ליצנים (אופרה) – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Luckas-bot (שיחה | תרומות)
מ r2.7.1) (בוט מוסיף: gl:Pagliacci
שורה 56: שורה 56:
[[קטגוריה:קומדיה דל'ארטה]]
[[קטגוריה:קומדיה דל'ארטה]]
[[קטגוריה:אופרות בשפה האיטלקית]]
[[קטגוריה:אופרות בשפה האיטלקית]]


[[en:Pagliacci]]
[[en:Pagliacci]]
שורה 68: שורה 67:
[[fi:Pajatso (ooppera)]]
[[fi:Pajatso (ooppera)]]
[[fr:Pagliacci]]
[[fr:Pagliacci]]
[[gl:Pagliacci]]
[[hu:Bajazzók]]
[[hu:Bajazzók]]
[[it:Pagliacci (opera)]]
[[it:Pagliacci (opera)]]

גרסה מ־13:56, 13 בינואר 2012


שגיאות פרמטריות בתבנית:אופרה

פרמטרים ריקים [ כתובית ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

פרמטרים [ שם האופרה ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

פרמטרים ריקים [ 1, 2 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

ליצנים
Pagliacci
מלחין רוג'רו ליאונקוואלו
ליברטיסט רוג'רו ליאונקוואלו
סוגה אופרה דרמטית
מספר מערכות 2
זמן התרחשות העלילה חג "מנוחת אוגוסט" (ה-15 באוגוסט) בסביבות השנים 1865-1870
שפה איטלקית
שנה 1892
מקום התרחשות העלילה כפר בקלבריה סמוך למונטאלטו
תפקידים
  • קאניו (בהצגה: פליאצ'ו) - מנהל תיאטרון נודד - טנור
  • נדה (בהצגה: קולומבינה) - אשתו, שחקנית - סופרן
  • טוניו (בהצגה: טדאו) - ליצן ("שוטה") - באריטון
  • פפה (בהצגה: ארלקינו, מאהבה של קולומבינה) - שחקן - טנור
  • סילביו - בן הכפר שאליו הגיעה הלהקה. מאהבה של נדה - באריטון
  • שני איכרים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ליצנים (Pagliacci) היא אופרה בשתי מערכות מאת רוג'רו ליאונקוואלו לליברית פרי עטו של המלחין. הופעת הבכורה של האופרה התרחשה ב"תיאטרו דאל ורמה" במילאנו ב-21 במאי 1892 תחת שרביטו של המנצח ארתורו טוסקניני. אופרה זו נחשבת לאחד מ"עמודי התווך" של זרם הווריזמו באופרה.

מקור ההשראה לעלילה ברצח שאירע בקלבריה בשנות ילדותו של לאונקוואלו. השופט במשפטו של הרוצח היה אביו של ליאונקוואלו.

עלילת האופרה עושה שימוש בדמויות המוכרות של הקומדיה דל'ארטה ובכך יוצרת במערכה השנייה "הצגה בתוך הצגה". אלמנט זה קיים גם באופרות אחרות, בהן "אריאדנה בנקסוס" מאת ריכרד שטראוס.

במשך שנים רבות היה נהוג, מפאת קוצרה היחסי של האופרה, להציגה יחד עם האופרה "אבירות כפרית" מאת פייטרו מסקאניי (בת המערכה האחת). שתי אופרות אלה מייצגות היטב את רוח הווריזמו הן בסיפור העלילה שלהן, והן בטכניקת ההלחנה. כיום האופרה מוצגת עם אופרות קצרות נוספות כגון אופרות מה"טריטיקו" מאת פוצ'יני, או לעתים מוצגת לבדה.

אופרה זו נחשבת לאחד מנכסי צאן הברזל של האופרה והיא מועלית דרך קבע על בימות האופרה בעולם. "ליצנים" אף זכתה להקלטות רבות, בהן ההקלטה של בית האופרה לה סקאלה בניצוחו של הרברט פון קאראיאן (עם הזמרים קרלו ברגונצי, ג'ואן קרלייל, ג'וזפה טדאי, אוגו בנלי ורולנדו פנראי). הקלטה היסטורית זו משווקת בסדרת "הקלטות המופת המקוריות" (Legendary recordings - the originals) של חברת דויטשה גרמופון.

