פרשת ארטן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־01:36, 1 בדצמבר 2011

פרשת אָרָטֶן (או מקרה אָרָטֶן; נכתב גם אראטין, אראטען; בלועזית: Araten) היא פרשת התנצרותה של נערה יהודייה ממשפחה חסידית ידועה מהעיר קרקוב שבגליציה, האימפריה האוסטרו-הונגרית, שזיעזעה את הקהילה היהודית בתחילת המאה ה-20.

בשנת 1900 עזבה מיכָלינה אָרָטֶן בת ה-13 (ילידת 1886), בתם הבכורה של צביה וישראל ארטן, את ביתה, עברה למנזר פולני ומאוחר יותר התנצרה. ישנה גרסה לפיה הנערה ברחה מהבית מרצונה לטובת מאהב פולני. לעומת זאת, גרסת המשפחה היא שהנערה נחטפה בידי המשרתת הפולנייה של המשפחה.

האב ניסה להיעזר בשלטונות הפולניים כדי לחלץ את בתו מהמנזר, ואף נפגש עם הקיסר פרנץ יוזף בניסיון להיעזר בסמכותו, ללא הצלחה.

הפרשה העסיקה רבות את העיתונות היהודית של התקופה, והכינוי "מקרה ארטן" (או "מעשה ארטן") הפך שם כללי לציון מקרים של בנות יהודיות הנחטפות מבית הוריהן או מתנצרות.^[1] מעל דפי העיתונים תלו רבים מקרה זה ודומיו בחינוך לקוי או חסר של הבנות היהודיות, ובפרט אצל החרדים.^[2] הפרשת עוררה פולמוס לגבי החינוך הפולני הרחב שאותו קיבלו הבנות היהודיות, לעומת החינוך התורני הדל בגלל האיסור ללמד בנות תורה. בכך היא תרמה להקמת בתי הספר של "בית יעקב" בראשות שרה שנירר.

לקראת סוף חייה נפגשה מיכלינה באקראי בבני משפחתה שחיו בישראל, וחזרה במידה מסוימת למשפחתה וליהדות. נפטרה בשנת 1969.

הפרשה מתוארת בהרחבה בספר "מיכלינה בת ישראל" שכתבה רחל סַרְנָה-ארטן, גיסתה. הספר ראה אור במקור באנגלית (Michalina: daughter of Israel, ירושלים: הוצאת עם ישראל חי, 1986). בשנת 1989 יצא הספר בתרגום לעברית מאת אחותה, אביבה סרנה-סגל (ירושלים: ראובן מס).

בשם "פרשת ארטן" כונתה גם פרשה אחרת שנגעה לסכסוך על קרקעות בפתח תקוה שהיו בבעלותו של אברהם ברוך ארטן (בנו של ישראל ארטן) בסוף קיץ תרצ"ב (1932).

לפי הערכות, הפרשה שימשה מקור השראה לנובלה של ש"י עגנון "תהִלה".^[3]

קישורים חיצוניים

סקירת הפרשה בעיתונות העברית של התקופה:

בתפוצות ישראל, הצפירה, 15 בפברואר 1900
בחוץ לארצנו, המליץ, 28 בפברואר 1900
נפוּצות יהודה: קראקא; לבוב, המגיד, 1 במרץ 1900
בחו"ל, הצפירה, 6 במרץ 1900
בחוץ לארצנו, המליץ, 9 במרץ 1900
נפוּצות יהודה: קראקא, המגיד, 15 במרץ 1900
זבדי, בחוץ לארצנו: מכתבים מווינא, המליץ, 26 באפריל 1900
נפוּצות יהודה: קראקא, המגיד, 3 במאי 1900
על המצפה, קול מחזיקי הדת, 4 במאי 1900
בחוץ לארצנו, המליץ, 6 במאי 1900
בחוץ לארצנו: לבוב (גאליציא), המליץ, 14 במאי 1900
חדשות בישראל, הצבי, 17 במאי 1900
על המצפה, קול מחזיקי הדת, 18 במאי 1900
מאיר הארטיגר, מכתבים מרומניא: קולודזובקא: מכתב ישראל אראטין, הצפירה, 7 ביוני 1900
בחו"ל, הצפירה, 20 בספטמבר 1900: מכתב האם, צביה ארטן, שהתפרסם בעיתון הפולני "Słowo Polskie"
בחוץ לארצנו, המליץ, 8 באפריל 1901

הערות שוליים

^ ראו נפוּצות יהודה: קראקא, המגיד, 29 בנובמבר 1900.
^ ראו לדוגמה: שמעון ‏מנחם לזר, יקר מזולל (ע"ד הבנות הבוגדות), המגיד, 1 במרץ 1900; משפט הילזנר, המגיד, 22 בנובמבר 1900.
^ רחל מנקין, בתה של תהילה ומיכלינה אראטין, אותה "משומדת ימח שמה", באתר הארץ, 25 ביוני 2003.

