אברהם שרון

שבדרון, ערב עלייתו לארץ

אברהם שרון (שבדרון) (י"ב באלול תרמ"ג, 14 בספטמבר 1883 - כ"א בתשרי תשי"ח, 17 באוקטובר 1957) היה הוגה דעות, מוסיקאי ומלומד, פובליציסט ומייסד אוסף האוטוגרפים (כתבי יד מקוריים וחתומים) והפורטרטים בספרייה הלאומית.

חייו

אברהם שרון, נולד ב-14 בספטמבר 1883 בכפר בְּיֶנוּב ליד העיר זלוצ'וב שבגליציה ליצחק שבדרון ,שהיה בעל בית חרושת למשקאות ולרבקה לבית גלרנטר, בצעירותו למד אצל דודו, הרב מברז'אן, שלום מרדכי שבדרון ולאחר מכן בגימנסיה היהודית בסוצ'אבה. בבגרותו, למד באוניברסיטת וינה, בה קיבל שלושה תארי דוקטור - בפילוסופיה, במשפטים ובכימיה, מקצוע שלמד על מנת לסייע לאביו בבית החרושת. הוא הקים אגודה ציונית בזלוטשוב, עסק בלימוד ספרות עברית ותולדות עם ישראל ונמנה על אגודת "התחייה" של סטודנטים יהודים שדיברו ביניהם רק עברית.

ב-1914 ברח לוינה מהצבא הרוסי שפלש לגליציה, שם פרסם את מאמרו הפילוסופי הראשון (De Nature Stalibus) ומאמרים נוספים בעיתון אסטרייכישע וואכנשריפט.

למרות שהיה פציפיסט, התגייס לצבא האוסטרו-הונגרי במלחמת העולם הראשונה. במהלך שירותו כתב לעיתונו רשמים מהחזית לבקשת עורך העיתון, יוסף שמואל בלוך. באותה עת טיפח את תורת "הציונות ההירואית" וסחף את חבריו, בהם דוד הורוביץ, שכתב עליו בזכרונותיו שהיה אחד ממעצבי המחשבה החלוצית. לאחר המלחמה שינה את שמו ל"שרון" והיה במשך זמן קצר פעיל פולטי במפלגת הפועל הצעיר בווינה.

בשנת 1927 עלה לארץ ישראל והחל לעסוק במשרה מלאה בניהול אוסף האוטוגרפים והדיוקנאות שלו, אותו מסר לספרייה הלאומית (וראו להלן). הוא החל גם ללמוז מוזיקה והלחין תשעה משירי רחל המשוררת. בקונצרט למוזיקה יהודית שהתקיים באולם אדיסון ב-14 בנובמבר 1935 נוגנו שלושה משיריו לצד יצירות של פליקס מנדלסון-ברתולדי, ארנסט בלוך, יואל אנגל ואחרים.

כן כתב סיפורים לילדים, ביקורת ספרות, מאמרים רבים, תרגום של "בעיר ההריגה" של חיים נחמן ביאליק לגרמנית ומסה (חיבור עיוני) פילוסופית. בנוסף לשלל מאמריו, פרסם גם חוברות בענייני השעה אותן חילק למכריו ומכתבים למערכת.

ב-1935 נשא לאשה את גינה פרוידנברג, הפרש השנים בין השניים היה גדול והם לא היו מאושרים. לזוג נולד בן אחד, יצחק. ב-1950 ירדה גינה לארצות הברית עם בנם ושרון נותר ערירי בירושלים. את רוב ימיו בילה בספרייה הלאומית, מראהו החיצוני מוזנח והוא נדמה כתימהוני ומוזר.

שרון עסק רבות בנושאי העם היהודי תפקידו ומצבו, עיניני התנועה הציונית, היישוב ומדינת ישראל (לאחר הקמתה). הכיוון אליו הטיף היה עבודה עברית (עבודה ערבית קרא בלעג "עבודה זרה") והגשמה בפועל של החזון הציוני. הוא גילה סימפטיה לקו הרדיקלי של בית"ר ומאוחר יותר של הלח"י והשתתף ב"משמרות עבודה עברית" שניצבו בשערי פרדסים ומנעו כניסת פועלי ערבים. עם זאת לא היה חבר מפלגה כלשהי ואף הגדיר עצמו כ"אנטי-מפלגתי". הוא תקף במאמרי ובמכתביו אנשי ציבור מכל גווני הקשת הפוליטית אך תמך והטיף לתמיכה בדוד בן גוריון כמגשים הציונות. למרות הקו המשתלח, הקנאי וקיצוני במאמריו, התקבלו כתביו בברכה גם בקרב מי שהתנגדו לקו אותו ייצג. כך סייע לו עורך "דבר", ברל כצנלסון, שהדפיס כמה ממאמריו וסייע בהדפסת חוברות. דב סדן ביקש לכתוב עליו מונוגרפיה ומנחם אוסישקין פרסם מאמרי תמיכה בו.

