חטיבת המחקר – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 2: שורה 2:
'''חטיבת המחקר''' (ב[[ראשי תיבות]]: '''חט"מ''') היא יחידה [[צבא|צבאית]] השייכת ל[[אגף המודיעין]] (אמ"ן) של [[צה"ל]], והיא הגוף העיקרי ב[[קהילת המודיעין הישראלית|קהילת המודיעין]] האחראי על [[מודיעין צבאי|מחקר מודיעיני]]. על-אף היותה יחידה צבאית, תפקידה אינו תחום למטרות הקלאסיות של מודיעין צבאי, דהיינו לנושאים צבאיים מובהקים במדינות העימות הפוטנציאליות, והיא עוסקת גם במחקר מדיני, כלכלי, טכנולוגי, חברתי ופוליטי, שאין להם בהכרח נגזרת צבאית מובנית.
'''חטיבת המחקר''' (ב[[ראשי תיבות]]: '''חט"מ''') היא יחידה [[צבא|צבאית]] השייכת ל[[אגף המודיעין]] (אמ"ן) של [[צה"ל]], והיא הגוף העיקרי ב[[קהילת המודיעין הישראלית|קהילת המודיעין]] האחראי על [[מודיעין צבאי|מחקר מודיעיני]]. על-אף היותה יחידה צבאית, תפקידה אינו תחום למטרות הקלאסיות של מודיעין צבאי, דהיינו לנושאים צבאיים מובהקים במדינות העימות הפוטנציאליות, והיא עוסקת גם במחקר מדיני, כלכלי, טכנולוגי, חברתי ופוליטי, שאין להם בהכרח נגזרת צבאית מובנית.


ראש חטיבת המחקר הוא [[קצין (צבא)|קצין]] ב[[דרגות צה"ל|דרגת]] [[תת-אלוף]]. מיוני 2011 מכהן בתפקיד זה תת-אלוף [[איתי ברון]].
ראש חטיבת המחקר הוא [[קצין (צבא)|קצין]] ב[[דרגות צה"ל|דרגת]] [[תת-אלוף]]. מיוני 2011 מכהן בתפקיד זה תת-אלוף [[איתי ברון]]. רבים מרח"טי מחקר בעבר התקדמו לדרגת אלוף ולתפקידים בכירים בממשל הישראלי (כגון: אלוף יוסף בידץ, אלוף יעקב עמידרור, אלוף דני רוטשילד, אלוף עמוס גלעד, אלוף יהושע שגיא, אלוף שלמה גזית).


==תחומי אחריות==
==תחומי אחריות==
שורה 14: שורה 14:


בניגוד למקובל במדינות [[דמוקרטיה|דמוקרטיות]] אחרות, בהן מופקד המודיעין הצבאי על תחומים צבאיים בלבד, בעוד תחומים שאינם צבאיים והערכת המודיעין הלאומית נמצאים תחת אחריותם של גופי מודיעין אזרחיים, בישראל אחראית חטיבת המחקר גם על התחומים הלא צבאיים, לרבות תחומים כלכליים, אסטרטגיים ומדיניים. [[הוועדה לחקירת מערך המודיעין בעקבות המלחמה בעיראק]] התייחסה למצב אנומלי זה בדו"ח שפירסמה בחודש מרץ [[2004]], ובו המליצה, בין היתר, על העברתם של תחומים מדיניים-אסטרטגיים מסוימים ותחומים לא-צבאיים הנתונים כיום לאחריות אמ"ן לגורם מודיעיני אזרחי.
בניגוד למקובל במדינות [[דמוקרטיה|דמוקרטיות]] אחרות, בהן מופקד המודיעין הצבאי על תחומים צבאיים בלבד, בעוד תחומים שאינם צבאיים והערכת המודיעין הלאומית נמצאים תחת אחריותם של גופי מודיעין אזרחיים, בישראל אחראית חטיבת המחקר גם על התחומים הלא צבאיים, לרבות תחומים כלכליים, אסטרטגיים ומדיניים. [[הוועדה לחקירת מערך המודיעין בעקבות המלחמה בעיראק]] התייחסה למצב אנומלי זה בדו"ח שפירסמה בחודש מרץ [[2004]], ובו המליצה, בין היתר, על העברתם של תחומים מדיניים-אסטרטגיים מסוימים ותחומים לא-צבאיים הנתונים כיום לאחריות אמ"ן לגורם מודיעיני אזרחי.

