הסעודה האחרונה – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Zuriel (שיחה | תרומות)
Zuriel (שיחה | תרומות)
שורה 24: שורה 24:
מתי מדייק יותר וכותב:{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=ויהי בראשון לחג המצות ויגשו התלמידים אל-ישוע לאמר איפה נכין לך לאכל את-הפסח|מקור=[[הבשורה הקדושה על-פי מתי]], כו 17}}
מתי מדייק יותר וכותב:{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=ויהי בראשון לחג המצות ויגשו התלמידים אל-ישוע לאמר איפה נכין לך לאכל את-הפסח|מקור=[[הבשורה הקדושה על-פי מתי]], כו 17}}
מרקוס אף הוא מציין את היום כיום הראשון של הפסח {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=ויהי בחג המצות ביום הראשון אשר יזבח הפסח ויאמרו אליו תלמידיו איפה תחפץ לאכל את-הפסח ונלכה ונכין|מקור=[[הבשורה הקדושה על-פי מרקוס]], יד 12}}
מרקוס אף הוא מציין את היום כיום הראשון של הפסח {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=ויהי בחג המצות ביום הראשון אשר יזבח הפסח ויאמרו אליו תלמידיו איפה תחפץ לאכל את-הפסח ונלכה ונכין|מקור=[[הבשורה הקדושה על-פי מרקוס]], יד 12}}
גירסה שונה במקצת מופיעה ביוחנן {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=ולפני חג הפסח..... ויהי בסעודת הערב...... ומן-המסבים לא-ידע איש על-מה דבר אליו כזאת: כי יש אשר חשבו כי-אמר אליו ישוע קנה-לנו צרכי החג או לתת לאביונים יען אשר כיס הכסף ביד יהודה|מקור=[[הבשורה הקדושה על-פי יוחנן, פרק יג}}
גירסה שונה במקצת מופיעה ביוחנן {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=ולפני חג הפסח..... ויהי בסעודת הערב...... ומן-המסבים לא-ידע איש על-מה דבר אליו כזאת: כי יש אשר חשבו כי-אמר אליו ישוע קנה-לנו צרכי החג או לתת לאביונים יען אשר כיס הכסף ביד יהודה|מקור=[[הבשורה הקדושה על-פי יוחנן]], פרק יג}}
אם הכסף מיועד לרכישת צרכי החג סימן שהסעודה התקיימה לפני ליל הסדר, יום לפניו לכל המאוחר.
אם הכסף מיועד לרכישת צרכי החג סימן שהסעודה התקיימה לפני ליל הסדר, יום לפניו לכל המאוחר.



גרסה מ־14:12, 22 בנובמבר 2011

תאור הסעודה האחרונה ב"בשורת רוזאנו", מן המאה ה-6.
"הסעודה האחרונה" (1439-1443) מאת פרה אנג'ליקו, פרסקו בכנסיית סן מרקו בפירנצה.
"הסעודה האחרונה" (1497-1494) מאת לאונרדו דה וינצ'י.

הסעודה האחרונה היא אירוע בחייו של ישו המתואר בספרי הבשורה (האוונגליונים) של הברית החדשה. זהו אחד האירועים המרכזיים המיוחסים לחייו של ישו, ואירוע מכונן בנצרות, ששימש השראה לטקסים נוצריים, לרעיונות תאולוגיים, לאגדות עממיות וליצירות אמנות.

"הסעודה האחרונה" נקראת כך, כיוון שעל-פי הברית החדשה, זוהי הפעם האחרונה שבה סעד ישו עם תלמידיו ("השליחים") לפני שנשפט בפני הסנהדרין ונצלב בידי הנציבים הרומיים.

תיאור האירוע

על-פי המסופר, הסעודה התקיימה בערב חג הפסח, ונכחו בה ישו ושנים-עשר תלמידיו. במהלך הסעודה מבשר ישו לתלמידיו כי אחד מהם עומד להסגיר אותו ולהביא למותו. ישו אינו מציין מי עתיד לבגוד בו, אולם התיאור בברית החדשה מצביע על יהודה איש קריות כבוגד.

במהלך הארוחה מברך ישו על היין, מצהיר כי היין הוא דמו, ומורה לתלמידיו לשתות ממנו. אחר כך הוא בוצע את הלחם, מצהיר כי הלחם הוא גופו, ומורה לתלמידיו לאכול ממנו.