מאז שעלה לישראל לא עזב אותה. בסוף ימיו ביקש לנסוע לבקר את בנו בארצות הברית, אך בשל מחסור כספי לא יכל לממש את תוכניתו.

ב-12 בספטמבר 1957 נדרס בעודו חוצה את רחוב שטראוס נפצע ואושפז בבית החולים ביקור חולים. לאחר מספר שבועות נפטר ונקבר, לפי בקשתו, בחלקה הספרדית בהר המנוחות.

אוסף האוטוגרפים והפורטרטים

בשנת 1896 שלח שבדרון הצעת פענוח תעודה עברית מימי הביניים למשה גידמן וקיבל ממנו תשובה. מכתב תשובה זה היה הבסיס לאוסף האוטוגרפים והדיוקנאות של גדולי ישראל, בו עסק כל ימיו. בתחילה אסף כתבי יד של בני דורו ולאחר מכן חיפש גם כתבי יד עתיקים יותר. בשנת 1900 נשרף בית אביו בבינוב ועמו כ-200 פריטי ראשית האוסף. במשך עשרות שנים אסף אלפי כתבי יד ודיוקנאות במגוון תחומי עשייה: רבנים וגדולי תורה, ראשי ההשכלה, אבות הציונות, אנשי מסחר וכלכלה, חוקרי טבע, אנשי מדע וטכנולוגייה, רופאים, היסטוריונים, סופרים, משוררים ועוד. כולם יהודים וחלק קטן מהם מומרים. בין האישים שאסף כתבי יד מקוריים שלהם ודיוקנאותיהם 18 חתני פרס נובל.

שבדרון תרם את האוסף, שהוערך בשנת עלייתו ארצה, 1927, בשווי של שני מיליון דולר אמריקני, לספרייה הלאומית והועסק בה בניהול האוסף, במשכורת זעומה. הוא עבד במשרה זו כל ימיו. סמוך לפטירתו היו באוסף למעלה מ-17,000 אוטוגרפים ופורטרטים מן המאה ה-15 ועד התקופה המודרנית. באוסף כלולים מכתבים, חתימות, פתקים ורשימות לצד ספרים שלמים. אחת מגולות הכותרת של האוסף היא כתב היד המקורי של תורת היחסות של אלברט איינשטיין.

באמצעות חקר התמונות באוסף גילה שרון שתמונותיהם של הבעל שם טוב, המגיד ממזריטש, ויעקב יוסף כ"ץ (בעל ה"תולדות יעקב יוסף") שנדפסו בספריהם הן תמונות מזוייפות. באמצעות בדיקה כימית של הנייר עליו נכתבו "אגרות הבעש"ט" מגניזת חרסון גילה שגם אלו היו מזוייפות. כן הטיל ספק באותנטיות תמונתו של הרמב"ם.

בעיני רוחו ראה שרון את האוסף כבסיס למכון ביוגרפי יהודי מחקרי ומוזיאוני שיהיה סמוך לבית הספרים ושבו תוצג גם גלריית הדיוקנאות.

לקריאה נוספת

• משה יגר, "ד"ר אברהם שרון (שבדרון) - דיוקנו של ירושלמי", ירושלים טו (2), אגודת הסופרים העברים בירושלים, תשמ"א, עמ' 79-85

קישורים חיצוניים

• אוסף אברהם שבדרון באתר הספרייה הלאומית
• דוד תדהר (עורך), "ד"ר אברהם שרון (שבדרון)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ז (1956), עמ' 2795
• דוד תדהר (עורך), "ד"ר אברהם שרון (שבדרון)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ז (1956), עמ' 2969
• ד"ר א. שרון (שבדרון) איננו, דבר, 18 באוקטובר 1957
• י.נ., בלא קוסמטיקה - על קברו של אברהם שרון ז"ל, מעריב, 25 באוקטובר 1957
• ק. שבתאי, "רומן" שהתחיל בגיהנום, דבר, 5 באוגוסט 1955
• מ.ר., לתערוכה האורטוגרפית, דואר היום, 15 באפריל 1927
• תורת הגראויטציה של איינשטיין - לאוסף שבדרון, דבר, 15 בדצמבר 1950

מאמרים פובליציסטיים מפרי עטו

שגיאות פרמטריות בתבנית:להשלים
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

• "מאה וחמשים אחוז עבודה עברית", דואר היום, 5 בפברואר 1932