==הצלחות==

על פי פרסומים זרים הפציצה ישראל בספט' 2007 כור גרעיני סודי במזרח סוריה, שהוקם על ידי צפון קוריאה. הפצצת הכור חייבה, קרוב לוודאי, עבודת מודיעין מדוקדקת של חטיבת המחקר, כחוד החנית של קהילת המודיעין, בהבנת האיום ומשמעותו, בניתוח אפשרויות הפעולה והתגובות הצפויות להן. פעולות דומות המיוחסות למדינת ישראל, ומהוות הצלחות אופרטיביות מרשימות אל מול אויביה, מחייבות גם הן הערכות מודיעינית מדוקדקת ותכנון אופרטיבי הנשען על ניתוח המידע המודיעיני.

חטיבת המחקר תומכת באופן יומיומי את קבלת ההחלטות האסטרטגית, האופרטיבית והטקטית במדינת ישראל. היא מעבירה ניתוחים יומיומיים לקברניטי המדינה, הן בכתב והן בעל פה, במגוון פרסומים שונים. לפיכך, כל הצלחה ישראלית בטחונית נשענת במרבית המקרים גם על השיח עם המודיעין בכלל וחטיבת המחקר בפרט. נושא לא מוכר בדרך כלל, הוא הקשר של המודיעין לפרויקטי פיתוח טכנולוגיים ישראליים. כך, למשל, על מנת לפתח מערכת יירוט חדשנית ופורצת דרך כדוגמת מערכת "החץ", נדרש ליווי מודיעיני רצוף המסייע למפתחי המערכת בשאלות הנוגעות לאיומים הטכנולוגיים איתם אמורה המערכת להתמודד.


==כשלונות==
==כשלונות==

גרסה מ־13:26, 17 בינואר 2012

חטיבת המחקרראשי תיבות: חט"מ) היא יחידה צבאית השייכת לאגף המודיעין (אמ"ן) של צה"ל, והיא הגוף העיקרי בקהילת המודיעין האחראי על מחקר מודיעיני. על-אף היותה יחידה צבאית, תפקידה אינו תחום למטרות הקלאסיות של מודיעין צבאי, דהיינו לנושאים צבאיים מובהקים במדינות העימות הפוטנציאליות, והיא עוסקת גם במחקר מדיני, כלכלי, טכנולוגי, חברתי ופוליטי, שאין להם בהכרח נגזרת צבאית מובנית.

ראש חטיבת המחקר הוא קצין בדרגת תת-אלוף. מיוני 2011 מכהן בתפקיד זה תת-אלוף איתי ברון. רבים מרח"טי מחקר בעבר התקדמו לדרגת אלוף ולתפקידים בכירים בממשל הישראלי (כגון: אלוף יוסף בידץ, אלוף יעקב עמידרור, אלוף דני רוטשילד, אלוף עמוס גלעד, אלוף יהושע שגיא, אלוף שלמה גזית).

תחומי אחריות

למרות שבתחילה יועד משרד החוץ (ממ"ד - המחלקה למחקר מדיני) לשמש בתפקיד ה"מעריך הלאומי", בפועל חטיבת המחקר היא האחראית להערכת המודיעין הלאומית של ישראל. תפקידיה הם:

  • ניתוח מידע מודיעיני המתקבל מסוכנויות האיסוף באמ"ן ובקהילת המודיעין.
  • גיבוש הערכות מודיעיניות בתחומים מגוונים, אסטרטגיים, מערכתיים וטקטיים, ובכלל זה הערכת הסבירות למלחמה, והצגתן למקבלי ההחלטות בדרגים השונים, הצבאיים והמדיניים, ובראשם ראש הממשלה.
  • השתתפות בגיבוש "ציון ידיעות חשובות" (ציו"ח) והכוונת סוכנויות האיסוף על מנת להשלים את החלקים החסרים לצורך טיוב ההערכה מודיעינית.


חטיבת המחקר פועלת בשיתוף פעולה עם גופי המחקר של יחידות מודיעין אחרות בצה"ל: מחלקות המודיעין בפיקודים המרחביים, להק מודיעין (למד"ן) בחיל האוויר, מספן מודיעין (מד"ן) בחיל הים, וכן עם גופי המחקר של המוסד והשב"כ. גופי מחקר אלו נותנים גם מענה מסוים לצורך ב"פלורליזם מחקרי", ביצוע מחקר והערכה עצמאי על ידי גופים אחרים בקהילה במקביל לחטיבת המחקר, עליו המליצה ועדת אגרנט. חטיבת המחקר נחשבת לגדולה ולמבוססת שבין גופי המחקר בקהילה, ולרשותה כוח אדם זמין מקרב משרתי החובה בצה"ל. הערכות החטיבה נתונות לבחינתה של מחלקת הבקרה, מחלקה באמ"ן שתפקידה הוא לבחון את הערכות המודיעין ואת תוצריו בגישה מקצועית ביקורתית לרבות פונקציית ה"איפכא מסתברא" (מארמית: ההפך מסתבר).

