נשיא גרמניה – הבדלי גרסאות
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 6: | שורה 6: | ||
==היסטוריה== |
==היסטוריה== |
||
=== הנשיא ברפובליקת ויימאר === |
=== הנשיא ברפובליקת ויימאר === |
||
ברפובליקת ויימאר נבחר הנשיא ב[[בחירה ישירה|בחירות ישירות]] ו[[בחירה אישית|אישיות]] לתקופת כהונה של שבע שנים כאשר אין הגבלה על מספר הכהונות שכל נשיא יכול לכהן בהם. הנשיא אינו תלוי ב[[רייכסטאג]] ובחירתו בבחירות ישירות הציבה את הנשיאות כגוף שווה ערך לפרלמנט, בסמכות הנשיא היה למנות ולפטר את הממשלה הגרמנית ואת ה[[קאנצלר גרמניה|קאנצלר]], לפזר את הפרלמנט ולהתערב בהליכי חקיקה |
ברפובליקת ויימאר נבחר הנשיא ב[[בחירה ישירה|בחירות ישירות]] ו[[בחירה אישית|אישיות]] לתקופת כהונה של שבע שנים כאשר אין הגבלה על מספר הכהונות שכל נשיא יכול לכהן בהם. הנשיא אינו תלוי ב[[רייכסטאג]] ובחירתו בבחירות ישירות הציבה את הנשיאות כגוף שווה ערך לפרלמנט, בסמכות הנשיא היה למנות ולפטר את הממשלה הגרמנית ואת ה[[קאנצלר גרמניה|קאנצלר]], לפזר את הפרלמנט ולהתערב בהליכי חקיקה אם דרישה כזאת הועלתה ב[[משאל עם]]. סעיף 48 ב[[חוקת גרמניה|חוקה הגרמנית]] נתן בידי הנשיא את הכוח להכריז מצב חירום "כדי לשמור על הסדר הציבורי" ולבטל את כוחו של הפרלמנט. על סמך סמכות זאת טען חוקר [[מדע המדינה]] [[קרל שמיט]] שמיכוון שהנשיא יכול להכריז על מצב חירום שהופך לחלוטין את הסדר הקיים ומבטל את כוח הפרלמנט שהוא בעצם הגוף הריבוני במדינה ולא הפרלמנט כפי שגורסת התפיסה הליברלית. |
||
היסטוריונים רבים רואים בכוחותיו הנרחבים של הנשיא ובמיוחד באלו שבאו לו כתוצאה מסעיף 48 את אחד מהגורמים לנפילתה של רפובליקת ויימאר, משנת 1930 הנשיא [[פאול פון הינדנבורג]] עשה שימוש בכוחותיו כדי לכונן ממשלות ללא תמיכה פרלמנטרית שמשלו מכוח צווים נשיאותיים והיה בכך משום חזרה למצב ששרר בזמן הקיסרות כאשר הקייזר היה בוחר את הקאנצלר ושניהם לא היו מחויבים לפרלמנט. |
היסטוריונים רבים רואים בכוחותיו הנרחבים של הנשיא ובמיוחד באלו שבאו לו כתוצאה מסעיף 48 את אחד מהגורמים לנפילתה של רפובליקת ויימאר, משנת 1930 הנשיא [[פאול פון הינדנבורג]] עשה שימוש בכוחותיו כדי לכונן ממשלות ללא תמיכה פרלמנטרית שמשלו מכוח צווים נשיאותיים והיה בכך משום חזרה למצב ששרר בזמן הקיסרות כאשר הקייזר היה בוחר את הקאנצלר ושניהם לא היו מחויבים לפרלמנט. |
||
גרסה מ־09:52, 20 בפברואר 2012
|
| ערך זה הוא חלק מסדרת ממשל ופוליטיקה של גרמניה |
|
חוקה ונשיאות
הרשות המבצעת
חלוקה מנהלית
|
נשיא גרמניה (בגרמנית: Bundespräsident; נקרא בעבר Reichspräsident) הוא ראש המדינה הגרמנית. התפקיד נוצר בשנת 1918 בעקבות התפטרותו של הקייזר וילהלם השני וכינון רפובליקת ויימאר.
היסטוריה
הנשיא ברפובליקת ויימאר
ברפובליקת ויימאר נבחר הנשיא בבחירות ישירות ואישיות לתקופת כהונה של שבע שנים כאשר אין הגבלה על מספר הכהונות שכל נשיא יכול לכהן בהם. הנשיא אינו תלוי ברייכסטאג ובחירתו בבחירות ישירות הציבה את הנשיאות כגוף שווה ערך לפרלמנט, בסמכות הנשיא היה למנות ולפטר את הממשלה הגרמנית ואת הקאנצלר, לפזר את הפרלמנט ולהתערב בהליכי חקיקה אם דרישה כזאת הועלתה במשאל עם. סעיף 48 בחוקה הגרמנית נתן בידי הנשיא את הכוח להכריז מצב חירום "כדי לשמור על הסדר הציבורי" ולבטל את כוחו של הפרלמנט. על סמך סמכות זאת טען חוקר מדע המדינה קרל שמיט שמיכוון שהנשיא יכול להכריז על מצב חירום שהופך לחלוטין את הסדר הקיים ומבטל את כוח הפרלמנט שהוא בעצם הגוף הריבוני במדינה ולא הפרלמנט כפי שגורסת התפיסה הליברלית.