בתיאור הסעודה מוזכרת אכילת הפסח, והכוונה היא לקורבן הפסח שהיה נהוג להקריב ולאכול ממנו ערב חג הפסח כשבית המקדש היה קיים. יש חוקרים המזהים בתיאור הסעודה האחרונה סימנים ראשונים למנהגי ליל הסדר שהתפתחו בקרב היהודים לאחר חורבן בית המקדש השני.

יש מסורות נוצריות המצביעות על חדר הסעודה האחרונה שבהר ציון בירושלים כמקום שבו התרחשה הסעודה האחרונה. מסורת אחרת של הכנסייה הסורית-אורתודוקסית, מצביעה על חדר מתחת לכנסיית סנט מרק בעיר העתיקה בירושלים, ביתה של מרים אמו של מרקוס המבשר - כמקום הסעודה האחרונה[1].

עיתוי הסעודה האחרונה

מקובל לחשוב כי הסעודה האחרונה התקיימה בליל הסדר. אהרון לירון [2] מעלה סוגייה לגבי מועד הסעודה.

הקשר של הסעודה האחרונה לחג הפסח קיים בכל הבשורות. בכל הבשורות הסינופטיות מציינים כי בערבו של אותו יום סעדו כולם ביחד. למרות ההדגשה כי המדובר על היום הראשון של החג (כלומר ט"ו בניסן) הרי לפי הציון של זבח הפסח מדובר על י"ד בניסן, היום שבו זבחו את השה.

לוקס מתאר זאת כך:
שגיאות פרמטריות בתבנית:ציטוט

פרמטרים [ מרחאות ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

ויבא יום המצות אשר יזבח-בו הפסח: וישלח את-פטרוס ואת-יוחנן לאמר לכו והכינו לנו את-הפסח ונאכלה

מתי מדייק יותר וכותב:

ויהי בראשון לחג המצות ויגשו התלמידים אל-ישוע לאמר איפה נכין לך לאכל את-הפסח

מרקוס אף הוא מציין את היום כיום הראשון של הפסח

ויהי בחג המצות ביום הראשון אשר יזבח הפסח ויאמרו אליו תלמידיו איפה תחפץ לאכל את-הפסח ונלכה ונכין

גירסה שונה במקצת מופיעה ביוחנן

ולפני חג הפסח..... ויהי בסעודת הערב...... ומן-המסבים לא-ידע איש על-מה דבר אליו כזאת: כי יש אשר חשבו כי-אמר אליו ישוע קנה-לנו צרכי החג או לתת לאביונים יען אשר כיס הכסף ביד יהודה

אם הכסף מיועד לרכישת צרכי החג סימן שהסעודה התקיימה לפני ליל הסדר, יום לפניו לכל המאוחר.

טקס המיסה

סיפור הסעודה האחרונה משמש בסיס לאחד הסקרמנטים המרכזיים בנצרות - טקס המיסה. טקס המיסה נהוג בכל העדות והזרמים הנוצריים, ובמהלכו נעשה שחזור של הסעודה האחרונה - ראש הטקס מחלק יין ולחם למאמינים כביטוי לדמו ולגופו של ישו. היין והלחם המשמשים במיסה נועדו במיוחד לצורך זה, ועל כן הם מכונים "לחם הקודש" ו"יין הקודש".

השפעות בתרבות המערב

לפי אמונה עממית, גביע היין שאותו העביר ישו בין תלמידיו בסעודה האחרונה שימש גם לאיסוף דמו בשעת קבורתו. גביע זה מכונה הגביע הקדוש ומיוחסים לו כוחות על טבעיים. עלילות חיפוש "הגביע הקדוש" הן חלק חשוב מאגדות המלך ארתור.

אחד מציוריו המפורסמים של הצייר האיטלקי לאונרדו דה וינצ'י, מכונה הסעודה האחרונה, והוא מתאר את האירוע על-פי המסופר בברית החדשה.