בניגוד למקובל במדינות דמוקרטיות אחרות, בהן מופקד המודיעין הצבאי על תחומים צבאיים בלבד, בעוד תחומים שאינם צבאיים והערכת המודיעין הלאומית נמצאים תחת אחריותם של גופי מודיעין אזרחיים, בישראל אחראית חטיבת המחקר גם על התחומים הלא צבאיים, לרבות תחומים כלכליים, אסטרטגיים ומדיניים. הוועדה לחקירת מערך המודיעין בעקבות המלחמה בעיראק התייחסה למצב אנומלי זה בדו"ח שפירסמה בחודש מרץ 2004, ובו המליצה, בין היתר, על העברתם של תחומים מדיניים-אסטרטגיים מסוימים ותחומים לא-צבאיים הנתונים כיום לאחריות אמ"ן לגורם מודיעיני אזרחי.

הצלחות

על פי פרסומים זרים הפציצה ישראל בספט' 2007 כור גרעיני סודי במזרח סוריה, שהוקם על ידי צפון קוריאה. הפצצת הכור חייבה, קרוב לוודאי, עבודת מודיעין מדוקדקת של חטיבת המחקר, כחוד החנית של קהילת המודיעין, בהבנת האיום ומשמעותו, בניתוח אפשרויות הפעולה והתגובות הצפויות להן. פעולות דומות המיוחסות למדינת ישראל, ומהוות הצלחות אופרטיביות מרשימות אל מול אויביה, מחייבות גם הן הערכות מודיעינית מדוקדקת ותכנון אופרטיבי הנשען על ניתוח המידע המודיעיני.

חטיבת המחקר תומכת באופן יומיומי את קבלת ההחלטות האסטרטגית, האופרטיבית והטקטית במדינת ישראל. היא מעבירה ניתוחים יומיומיים לקברניטי המדינה, הן בכתב והן בעל פה, במגוון פרסומים שונים. לפיכך, כל הצלחה ישראלית בטחונית נשענת במרבית המקרים גם על השיח עם המודיעין בכלל וחטיבת המחקר בפרט. נושא לא מוכר בדרך כלל, הוא הקשר של המודיעין לפרויקטי פיתוח טכנולוגיים ישראליים. כך, למשל, על מנת לפתח מערכת יירוט חדשנית ופורצת דרך כדוגמת מערכת "החץ", נדרש ליווי מודיעיני רצוף המסייע למפתחי המערכת בשאלות הנוגעות לאיומים הטכנולוגיים איתם אמורה המערכת להתמודד.

כשלונות

בניגוד למישור הטקטי והאופרטיבי בו נרשמו לחטיבת המחקר הצלחות רבות, במישור המדיני-אסטרטגי, כמו מרבית יחידות ההערכה בגופי המודיעין בעולם, לעתים התקשתה חטיבת המחקר בניבוי תהליכים והתפתחויות ביטחוניות, מדיניות, ופוליטיות. הצלחות חטיבת המחקר (שרבות מהן עדיין לא ידועות לציבור), המאפשרות לדרג המדיני לקבל החלטות על סמך המידע וההערכה הנכונה ביותר, מתגמדות לעתים לעומת כשלונותיה הידועים של חטיבת המחקר, ביניהם:

מלחמת ששת הימים

בשנים שלפני מלחמת ששת הימים העריכה מחלקת אמ"ן-מחקר, חד-משמעית, כי גמאל עבד אל נאצר, נשיא מצרים, לא ייזום משבר כל עוד צבא מצרים מעורב במלחמת האזרחים בצפון תימן ובפברואר הוא הבהיר שמלחמה לא צפויה לפני 1970. ראש מחלקת אמ"ן-מחקר דבק בהערכה זו גם חודשים ספורים לפני פרוץ המשבר בהעריכו כי המצרים לא יוכלו להסתכן במלחמה בחמש השנים הקרובות.