[1] ראו נפוּצות יהודה: קראקא, המגיד, 29 בנובמבר 1900.

[2] ראו לדוגמה: שמעון ‏מנחם לזר, יקר מזולל (ע"ד הבנות הבוגדות), המגיד, 1 במרץ 1900; משפט הילזנר, המגיד, 22 בנובמבר 1900.

[3] רחל מנקין, בתה של תהילה ומיכלינה אראטין, אותה "משומדת ימח שמה", באתר הארץ, 25 ביוני 2003.

[1]

[2]

[3]

@@ שורה 3: / שורה 3: @@
 בשנת [[1900]] עזבה מיכָלינה אָרָטֶן בת ה-13 (ילידת [[1886]]), בתם הבכורה של צביה ו[[ישראל ארטן]], את ביתה, עברה ל[[מנזר]] פולני ומאוחר יותר התנצרה. ישנה גרסה לפיה הנערה ברחה מהבית מרצונה לטובת מאהב פולני. לעומת זאת, גרסת המשפחה היא שהנערה נחטפה בידי ה[[משרת]]ת הפולנייה של המשפחה.
-האב ישראל ארטן ניסה להיעזר בשלטונות הפולניים כדי לחלץ את בתו מהמנזר, ואף נפגש עם הקיסר [[פרנץ יוזף]] בניסיון להיעזר בסמכותו, אך ללא הצלחה.
+האב ניסה להיעזר בשלטונות הפולניים כדי לחלץ את בתו מהמנזר, ואף נפגש עם הקיסר [[פרנץ יוזף]] בניסיון להיעזר בסמכותו, ללא הצלחה.
-הפרשה העסיקה רבות את העיתונות היהודית של התקופה, והכינוי "מקרה ארטן" (או "מעשה ארטן") הפך שם כללי לציון מקרים של בנות יהודיות הנחטפות מבית הוריהן ו/או מתנצרות.{{הערה|ראו {{המגיד||נפוּצות יהודה: קראקא|1900/11/29|00701}}.}} מעל דפי העיתונים תלו רבים מקרה זה ודומיו בחינוך לקוי או חסר של הבנות היהודיות, ובפרט אצל ה[[חרדים]].{{הערה|ראו לדוגמה: {{המגיד|[[שמעון ‏מנחם לזר]]|יקר מזולל (ע"ד הבנות הבוגדות)|1900/03/01|00400}}; {{המגיד||משפט הילזנר|1900/11/22|00300}}.}}
+הפרשה העסיקה רבות את העיתונות היהודית של התקופה, והכינוי "מקרה ארטן" (או "מעשה ארטן") הפך שם כללי לציון מקרים של בנות יהודיות הנחטפות מבית הוריהן או מתנצרות.{{הערה|ראו {{המגיד||נפוּצות יהודה: קראקא|1900/11/29|00701}}.}} מעל דפי העיתונים תלו רבים מקרה זה ודומיו בחינוך לקוי או חסר של הבנות היהודיות, ובפרט אצל ה[[חרדים]].{{הערה|ראו לדוגמה: {{המגיד|[[שמעון ‏מנחם לזר]]|יקר מזולל (ע"ד הבנות הבוגדות)|1900/03/01|00400}}; {{המגיד||משפט הילזנר|1900/11/22|00300}}.}} הפרשת עוררה פולמוס לגבי החינוך הפולני הרחב שאותו קיבלו הבנות היהודיות, לעומת החינוך התורני הדל בגלל האיסור ללמד בנות תורה. בכך היא תרמה להקמת בתי הספר של "[[בית יעקב]]" בראשות [[שרה שנירר]].
-לפי ההערכות, הפרשה שימשה מקור השראה ל[[נובלה]] של [[ש"י עגנון]] "[[תהלה (נובלה)|תהִלה]]".{{הערה|{{הארץ|רחל מנקין|בתה של תהילה ומיכלינה אראטין, אותה "משומדת ימח שמה"|311511|25 ביוני 2003}}.}}
-הפרשת העלתה למודעות הציבור היהודי את תופעת הבנות היהודיות שהתנצרו, ועוררה פולמוס לגבי החינוך הפולני הרחב אותו קיבלו הבנות היהודיות, לעומת החינוך התורני הדל בגלל האיסור ללמד בנות תורה. הפרשה הובילה להקמת בתי הספר של "[[בית יעקב]]" בראשות [[שרה שנירר]].