תיאור האירוע בברית החדשה

הבשורה על-פי מתי

ויעשׂוּ התלמידים כאשׁר ציוום ישׁוּעַ ויּכינוּ את הפּסח. ויהי בערב ויּסב עם שׁנים העשׂר. וּבאָכְלם ויֹאמר: 'אמֵן אוֹמר אני לכם, אחד מכּם ימסרני.' ויתעצבוּ מאוֹד ויחלוּ אישׁ אישׁ לֵאמֹר לוֹ: 'האנוֹכי הוּא אדוֹני?' ויען ויֹאמר: 'האישׁ אשׁר טבל עִמי את ידוֹ בּקערה הוּא ימסרני. הן בּן האדם הלוֹך יֵלֵך כּכּתוּב עליו, ואוֹי לאישׁ אשׁר על ידוֹ יִמסר בּן האדם. טוֹב לאישׁ ההוּא שׁלא נוֹלד.' ויען יהוּדה המוֹסר אוֹתוֹ ויֹאמר: 'רבּי, האני הוּא?' ויֹאמר אליו: 'אתה אמרת.' ויהי בּאָכְלם ויקח ישׁוּעַ את הלחם ויברך ויפרוֹס ויתן לתלמידים ויֹאמר: 'קחוּ ואכלוּ, זה הוּא גוּפי.' ויקח את הכּוֹס ויברך ויתן להם ויֹאמר: 'שׁתוּ ממנה כֻּלְּכֶם, כּי זה הוּא דמי, דם הבּרית החדשׁה הנשׁפּך בעד רבּים לסלִיחת חטאים. ואני אוֹמר לכם: לא אשׁתה מעתה מפּרי הגפן הזה עד היוֹם ההוּא אשׁר אשׁתה אוֹתוֹ עִמכם והוּא חדשׁ בּמלכוּת אבי.' ויהי אחרי קָרְאם את ההלל ויצאוּ אל הר הזיתים.

הבשורה על-פי מתי, פרק 26, פסוקים 19-30, תרגום דעליטש

הבשורה על-פי לוקס

ויהי כאשׁר הגיעה השׁעה ויסב הוּא וּשׁנים עשׂר השׁליחים אִתוֹ. ויֹאמֶר אליהם: 'נכסֹף נכספתי לאכֹל אִתכם את הַפסַח הַזה לִפְנֵי עֻנּוֹתִי. כי אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, לֹא אֹכַל אוֹתוֹ עוֹד עַד כי יִתְקַים במַלְכוּת הָאֱלֹהִים'. וַיִּקַּח אֶת הַכּוֹס וַיְבָרֵךְ וַיֹּאמֶר: 'קְחוּ אֹתָהּ וַחֲלֹקוּ, כִּי אֹמֵר אֲנִי לָכֶם שָׁתֹה לֹא אֶשְׁתֶּה מֵעַתָּה מִפְּרִי הַגָּפֶן עַד כִּי תָבוֹא מַלְכוּת הָאֱלֹהִים'. וַיִּקַּח אֶת הַלֶּחֶם וַיְבָרֶךְ וַיִּבְצַע וַיִּתֵּן לָהֶם וַיֹּאמַר: 'זֶה גוּפִי הַנִּתָּן בַּעַדְכֶם, זֹאת עֲשׂוּ לְזִכְרִי'. וְכֵן גַּם אֶת הַכּוֹס אַחַר הַסְּעוּדָה לֵאמֹר: 'זוֹ הַכּוֹס הִיא הַבְּרִית הַחֲדָשָׁה בְּדָמִי הַנִּשְׁפָּךְ בַּעַדְכֶם. אַךְ הִנֵּה יַד הַמּוסֵר אוֹתִי אִתִּי עַל הַשֻּׁלְחָן. כִּי הֵן בֶּן הָאָדָם הֹלֵךְ כַּאֲשֶׁר נֶחֱרָץ עָלָיו אֲבָל אוֹי לָאִישׁ הַהוּא אֲשֶׁר עַל יָדוֹ יִמָּסַר.

הבשורה על פי לוקס, פרק 22, 14-22, תרגום דעליטש

הערות שוליים

  1. ^ ד"ר זאב וילנאי, ירושלים בירת ישראל, העיר העתיקה וסביבתה, הוצאת אחיעבר-ירושלים, 1972 כרך ב' עמ' 23.
  2. ^ אהרון לירון, הנצרות וארץ הקודש עמ' 55

קישורים חיצוניים