מלחמת יום הכיפורים

סיכום מסמך ההערכה שהוציאה אמ"ן/מחקר ב-5 באוקטובר 1973, יום לפני פריצת מלחמת יום הכיפורים

חטיבת המחקר העריכה לפני מלחמת יום הכיפורים, באוקטובר 1973, כי הסבירות לפריצתה של מלחמה היא נמוכה והמשיכה לדבוק ב"קונספציה" גם כאשר הצטברו לפחות 11 התרעות אסטרטגיות קונקרטיות, ולפיהן ההכנות הצבאיות של הסורים והמצרים סמוך לגבולה של מדינת ישראל הן למטרת יציאה למלחמה, ולא למטרות מגננה (כפי שהעריכה לגבי סוריה) או לשם עריכת תרגיל (כפי שהעריכה לגבי מצרים).

חרף ההתרעות הרבות שהצטברו נותרה "דעת מחקר", אותה ייצגו בעיקר סא"ל יונה בנדמן, רע"ן 6 (ענף מצרים בחטיבת המחקר של אמ"ן), תא"ל אריה שלו, רמ"ח מחקר, והאלוף אלי זעירא, ראש אמ"ן, לפיה "הסבירות שהמצרים מתכוונים לחדש את הלחימה היא נמוכה".

כישלונו של אמ"ן לספק התרעה אסטרטגית איכותית על המלחמה העומדת לפרוץ הנו יוצא דופן אפילו בהיסטוריה הארוכה של כישלונות מודיעיניים במאה ה-20. כישלון זה בולט במיוחד על רקע הפער הנרחב בין הכמות הרבה של מידע התרעתי, שעמדה לרשות אגף המודיעין ערב המלחמה, לבין איכותה הנמוכה של ההתרעה שהוא סיפק בסופו של דבר.

ועדת אגרנט, שהוקמה אחרי שוך הקרבות, ביקרה בצורה קשה ביותר את פעילות אגף המודיעין בתקופה שלפני המלחמה, ובעקבות המלצותיה הודחו מתפקידם שורה של קצינים בכירים באגף המודיעין ובחטיבת המחקר, ובראשם אלי זעירא ואריה שלו.

הסכם השלום עם מצרים

ב-9 בנובמבר 1977 הודיע אנואר סאדאת בנאום ארוך בפני חברי מועצת העם המצרי על נכונותו להגיע לכנסת בירושלים כדי לדון על שלום עם ישראל. ראש הממשלה מנחם בגין, המוסד הכפוף לו ושר החוץ משה דיין ניהלו מגעים חשאיים עם מצרים.

חרף העובדה שמדובר במהלך בעל השלכות אסטרטגיות הנמצא תחת אחריותה הישירה של חטיבת המחקר, בחר ראש הממשלה מנחם בגין שלא לשתף את אמ"ן במהלכים החשאיים ולא התייעץ עם חטיבת המחקר בנושא.

הסתרת המידע תרמה להתרעה של חטיבת המחקר שהעריכה כי ביקור סאדאת בישראל יסודו במזימה מצרית נוספת. הערכה זאת הובילה את הרמטכ"ל, מוטה גור, להזהיר את ראש הממשלה, מנחם בגין מפני כוונותיו התוקפניות של סאדאת יומיים לפני הגעתו. בעקבות אזהרתו המוטעית ספג גור נזיפה רועמת ופומבית מפיו של שר הביטחון, עזר ויצמן.

האינתיפאדה הראשונה

ב-1987 הופתעה ישראל מעצם פרוץ האינתיפאדה לאחר שחטיבת המחקר (אף כי היא לא אחראית לכך בלעדית) לא זיהתה בצורה נכונה את ההתפתחויות בשטחים.

מלחמת איראן-עיראק

ב-1988 הופתעה חטיבת המחקר מהפסקת האש במלחמת איראן-עיראק עליה הסכים רוחאללה ח'ומייני. ביום ההסכמה ב-22 באוגוסט טען בכיר בחטיבה בפני ועדת החוץ והביטחון כי "אנו מעריכים כי המלחמה תמשך עוד שנים רבות".[1]

מלחמת המפרץ

חטיבת המחקר לא התריעה ב-1990 על פלישת עיראק לכווית, אשר הביאה לפרוץ מלחמת המפרץ ב-1991.