עלילת האופרה

האופרה פותחת טרם עולה המסך; אל הבמה עולה טוניו המחופש כטדאו (דמותו בהצגה, מאוחר יותר באופרה) ומציג עצמו בפני הקהל. "אני הפרולוג", אומר טוניו, וממשיך בהקדמה לסיפור העלילה. בהקדמה זו מספר הוא, בין היתר, מהן כוונותיו של המחבר בסיפור עלילה זה ובבחירתו בשיבה אל דמויות ה"קומדיה דל'ארטה" הישנות והנשכחות. על פי הטקסט, המחבר מעוניין להביא אל הקהל סיפור נוגע ואמיתי של דמויות אמיתיות, מעין "פיסת חיים", לדבריו. בפרולוג זה ליאונקוואלו שוטח בפני קהל המאזינים מעין "מניפסט של הווריזמו".

עולה המסך. להקת השחקנים הנודדת של קאניו (הוא "פליאצ'ו", דמות בהצגה שפירוש שמה "ליצן"), מגיעה לכפר קטן על מנת להציג בפני תושביו קומדיה. קאניו הולך בלווית מספר חברים לשתות במסבאה. אחד האיכרים בבדיחותא מזהיר את קאניו לבל ישאיר את נדה, אשתו, לבדה עם טוניו, שכן כוונותיו אינן טהורות, קאניו, מגיב לכך ברצינות גמורה ומזכיר להם שהחיים אינם כמו בהצגה. טוניו, שנשאר עם נדה, אכן חושק בה ומתוודה בפניה על אהבתו. זו לועגת לו ומשלחת אותו מעליה, אך טוניו הולך ומתלהט בתשוקתו. לבסוף, משמנסה הוא לנשקה מצליפה היא בפניו בשוט. טוניו נשבע לנקום בה ועוזב את המקום. או אז מגיע סילביו, בן הכפר ומאהבה של נדה. סילביו מפציר בנדה לעזוב את קאניו ולברוח עמו. השניים מחליטים כי הערב יבוא סילביו להצגה ואז יברחו. טוניו מצותת מן הצד והולך למסור את המידע לקאניו, אשר מגיע ומפתיע את השניים; סילביו חומק מקאניו חיש קל, וזה האחרון מתרה בנדה לגלות לו את שמו של המאהב. משזו מסרבת קאניו עובר לאיומים על חייה, אך שאר חברי הלהקה מזכירים לו כי ההצגה עומדת להתחיל. קאניו שבור הלב שנשאר לבדו על מנת להתלבש שר את האריה המפורסמת "vesti la giubba", בה מקונן הוא על מר גורלו של הליצן האמור לבדר את הקהל גם כאשר לבו שבור.

ההצגה מתחילה, וקאניו משתמש בעלילתה, הדומה דמיון מפליא לחייהם, על מנת להמשיך ולנסות לגלות את שמו של המאהב. כשהקהל מבין כי אין מדובר עוד בהצגה, כבר מאוחר מדי; קאניו דוקר את נדה, וכשסילביו נזעק להצילה, נרצח אף הוא בידי הבעל הזועם. קאניו פונה אל הקהל ואומר "La commedia è finita" - הקומדיה הסתיימה.

במקור, משפט זה יועד לטוניו, אך נוצרה מסורת שעל פיה קאניו הוא המכריז על תום ההצגה.

קטעים מפורסמים מתוך האופרה

  • "?Si può" - הפרולוג לאופרה (קאניו בלבוש טדאו)
  • "!Son qua" - מקהלת איכרים
  • "Un tal gioco" - אריה (קאניו)
  • "Stridono lassu" - אריה (נדה)
  • "Nedda! Silvio, a Quest'ora" דיאלוג ודואט (נדה, סילביו)
  • "Recitar... Vesti la giubba" מונולוג ואריה. הקטע המפורסם ביותר באופרה. (קאניו)
  • "!Ohe! Ohe! Presto" - מקהלת איכרים
  • "O Colombina" - סרנדה (פפה בתפקיד ארלקינו)
  • "...No, Pagliaccio Non Son... Sperai" אריה בשני חלקים (קאניו)

קישורים חיצוניים