי במיוחד עם הגעת העיתונים לבתים, כאשר חוויית הקריאה נעשתה משפחתית.

מוספים עשויים להיות מוגדרים לפי נושא, כמו מוסף כלכלי, מוסף תיירות, וכן לפי פילוח דמוגרפי, כמו מוסף לנוער, מוסף לנשים. מוספים עשויים להופיע בתדירות משתנה: מוסף יומי, מוסף שבועי. לצד מוספים קבועים מופיעים מוספים מיוחדים בחגים ובאירועים מיוחדים. בדרך כלל, מוסף, בשונה ממגזין, לא יודפס בנייר כרומו. לצד מוספים בעלי תוכן עיתונאי מופיעים מוספים פרסומיים, הכוללים לעיתים פרסום סמוי.

לעיתים מתקיימת בתוך אותו עיתון עצמו תחרות בין מוספים שונים על הבמה בה יתפרסמו ראיונות מבוקשים וסקופים. בדרך כלל לכול מוסף יש עורך וקו עיצובי מגובש. מוספים צוברים קהל קוראים. בשנת 2007 ביטל עיתון הארץ את המוסף חלק ב', בו מופיעים עמודי הדעות. הדבר עורר ביקורת, בין היתר, בקרב הקוראים. בשנת 2008 הושב המוסף.

כך, למשל, בישראל כוללים היומונים ידיעות אחרונות ומעריב בימים ראשון עד חמישי ארבעה מוספים קבועים: מוסף חדשותי (הכותרת), מוסף כלכלי, מוסף ספורט ומוסף מגזיני (24 שעות והמגזין, בהתאמה). לעומתם, היומון ישראל היום כולל בימים אלה מוסף אחד, ובו מצוי כול התוכן המערכתי.