שעבוד צף

שעבוד צף (באנגלית: Floating Charge) הוא מושג בדיני חברות, המתאר שעבוד על נכסים בלתי מוגדרים של חברה בע"מ או אגודה שיתופית. שעבוד זה "צף" עד שאירוע מסוים (לרוב פירוק החברה, אך גם מגוון אירועים אחרים, הקשורים לרוב לחדלות פרעון של החברה וכן תלוי הדבר בתנאי השיעבוד המוסכמים בין הצדדים הספציפיים) מביא להתגבשותו, ולהתייחסותו לנכסים מסוימים העומדים לרשות החברה בעת קרות האירוע. מטרת השעבוד הצף היא לאפשר בטוחה ראויה לנושי החברה מחד, ולאפשר לחברה חופש פעולה בנכסיה מאידך. בכך יתרונו של השעבוד הצף, מבחינת החברה, על השעבוד הקבוע.

שעבוד צף בדין הישראלי

בישראל שעבוד צף מוגדר בסעיף 1, הוא סעיף ההגדרות, בחוק החברות, התשנ"ט-1999, על פי הגדרתו בפקודת החברות (נוסח חדש), התשמ"ג-1983 בסעיפיה שנותרו בתוקף לאחר חקיקת החוק.

סעיף 1 לפקודה קובע: ”'שעבוד צף' - שעבוד על כל נכסיה ומפעלה של החברה או על מקצתם אותה שעה, כפי מצבם מזמן לזמן, אך בכפוף לסמכותה של החברה ליצור שעבודים מיוחדים על נכסיה או מקצתם;”

על פי המשפט האנגלי היה שעבוד קבוע על נכס מסוים של חברה, לרוב נכס מקרקעין, גובר על שעבוד צף אף אם השעבוד הצף נרשם לפניו. סעיף 169 לפקודה, שעודו חל גם לאחר חקיקת חוק החברות, מסדיר מצבים של התנגשות בין שעבוד צף ושעבוד קבוע במספר מקרים. הוא קובע כי שעבוד צף המכיל הגבלה על זכות החברה ליצור שעבודים, שנרשם כדין, יגבר על שעבוד קבוע שנוצר בניגוד לאותה הגבלה לאחר הרישום. כן קובע הסעיף קדימה של שעבוד נכס שנעשה להבטחת אשראי שאיפשר רכישתו, על גבי שעבוד צף קודם.

עיקר פועלו של השעבוד הצף הוא ביצירת קדימות בפירוק לבעליו. כאמור, שעבוד צף עם הגבלה על יצירת שעבודים גובר, על פי סעיף 169 לפקודה, על שעבוד קבוע, לרבות משכנתא, אך כאמור על פי אותו סעיף, גובר שעבוד קבוע על נכס שנעשה להבטחת אשראי על שעבוד צף קודם. פרט לכך, מצוי השעבוד הצף בדיני הקדימה של העדיפויות לתשלום בעת פירוק החברה מתחת לחובות מובטחים בשעבוד קבוע, וחובות בדין קדימה, כאשר עדיפותם של חובות בדין קדימה (למשל, שכר עבודה לעובדי החברה) נאמרה בפירוש בהוראת סעיף 354 לפקודה (שעודו חל גם לאחר קבלת החוק).

חוק החברות כולל גם מספר התייחסויות למצב של שעבוד צף במיזוג חברות. על פי סעיף 325 לחוק, שיעבוד צף בחברה אחת המתמזגת עם האחרת אינו גובר על שעבוד על נכסי החברה האחרת שנוצר קודם למיזוג.

כן כולל החוק גם התייחסות למצב של הקפאת הליכים ומתיר, בסעיף 350 (ו) במפורש לבית המשפט לגבש שעבוד צף לבקשת נושה בהקפאת הליכים, וכן לממש נכס מהנכסים שעליהם חל השעבוד הצף, בתנאים הנקובים בסעיף.

ב-1968 קבע בית המשפט העליון כי לא ניתן לגבש שעבוד צף על נכסי יחיד. פסק דין זה עסק בהתחייבות שניתנה קודם לחקיקת חוק המשכון בשנת 1967, ומאז עלתה הדעה כי על פי חוק המשכון ניתן לגבש שעבוד צף על נכסי יחיד. בשנת 2005 פסק בית המשפט המחוזי בירושלים כי בדומה למוסד אחריות נכסים במשפט העברי, ניתן לרשום שעבוד צף על נכסי יחיד. בערעור על פסק דין זה קבע בית המשפט העליון (ברוב קולות של השופטים אליעזר ריבלין ויוסף אלון ובניגוד לדעתו של השופט סלים ג'ובראן) כי לא ניתן לרשום שעבוד צף על נכסי יחיד. על פסק דין זה הוגשה בקשה לקיום דיון נוסף שנדחתה על ידי הנשיאה דורית בייניש, בנימוק שפסק הדין של הרוב ממשיך את ההלכה הנוהגת במשך שנים רבות.

ראו גם

• אחריות נכסים (שעבוד במשפט העברי)

קישורים חיצוניים

• חוק החברות, התשנ"ט-1999