היסטוריונים רבים רואים בכוחותיו הנרחבים של הנשיא ובמיוחד באלו שבאו לו כתוצאה מסעיף 48 את אחד מהגורמים לנפילתה של רפובליקת ויימאר, משנת 1930 הנשיא פאול פון הינדנבורג עשה שימוש בכוחותיו כדי לכונן ממשלות ללא תמיכה פרלמנטרית שמשלו מכוח צווים נשיאותיים והיה בכך משום חזרה למצב ששרר בזמן הקיסרות כאשר הקייזר היה בוחר את הקאנצלר ושניהם לא היו מחויבים לפרלמנט.
הנשיא בגרמניה הנאצית
לאחר בחירותו של אדולף היטלר לתפקיד הקאנצלר המשיך פאול פון הינדנבורג לכהן כנשיא והיה המחסום האחרון בפני השתלטות טוטאלית של המפלגה הנאצית על המדינה הגרמנית, לאחר מותו בשנת 1934 זויפה צוואתו שבה הוא טוען שהוא רואה את היטלר כיורשו למרות שבמציאות הוא העדיף את החזרת המונארכיה על ידי מינוי של אחד מנסיכי בית הוהנצולרן לקייזר. לאחר מותו היטלר הפך לראש המדינה, ביטל את משרת הנשיא ואיחד אותה עם תפקיד ראש הממשלה בתפקיד שנקרא "פיהרר ורייכסקאנצלר".
לאחר התאבדותו של היטלר נוצרה משרת הנשיא מחדש כמשרה נפרדת מזו של הקאנצלר. היטלר בחר את האדמירל קרל דניץ לכהן כנשיא והוא מינה את לוץ שוורין פון קרוסיגק כקאנצלר שלו והקים ממשלה חדשה אולם בפועל הנשיא והממשלה החדשה שלטו על שטח קטן ולא זכו להכרה מצד בעלות הברית שאסרו אותם ואת חלקם שפטו כפושעי מלחמה.
הנשיא בגרמניה המערבית והמזרחית
גרמניה המערבית
עם הקמתה של גרמניה המערבית משרת הנשיא נוצרה מחדש, אולם בשונה מבעבר הנשיא המערב גרמני לא נבחר ישירות על ידי העם אלא על ידי הצבעה חשאית של האסיפה הפדרלית של גרמניה, גוף המתכנס אחת לחמש שנים במטרה לבחור את הנשיא ומורכב מכלל חברי הבונדסטאג וממספר שווה של נציגי הפרלמנטים של מדינות גרמניה. כהונת הנשיא היא בת של חמש שנים. תפקיד הנשיא הוא בעיקר ייצוגי והוא נעדר כוח פוליטי ממשי, הוא זה שמטיל על מנהיג המפלגה שזכתה ברוב בבחירות את תפקיד הקאנצלר והמשימה להרכיב ממשלה.
גרמניה המזרחית
בגרמניה המזרחית מונה וילהלם פיק לתפקיד הנשיא, תפקיד שבו כיהן עם הקמת הרפובליקה בשנת 1949 עד מותו בשנת 1960. כמו מקבילו המערבי תפקידו של הנשיא המזרח גרמני היה בעיקר ייצוגי וסמלי והוא נעדר כוחו פוליטי ממשי. עם מותו של פיק בשנת 1960 בוטלה המשרה ולא נוצרה מחדש עד שהרפובליקה חדלה מלהתקיים.
הנשיא כיום
בדומה לתפקידו של נשיא גרמניה המערבית, תפקיד נשיא גרמניה המאוחדת (מאז 1990) הוא תפקיד בעל ערך טקסי וייצוגי בלבד והוא נבחר על ידי האסיפה הפדרלית אחת לחמש שנים.
התפטרותו של וולף
מ-17 בפברואר 2012, אז התפטר הנשיא כריסטיאן וולף, מכהן הורסט זיהופר (Horst Seehofer) כנשיא בפועל. ב-18 במרץ 2012 עתידות להתקיים הבחירות לנשיאות גרמניה, בהן יבחרו חברי הבונדסטאג ונציגי מדינות גרמניה את הנשיא האחד עשר של גרמניה. לאחר דיונים רבים בין נציגי הממשלה לבין נציגי האופוזיציה, הסכימה הקנצלרית אנגלה מרקל לתמוך במועמדותו של הפעיל החברתי יואכים גאוק, מועמד האופוזיציה, לתפקיד נשיא גרמניה[1]. על כן, גאוק צפוי להחליף את כריסטיאן וולף עם כינוס האסיפה הפדרלית שתבחר בו.
ראו גם
הערות שוליים
| נשיאי גרמניה | ||
|---|---|---|
| רפובליקת ויימאר | פרידריך אברט • פאול פון הינדנבורג | 
|
| גרמניה הנאצית | אדולף היטלר (כפיהרר) • קרל דניץ | |
| גרמניה המערבית (במקביל לגרמניה המזרחית) | תיאודור הויס • היינריך ליבקה • גוסטב היינמן • ולטר של • קרל קרסטנס • ריכרד פון וייצזקר | |
| גרמניה המזרחית (במקביל לגרמניה המערבית) | וילהלם פיק | |
| גרמניה אחרי האיחוד | רומן הרצוג • יוהאנס ראו • הורסט קלר • כריסטיאן וולף • יואכים גאוק • פרנק-ואלטר שטיינמאייר | |
| פורטל גרמניה | ||