הסכם השלום עם ירדן

ב־13 בספטמבר 1993 נחתם הסכם העקרונות בין ישראל לאש"ף והחל התהליך המדיני עם הפלסטינים. לאחר מכן עלתה השאלה האם בעקבות חתימת הסכם זה, יהיה אפשר לחתום הסכמי שלום עם גורמים ערביים נוספים, ובפרט עם ירדן, ששליטה, המלך חוסיין, קיים מגעים חשאיים ארוכי טווח עם ישראל.

חטיבת המחקר העריכה כי אין למהלך זה כל סיכוי וחזרה על הערכת המודיעין שהוצגה לראשי המדינה מזה שנים רבות, ולפיה, חוסיין לא יחתום על הסכם שלום פומבי עם ישראל עד שכל שכנותיה של ישראל, ובעיקר סוריה, יעשו זאת.

ראש הממשלה דאז, יצחק רבין, דחה את הערכה זו, והעדיף את הערכת המוסד, לפיה, הגעה להסכם עם ירדן היא אפשרית. רבין פתח במשא ומתן עם חוסיין, שבסיומו, ב־26 באוקטובר 1994, נחתם הסכם השלום בין ישראל לירדן. גם הסכם זה, מאז חתימתו, כמו הסכם השלום עם מצרים, איתן ויציב. לאחר ההגעה להסכם תקף רבין בפומבי את אגף המודיעין וטען כי הערכותיו הטעו אותו, והוא שמח שהוא לבסוף בחר שלא להסתמך עליהן.

הנסיגה מרצועת הביטחון בדרום לבנון

חטיבת המחקר העריכה לאורך שנות ה־90 חד־משמעית כי לאחר נסיגה מרצועת הביטחון בדרום לבנון ימשכו התקפות הרקטות של חזבאללה על ישובי הצפון, וכי בהיעדר רצועת הביטחון, יוכלו אנשי חזבאללה להתקרב לגבול ולהרחיק באמצעות הרקטות שברשותם עד לאזור הקריות, ואף לחדור לשטח מדינת ישראל למטרות ביצוע פיגועים. החטיבה העריכה כי מספר הפיגועים יגדל ושישראל תשלם מחיר דמים גבוה מזה שהיא משלמת בעת שהות צה"ל ברצועת הביטחון. ברם, תחזית זו לא התממשה, ולאחר נסיגת צה"ל מדרום לבנון ב־24 במאי 2000, פחתה כמות הפיגועים מגבול לבנון באופן משמעותי, וכמות הנפגעים קטנה בסדר גודל בהשוואה למצב טרם הנסיגה. השקט היחסי ששרר בגבול הצפון בשש השנים שמאז הנסיגה בא לסיומו באופן חד ב-12 ביולי 2006, עם חטיפת שני חיילי צה"ל בידי חזבאללה והריגת חיילים נוספים. בתגובה לאירוע זה, פתחה ישראל בלחימה בחזבאללה בתוך שטח דרום לבנון, שהתפתחה למלחמת לבנון השנייה ובמהלכה חידש חזבאללה את ירי הרקטות לעבר יישובי הצפון. הירי נמשך לכל אורך המלחמה עד לכניסת הפסקת האש לתוקף ב-14 באוגוסט 2006. במלחמה ספגו שני הצדדים אבידות קשות, כאשר הצד הלבנוני ספג למעלה מ-1,100 הרוגים, מתוכם בין 600 ל-700 חיילים לבנונים ולוחמי חזבאללה והצד הישראלי 163 הרוגים, מתוכם 121 חיילים.

מלחמת עיראק

חטיבת המחקר העריכה לפני מלחמת עיראק במרץ 2003, בסבירות גבוהה שהתקרבה לוודאות, כי בידי עיראק נמצאת "יכולת שיורית" בתחום הנשק הכימי והנשק הביולוגי, כמו גם עשרות טילי קרקע-קרקע המסוגלים להגיע לישראל ושניתן לזוודם בחימוש כימי וביולוגי. כמו כן, העריכה חטיבת המחקר ערב המלחמה, בסבירות נמוכה בדרך-כלל, כי סדאם חוסיין עלול לתקוף את מדינת ישראל באמצעות הנשק הבלתי קונבנציונלי (נב"ק) שברשותו; אם באמצעות טילי קרקע-קרקע (טק"ק), ואם באמצעות מטוסי קרב וכלי טיס בלתי מאוישים שהוכשרו לצורך כך.