 לקראת סוף חייה נפגשה מיכלינה באקראי בבני משפחתה שחיו ב[[ישראל]], וחזרה במידה מסוימת למשפחתה וליהדות. נפטרה בשנת [[1969]].
-הפרשה מתוארת בהרחבה בספר "מיכלינה בת ישראל" שכתבה רחל סַרְנָה-ארטן, גיסתה (כלתו של ישראל ארטן). הספר ראה אור במקור ב[[אנגלית]] (''Michalina: daughter of Israel'', ירושלים: הוצאת עם ישראל חי, 1986). בשנת [[1989]] יצא הספר בתרגום לעברית מאת אחותה, [[אביבה סרנה-סגל]] (ירושלים: [[הוצאת ראובן מס|ראובן מס]]). בשנת [[2000]] יצא הספר בתרגום ל[[איטלקית]] (''Michalina, figlia di Israele'', מילאנו: Lulav editrice).
+הפרשה מתוארת בהרחבה בספר "מיכלינה בת ישראל" שכתבה רחל סַרְנָה-ארטן, גיסתה. הספר ראה אור במקור ב[[אנגלית]] (''Michalina: daughter of Israel'', ירושלים: הוצאת עם ישראל חי, 1986). בשנת [[1989]] יצא הספר בתרגום לעברית מאת אחותה, [[אביבה סרנה-סגל]] (ירושלים: [[הוצאת ראובן מס|ראובן מס]]).
 בשם "פרשת ארטן" כונתה גם פרשה אחרת שנגעה לסכסוך על קרקעות ב[[פתח תקוה]] שהיו בבעלותו של [[אברהם ברוך ארטן]] (בנו של ישראל ארטן) בסוף קיץ [[תרצ"ב]] ([[1932]]).
+לפי הערכות, הפרשה שימשה מקור השראה ל[[נובלה]] של [[ש"י עגנון]] "[[תהלה (נובלה)|תהִלה]]".{{הערה|{{הארץ|רחל מנקין|בתה של תהילה ומיכלינה אראטין, אותה "משומדת ימח שמה"|311511|25 ביוני 2003}}.}}
 ==קישורים חיצוניים==
@@ שורה 36: / שורה 34: @@
 * {{הצפירה||בחו"ל|1900/09/20|00210}}: מכתב האם, צביה ארטן, שהתפרסם בעיתון הפולני "Słowo Polskie"
 * {{המליץ||בחוץ לארצנו|1901/04/08|00203}}
-בעיתונות היהודית הגרמנית:
-<div style="direction: ltr;">
-* [http://www.compactmemory.de/library/seiten.aspx?context=pages&ID_0=2&ID_1=14&ID_2=6012&ID_3=20633&blattnr=6&blattnr_bis=6 Der Fall Araten], ''[[די וועלט|Die Welt]]'', 16 (19.4.1900), S. 6
-* [http://www.compactmemory.de/library/seiten.aspx?context=pages&ID_0=2&ID_1=14&ID_2=6018&ID_3=21156&blattnr=11&blattnr_bis=11 Vereinsnachrichten: Wien], ''Die Welt'', 22 (1.6.1900), S. 11.
-* [http://www.compactmemory.de/library/seiten.aspx?context=pages&ID_0=2&ID_1=14&ID_2=6019&ID_3=21199&blattnr=7&blattnr_bis=8 Der Fall Araten], ''Die Welt'', 23 (8.6.1900), S. 7-8.
-* [http://www.compactmemory.de/library/seiten.aspx?context=pages&ID_0=20&ID_1=394&ID_2=7478&ID_3=69218&blattnr=542&blattnr_bis=542 Wien], ''Im deutschen Reich'', 10 (Oktober 1900), S. 542.
-* [http://www.compactmemory.de/library/seiten.aspx?context=pages&ID_0=2&ID_1=14&ID_2=6036&ID_3=22519&blattnr=7&blattnr_bis=7 Krakau], ''Die Welt'', 40 (5.10.1900), S. 7. (מכתב האם צביה)
-</div>
-* {{הארץ|רחל מנקין|בתה של תהילה ומיכלינה אראטין, אותה "משומדת ימח שמה"|311511|25 ביוני 2003}}
 ==הערות שוליים==