אהרון זאבי-פרקש, ראש אמ"ן דאז, ונציגיו הפגינו ביטחון עצמי גבוה ביחס למובהקות הערכותיהם המודיעיניות בתחום היכולות בחודשים שקדמו למלחמה, חרף המצע האיסופי הדליל בנושאי נב"ק וטק"ק. עם זאת, בניגוד להערכות האמריקניות השגויות, אמ"ן לא האמינה בחידוש הפעילות בתוכנית הגרעין העיראקית ולא הסכימה כי קיימים קשרים בין משטרו של סדאם חוסיין עם אל-קאעדה.‏‏[2]

נוכח הערכות המודיעין בתחומי היכולות והכוונות, ובהתאם להערכות המצב, החליטה ממשלת ישראל לנקוט שורת צעדי התגוננות פסיבית ואקטיבית בעלות של מאות מיליוני שקלים, שכללו גיוס אלפי חיילי מילואים ממערך הנ"מ ומפיקוד העורף ומתן הנחיה לפתוח את ערכות המגן לאזרחים.

ככל שהלכה וקרבה המערכה, התרחש תהליך ברור של העצמת יכולות עיראק. כך למשל טיפסו לאיטן הערכות לגבי מספר הטילים ארוכי הטווח מבודדים עד לעשרות, ובשבועות האחרונים שלפני המערכה אף הגיעו ההערכות לרמה של בין 50 טילים כמינימום ועד ל-100 כמקסימום.

גם בשלבי המלחמה המתקדמים ולאחר שצבא עיראק כבר ניגף כמעט לחלוטין בפני צבאות ארצות הברית ובעלות בריתה, נמנעה מערכת הביטחון מלהסיר את הכוננות ומלשחרר את אזרחי ישראל מערכות המגן הצמודות, מחשש לתקיפת ישראל מאזור "אל קאים" שבצפון-מערב עיראק, אשר טרם נכבש באותה עת. החלטה זו ממחישה את אמונתו העמוקה של אמ"ן בקיומם של נב"ק וטק"ק ברשות המשטר העיראקי, ומהווה המחשה מסוימת למידת הביטחון שבה הוצגו הנתונים בפני הדרגים המחליטים. ב-8 באפריל מסר ראש אמ"ן למליאת ועדת החוץ והביטחון של הכנסת כי "אני מעריך שבסבירות גבוהה מאוד יש נשק בלתי קונבנציונאלי".

ברם, לאחר סיום המלחמה התברר כי הערכות המודיעין בתחום היכולות העיראקיות אינן עולות בקנה אחד עם המציאות שהתגלתה בשטח.

הוועדה לחקירת מערך המודיעין בעקבות המלחמה בעיראק מתחה ביקורת חריפה על תפקודי קהילת המודיעין אל מול עיראק, אך קבעה בדעת רוב כי בהינתן דלות החומר האיסופי בנושאי נב"ק וטק"ק, ההערכות השגויות שגובשו לבסוף נופלות, גם אם בדוחק, בגדר טעויות שאינן חורגות מגדר הסביר והמקצועי.

פרויקט הגרעין בלוב

בשנת 2003 הופתעה ישראל לשמע הצהרת שליט לוב מועמר קדאפי כי ארצו הגיעה ליכולת גרעינית, אך החליטה להתפרק ממנה בעקבות הפלישה האמריקנית לעיראק. לחטיבת המחקר לא הייתה כל ידיעה מקדימה על פרויקט מסוג זה בלוב, וכמובן גם לא הערכה נאותה בזמן.

ההפיכה במצרים

חטיבת המחקר לא צפתה את הההפיכה במצרים בשנת 2011, שהובילה להדחת נשיא מצרים, חוסני מובארק. [3]

ראשי חטיבת המחקר


שגיאות פרמטריות בתבנית:להשלים

פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

רשימה חלקית:

הערות שוליים

  1. ^ רונן ברגמן - נקודת האל-חזור: המודיעין הישראלי מול איראן וחזבאללה. עמ' 112.
  2. ^ הסוכן ש"תקע" את ארצות הברית, כתבת הארץ על הגולה העיראקי אחמד ג'לבי שהטעה את המודיעין האמריקני. ישראל סירבה להתייחס לג'לבי כמקור אמין, למרות פניות אמריקניות בנושא. 27 במרץ 2008.‏
  3. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:Mako

    פרמטרי חובה [ 2 ] חסרים
    המודיעין לא צפה את ההפיכה במצרים, ‏[1], באתר ‏מאקו

ראו גם

לקריאה נוספת

  • אורי בר-יוסף, הצופה שנרדם - הפתעת יום הכיפורים ומקורותיה, הוצאת זמורה ביתן, 2001.

קישורים חיצוניים